מרנא הגרש"ז זצוק"ל

מחשב מסלול

משתמש רגיל
ביום רביעי בערב וביום חמישי עד השקיעה, כ' באדר התשפ"א, יחול יום השנה ה-26 לפטירתו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיה ראש ישיבת קול תורה ומחשובי פוסקי ההלכה.

ר' שלמה זלמן היה נוהג להגיד: "אינני אוהב סיפורים על מעשים טובים יוצאי דופן - שהרי אין אדם יכול לעשות כמותם. סיפור שאפשר לחקותו ולעשות כמותו- את זה אני אוהב". להלן מקבץ סיפורים, הממחישים את אישיותו הלבבית ומידותיו התרומיות של גדול בישראל.

1. ר' שלמה זלמן היה גאון עצום בהלכה, וכבר בשנת ה'תרצ"ה יצא לאור ספרו הראשון- "מאורי האש". כמו כן חיבר ספרים נוספים בהלכה: "מעדני ארץ", "שב שמעתתא" ו"מנחת שלמה". ר' שלמה זלמן הוא הסמכות ההלכתית העומדת מאחורי הספרים "שמירת שבת כהלכתה".

2. ר' שלמה זלמן הקפיד מאוד שהלימוד יהיה למעשה, וכאשר נשאל ע"י אחד המשגיחים בישיבת 'קול תורה' במה צריך להתמקד בשיחת מוסר, ענה ללא היסוס: "שהדברים יהיו למעשה".

3. בשנת ה'תש"ט, נתבקש הגאון ר' שלמה זלמן לעמוד בראש ישיבת "קול תורה", ומאז ועד יומו האחרון עמד בראש הישיבה והעמיד אלפים רבים של תלמידים. עם השנים, הלך ונודע שמו של ר' שלמה זלמן כפוסק עצום, בעל חשיבה ישרה ומקורית בכל תחומי ההלכה ורבים נהרו מכל קצות העולם לבקש ממנו "דבר ה' - זו הלכה" בכל תחומי התורה: מדע, רפואה, שבת, הלכות צבא, טכנולוגיה - והכל בבקיאות עצומה עד הפרטים הקטנים ביותר.

4. לצד גאונותו העצומה, בלטו אצלו מאוד שתי תכונות: חביבות וענווה. ר' שלמה זלמן קיבל כל יהודי, קטן כגדול, במאור פנים מופלא, בסבלנות ובסבר פנים יפות. כל מי שזכה להיפגש עמו לא ישכח את חיוכו כובש הלב, וכפי שסיפר אחד מנהגי המוניות שנהגו להסיעו בקביעות: "אדם כזה סימפטי - לא פגשתי! תמיד עם חיוך, תמיד נכנס ואומר בוקר טוב מהלב, ובנסיעה מדבר איתי ושואל כל פעם: איך האישה? איך הילדים? אני מסיע הרבה רבנים, אבל עוד לא יצא לי להסיע אדם כזה נחמד! ביקשתי אז מכל הנהגים בתחנה, שרק אני אסיע אותו..."

5. יהודים רבים הגיעו לביתו ליטול ממנו עצה, תושיה וברכה. כאשר חזר ממסירת השיעור היומי בישיבת 'קול תורה', היה מקבל את הקהל בסבלנות. בני משפחתו חיממו את האוכל פעמים רבות שוב ושוב, אך הוא היה עסוק בקבלת הקהל הממתין. רק כאשר הגיעה השעה 15:00, היה מתפנה לאכול, באמרו: "איך אפשר לאכול, אחרי ששומעים כל כך הרבה צרות של יהודים..."

באחת הפעמים, כשכבר היה מבוגר וחלש, לא הרשו בני ביתו למבקשי העצה להיכנס אל ר' שלמה זלמן. "הרב חולה", הם הסבירו. ר' שלמה זלמן זיהה כי אישה אחת עומדת ממתינה בחוץ, וביקש להכניסה. כאשר נכנסה, התנצלה ואמרה: "הרב חולה, אז אלך ואבוא פעם אחרת", והוא השיב לה במתיקות: "זה לא מחלה. זה הזקנה שלי. אם תבואי מחר, זו תהיה אותה זקנה בתוספת עוד יום"...

6. ילד יתום שהתבייש להגיד קדיש על אביו, זכה לביקורו של ר' שלמה זלמן, שישב עמו והסביר לו בנחת עד כמה אמירת הקדיש עושה לאביו נחת רוח בשמים. הדברים סייעו ליתום הקטן, שהחל לומר את הקדיש בביטחון.

7. באחת הפעמים נסע ר' שלמה זלמן, בחברת אנשים נוספים, עם נהג מונית שנסע במהירות רבה. ר' שלמה זלמן שתק לאורך כל הנסיעה. רק לאחר שירדו כל האנשים, ונשאר הרב לבדו עם הנהג, החל להוכיח אותו בתקיפות על הנהיגה המהירה והמסוכנת. אך לא בייש אותו בפני שאר הנוסעים.

8. ר' שלמה זלמן ורעייתו הרבנית חיו כל ימיהם בחיבה עצומה, עד כדי כך שבהלווייתה, בשנת ה'תשד"ם, אמר בהספד: "רגילים לבקש מחילה מן הנפטר בשעת הלוויה . את יודעת, שאין לי על מה לבקש מחילה, משום שכל חיינו היו על-פי השולחן ערוך. אך אם בכל זאת היה בינינו דבר מה- הריני מבקש מחילה". לתמיהת אחד השומעים, השיב ר' שלמה זלמן: "ניסיתי באמת להיזכר בכל הדרך מ'שערי חסד' עד הר המנוחות, אם היה בינינו משהו- אך לא נזכרתי בכלום. אלא שלבסוף חששתי, שאולי בכל זאת היה ביננו משהו שאינני זוכר, ולכן ביקשתי סליחה"...

9. מלבד גאונותו בתורה ופסקי ההלכה שלו בכל תחום ועניין, היה בעל ענווה שלא ידעה גבולות. למרות שהיה מקובל כגדול הדור וכראש וראשון לפוסקים, סלד מתוארי הגאונות שהצמידו לו. כשראה באחד העיתונים שכתבו עליו 'פוסק הדור' היה מתקשר אל מערכת העיתון 'להזהיר' שלא יעשו זאת שוב.

10. כשהוציא לאור את ספרו "מנחת שלמה", הציעו לו בני משפחתו הצעות לשם הספר, הכוללות את המילה "שלמה", כמו "חכמת שלמה", "תורת שלמה", אך את כולן דחה בשל צליל הגדולה שהיה בהן. כשהציעו לו השם "מנחת שלמה", אמר באושר: "הלא גם עני יכול להביא מנחה למקדש".

11. אברך סיפר: "הרבנית אוירבך נפטרה בשבת. במוצאי השבת מיהר ר' שלמה זלמן ל'שערי צדק' וירד במעלית לחדר המתים. נקל להבין מה עובר במוחו של אדם שאשתו נפטרה בפתאומיות שכזו. המחשבות... הזכרונות... כשעצרה המעלית באחד הקומות, נכנס אליה אברך, שהיה אחד מתלמידיו, ולא ידע כי רעייתו של ר' שלמה זלמן נפטרה לפני שעות ספורות. האברך פנה וסיפר לרב באושר כי אשתו ילדה בן בשעה טובה". ר' שלמה זלמן בירך אותו בלבביות, איחל לו כל טוב. משם פנה אל מתו".

12. בצוואתו כתב כי אין לכתוב שום תואר על מצבתו, אך: "יש רשות לכתוב את המילים 'הרה"ג', בראשי תיבות בלבד, וכן את המילים 'העמיד תלמידים בישיבת קול תורה והרביץ תורה לרבים', כלשונו. וכן: "גובה המצבה יהיה כרגיל, ובשום אופן לא יותר מגובה המצבה של הורי היקרים ע"ה".

13. נהג מונית ירושלמי, שהסיע את אחד מבני משפחתו לניחום אבלים בשבעה, אמר לו בהתפעלות: "שמעתי ברדיו קטע מהצוואה שלו, שאמר לא לעשות את המצבה יותר גבוהה משל ההורים שלו, כדי לכבד אותם. איפה תמצא היום מישהו שיכבד את ההורים שלו, ועוד הורים שנפטרו לפני איזה חמישים שנה... תראה אותי', אמר נהג המונית בהתפעלות. 'אפילו היום הילדים שלי כבר לא מסתכלים עלי...'

14. אל ר' שלמה זלמן הגיע יהודי שחלה ושאלו כיצד לעורר רחמים על עצמו להתרפא ממחלתו. השיב ר' שלמה זלמן: "אומר לך מה הייתי בעצמי עושה במצב כזה?! הייתי מחזק עצמי באמירת מאה ברכות, שהמילה 'ברוך' תהיה כמו שצריך, מילת 'אתה' כמו שצריך, וכן אמירת 'השם' כמו שצריך לומר את שם השם. ואם אצליח בזה - עבורי זה דבר הכי גדול".

מתיקותו של הגרש"ז: "יש לידי יהודי עם סלים. לא רציתי להטריח אותו"

"דווקא בעת הייסורים – אדם יכול להגיע לדרגות גבוהות של קרבה לה’"

ומסופר שבעת שאמר הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל דברים אלו נעשו פניו אדומים ובוערים, כאילו זה עתה מזכיר את שם השם. וידוע שהיו באים להאזין לברכותיו כברכת המזון ואשר יצר שהיה מכוון בכוונה עצומה ופניו לוהטות בהזכרת ה'. בני ביתו מספרים כי אינם יכולים לשכוח את האופן בו בירך את ברכת 'אשר יצר', מילה במילה, כמונה מעות ממש, כמו בתפילת 'נעילה', החותמת את יום הכיפורים.

15. בנו הצעיר, ר' ברוך זצ"ל, שהיה צמוד לאביו בשנותיו האחרונות, אמר בהספדו על אביו: "איזהו מכובד? המכבד את הבריות. מה ראינו פה בבית? מכבד את הבריות - בכזו פשטות ובכזו גאונות! ליהודי ברחוב, לבעל בית פשוט, לאדם גדול, לילד קטן - עם כזה כבוד! אוי, אבי המתוק! אבא מתוק!" (מתוך אתר הידברות)
 
על רב אחד, שסבר שפסקיו אינם בקו האמת, אמר:
'בארון ספרים זה', והוא הצביע על הארון הספרים שלידו 'יש עשרות ספרים ובהרבה מהם יש עשרות טעויות. ההבדל הוא אחד, הם ניסו ללכת בדרך ישרה, והוא סימן את המטרה ואחר כך התחיל ללכת אליה'.
 

קפלן

משתמש רגיל
לגבי דרך לימודו הוא עיון ישיבתי קלאסי. כמו סבו האמרי בינה ועוד. והיינו לא מדי הגדות למדניות. מצד שני עיון ברמה מסויימת.
 
שמעתי מתלמיד בנו מרן הגר"ש זלל"ה הרב עופר היימן שהגיע להתברך מפיו בעריו"כ ואז ביקש הגרש"ז שיברכהו גם הוא ושאל מה הוא יכול לברכו וענה לו שיצליח לאכול טוב ולישון טוב וכשראה את פניו תמהות אמר לו אם יהיה לי את הנ"ל אני כבר יישב וילמד ויעשה את המוטל עלי ואני צריך רק את אותם דברים
 

הכהן

משתמש ותיק
מחשב מסלול אמר:
אצרף איזה תשובה מעניינת שראיתי

חולצה.jpeg

א"מ הכ"מ הגיע לישיבה באלול תש"ט בגיל 14 כשהיה בשנת אבל על אביו ועבר לפני התיבה במכנסיים קצרים. במוצאי יום כפור כשעמד לחזור הביתה אמר לו מרן הגרש"ז שיגיד לאמא לקנות לו מכנסיים ארוכים.
 

בן ראם

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
מחשב מסלול אמר:
אצרף איזה תשובה מעניינת שראיתי

חולצה.jpeg

אני הייתי מבין כוונתו כי בן ישיבה לא מתאים לו ללכת ככה.
הבנתך נכונה. מי שלא זיהה את הספר מדובר ב"עלהו לא יבול", ספר שהוציא תמים גדול מהציבור הדת"ל, שנצמד לגרש"ז. כל בניו של הגרש"ז כתבו לו שלא יוציא את ספרו, והוא לא רק שהוציא- אלא אף הביא את מכתביהם בתחילת הספר. אי אפשר לברר שם בר מן התבן, אבל לקורא מובטחת הנאה מושלמת...
 
 
מחשב מסלול אמר:
נהג מונית ירושלמי, שהסיע את אחד מבני משפחתו לניחום אבלים בשבעה, אמר לו בהתפעלות: "שמעתי ברדיו קטע מהצוואה שלו, שאמר לא לעשות את המצבה יותר גבוהה משל ההורים שלו, כדי לכבד אותם. איפה תמצא היום מישהו שיכבד את ההורים שלו, ועוד הורים שנפטרו לפני איזה חמישים שנה... תראה אותי', אמר נהג המונית בהתפעלות. 'אפילו היום הילדים שלי כבר לא מסתכלים עלי...'
סעיף 12 סיפור על הגרש"ז
סעיף 13 סיפור על הנהג מונית
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בעומדנו ערב שנת השמיטה ברצוני לציין את כוחו הגדול וידו החזקה בדיני מצוות התלויות בארץ. אילולי ספריו לא היינו מוצאים את ידינו ואת רגלינו בבית המדרש בנושאים רבים.

וספריו המפעימים מסבירים ומסדרים את הסוגיות מאוד מאוד!

שמחתי להיוכח שלא ידעתי על תאריך היאר צייט זימן ד' שאתמול למדתי הרבה מספרו מעדני ארץ שביעית. (מומלץ ביותר למתעניינים בהיתר המכירה וסוגיותיו.)
 

רז בן ציון

משתמש רגיל
מחשב מסלול אמר:
. כמו כן חיבר ספרים נוספים בהלכה: "מעדני ארץ", "שב שמעתתא" ו"מנחת שלמה". 
שב שמעתתא הוא כמובן לא ספרו.
מה שכן - הוציאו לאור ביאור שלו על הספר, מתוך כתביו. (מכון שערי זיו כמדומני)
 

בן זכאי

משתמש ותיק
פרלמן משה אמר:
אני הייתי מבין כוונתו כי בן ישיבה לא מתאים לו ללכת ככה
אכן זה נשמע הרבה יותר. השומע כנראה הבין לפי ההלוך ילך שבחוגו...וכך פירש את דברי הגרש"ז
 

מחשב מסלול

משתמש רגיל
לרגל יומא דהילולא
בדידי הוה עובדה.
מרן הגרש"ז היה מתפלל בשנותיו האחרונות את תפלת שמו"ע בלחש במשך 20 דקות, (הוא היה אומר שדקה לכל ברכה זה לא הרבה זמן) ובשנתו האחרונה זה לקח כבר 25 דקות.
הבחורים בישיבה לא סבלו את משיכת הזמן הזאת לגבם, ולכן חלקם לא התפללו בישיבה, והמובחרים היו יושבים עם ספר.
היו עוד בחורים שהיו מגיעים לתפלה כשהתחילו שמו"ע, ומתפללים בינתיים מתחילת התפילה, והיו מסיימים יחד עמו.
אני בדר"כ לא הייתי מתפלל בישיבה אלא בשטיבלאך בשערי חסד, פעם אחת העיר לי הגר"ש שכבר הרבה זמן לא הייתי בתפילה בישיבה והוא דורש שמחר אבוא לתפילה בישיבה.
את חטאי אני מזכיר היום שנהגתי מנהג הריקנים, והגעתי לישיבה כשהתחילו שמו"ע והתחלתי בברוך שאמר עד שמו"ע.
היה זה 2 חדשים לפני שהגרש"ז נסתלק לישיבה של מעלה, ובתקופה זו ראו עליו שכוחותיו הולכים ואוזלים, (מאז פטירת נכדו רש"ב אויערבאך בחודש אלול, הוא דעך כנר לנגד עינינו). הוא התפלל שמו"ע 25 דקות, התחילו בחזרת הש"ץ ואר קדושה הוא התיישב על כסאו, ליתר דיוק נפל על כסאו בתשישות נוראה.
אני הייתי עדיין באמצע שמו"ע (התחלתי מאוחר), וזה היה בתוך ד' אמות שלו, ובתוך כך קלטתי בזוית העיין, שהגרש"ז שם לב לכך, הוא תפס בשארית כוחותיו בסטנדר שלו, ומשך את עצמו בלי כוחות למצב של עמידה. נחרדתי, וסיימתי את התפילה תוך חצי דקה, אך השיעור מוסר על הכפיפות להלכה בכל מצב, לא ישכח ממני לעולם. (משוש דורים - פורום אוצר החכמה).
 

איש הישראלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי בספר חכו ממתקים ח"א עמ' ריז
ששבועיים לפני שנפטר הלך לבית אבות
ע"מ לברר על תנאי השהיה במקום
היות שלא רצה להטריח את בני ביתו לטפל בו
 

tkhvu

משתמש ותיק
איש הישראלי אמר:
ראיתי בספר חכו ממתקים ח"א עמ' ריז
ששבועיים לפני שנפטר הלך לבית אבות
ע"מ לברר על תנאי השהיה במקום
היות שלא רצה להטריח את בני ביתו לטפל בו
אכן, כולם זוכרים את הספדו של אחיו הגרא"ד זצ"ל שהקריא מצואתו בה ביקש שאם בזקנותו לא יהיה להם כל כל נח לטפל בו שימצאו לו "מוסד טוב" בו יבלה את שארית ימיו. ואחיו הנ"ל זעק בבכי, אתה יכולת לדאוג לכולם, את כולם נשאת על כתפיך, ואתה חושש שמא תטריח אחרים ושידאגו ל"מוסד טוב".
 

מענה לשון

משתמש ותיק
ידוע שיש כמה טעמים למצוות משלוח מנות. תרומת הדשן, ב"ח, מנות הלוי אבל השנה שמעתי פשט נפלא ביותר בשם מרנא הגרש"ז זצ"ל והוא על פי הגמרא מגילה יב. שמה שנתחייבו אותו הדור כליה הוא מפני שהשתחוו לצלם, ובכל זאת לא הרגם משום שלא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים
ואם כן מאחר ובימי אחשורוש עבדו עבודה זרה לפנים הרי לא יכלו לאכול זה אצל זה שכל אחד חשש שמא חבירו עובד עבודה זרה, שאין אדם יודע מה שבלב חבירו
אמנם לאחר הישועה כאשר נתגלו כולם באמונתם השלימה שוב חזרו לאכול זה משל זה ולזכר זה תקנו מצות משלוח מנות לדורות
 

מענה לשון

משתמש ותיק
לפני נשואי התייעצתי עם אחד מגדולי ישראל הצעירים (קרוב לששים ושולט כמעט בכל התורה בעיון עצום) על כמה עניינים בנושאי הלכה, ומכאן לשם שאלתי אותו לגבי פסיקות גדולי ישראל ובמעמדם בשדה ההלכתי
בדורנו השיב לי, רבי שלמה זלמן הוא יחיד בגאונותו ובכח עיונו, וכל שאר גדולי הפוסקים (שלא אמנה אותם) הם דרגה אחרת
סברא של הגרש"ז וכ"ש הכרעה שלו היא לכתחילה שבלכתחילה עד כאן דבריו
ומאז עברו שנים רבות, ואכן נוכחתי בגדולת מרן הגרשז"א על פני דורו
ראוי לציין שאותו גדול צעיר התחנך בבית מדרש רחוק משל הגרש"ז
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
פרלמן משה אמר:
מחשב מסלול אמר:
אצרף איזה תשובה מעניינת שראיתי

חולצה.jpeg

אני הייתי מבין כוונתו כי בן ישיבה לא מתאים לו ללכת ככה.
הבנתך נכונה. מי שלא זיהה את הספר מדובר ב"עלהו לא יבול", ספר שהוציא תמים גדול מהציבור הדת"ל, שנצמד לגרש"ז. כל בניו של הגרש"ז כתבו לו שלא יוציא את ספרו, והוא לא רק שהוציא- אלא אף הביא את מכתביהם בתחילת הספר. אי אפשר לברר שם בר מן התבן, אבל לקורא מובטחת הנאה מושלמת...
האם יש אפשרות לעלות את הספר הנ"ל
 
 

שלום23

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
כל בניו של הגרש"ז כתבו לו שלא יוציא את ספרו, והוא לא רק שהוציא- אלא אף הביא את מכתביהם בתחילת הספר
ראיתי רק מכתב מהרה"ג הרא"ד שליט"א היו עוד בנים התנגדו.
 

מחשב מסלול

משתמש רגיל
סיפור יפה ונחמד, על ישרותו בממון, של ר' שלוימה זלמן זצ"ל.

כשהגיע לפרק האיש מקדש את בניו, ההוצאות היו מרובות, ועלה בדעת קרוביו שיבקש העלאה במשכורת מהישיבה.
הגיע להרב [שליזנגר או הקשר] זצ"ל. והלה אמר לו, שיעשו ישיבת צוות על-כך.
ואכן אישרו לו.
כשסיים לחתן ילדיו, חזר ר' שלוימה זלמן שוב להנהלת הישיבה, וביקש שיקצצו לו מהמשכורת...
אמרו לו נעשה ישיבת צוות...[ישיבה ייקית...] ואכן הורידו לו מן המשכורת..
אנשי ישרים אבדו.... (נחומצ'ה)
 

כפשוטו

משתמש ותיק
מסופר כי פעם טבל במקוה, כשלפתע יהודי פשוט שלא הכירו טפח על שכמו ואמר "נו, איך המים, סבבה, אה?" והגרש"ז בענוותנותו האופינית השיב לו "סבבה סבבה".

(עד כמה שהסיפור הזה פשוט ואולי אף מעורר חיוך, לכאורה הוא אחד מהסיפורים שיש הכי ללמוד מהם בכמה פנים ומקומות...)
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מחשב מסלול אמר:
[שליזנגר או הקשר]
לכאורה לא זה ולא זה אלא הרב קונשטט
אינני מבין, הרב הקשר אכן היה ר"מ אבל לא חבר הנהלה.
הנהלת הישיבה היתה בידי הרב אלחנן קונשטט והרב משה יהודה שלזינגר, שניהם בניהם של המייסדים. (הרב יחיאל מיכל שלזינגר ייסד את הישיבה, ולאחר כמה שבועות הצטרף אליו הרב ברוך קונשטט והם היו שותפים בראשות הישיבה).
 

פרובוקציה

משתמש רגיל
פרלמן משה אמר:
מחשב מסלול אמר:
אצרף איזה תשובה מעניינת שראיתי

חולצה.jpeg

אני הייתי מבין כוונתו כי בן ישיבה לא מתאים לו ללכת ככה.
ושמא בעבר היה הרבה יותר 'מקובל', והשואל אכן התפרשה כפשוטה שאלתו כהלכתית גרידה, [ואף לא עלה על דעת מן-דהו שיש פה ענין 'לא-מתאים' שנתחדש בדור שאחרי.]
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
מחשב מסלול אמר:
אצרף איזה תשובה מעניינת שראיתי

חולצה.jpeg

א"מ הכ"מ הגיע לישיבה באלול תש"ט בגיל 14 כשהיה בשנת אבל על אביו ועבר לפני התיבה במכנסיים קצרים. במוצאי יום כפור כשעמד לחזור הביתה אמר לו מרן הגרש"ז שיגיד לאמא לקנות לו מכנסיים ארוכים.
חידוש גדול, שהרי פוחח אינו יורד לפני התבה מעיר הדין, וצ"ע.
 
 
חלק עליון תַחתִית