החוש הזה - שעל ידו ניתן להשיג את הבורא - לא נמצא במוח האנושי. הקב"ה הוא בלתי מושג באמצעי זה.
הקב"ה ניתן להשגה אך ורק ע"י תפילה, תורה, ענוה, עשיית טוב בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, דיבורים פשוטים של אמונה, ועוד תפילה.
מי שעובד את ה' בתמימות ופשיטות, אינו זקוק לשום הוכחות, הוא חש את ה' כמו אדם שרואה ושומע. (כל אחד לפי דרגתו, מ"הרגשים" עד "רוח הקודש" ונבואה")
כי הקב"ה מקרב אותו אליו (כביכול "מראה את עצמו אליו") ומשרה עליו את שכינתו.
אבל מי שהולך בדרך רעה זו של חקירות - שום הוכחות לא יועילו לו (וכפי שרואים באשכול זה כאלה שטוענים שהוכחות הרבנים לא שכנעו אותם), והספקות ינקרו בו יותר ויותר ככל שיחקור, עד שיגיע לכפירה גמורה, ה' יצילנו. דרכם של אלה שהם בעלי גאוה גדולים מאד, לפעמים גם יודעים לכתוב ולדבר ברהיטות רבה, והם הרבה יותר משכנעים מפשוטי עם עלגים, אבל הקב"ה אינו רוצה לדור עמהם בכפיפה אחת ומרחיק מהם את שכינתו, והתוצאה הפשוטה של זה - שהם מאבדים את אמונתם ומתמלאים בספקות.
רוצה שתחזור אליך האמונה? תתחיל לדבר עם הקב"ה בתמימות ופשיטות, בענוה והכנעה, בידיעה שלא מגיע לך כלום.
האמונה מושפעת מהדיבורים שלך. אתה מאמין במה שיוצא לך מהפה. תגיד תהילים - תהיה לך אמונה. תגיד פסוקי בטחון - תהיה לך אמונה.
מה שכתבתי פה - זה לא דעתי האישית, אלא על פי דברי רבי נחמן מברסלב זי"ע, בכמה וכמה מקומות, ועמו עוד רבים מגדולי הדורות שסוברים כמותו בזה.
ויה"ר שיכנסו הדברים ללבבות, ולא יובילו לסתם התנצחות חסרת תועלת.
