הנושא הוא שיטתו היחודית של החזו"א (להבנתי).
בקצרה כי אין עיתותי בידי:
בעוד המחלוקת אם התקטנו השיעורים, ובכמה, מרעישה את עולם התורה שוב ושוב,
כשהכוונה העיקרית בה היא לגלות את האמת ההיסטורית של המידה,
נוקט החזו"א כי אין לנו לחפש ולברר אחר אמת היסטורית, אלא המידה נקבעת לפי המציאות העכשווית. וכדלהלן.
החזו"א סבור שהמדה איננה אבסולטית ביחס למציאות (למשל לסרגל אטומי)
שהאמה והאצבע של האדם הם כלי מגושם להערכת בערך של האמה והאצבע האבסולוטיים,
אלא המידה היא שיעור המוצמד לדברים שונים ומתכווץ ומתרחב עמהם לפי מצבם הנוכחי.
כך שאדם המודד אמה לאורך לפי ידו והוא אדם בינוני העונה להגדרת חז"ל, הרי הוא יכול אף להשבע, שהדבר הוא אמה ללא כל ספק.
וביתר ביאור,
כלומר, כל זמן שחז"ל לא הצמידו את שיעור הכזית לזית אגורי בינוני,
היה שיעור הזית משתנה ממקום למקום לפי הבינוניות שבו.
אבל ניתן ביד חז"ל הכח "להצמיד" את הזית לזית אגורי, ובכך נשתווה הכזית בכל העולם.
וברבות השנים אף אם קטן והתכווץ הזית הטבעי, הלכה המדה והתכווצה עמו. (לכן החזו"א לא כ"כ החמיר בשיעור כזית, ודווקא המ"ב הוא שהחמיר בכזית בדברי דאוריתא)
ורק בנוגע לשיעורים שהוצמדו גם למידת האצבע וגם למידת הביצה (שיעורי הנפח)
ונתגלע הפרש ביניהם באנו למבוכה, מהי המידה המוצמדת העיקרית ומהי הטפילה, (ולא כמו שתפסו בזה שהשאלה היא איך יתכן, שזה לא היה קשה לו, דודאי יתכן שנתקטנו הביצים או כל רעיון אחר, אלא השאלה היא כיצד לנהוג!)
בזה נקט החזו"א שצריך להכריע שאין הולכים לפי ההצמדה לביצה, אלא ה"הצמדה" העיקרית היא מידת אצבעות.
ומכיון שמידות האצבע -לדעת החזו"א- כשיטת הנוב"י, כשיעור הגדול, כך גם שעור הנפחים גדל עמהם.
ומכאן נובעת השאלה,
החזו"א מביא בדבריו שכל זמן שהיה לחז"ל את ה"אמה של משה", היו מודדים לפיה. כלומר המדה היתה מוצמדת לה.
והשאלה האם הכוונה לכל דבר שנמדד עמה ג"כ, או הכוונה שהיה סרגל מיוחד שמשה החיל עליו את "ההצמדה" לשיעור אמה.
ישנה הסתברות בזאת הסברא, ואכמ"ל,
ומזה נובע, (אם זה נכון) שגם אילו נמצא את כלי המקדש,
לא תהיה משמעות למידתם, מאחר שביחס לשיעור המדה המוצמד לפי אצבעות הדור,
הרי שאנו אומדים את הארון כאילו "התכווץ" ביחס למידה.