תירוץ נכבד, שמעתי זאת פעם אך איני זוכר בשם מי, ואיני זוכר אם אני מדייק או מוסיף או מגרע, והקורא ישפוט בשכלו וכל ערום יעשה בדעת.
צריך להבין מה היה בחורבן הבית, עד שאמרו חכמים ששפך חמתו על עצים ואבנים * אמרו עוד שת"ב נקרא מועד, קרא עלי מועד לשבור בחורי * כן צריך להבין מה היא האבלות על החורבן מה תועלת ומה צורה יש בה, עד שאמרו שכל מי שאינו מתאבל אינו רואה בשמחתה, ומה תועלת יש בבכי תחת לעבוד את ה' בשמחה ולהתחבר אליו ית' דרך התורה והמצוות, איזה עניין יש לקדש את הבכי והעצבות, וכי יש בזה מטרה בפני עצמה?
בהיות הבית על מכונו, כהנים בעבודתם, וישראל במעמדם, צורת עבודת האלקים הייתה דרך הבית, והתפללו אליו דרך הבית וכו', כלל ישראל היה ברמה של חיבור לקב"ה דרך העבודה, עושין רצונו של מקום הוא כשהייתה צורת החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים באופן הנעלה, וח"ו אם לא היה כן והעבודה לא הייתה בצורתה היו הכרובין לא מעורין זה בזה אלא בפירוד, וזה אין עושין רצונו של מקום.
כשהיה הבית על מכונו הייתה העבודה סביב השנה דרך הבית- כל מועד ועבודתו היא, כל זמן וצורתו, כל מאורע שקרא לישראל באשר הוא היה מקבל ביטוי בעבודה בבית המקדש, אם זה שלמי שמחה, או שלמי תודה, או שלמים או תודה, או מנחות או נסכים או נזיר או סוטה או סנהדרין או נגעים, או ביכורים או לידה, או לולב במקדש ובמדינה, או ניסוך המים ושמחת בית השואבה, או הקהל ושילוח עבדים. הכל היה סביב הבית הגדול סביב הכהנים משרתי ה' ששכנו בבית הזה.
כשחרב כל זאת, אין לנו עוד שלמים אין עוד תודה, אין עוד מנחות, אין עוד נסכים, אין עוד נזיר, אין עוד סוטה, אין עוד סנהדרין, אין עוד נגעים, אין עוד ביכורים אין עוד קרבן לידה, אין עוד לולב במקדש אין עוד ניסך המים ושמחת בית השואבה, אין עוד הקהל אין עוד יובל. אין כל זה, חסרנו את זה!
ואז נתחדש בעצם חידוש עצום ונורא- חידוש שאין כדוגמתו, נתחדש שיש!! יש שלמים תודה מנחות נסכים נזיר סוטה סנהדרין נגעים ביכורים לידה לולב ניסף המים ושמחת בית השואבה הקהל ושילוח עבדים.- יש! היכן זה? איפה זה נמצא?
בדמיון! בגעגוע! על מה בוכים, על ההולך! בכי הוא תוצאה של געגוע! של חיבור לעבר! אין דרך אחרת להתחבר לעבר, אפשר לספר סיפור יציאת מצרים ולהרגיש כאילו היינו שם, זה מחזק את האמונה, אבל עדיין זה לא גורם לחוות ולהתחבר לעבר, מה גורם להתחבר לכל העבודות הנ"ל? בכי!!
נמצא א"כ דבר מבהיל- שלאחר החורבן כשאנו עושים פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, וכו' וכו' זה עבודה חסירה!! אנו אמנם עושים המצוות של החג, אבל חסר בעיקר נשמתו, בחיבור שלנו אל רבש"ע בצורה הנעלית כמו שיהיה בבית המקדש!
איפה אפשר להתחבר באמת לפסח שבועות ראש השנה יום הכיפורים סוכות? בתשעה באב!! בבכי!! במספד!! בקינה!! וקראו למקוננות ותבואנה ! ביום הזה קרא ה' לבכי ולצום ולמספד ולחגור שק!! קרא ה'!! לא אנו בוכים על מה שהפסדנו את הקשר עם ה', אלא קרא ה'!!! ה' חידש כך תקראו אלי בזמן שאין בית, כך צורת החיבור האמיתית אלי בזמן שאין את העבודה בבית!! זה הביאור בבכי של תשעה באב!!
כשנתמלאה הסאה, וכבר הקשר של ישראל עם הקב"ה רפף מאד ולא היה יכול להתקיים, מעיקר הדין היה צריך להיות כליה, זהו זה, אין קשר עם הקב"ה אז יש מיתה, יש כליה, יש חורבן הכלל ישראל. והקב"ה ברוב טובו שפך חמתו על עצים ואבנים וחידש לנו את אפשרות הבכי והחיבור דרך עבודה זו, וזה מה שהציל את המשך הכלל ישראל בגלות.
ממילא מובן מה שהיו הכרובים מעורים זה בזה, כי בזה שנחרב הבית בזה שניתן האפשרות לבכי זה הציל את הקשר עם הקב"ה וזה מראה באופן היותר נעלה לחביבות ישראל עם הקב"ה
