הכרובים בזמן חורבן הבית

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן (הכרובין) עומדין, רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית (דברי הימים-ב ג, יג). לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

לפי האמור בזמן שאין עושין רצונו של מקום פני הכרובים אינם זל"ז.
ויש להק' דאיתא ביומא נד, ב, 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה'.
ולכאו' חורבן הבית היה בזמן שלא עושים רצונו של מקום.
 

אלכס

משתמש ותיק
יהודי פשוט מאוד אמר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן (הכרובין) עומדין, רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית (דברי הימים-ב ג, יג). לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

לפי האמור בזמן שאין עושין רצונו של מקום פני הכרובים אינם זל"ז.
ויש להק' דאיתא ביומא נד, ב, 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה'.
ולכאו' חורבן הבית היה בזמן שלא עושים רצונו של מקום.

כיוונת לשאלת הראשונים
עיין בשיטמ"ק בב"ב שם וז"ל
ובשעה שנכנסו עכו"ם להיכל נמי היו מעורים במעשה נס כמו שהיו מעורים בשעה שעולים לרגל להראות לעכו"ם מה היתה חיבת ישראל לפני המקום אי נמי כדי להראות ערותם לעכו"ם כדי שיזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה עד כאן. הר"י ן' מיגש ז"ל.
וכן הובא התירוץ השני בריטב"א ביומא שם וז"ל
בשעה שנכנסו עו"ג להיכל מצאו כרובין מעורין זה בזה. הקשה הרב בן מיגא"ש ז"ל דהא בב"ב (צ"ט א') אמרינן שלא היו פניהם איש אל אחיו אלא כשהיו עושין רצונו של מקום, ויש מתרצים דהתם בכרובים דמשה אבל הכא בכרובים דצורתא שבכותלים תמיד היו מעורין, ותימא דא"כ היכי אמרינן לעיל שהיו מראין להם כרובין דצורתא להראות חיבתן לפני המקום, והנכון כמו שפי' הרא"ם ז"ל דהני נמי בנס היו מעורין עכשיו אלא שנעשה נס לרעה כדי לגלות ערותן.

הנה ציטוט חלקי מספר דף על הדף יומא שם

ותירץ ביערות דבש (ח"א דרשה י"ג) די"ל דהנה ידוע מ"ש במדרש: "לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ויו"ט", ומבואר בירושלמי מס' תענית שחורבן בית ראשון הי' באחד באב, (בט' תמוז הובקעה העיר וכ"א יום מאז הוא א' באב), וידוע בגמ' עירובין, שט' באב היה ביום א' א"כ ר"ח אב היה בשבת, והיתה אז השכינה שורה בנו, ושפיר מצאו פניהם איש אל אחיו. ע"כ.

ובפרי צדיק לפרשת דברים (אות יג) כתב בזה אחר שהביא את דברי הריטב"א, אך הענין הוא דאיתא בירושלמי ומדרש (איכה פ"א מ') שבט' באב תיכף אחר החורבן נולד משיח, ואר"א וכו' ולאו מקרא מלא הוא והלבנון באדיר יפול וכתיב בתרי' ויצא חוטר מגזע ישי. וכן הי' בהתחלת בריאתו של עולם. דכתיב והארץ היתה תוהו ובהו שנדרש (ב"ר פ' ב) על ד' מלכיות. וכתיב בתריה ורוח אלוקים מרחפת ע"פ המים, ונדרש (שם) זה רוחו של מלך המשיח. ע"פ המים, בזכות התשובה שנמשל למים שנאמר שפכי כמים לבך. וכן הי' כאן שקודם שנחרב הבית היו באמת אין עושין רצונו של מקום שלא עלה על דעתם שיחרב הבית. אבל אך כשראו שנכנסו אויבים להיכל תיכף הרהרו כל ישראל בתשובה, רק שכבר נגזרה גזירה. וכמו שהוכיחם ירמי' למה לא עשו תשובה עד שלא נגזרה גזירה, שאז לא הי' נחרב. ואז תיכף נעשו ישראל בכלל עושין רצונו של מקום, ומזה נולד תיכף משיח.


ואיתא כן במ"ר (איכה ה' ט') טובה הי' מגילות קינות מכל מ' שנה וכו' והיינו הפורעניות שבה נטלו ישראל וכו' שבאמת אז קבלו ועשו תשובה, ואם היו מתקנין הכל היו ראוי להיות תיכף התיקון האמיתי ע"י משיח שנולד. ומשום זה תיכף החזירו הכרובים פניהם איש אל אחיו, ולכן כשנכנסו האו"ה מצאו הכרובים מעורים זה בזה. ועיין באגרא דפרקא (אות ו'): אמר לי בשם קדוש ישראל הנ"ל (רבי פנחס מקוריץ), זה שאמרו רז"ל במדרש שבתשעה באב נולד משיח, הוא דהנה נשמת משיח הוא נשמה היותר גבוה וכוללת, וא"כ צריכין ללידה זאת זיווג היותר עליון. ונראה מענין אהבה הגשמיות בענין אהבת חברים ואהבת איש עם אשתו, בהיותם ביחד לא תוכר כ"כ האהבה. משא"כ כשרוצים להפרד להרחיק נדוד זה מזה, אז יתפעלו הנפשות באהבה יתירה אהבה עזה, מגודל הגעגועים, וע"כ חייב אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך. וא"כ אז הוא הזיוג באהבה יתירה, אהבה עזה, ונולד מזה הנשמה היותר גבוה וכו', ע"כ להיות ענין הפירוד בין הדבקים והיציאה לדרך הי' בת"ב, נולד מזה הזיוג משיח, היא הנשמה היותר גבוה. וז"ש בשם הקדוש מהרד"ב זצוק"ל שע"כ מצאו האויבים אז את הכרובים כמער איש ולוית'. הגם שזה הי' בזמן שישראל אינם עושין רצונו של מקום, אך להיות כי חייב אדם לפקוד וכו'.


ובעטרות אד"ר להגאון האדר"ת (פ' פקודי) אחר שמביא את המדרש משכן משכון שנתמשכן בעונותיהם של ישראל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא על ישראל, וע"ז כתיב תם עונתך בת ציון. כתב: ובדברי המדרש שזכרנו א"ש קושית הריטב"א ביומא (נד ב) דאיך מצאו את הכרובים מעורים. הרי בזמן שאין עושין רצונו של מקום ל"ה פניהם איש אל אחיו, עיין ב"ב צ"ט. ולהאמור אתי שפיר, דכיון שנטלו אפיפסון (פי' פירעון חוב, שנתכפר להם) ממילא אז עשו רצונו של מקום. יזכנו השי"ת לראותו מהרה בבנינו משוכלל ועומד בב"א.
 

יהודי פשוט מאוד

משתמש רגיל
פותח הנושא
אלכס, יישר כח.
ברם עדיין התי' הראשון צריך לענ"ד ביאור.
כי אם זה דבר שכ"כ מסמל ככלל לעושין רצונו של מקום או אינם עושים רצונו של מקום
אז בדיוק בזה רצה הקב"ה להראות להם מה היתה חיבתו לעם ישראל?
 

אלכס

משתמש ותיק
יהודי פשוט מאוד אמר:
אלכס, יישר כח.
ברם עדיין התי' הראשון צריך לענ"ד ביאור.
כי אם זה דבר שכ"כ מסמל ככלל לעושין רצונו של מקום או אינם עושים רצונו של מקום
אז בדיוק בזה רצה הקב"ה להראות להם מה היתה חיבתו לעם ישראל?
ראה בהערות של שוטנשטיין ביומא שם שוטנשטיין.JPG
 

יהודי פשוט מאוד

משתמש רגיל
פותח הנושא
תשובה יפה שתלמיד חכם אחד אמר לי.
הכרובים סמל לבין אדם לחבירו כמאמר ופניהם איש אל אחיו
ומה שאמרו כאן עושים רצונו של מקום כאן אין עושים רצנו של מקום
הדברים אמורים כלפי עושין רצונו של מקום על בין אדם לחבירו.
בית שני נחרב על בין אדם לחבירו
אולם בית ראשון נחרב על בין אדם למקום.
ומה שאמר ריש לקיש בשעה שנכנסו להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה
זה על חורבן בית ראשון נאמר
ומפני שלא חטאו בבין אדם לחבירו לכך היו מעורין זה בזה.
תשובה יפה מאוד נהנתי ממנה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יהודי פשוט מאוד אמר:
תשובה יפה שתלמיד חכם אחד אמר לי.
הכרובים סמל לבין אדם לחבירו כמאמר ופניהם איש אל אחיו
ומה שאמרו כאן עושים רצונו של מקום כאן אין עושים רצנו של מקום
הדברים אמורים כלפי עושין רצונו של מקום על בין אדם לחבירו.
בית שני נחרב על בין אדם לחבירו
אולם בית ראשון נחרב על בין אדם למקום.
ומה שאמר ריש לקיש בשעה שנכנסו להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה
זה על חורבן בית ראשון נאמר
ומפני שלא חטאו בבין אדם לחבירו לכך היו מעורין זה בזה..
תשובה יפה מאוד נהנתי ממנה.


רעיון יפה אבל בפשט הכרובים רומזים לאהבה בין כנסת ישראל לאביה שבשמים כמש"כ אפריון עשה המלך שלמה... תוכו רצוף אהבה, ולא לעניין הקשר שבין היהודים זל"ז
 

יעבץ

משתמש ותיק
והיות והמהלך של ר"צ הכהן שהובא לעיל הוא חזק מאוד. ומפני אריכות לשונו אולי לא כל אחד שם לב, לכן אכתוס כאן בקצרה:
הטעם שהיו הכרובים מעורין זב"ז למרות שאין עושים רצונו של מקום הוא משום שהקב"ה מקיים את התורה. וקיי"ל חיים אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך, ודוק.
 

יהודי פשוט מאוד

משתמש רגיל
פותח הנושא
יעבץ אמר:
והיות והמהלך של ר"צ הכהן שהובא לעיל הוא חזק מאוד. ומפני אריכות לשונו אולי לא כל אחד שם לב, לכן אכתוס כאן בקצרה:
הטעם שהיו הכרובים מעורין זב"ז למרות שאין עושים רצונו של מקום הוא משום שהקב"ה מקיים את התורה. וקיי"ל חיים אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך, ודוק.
אכן מהלך חזק מאוד
אבל צריך להבין ככל שמדובר על חורבן בית ראשון שהרי בבית שני מי הוו כרובים כמו שהגמ' אמרה קודם
אזי תחילת לידת המשיח היתה בבית ראשון ועוד קודם לבית שני וחורבנו.
 

הכהן

משתמש ותיק
אגב, על איזה כרובים מדובר?
כרובים זהב/כרובים עצי שמן/כרובים וְתִמֹרוֹת?
 

אלכס

משתמש ותיק
כרובי הזהב שעל הארון היו רק בבית ראשון
ולדברי רש"י ביומא שם מדובר על הכרובים שהיו מצוירים על הקירות בבית שני
ואגב מה כוונתך בכרובים עצי שיטים כרובים ותמרות? מה ההבדל?
 

הכהן

משתמש ותיק
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו: וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף: וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב:
וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן: וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן: וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית: וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב:
 

יעבץ

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אגב, על איזה כרובים מדובר?
כרובים זהב/כרובים עצי שמן/כרובים וְתִמֹרוֹת?

עיין בגמ' שם בסוף עמוד א דיון בדיוק בנושא הזה.
 

הכהן

משתמש ותיק
בב"ב משמע שזה כרובים שעשה שלמה (עצי שמן), וביומא ברש"י משמע שזה כרובים המצוירים על הכותל.
 

אאא

משתמש ותיק
יהודי פשוט מאוד אמר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן (הכרובין) עומדין, רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית (דברי הימים-ב ג, יג). לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

לפי האמור בזמן שאין עושין רצונו של מקום פני הכרובים אינם זל"ז.
ויש להק' דאיתא ביומא נד, ב, 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה'.
ולכאו' חורבן הבית היה בזמן שלא עושים רצונו של מקום.
תשובה עמוקה כתובה ברמז כאן (אוהב ישראל פרשת דברים):
שבת חזון י"ל אשר שבת חזון הוא יותר גדול במעלה מכל שבתות השנה. ע"ד שנשאלתי פעם א' לבאר המדרש דאיתא שם לא היה יום מועד לישראל. כיום שנחרב בהמ"ק ע"כ. והוא פלא. וכבר עמד בזה בעל המחבר משנה למלך בספרו הטהור פרשת דרכים עיי"ש. אמנם בשום שכל והערת לב. י"ל בזה ע"ד מאחז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך. והמשכיל יבין. דוגמא לזה תמצא בפרשת ויגש. ע"פ ויסע ישראל וכל אשר לו גו' יעו"ש ובפרט כשחל יום טי"ת באב בשבת והבן היטב:
 

אאא

משתמש ותיק
הכהן אמר:
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו: וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף: וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב:
וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן: וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן: וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית: וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב:
ביומא עולה [לפי שיטה אחת בגמרא] שהכוונה לכרובים שחקק שלמה על הקירות.
והריטב"א בשם הריב"א ביאר שגם בכרובים אלו היה הנס.

ויש להקשות שכתוב ש"היו מגללים להם את הפרוכת" כדי להראות את הכרובים.
אמם מהפסוק עולה שהכרובים היו גם על כותלי ההיכל.
וראיתי תירוץ [איני זוכר באיזה ספר] ש"מגללים להם את הפרוכת" - הכוונה הפרוכת של ההיכל, כמובאר בגמרא שהיה י"ג פרוכות, ואחד מהם בפתח ההיכל.
ואם מישהו יודע או ראה בספר תירוץ נוסף, אשמח שיודיעני.
 

יהודי פשוט מאוד

משתמש רגיל
פותח הנושא
אאא אמר:
יהודי פשוט מאוד אמר:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן (הכרובין) עומדין, רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית (דברי הימים-ב ג, יג). לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

לפי האמור בזמן שאין עושין רצונו של מקום פני הכרובים אינם זל"ז.
ויש להק' דאיתא ביומא נד, ב, 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה'.
ולכאו' חורבן הבית היה בזמן שלא עושים רצונו של מקום.
תשובה עמוקה כתובה ברמז כאן (אוהב ישראל פרשת דברים):
שבת חזון י"ל אשר שבת חזון הוא יותר גדול במעלה מכל שבתות השנה. ע"ד שנשאלתי פעם א' לבאר המדרש דאיתא שם לא היה יום מועד לישראל. כיום שנחרב בהמ"ק ע"כ. והוא פלא. וכבר עמד בזה בעל המחבר משנה למלך בספרו הטהור פרשת דרכים עיי"ש. אמנם בשום שכל והערת לב. י"ל בזה ע"ד מאחז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך. והמשכיל יבין. דוגמא לזה תמצא בפרשת ויגש. ע"פ ויסע ישראל וכל אשר לו גו' יעו"ש ובפרט כשחל יום טי"ת באב בשבת והבן היטב:

תשובה זו כבר הובאה מדברי הפרי צדיק
 

איש מפי איש

משתמש ותיק
תירוץ נכבד, שמעתי זאת פעם אך איני זוכר בשם מי, ואיני זוכר אם אני מדייק או מוסיף או מגרע, והקורא ישפוט בשכלו וכל ערום יעשה בדעת.
צריך להבין מה היה בחורבן הבית, עד שאמרו חכמים ששפך חמתו על עצים ואבנים * אמרו עוד שת"ב נקרא מועד, קרא עלי מועד לשבור בחורי * כן צריך להבין מה היא האבלות על החורבן מה תועלת ומה צורה יש בה, עד שאמרו שכל מי שאינו מתאבל אינו רואה בשמחתה, ומה תועלת יש בבכי תחת לעבוד את ה' בשמחה ולהתחבר אליו ית' דרך התורה והמצוות, איזה עניין יש לקדש את הבכי והעצבות, וכי יש בזה מטרה בפני עצמה?
בהיות הבית על מכונו, כהנים בעבודתם, וישראל במעמדם, צורת עבודת האלקים הייתה דרך הבית, והתפללו אליו דרך הבית וכו', כלל ישראל היה ברמה של חיבור לקב"ה דרך העבודה, עושין רצונו של מקום הוא כשהייתה צורת החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים באופן הנעלה, וח"ו אם לא היה כן והעבודה לא הייתה בצורתה היו הכרובין לא מעורין זה בזה אלא בפירוד, וזה אין עושין רצונו של מקום.
כשהיה הבית על מכונו הייתה העבודה סביב השנה דרך הבית- כל מועד ועבודתו היא, כל זמן וצורתו, כל מאורע שקרא לישראל באשר הוא היה מקבל ביטוי בעבודה בבית המקדש, אם זה שלמי שמחה, או שלמי תודה, או שלמים או תודה, או מנחות או נסכים או נזיר או סוטה או סנהדרין או נגעים, או ביכורים או לידה, או לולב במקדש ובמדינה, או ניסוך המים ושמחת בית השואבה, או הקהל ושילוח עבדים. הכל היה סביב הבית הגדול סביב הכהנים משרתי ה' ששכנו בבית הזה.
כשחרב כל זאת, אין לנו עוד שלמים אין עוד תודה, אין עוד מנחות, אין עוד נסכים, אין עוד נזיר, אין עוד סוטה, אין עוד סנהדרין, אין עוד נגעים, אין עוד ביכורים אין עוד קרבן לידה, אין עוד לולב במקדש אין עוד ניסך המים ושמחת בית השואבה, אין עוד הקהל אין עוד יובל. אין כל זה, חסרנו את זה!
ואז נתחדש בעצם חידוש עצום ונורא- חידוש שאין כדוגמתו, נתחדש שיש!! יש שלמים תודה מנחות נסכים נזיר סוטה סנהדרין נגעים ביכורים לידה לולב ניסף המים ושמחת בית השואבה הקהל ושילוח עבדים.- יש! היכן זה? איפה זה נמצא?
בדמיון! בגעגוע! על מה בוכים, על ההולך! בכי הוא תוצאה של געגוע! של חיבור לעבר! אין דרך אחרת להתחבר לעבר, אפשר לספר סיפור יציאת מצרים ולהרגיש כאילו היינו שם, זה מחזק את האמונה, אבל עדיין זה לא גורם לחוות ולהתחבר לעבר, מה גורם להתחבר לכל העבודות הנ"ל? בכי!!
נמצא א"כ דבר מבהיל- שלאחר החורבן כשאנו עושים פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, וכו' וכו' זה עבודה חסירה!! אנו אמנם עושים המצוות של החג, אבל חסר בעיקר נשמתו, בחיבור שלנו אל רבש"ע בצורה הנעלית כמו שיהיה בבית המקדש!
איפה אפשר להתחבר באמת לפסח שבועות ראש השנה יום הכיפורים סוכות? בתשעה באב!! בבכי!! במספד!! בקינה!! וקראו למקוננות ותבואנה ! ביום הזה קרא ה' לבכי ולצום ולמספד ולחגור שק!! קרא ה'!! לא אנו בוכים על מה שהפסדנו את הקשר עם ה', אלא קרא ה'!!! ה' חידש כך תקראו אלי בזמן שאין בית, כך צורת החיבור האמיתית אלי בזמן שאין את העבודה בבית!! זה הביאור בבכי של תשעה באב!!
כשנתמלאה הסאה, וכבר הקשר של ישראל עם הקב"ה רפף מאד ולא היה יכול להתקיים, מעיקר הדין היה צריך להיות כליה, זהו זה, אין קשר עם הקב"ה אז יש מיתה, יש כליה, יש חורבן הכלל ישראל. והקב"ה ברוב טובו שפך חמתו על עצים ואבנים וחידש לנו את אפשרות הבכי והחיבור דרך עבודה זו, וזה מה שהציל את המשך הכלל ישראל בגלות.
ממילא מובן מה שהיו הכרובים מעורים זה בזה, כי בזה שנחרב הבית בזה שניתן האפשרות לבכי זה הציל את הקשר עם הקב"ה וזה מראה באופן היותר נעלה לחביבות ישראל עם הקב"ה
 

יושב ציון

משתמש רגיל
יעויין בספרו של ר' שמשון פינקוס זצ"ל דברים נפלאים על הקירבה של הקב"ה לכלל ישראל בעת חורבן הבית, וביאור נפלא על שינוי מנהגי האבילות בת"ב אחר חצות.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
שמעתי פעם תירוץ נחמד,
שכשעשה משה רבנו את הכרובים, מסתמא עשה אותם באופן שנראים שישראל עושים רצונו של מקום, ולא ח"ו להיפך.
וא"כ נעשה נס, שכשלא היו ישראל עושים רצונו של מקום, הפכו הכרובים פניהם אל הבית.
וכשנכנסו נכרים להיכל, ונסתלקה ממנו השכינה, בטל הנס, וחזרו הכרובים להיות כדרך עשייתם.
 

ירמיה

משתמש ותיק
הכרובים דארון שהיו משתנים לפי עשיית ישראל רצונו של מקום היו גנוזים בזמן החורבן
ולא הם שהיו מעורין זב"ז בזמן החורבן אלא כרובין שהיו מצוירין על טבלאות הכתלים

ובמש"כ הפרי צדיק, חסירה כאן הדגשה שאי"ז רק הלכה של חייב אדם לפקוד וכו'
אלא מה שעומד מאחורי ההלכה שבזמן כאב הפרידה מתעוררת האהבה
וכבר ציינו כאן לספרו של הרב פינקוס בזה, חובה לכל יהודי
 

אלמוני

משתמש ותיק
יהודי פשוט מאוד אמר:
תשובה יפה שתלמיד חכם אחד אמר לי.
הכרובים סמל לבין אדם לחבירו כמאמר ופניהם איש אל אחיו
ומה שאמרו כאן עושים רצונו של מקום כאן אין עושים רצנו של מקום
הדברים אמורים כלפי עושין רצונו של מקום על בין אדם לחבירו.
בית שני נחרב על בין אדם לחבירו
אולם בית ראשון נחרב על בין אדם למקום.
ומה שאמר ריש לקיש בשעה שנכנסו להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה
זה על חורבן בית ראשון נאמר
ומפני שלא חטאו בבין אדם לחבירו לכך היו מעורין זה בזה.
תשובה יפה מאוד נהנתי ממנה.
תשובה מפורסמת.
 
 

מכב"י

משתמש רגיל
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א
כיצד הן (הכרובין) עומדין, רבי יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב ופניהם לבית (דברי הימים-ב ג, יג). לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

לפי האמור בזמן שאין עושין רצונו של מקום פני הכרובים אינם זל"ז.
ויש להק' דאיתא ביומא נד, ב, 'אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה'.
ולכאו' חורבן הבית היה בזמן שלא עושים רצונו של מקום.
החיד"א הביא "אמנם הדברים עתיקים כמו שביאר הרב עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל דבעת החרבן היו הכרובים מעורין זה לזה דבעת החרבן היה יחוד וזיווג עליון וקדוש כדי שיהיה הכנה וכח לישראל שלא יאבדו" (מראית העין יומא שם)

(אולי זה דומה לר' צדוק ולאוהב ישראל אבל קצת שונה, לדעתי.)
 

לידע

משתמש ותיק
והיות והמהלך של ר"צ הכהן שהובא לעיל הוא חזק מאוד. ומפני אריכות לשונו אולי לא כל אחד שם לב, לכן אכתוס כאן בקצרה:
הטעם שהיו הכרובים מעורין זב"ז למרות שאין עושים רצונו של מקום הוא משום שהקב"ה מקיים את התורה. וקיי"ל חיים אדם לפקוד וכו' בשעה שיוצא לדרך, ודוק.
מחיפוש באוצה"ח עלו לי כו"כ מובאות לתי' זה משם הרה"ק ר' בער ממעזריטש.
בספר מחשוף הלבן הביאו המדפיס [בראשית פר' וישב עמ' קנב] מהאריז"ל בלא מקור.
 

המקור הראשון

משתמש ותיק
כאן עשה בירור יסודי של כל המקורות.
(אגב קטע זה מהיכל הבעש"ט נשמט מהקובץ הסרוק בה"ב)
 

קבצים מצורפים

  • אוצר החכמה_היכל הבעש-ט - יט - מאסף למשנת החסידות_170_172.pdf
    3.7 MB · צפיות: 8

סורחב בר פפא

משתמש רגיל
שמעתי פעם שישראל הם אלו שהיו רואים את הכרובים שמחזירין פנים לאחוריהם, אך הנכרים לא ראו זאת.
 
חלק עליון תַחתִית