דרומאי אמר:
HaimL אמר:
החידוש היותר גדול הוא על זה שמלאם לבם של הגאונים להוסיף ולתקן על הנוסח של אנשי כנסת הגדולה. והייתי רוצה לומר, שאולי באמת לא תיקנו כך להוסיף בתפילה עצמה, אלא שהנהיגו בישיבות בבל שהקהל אומרים זכרנו וכו' בעת חזרת הש"ץ, ועם הזמן, נעשה קבע לאמרו בתפילה עצמה.
ראשית אין בדבריך כל תירוץ, אלא אדרבה הקושיא מתחזקת. שכןאם אפילו הגאונים לא תיקנום בתורת הוספה על התפילה איך מלאם ליבם של הדורות שאחריהם לתקן כן.
ועוד דבריך נסתרים מהא דיש שיטות דמחזירין על זכרנו לחיים ומעכב התפילה, ואם לא תיקנוהו כמטבע איך יתכן דמעכב התפילה.
ועיקר הקושיא מעיקרא ליתא, דודאי הנוסח לא נמסר מאנשי כנסת הגדולה אלא עיקר ענין הברכה, וכדחזינן הרבה חילוקים בין נוסח א"י לנוסח בבל. ולכן רשות ביד הגאונים לתקן ולהוסיף על המטבע מה שבעיניהם נראה שייך לעיקר הברכה.
אגב, שמעתי מחוקר אחד שמבחינה היסטורית ברור שהוספות אלו היו קיימות בתחילת זמן רבנן סבוראי אם לא למעלה מכך, וכפה"נ שהלשון גאונים המוזכר לענין זה הוא לאו בדוקא.
קודם כל, לא זכור לי שניסיתי לתרץ שום דבר, אבל אם כבר, אז כפי שכתבתי, ובמידה וההשערה שלי צודקת, זה עונה על שאלת פותח הדיון, בכך שבאמת אין זאת כלל הוספה בתפילה, גם מתקנת הגאונים.
דברים אינם יכולים להיסתר ממחלוקת, לכל היותר ניתן לצמצם אותם רק לדעה אחת (שבנדו"ד היא המנהג הפשוט, למיטב ידיעתי).
ובעיקר העניין, אם זה מנהג שנשתרבב, אז הכל ברור, כי הדורות שאחרי הגאונים סברו שהיא תקנה מעיקר הדין (של הגאונים), ומי ששכח, הרי שלא התפלל, לפי דעתם.