הגאון רבי שלמה פישר זצוק"ל

פרי

משתמש רגיל
איש תלמודי אמר:
ילד זקן אמר:
משיב דבר אמר:
עצם דבריו שהמהר"ל אינו מבעלי הקבלה (שקבלו בקבלה מפי רב או מגילוי אליהו כמקובל אודות האר"י) זה אכן נכון.
?????????????????????????.
לימוד קבלה זה לא משהו שאמור להיות מתוקשר, לא?
(תלמידי הגר"י הוטנר אומרים בשם רבם שכל דברי המהר"ל הם תורת הקבלה בכיסוי של שפה שנראית נגלה).
יש לנו כאן ויכוח של הגר''ש פישר והגר''י הוטנר
ויש לפשוט בראיות  ולא בסימני שאלה.
הגר"י היה הרמוניסט, והגר"ש פישר הוא בסגנון ביקורתי ומפריד
ועי' עוד במאמרו של אברהם קריב על המהר"ל
 
 

פרי

משתמש רגיל
איש פלוני אמר:
פרי אמר:
מסיח לפי תומו אמר:
מעניין מי זה היה
רש"א
היו ידידים טובים, לא סביר כלל וכלל. אתה כותב מידיעה? 
לא מזמן שמעתי מתלמיד של רש"א שזו הייתה הסיבה שעזב את הישיבה, אבל בשביל הדיוק ההיסטורי יש לברר שוב
 
 

אופטימי

משתמש ותיק
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.
מה המקור?
 
 

יעקב המאיר

משתמש רגיל
תלמיד נאמן אמר:
יחיה אמר:
שלו' אמר:
נכון, זה מה שהבאתי מהגר"א בהודעה הקודמת, וכאן קיצרתי, וכנראה לא ראה דבריי לעיל.

ועדיין אצפה שיאירו עיני בתמיהתי זאת, ומה שכתבו כאן לעיל מאופן עניית תשובות בזקנה לעומת הצעירות אינו ענין כלל למה ששאלתי על עצם כח החידוש וההעמקה בתורה, אטו לא נתקיים ברוב חכמי הדור [כלשון הרב @כהן ] דברי תורה כל זמן שאתה ממשמש בהם אתה מוצא טעם וכו' וכו' כידוע בחז"ל???

מרן הרב שטיינמן, חיבר איילת השחר - זבחים (חמישה חלקים) בגיל תשעים.
ידוע לי על גדולי ישראל נוספים, אשר זכו וקוים בהם: עוד ינובון בשיבה וגו'.
מאידך, בזקנה המופלגת, קורה וכוח החידוש מסתלק, כפי שידוע לי על אחד מגדולי המוסר בזקנותו.
מרן גדול הדור, מפיו אנו "חיים", אינו מחבר ספרים חדשים מספר שנים, רק כותב תשובות קצרות לשואלים, ישמרהו ה' ויחיהו!
חריף הדורות בעל נתיה"מ וחוו"ד כותב על עצמו (לפי המשוער) לפני גיל 60 "אבד ממני כח החידוש".
הראי"ה קוק כותב ראיון נפלא בעניין זה (אם חשוב למישהו המקור אשתדל לציינו) שהנה אנו רואים שבינקות יש תמימות גדולה אצל האדם ואחר כך נתפכח האדם עד שמגיע לעת שיבה וזיקנה ושוב תמימות חוזרת עליו ויתר על כן בינקות האדם תלוי בחסדיהם של סובביו ואחר כך נעשה לעצמאי ושוב בזקנה חוזר ליהות תלוי באחרים
ועומק העניין בזה הוא
שכידוע תכלית הידיעה של נדע והיינו שהתכלית של כל הידע והעוצמה שהאדם רוכש הוא רק להכיר את מי שאמר והיה העולם דהיינו על ידי הידע מכירים את עולמו אלא שבשביל לדעת צריך כישורים ואפילו לפעמים תחרות וניצוח שמאפיינים את הגיל הצעיר ורק לאחר שרכש את הכל אם יסלק את הכוח המחדש וישאר עם החידושים שחידש אזי על ידי זה יוכל להכיר את הקב"ה יותר ולא יהיה הוא כ"מחדש" מהוה חציצה בינו לבין בורא עולם
(ביארתי את דברי הראי"ה על פי הבנתי)
וכמה הדברים נפלאים לראות זאת בגדול כזה חדשן שכל המאפיין שלו היה כמעט חידושיו הנפלאים בבית ישי והוא עצמו בסוף ימיו בועדים רק חוזר על יסודתיו שכתב בבית ישי כמובן על פי עדותו של אחד לעיל
 

יעקב המאיר

משתמש רגיל
שלו' אמר:
איני יודע מה הם 'עדויות של אנשים', ו'נסיונם האישי', לע"ע רק הביאו כאן שמועה על הגר"ש זצ"ל שאמר מימרא על עצמו בלי ביאור, ולא נתבאר לי ענינה. ולא באתי בהשערות, אלא פשוט מנסה להבין פשר הדבר, ותורה היא וללמוד אני צריך.
וכמדומה שעד עתה הבעתי תמיהתי בעדינות יחסית, כי באמת התמיה אצלי רבה מאוד, וזה נשמע כאילו ח"ו יש כאן ויכוח על מהות התורה, האם יש גבול לעומקה או לא רח"ל.
וכיון שזה דבר מוסכם [אני מקוה...], שאין גבול לעומק התורה וחידושיה, ולכל ת"ח יש חדרי חדרים בתורתו וכו', [אני  מרגיש משונה שבכלל צריך להביא מקורות לכזה דבר פשוט], ממילא איני מבין איך יתכן שת"ח עצום בגיל צעיר כ"כ [40, ולא בגיל זקנה שפשוט כבר אין כח, ומכאן תשובה על גדולים שיתכן שאכן בזקנותם חידשו פחות מחמת תשות כוחם] ,כבר אין לו מה לחדש ולהוסיף כמעט???!!!
זה שהתורה היא מים שאין להם סוף זה פשוט וברור אבל השאלה אם אצל האדם קיימים עדיין כישורי החידוש כמו שהיו לפני זה
ואף אם נמצא אצל גדולים שחיברו ספרים לעת זיקנתם אין זה אומר כלום
א. לכל כלל יש יוצא מן הכלל
ב. הרבה מסוג הספרים שנתחברו אינם בגדר חידושים אלא ביאורים ופסקים כעין ספרי המשנה ברורה וספרי דרך אמונה שדרכם לסדר השיטות לסקל הבעיות הקיימות בסוגיא להגעת פסק ההלכה ואין הגדרת הדברים בגדר חידוש לדוגמא טובה זה בדיוק עניינו עיין בבית ישי גם דרשות וגם חידושים איך שבכל סיגיא שנדון בה חידש משהו יסודי בעצם הבנת העניין שודאי לא בגדר ביאור יקרא וגם סיגנון הפילפולים שם הם בגדר טוחנן זה בזה
ואציין עוד דוגמא נפלאה בדיוק בתחום זה את ספרי יביע אומר שאפשר להבחין בהבדל יסודי בין היביע אומר עד חלק ו' הפילפול מאוד מאפיין את תשובותיו ומחלק ז' המאפיין הוא יותר הפסק וכן ספרי חזון עובדיה אינם דומים כלל ליביע אומר בחלקיו הראשונים
ג. הרבה פעמים גדולי ישראל עסקו בסידור חידושיהם בסוף ימיהם
 

 
 

יעקב המאיר

משתמש רגיל
יחיה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הנהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו', הוא לא שובב אלא מושחת, אנחנו מוותרים ומוחלים על כוח "חידושיו בתורה".

לא הבנת את דברי החזו"א
המדובר על שובבות ולא להבהיל בצורה בוטה חושבני שאם משיגים על החזו"א בצורה כזו כדאי קצת ענווה
 

יחיה

משתמש ותיק
יעקב המאיר אמר:
יחיה אמר:
קדמא ואזלא אמר:
אאל''ט [ויתקנוני נא יודעי דבר אם אני טועה] קראתי פעם בשם החזו''א שהתבטא: עד מתי יש לאדם כח לחדש בתורה? כל עוד יש לו עדיין את השובבות [ווילדקייט] גם בענייני העולם, כגון שהוא נהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו'.

הנהנה להבהיל אנשים בפתאומיות וכדו', הוא לא שובב אלא מושחת, אנחנו מוותרים ומוחלים על כוח "חידושיו בתורה".

לא הבנת את דברי החזו"א
המדובר על שובבות ולא להבהיל בצורה בוטה חושבני שאם משיגים על החזו"א בצורה כזו כדאי קצת ענווה

החזו"א זצ"ל, מעולם לא אמר דוגמה הזאת, אלא שהחזון איש הלך לשחות, ופעם כאשר שחה, השפריץ מים מעין מעשה קונדס, כאשר הסתכלו עליו בתמיהה: ענה החזון איש: מי שאינו יכול לעשות מעשה קונדס - אינו יכול לחדש חידושי תורה!

נדה טז, ב:
ור' יוחנן, האי קרא דר"ל מאי דריש ביה? מבעי לי' לכדכתיב בספר בן סירא: שלשה שנאתי - וארבעה לא אהבתי, שר הנרגל בבית המשתאות, ואמרי לה: שר הנרגן, והמושיב שבת במרומי קרת, והאוחז באמה ומשתין מים, והנכנס לבית חבירו פתאום. אמר רבי יוחנן: ואפילו לביתו. אמר רבי שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן - ואני איני אוהבן; הנכנס לביתו פתאום, ואצ"ל - לבית חבירו...
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
יעקב המאיר אמר:
. הרבה מסוג הספרים שנתחברו אינם בגדר חידושים אלא ביאורים ופסקים כעין ספרי המשנה ברורה 
 

כנראה שלא למדת משנ"ב בעיון, עיון מעמיק בדבריו מתוך הסוגיות והפוסקים מגלה חדשות
 

יעקב המאיר

משתמש רגיל
ונחנו מה אמר:
עיון מעמיק בדבריו מתוך הסוגיות והפוסקים מגלה חדשות
השאלה מה תכלית הספר זה היה כוונתי לא ספציפי מה בפועל
רציתי להדגיש את ההבדלים בין סגנונות של תכליתים של ספרים שונים ודוק
 
 

יעקב המאיר

משתמש רגיל
יעקב המאיר אמר:
השאלה מה תכלית הספר זה היה כוונתי לא ספציפי מה בפועל
רציתי להדגיש את ההבדלים בין סגנונות של תכליתים של ספרים שונים ודוק
לדוגמא ספר הבית יוסף וכיוצא בזה
והתכוונתי לומר שספרים כאלו יכתבו על ידי גדולי ישראל גם בגיל בגרותם היות ויש בזה או את תמצית משנתם או העמדת וביאור הדברים ולא עסק עם חדשות כאילו כותב כעת ספר חידושים
ונזכרתי בעוד סיפור שסיפר לי תלמיד חכם גדול מהדור הקודם שכידוע ראש ישיבת פורת יוסף הרב בן ציון אבא שאול בעל האור לציון היה ידוע כחדשן גדול שזה היה יחודיותו (שאגב אמר לי פעם אחד מגדולי תלמידיו הכי מקורבים אליו שאמר לו הרב פעם שבצעירותו אם היה רגיל בכתיבה יכול היה להחזיק עט ודף ולכתוב כל רגע חידושים כל רגע ורגע והדברים)
שכשהיו מביאים להרב בן ציון יסודות ופילפולים שהיה אומר בצעירותו היה מתפעל מאוד מאוד ויש על זה סחפור מעניין שפעם עסק בקושיא זמן מה ואחר כך אמר שעל קושיא זו לא מצא תשובה אמר לו אחד מתלמידיו הרב לפני שנים תירץ קושיא זו בדיוק וכשאמר לו התירוץ התפעל הרב
ואף שאת הספר ההלכתי שלו כתב רק בסוף ימיו
ויש עוד להאריך בנושא זה אבל אולי כדאי בענף בפני עצמו
 

יהודי

משתמש ותיק
איש פלוני אמר:
פרי אמר:
מסיח לפי תומו אמר:
מעניין מי זה היה
רש"א
היו ידידים טובים, לא סביר כלל וכלל. אתה כותב מידיעה? 
היו ידידים טובים? כבודו בטוח? זה שהיו עשרות שנים באותו מקום לא אומר כלום כידוע. (לא שידוע לי שלא, אני שואל בהתעניינות)
אגב, היה ודאי מקרה א' בו הם היו בדעה אחת, כשנתנו גושפנקא לרב אליפנט לפנות לבית המשפט בההוא עניינא.
 
 

איש פלוני

משתמש רגיל
יהודי אמר:
איש פלוני אמר:
פרי אמר:
היו ידידים טובים, לא סביר כלל וכלל. אתה כותב מידיעה? 
היו ידידים טובים? כבודו בטוח? זה שהיו עשרות שנים באותו מקום לא אומר כלום כידוע. (לא שידוע לי שלא, אני שואל בהתעניינות)
אגב, היה ודאי מקרה א' בו הם היו בדעה אחת, כשנתנו גושפנקא לרב אליפנט לפנות לבית המשפט בההוא עניינא.
ידוע לי בודאות. גם הגרש"פ היה מתבטא על הגרש"א תארים מפליגים. ויש גם את הסיפור הידוע ביניהם עם יבדלחט"א הג"ר מיכל זילבר שליט"א. 
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
להמכיר ויודע את סגנונו של הגר"ש - מבין הוא שאין בזה הכחשה, אלא 'החלקת' האירוע באמירה שנונה. [לא אמרתי שיש בזה גם הסכמה לכל פרט ופרט.....]
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פותח הנושא
הגרש''פ התבטא כ''פ שהגר''ח קנייבסקי הוא האורים ותומים של הדור, כך העיד גיסו הגר''ל מינצברג זצ''ל.
 

איש פלוני

משתמש רגיל
tkhvu אמר:
איש פלוני אמר:
ויש גם את הסיפור הידוע ביניהם עם יבדלחט"א הג"ר מיכל זילבר שליט"א.
שכבר הוכחש כאן.
הסיפור סופר ע"י ר' מיכל עצמו, כמה פעמים. (למשל בסיום סדר נשים שע''י כולל בעלי בתים מזקני חסידי סלונים במקור ברוך בירושלים).
אם כי הסיפור שונה מעט מאיך שרגילים לספרו (לא עברו כל תוס', אלא דברו ביניהם ואמר ר' מיכל שבתחילת הדרך עוד הבין מה הם מדברים, אבל מ[איני זוכר כעת המיקום, קרוב לירושלים] כבר לא הבין כלל. 
דרכו של הגר"ש להכחיש הסיפורים אודותיו, כמפורסם. 
 
 

אנונימי

משתמש ותיק
פרי אמר:
איש פלוני אמר:
פרי אמר:
היו ידידים טובים, לא סביר כלל וכלל. אתה כותב מידיעה? 
לא מזמן שמעתי מתלמיד של רש"א שזו הייתה הסיבה שעזב את הישיבה, אבל בשביל הדיוק ההיסטורי יש לברר שוב
מוזר
כשהגר"ש פישר  היה מגיע לבני ברק לשבת, היה מדבר בבית כנסת הגר"א של תלמידי מעלות התורה באופן קבע
 
 

אקשן דקדושה

משתמש ותיק
אנונימי אמר:
כשהגר"ש פישר  היה מגיע לבני ברק לשבת, היה מדבר בבית כנסת הגר"א של תלמידי מעלות התורה באופן קבע
והגרמ"מ הלוי שולזינגר זצ"ל היה מצטופף בעמידה להטות אזנו לשמוע את דבריו, וגם אחרי מעריב היה נשאר לשמוע את תשובותיו לשואלים.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פותח הנושא
סלקא דעתך אמר:
ברוך מבנים אמר:
אפשר לתרגם?

תרגום גוגל עם תיקונים

הרב שלמה פישר
הרב שלמה פישר הוא חבר צוות ואחד הרבנים התלמודיים המבריקים ביותר בדור הזה. הוא נולד וגדל בלב מאה שערים, אבל יש לו קשרים עם מוסדות הציונות הדתית. פעם נכנסתי לרב ש"ך, והוא התחיל לקרוא לרב שלמה קלייקר (מישהו שלא מסור היטב לאידיאלים התורנים הטהורים ביותר). הייתי מוטרד, אבל לא אמרתי דבר. כשזה קרה בפעם השנייה. אמרתי לעצמי אז, "אם זה יקרה שוב, אני חייב לעשות משהו בקשר לזה." זה קרה לי שוב. אז נכנסתי לחדרו של הרב שלמה כאן בישיבה, והוצאתי מכתב שכתוב בידי הסטייפלר בו הוא מכנה את הרב שלמה "פאר הדור" . בפעם הבאה שהלכתי לרב ש"ך הוא אמר שוב שהרב שלמה הוא קליקר אמרתי, "רב שך,תקשיב לי. הסטייפלר הוא גם קאלייקר." הוא הסתכל עליי כאילו אני משוגע, אבל אז הראיתי לו את המכתב. מעולם לא שמעתי תלונות נוספות על הרב שלמה. אמרתי את זה לרב שלמה וזה לא אומר לו כלום. הדבר היחיד שמעניין אותו זה להבין את התורה.
הערכת הסטייפלר אליו התחילה מאז שהגרש''פ הגיש לו קונטרס הערות על קהלות יעקב. 
 
 

tkhvu

משתמש ותיק
אנונימי אמר:
כשהגר"ש פישר  היה מגיע לבני ברק לשבת, היה מדבר בבית כנסת הגר"א של תלמידי מעלות התורה באופן קבע
אכן כך,
וזכורני שבאחת הפעמים דיבר על דברי מוהר"ן כי עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ מכוונים כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשר קדושות והקשר ביניהם.
 

איש פלוני

משתמש רגיל
היות ואנו עוסקים בהוצאת חידושי רבינו הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל
אנו מבקשים מכל מי שיש בידו מכתבים או הקלטות של שיעורים או שיחות, וכן עובדות, שיעורים, חידו"ת ותיעודים
שישלח לנו במייל beitishai@gmail.com או שיצור קשר בפלאפון 0527144440. (אפשר גם ליצור קשר כאן בפרטי).
המשפחה
 

עץ פרי

משתמש ותיק
הגר"ש זצ"ל היה מן המעטים הראויים לישב בסנהדרין
היכולים להורות בכל התורה כולה, ומעטים הם בדור
תמהני אם יש בהם כדי סנהדרי קטנה
חכם שאבד אין לנו תמורתו.
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
tkhvu אמר:
אנונימי אמר:
כשהגר"ש פישר  היה מגיע לבני ברק לשבת, היה מדבר בבית כנסת הגר"א של תלמידי מעלות התורה באופן קבע
אכן כך,
וזכורני שבאחת הפעמים דיבר על דברי מוהר"ן כי עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ מכוונים כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשר קדושות והקשר ביניהם.
ובאותה דרשה ישב הגרממ"ש והטה אזנו כאפרכסת לבלתי אבד הגה וכשהגיע הגר"ש לאותו ביאור בדברי מוהר"ן - הפטיר 'איך רבי נחמן הגיע לבני ברק' או בנוסח דומה 'איך הוא הצליח להביא את רבי נחמן לבני ברק' 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
פותח הנושא
שהשלום שלו אמר:
ציטוט מכ"י של רבינו זצוקללה"ה.
"ודע עוד דהגוזמאות שבסיפורי רז"ל ג"כ יש בהם הרבה דלא שייך כלל להכניס בהם פנימיות. (ודרך המהר"ל בזה בס' פירושי האגדות שלו דרך תמוהה ומסוכנת. ולא לחינם לא נדפס ספר זה עד דורנו ונשאר בכת"י, ודע עוד דהמהר"ל אינו מחכמי הקבלה המוסמכים, וכל דבריו דרך סברא בעלמא.) אבל בזה אין צורך וגם אסור להתחסד יותר מרז"ל עצמם שאמרו (תמיד כ"ט) אהא דתנו תפוח היה באמצע המזבח פעמים שהיה עליו כשלוש מאות כור אמר רבא גוזמא השקו את התמיד בכוס של זהב אמר רבא גוזמא א"ר אמי דברה תורה ל' הבאי דברו נביאים ל' הבאי דברו חכמים ל' הבאי כו' אמר שמואל בד' מקומות (במשנה) דברו חכמים ל' הבאי כו' לאפוקי מדרבא דתנן השקו את התמיד כו' קמ"ל הני אין התם לא. אין עניות במקום עשירות. והנה למדנו מגמ' זו פירוש חדש בענין גוזמא והבאי, דלא רק דחכמים מפליגין לתפוס בספורם מספר של גוזמא דזה לא שייך גבי השקו את התמיד אלא פי' גוזמא בזה, שספרו דבר שלא היה, כדרך בנ"א שמספרין אגדות פורחות בעלמא ומילי דכדי. (שהרי ענין זה של דב"ת בל' הבאי הוא מיסוד של דברה תורה כל' בני אדם) וכלשון הרא"ש בפירושו שם ל' הבאי כהדיוט שאינו מדקדק בדבריו לכוין האמת. והנה המתחסד לפקפק בזה, הוא הוא מפקפק בדברי חכמים דהיינו בדברי רבא. ולא עוד אלא שחושד את חז"ל עצמם דהיינו את רבא בדעות כוזבות. אלא העיקר הוא שאין בזה כל פגם בכבודם של חז"ל".
וכאן יש להוסיף כי דע שרבינו היה מאנשי האמת [והגראי"ל שטיינמן זצ"ל כבר אמר "ר' שלמה איז א איש אמת] ומה שנראה לו אמת אמר וזהו הסיבה לסגנון של הדברים.
איפה אפשר לראות כ''י אלו?
 
 

לומד ומלמד

משתמש ותיק
מעשיה נאה ששמעתי: פעם אחת נקלע הגר"ש לשיעור שנמסר ע"י מלמד בכיר באחד המכונים [מכללה או איזה אוניברסיטה] השיעור היה בחכמת התכונה בחישובים סבוכים בתחום האסטרונמיה. תוך כדי השיעור לפתע ננער הגר"ש והעיר למרצה 'אתה טועה'. המרצה מביט בו בירושלמי המזוקן ושואל בסקרנות מהולה בתמהון 'במה אני טועה'? פתח הגר"ש פיו בלשונו הרהוטה וביאר בפרוטרוט היכן טעה ובמה טעה. המרצה נשתתק לשעה קלה התבונן בדברים ונאלץ להודות כי הצדק עמו. בתום ההרצאה ניגש המרצה אל הגר"ש והציע לו לבא וללמוד באותו מקום [אגב, אביו היה מורה בת"א בגמנסיה עם כל האותנטיות והלבוש (כמדומני הוראת שפות)] והגר"ש כמובן סירב. שאל אותו המרצה מדוע? ענה לו הגר"ש 'אם אני אלמד אצלכם -בסוף אני אדע כמוך......
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
איש פלוני אמר:
יהודי אמר:
איש פלוני אמר:
היו ידידים טובים, לא סביר כלל וכלל. אתה כותב מידיעה? 
היו ידידים טובים? כבודו בטוח? זה שהיו עשרות שנים באותו מקום לא אומר כלום כידוע. (לא שידוע לי שלא, אני שואל בהתעניינות)
אגב, היה ודאי מקרה א' בו הם היו בדעה אחת, כשנתנו גושפנקא לרב אליפנט לפנות לבית המשפט בההוא עניינא.
ידוע לי בודאות. גם הגרש"פ היה מתבטא על הגרש"א תארים מפליגים. ויש גם את הסיפור הידוע ביניהם עם יבדלחט"א הג"ר מיכל זילבר שליט"א. 
היו להם אי אלו הסתייגויות זה מזה כדרכם של בעלי ביקורת מופלגים, אבל הערכתם ההדדית כפלה אותה עשרות מונים.
הגרש"פ שלח והמליץ לתלמידים להסתופף בצל הגרש"א....
והגרש"א שלח תלמידים לקבל הסכמות מהגרש"פ.....
 
 

סלקא דעתך

משתמש ותיק
שמעתי
פעם הגיע אליו תלמיד וסיפר לו שבא להפרד ממנו משום שהוא הולך לאוניברסיטה,
אמר לו הגר"ש מסתבר שיהיה לך נקיפות מצפון שעזבת את הישיבה ולכן אתה תלך לחוג לתלמוד, ענה לו התלמיד אכן,
אמר לו הגר"ש בו ואלמד אותך מה ההבדל בין ישיבה לאוניברסיטה, גם בישיבה וגם באוניברסיטה לומדים גמ' אלא שבישיבה כשלומדים אמר רבה בר בר חנה נעצרים ושואלים מדוע נקרא בר בר? והאם חנה זה שם אימו? ועונים נו שוין.. וממשיכים לעיקר.
אבל באוניברסיטה כשלומדים אמר רבה בר בר חנה נעצרים ושואלים מהו "בר בר"? הוא היה נכד? ומוסיפים ושואלים "חנה"? הוא היה קרוי ע"ש אישה? ומעתה תשמע הרצאה ארוכה על אנשים שנקראו ע"ש נשים ונכדים ע"ש זקניהם אבל דברי רבה בר בר חנה אינם מעניינים כבר אף אחד....
 
חלק עליון תַחתִית