הנהגות ומנהגים ביום ט"ו בשבט

נדיב לב

משתמש ותיק
אעזוב לרגע מה הענין שבט"ו בשבט לליטאים חסידים ומה שבניהם שכבר דנו באשכול אחר. ואעמוד על מה שנוהגים ונהגו בתפוצות ישראל. כל החומר הוא ממה שקראתי בשבת האחרונה מתוך קונטרס מענין על ט"ו בשבט, המחבר ליקט מפי ספרים וסופרים על כל מיני ענינים שנוהגים לעשות ביום הזה. והעתקתי כאן חלק מהדברים.

היעב"ץ בסידורו שער הגיא לחודש שבט כתב: מנהגו של ט"ו בשבט בבית הכנסת שוה לט"ו באב, ואין אומרים תחנון במנחה שלפניו. ונהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.

בספר שבט מוסר פרק כז כתב שיש להיזהר לברך על הפירות בט"ו בשבט - לקיים מנהג ותיקין.

בספר קול יעקב הביא שסיפר הגאון רבי מאיר אריק עובדא מהבעל שם טוב ראה שם.

רבי חיים פלאגי בספר מועד לכל חי סימן ל כתב בפירוט על מקומות שנוהגים 'לסדר פירות' ויש שאינם נוהגים כלל. ויש שנוהגים דווקא משבעת מיני פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. ויש מקומות שלומדים ט"ו שיר המעלות שבתהילים. ויש נוהגים לקרוא בט"ו בשבט בספר "פרי עץ הדר" [?]

יש הנוהגים לקחת 30 מיני פירות מסוגים שונים וטעמם על פי הסוד. רבי חיים ויטאל [בלי ציון מקור] ביאר שלושים מיני פירות, עשרה מהם בעולם הבריאה, לעומת עשר ספירות שלה ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים לאצילות אין לפירות אלו קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלין כמות שהם. ועוד האריך לבאר שני סדרות נוספים של פירות.

בספר החסידות, בני יששכר מאמר חודש שבט מאמר ב, ובספר זכרון נפתלי, ספר אור הנר, ספר עוללות אפרים, ספר לשון חכמים תפילה לח כתבו בדבר התפילה על האתרוג בט"ו בשבט. בספר דברי שלמה, כתב שט"ו בשבט הוא ל' יום קודם לפורים קבעוהו כהכנה לפורים שפורים צריך הכנה כיום הכיפורים.

לגבי נפילת אפים. בשו"ע סימן קלא סעיף ו כתב שנהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו בשבט. וכתב שם המגן אברהם שהוא ראש השנה לאילנות, ונוהגים האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות עכ"ל. וכך כתב הפרי חדש שם סק"ו והאליה רבה ס"ק יד, ובכנסת הגדולה [מקור קדמון מהם] סימן קלא בהגהות ב"י אות ה כתב: ונוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום. ומקור הדברים בספר תיקון יששכר דף סב: [מחבר הספר הנ"ל הוא בן דורו של הב"י והאר"י, רבי יששכר סוסאן]
ובכף החיים סימן קלא ס"ק צד כתב שכמנהג האשכנזים יש נוהגים גם בספרד, ועוד כתב שיש נוהגים שעושים לימוד באותו לילה שלומים משניות וזוהר מדברים באותו הפרי ואח"כ מברכים עליו.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חכם באשי אמר:
רגילים להביא דברי הגר"א דחשיב כיו"ט.
טרחתי להעתיק מה שאסף בחבורת הנ"ל ומשום מה את אדונינו הגר"א לא הזכיר. אם תוכל אתה או אחד מחברי הפורום לעלות לאשכול את דברי הגר"א במקורם תודה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
בחוברת הנ"ל כתב ביאור ענין שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל [ככה"נ עפ"י החסידות והקבלה] וטוב לתבל בהם את סדר עריכת הפירות.

חיטה - מאכל אדם, שנעשה דם ובשר כבשרו של האדם, רומז בזה בעבדות ה' ששיכת בנפש האלוקית בכל אחד מארץ ישראל.

שעורה - הוא מאכל בהמה, כמו שכתוב בגמרא שאמר להם שהשעורים נעשו יפות צא ובשר לסוסים ולחמורים [שעורים הוא מאכלם] ובזה רומז בעבודת ה' שצריך לעבוד גם בנפש הבהמית כל אחד מעם ישראל.

גפן - הוא תירוש משמח אלוקים ואנשים, בא לרמז בעבודת ה' שצריכים להוסיף שמחה בכל העניינים.

תאנה - "ויתפרו עלה תאנה ויעשו חגורות", הרי היתה הבגד הראשון בעולם ובפרט של אדם הראשון, וזה מורה על עבודת הבירור בלבוש האדם.

רימון - עם ישראל מלאכים מצוות כרימון, מראה על רצון ורדיפה אחר המצוות ורצון לקיים כל מצוה.

זית - יש לדקדק בשיעורי התורה כזית לחם לברכת המזון, וכזית שאר דברים לברכה אחרונה.

דבש [תמרים] - צדיק כתמר יפרח, צריך לפרוח בעבודת ה' ולעלות מעלה מעלה ולהיות אילן שמוציא פירות.

מוזמנים להוסיף פשטים מקוריים.
 

שלומי טויסיג

משתמש ותיק
מה קוראים בליל ט"ו בשבט?
יש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מענינא דיומא, וכבר נדפס ספר "פרי עץ הדר" במיוחד לכך, וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם. מכל מקום יש ללמוד "בהבנה" ככל האפשר, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט, בענייני ערלה ותרומות ומעשרות, ובדיני קדימה בברכות.

מדוע נוהגים לאכול פירות בליל ט"ו בשבט?
נוהגים להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, ובעיקר פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כדי להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג יפה הוא.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
חכם באשי אמר:
רגילים להביא דברי הגר"א דחשיב כיו"ט.
מתוך הקובץ המצורף
https://forum.otzar.org/download/file.php?id=40879
בסימן קל"א סעיף ו כתב השו"ע: נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בט"ו בשבט.
וכתב בביאור הגר"א שם וז"ל "שהוא ר"ה לאילנות וכמו כל ד' ר"ה שהן יו"ט" עכ"ל. והאריך בקובץ להביא מה שפירשו במקור דברי הגר"א - שהן כיום טוב.

ובלבוש סי' קל"א סעיף ו' כתב "שאין נופלין על פניהם בט"ו באב, ובט"ו בשבט כיון שימי שמחה הם!" ובסי' תרפ"ה סעיף א כתב הלבוש "חמישה עשר בשבט אין נופלין אפיים, והטעם כי הוא ר"ה לאילנות לענין שאין תורמין מפירות האילן שחנטו וכו' ואין תורמין מפירות של שנה זו וכו' "וכיון שזה היא התחלה לדבר של מצוה, עשאוהו כמו יו"ט!



.
 

כותר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
 ויש נוהגים לקרוא בט"ו בשבט בספר "פרי עץ הדר" [?]
אפשר להוריד מאתר הידברות את הסדר המלא, כנראה זה רק חלק:

נוֹהֲגִים לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּפֵרוֹת אִילָן. אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה אוֹ עוֹרֵךְ הַסֵּדֶר פּוֹתֵחַ בִּמְקוֹרוֹ שֶׁל ט"ו בִּשְׁבָט:
 אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם בְּאֶחָד בְּנִיסָן - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלִרְגָלִים בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעֲשַׂר בְּהֵמָה בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וּלְשְׁמִיטִין וּלְיוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת בְּאֶחָד בִּשְׁבָט - רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
 בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ!
 יִקְחוּ מַאֲכָל הֶעָשׂוּי מִן הַחִטָּה אוֹ שְׂעוֹרָה - כְּגוֹן עוּגוֹת וִיבָרְכוּ עָלָיו:
 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת:
 אַחַר שֶׁיֹּאכְלוּ מְעַט יֹאמְרוּ פְסוּקִים בְּעִנְיַן חִטָּה וְלֶחֶם:
 וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ: וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה: וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ: הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ: וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
 יָשַׁב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְדָרַשׁ: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַצְמִיחַ כִּכְּרוֹת שֶׁל לֶחֶם עַל הָעֵצִים (שַׁבָּת ל')
  
 רַעֲיוֹנוֹת
 מֵהַחִטָּה עוֹשִׂים אֶת הַלֶּחֶם שְׁהוּא עִקַר הַמָּזוֹן שֶׁל גּוּף הָאָדָם. חִטָּה - בְגִימַטְרִיָּה 22, כְּנֶגֶד 22 אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא עִקַר הַמָּזוֹן שֶׁל נִשְׁמַת הָאָדָם.
 יִקְחוּ כוֹס יַיִן אוֹ מִיץ עֲנָבִים וִיבָרְכוּ:
 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:
 יֹאמְרוּ פְּסוּקִים וּמִדְרָשִׁים:
 וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
 לָמָה הַיַּיִן נִקְרָא גַם יַיִן וְגַם תִּירוֹשׁ? יַיִן - עַל שֵׁם שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לָעוֹלָם, תִּירוֹשׁ - שֶׁכָּל הַמִּתְגָּרֶה בוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ. רַב כַּהֲנָא רָמֵי: כְּתִיב תִירָשׁ וְקָרֵינַן תִּירוֹשׁ, זָכָה - נַעֲשָׂה רֹאשׁ, לֹא זָכָה - נַעֲשָׂה רָשׁ. (יוֹמָא עו').
 אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים" אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ - אֱלֹהִים בְּמָה מְשַׂמֵּחַ? מִכָּאן, שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן! (בְּרָכוֹת לה').
 ר' יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָה אוֹמֵר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְבָשָׂר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ" עַכְשָׁיו אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְיַיִן שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ:
 יִקַּח זַיִת, וְאִם אֵין לוֹ זַיִת יִקַּח תָּמָר אוֹ תְאֵנָה אוֹ רִמּוֹן וִיבָרֵךְ בְּקוֹל רָם, וִיכַוֵּן שֶׁבְּבִרְכַּת הָעֵץ הַזּוֹ הוּא פוֹטֵר אֶת כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן שֶׁיֵּשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן.
 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ
  
 "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" - אֶרֶץ שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ שְׁמֵנִים כְּחָלָב וּמְתוּקִים כִּדְבַשׁ!
 פַּעַם אַחַת נִכְנַס רַבִּי לִבְנֵי בְרַק וּמָצָא שָׁם אֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים מֻנָּח וְהָיָה נִרְאָה כְעֵגֶל בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
 פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְסַכְנִין וּמָצָא עֵז רְבוּצָה תַחַת עֵץ הַתְּאֵנָה וְחָלָב שׁוֹתֵת מִמֶּנָּה וּדְבָשׁ יוֹצֵא מִן הַתְּאֵנָה וּמִתְעַרְבְּבִים זֶה בָזֶה
 לְאַחַר אֲכִילַת זָיִת יֹאמַר:
 "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְּרִי תֹּאַר קָרָא ה' שְׁמֶךְ" כְּשֵׁם שֶׁהַשֶּׁמֶן מֵאִיר - כָּךְ ביהמ"ק מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ", לָכֵן נִקְרָאוּ אֲבוֹתֵינוּ זַיִת רַעֲנָן שֶׁהֵם מְאִירִים לַכֹּל בֶּאֱמוּנָתָם"
 לְאַחַר אֲכִילַת תָּמָר יֹאמַר:
 דָּרַשׁ רַבִּי חִיָּיא בַּר לוּלְיָנִי: כָּתוּב: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, אִם נֶאֱמַר תָּמָר לָמָה נֶאֱמַר אֶרֶז, וְאִם נֶאֱמַר אֶרֶז לָמָה נֶאֱמַר תָּמָר?
 אִלּוּ נֶאֱמַר תָּמָר וְלֹא נֶאֱמַר אֶרֶז הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה תָמָר אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף - אַף צַדִּיק חַס וְחָלִילָה אֵין גִּזְעוֹ מַחְלִיף - לְכָךְ נֶאֱמַר אֶרֶז,
 אִלּוּ נֶאֱמַר אֶרֶז וְלֹא נֶאֱמַר תָּמָר, הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה אֶרֶז אֵין עוֹשֶׂה פֵרוֹת - אַף צַדִּיק חַס וְחָלִילָה אֵין עוֹשֶׂה פֵרוֹת - לְכָךְ נֶאֱמַר תָּמָר וְנֶאֱמַר אֶרֶז (תַּעֲנִית כה')
 לְאַחַר אֲכִילַת תְּאֵנָה יֹאמַר:
 אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּתוּב: "נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ"?
 לָמָה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִתְאֵנָה? מָה עֵץ תְּאֵנָה זֶה כָל זְמַן שֶׁאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ מוֹצֵא בוֹ תְאֵנִים. אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה כֵן כָּל זְמַן שֶׁאָדָם הוֹגֶה בָהֶם מוֹצֵא בָהֶם טָעַם טוֹב.
 לְאַחַר אֲכִילַת רִמּוֹן יֹאמַר:
 אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין אוֹר גֵּיהִנֹּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן קַל וָחֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב, מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְעֹבִי דִינָר זָהָב עָמַד כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא שָׁלְטָה בוֹ הָאוֹר,
 פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵיאִין מִצְווֹת כָּרִמּוֹן שֶׁנֶּאֱמַר: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי רַקָּתֵךְ אֶלָּא רֵיקָתֵיךְ, שֶׁאֲפִילוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵיאִין מִצְווֹת כָּרִמּוֹן - עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה" (עֵרוּבִין דַּף יט ע"א).
 לְאַחַר אֲכִילַת אֱגוֹז יֹאמַר:
 אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.
 לָמָה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לֶאֱגוֹז מָה אֱגוֹז זֶה אַתָּה רוֹאֶה אוֹתוֹ כֻלּוֹ עֵץ וְאֵין תּוֹכוֹ נִכָּר, אַךְ כְּשֶׁאַתָּה פוֹצְעוֹ אַתָּה מוֹצְאוֹ מָלֵא מְגוּרוֹת מְגוּרוֹת שֶׁל אוֹכְלִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל - צְנוּעִים וְעַנְוְותָנִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְאֵין תַּלְמִידִים שֶׁבָּהֶן נִכָּרִים וְאֵין מִתְפָּאֲרִים לְהַכְרִיז עַל שִׁבְחָן, אַךְ אִם אַתָּה בוֹדְקָם אַתָּה מוֹצֵא אוֹתָם מְלֵאִים חָכְמָה. וְכֵן, מָה אֱגוֹז זֶה נוֹפֵל בְּטִיט וְאֵין מָה שֶׁבְּתוֹכוֹ נִמְאָס - אַף יִשְׂרָאֵל גּוֹלִים לְבֵין הָאֻמּוֹת וְלוֹקִים מַלְקִיּוֹת הַרְבֵּה וּבְכָל זֹאת - אֵין מַעֲשֵׂיהֶם נִמְאָסִים:
 לְאַחַר אֲכִילַת אֶתְרוֹג יֹאמַר:
 וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר - זֶה הָאֶתְרוֹג. וְהוּא מְרַמֵּז עַל הַשְּׁכִינָה, וְעַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְעַל הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁל כָּל יְהוּדִי. וְלָכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל פְּגָם וְכֶתֶם, כִּי הַנְּשָׁמָה טְהוֹרָה הִיא וּצְרִיכָה לְהִשָּׁאֵר נְקִיָּה מֵחֶטְאֵי הָעוֹלָם.
 לְאַחַר אֲכִילַת תַּפּוּחַ יֹאמַר:
 כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי:
 לָמָה נִמְשַׁל הַקַּבָּ"ה לְתַפּוּחַ? לוֹמַר לְךָ מָה תַפּוּחַ זֶה נִרְאָה לָעַיִן בְּלֹא כְלוּם אַךְ בֶּאֱמֶת יֵשׁ בּוֹ טָעַם וְרֵיחַ, כָּךְ הַקַּבָּ"ה חִכּוֹ מַמְתַּקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים וְנִרְאָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְלֹא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְהָיְתָה הַתּוֹרָה בְעֵינֵיהֶם כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בּוֹ טָעַם וְרֵיחַ, טָעַם מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים לד) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה', וְיֵשׁ בּוֹ מַאֲכָל דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי ח) טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפַּז, וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (שִׁיר הַשִּׁירִים ד) וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל אָנוּ יוֹדְעִין כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְפִיכָךְ אֵין אָנוּ זָזִים מִן הַקַּבָּ"ה וְתוֹרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.
 יִקְחוּ פְרִי מִפֵּרוֹת הָאֲדָמָה וִיבָרְכוּ:
 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה
 יִקְחוּ מַשְׁקֶה כָלְשֶׁהוּ וִיבָרְכוּ:
 בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ
 שירִים הַקְּשׁוּרִים לְטוּ בִּשְׁבָט:
 צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, עֵץ חַיִּים הִיא, וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל, בָּרְכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר תָּמִיד.
 ברכה אחרונה לאחר שתיית רביעית משקה או אחר פירות שאינם משבעת המינים
 בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת, וְִחֶסְרוֹנָן עַל כָּל מַה שֶׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי בָּרוּךְ חַי הָעוֹלָמִים.
 

פחזניות

משתמש רגיל
לאכול מפירות שהתברכו בהם ארץ ישראל וטורקיה.... רק לא להגזים
הרבה מתוק הרבה כאבי בטן
 
חלק עליון תַחתִית