הרגשה שנתעוררתי אליה בעקבות מספר דיונים בפורום אך איננה קשורה באופן ישיר אליהם וע"כ אציג אותה כאן.
אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ומתפללים לבניינו,
אך צריך לבדוק האם בניין בית המקדש הוא הפתרון המוחלט,
הרי גם כשהיה בית המקדש קיים נרצחו רבים מכלל ישראל ואף בידי יהודים,
והיו חטאים רבים ע"ז ג"ע ועוד,
כמובן שכל אלו היו מסיבת החורבן,
אך השאלה א"כ על מה אנו מתאבלים האם על חסרון בית המקדש בפני עצמו,
הרי זה לבד לא מספיק,
ועל מה אנו מתפללים האם על בניין בית המקדש בפני עצמו,
הרי זה לבד לא מספיק,
אמנם ברור שבביאת המשיח ובבית השלישי המצב יהיה שונה,
הגילוי העתידי יהיה כל כך גדול שלא יהיה מקום לכל אותם חטאים ועוונות, [ברמב"ן מבואר שלעתיד לבא לא תהיה בחירה],
אז תפילתנו היא לבניין שלא היה עדיין ולגילוי שעדיין לא היה, ולכאו' איננה מקבילה לאבלות על החורבן של הבתים שהיו שבהם הגילוי לא היה כל כך מוחלט.
[אין כאן קושיא מוחלטת אבל לתחושתי מסתבר יותר שהאבלות על העבר והציפיה לעתיד מקבילים].
אמנם תחילת האבלות היא בי"ז בתמוז ושיאה בט' באב,
המאורע הראשון בי"ז בתמוז הוא שבירת הלוחות,
המאורע הראשון בט' באב הוא הגזירה שלא יכנסו לארץ - חטא המרגלים,
במתן תורה פסקה זוהמת ישראל, והיה הגילוי שכינה עליהם שלם,
ואם לא היו חוטאים בעגל הרי כבר היה מתקיים בהם מאמר הפסוק אמרתי אלהים אתם,
ובחטא העגל חזרה הזוהמא וחזר ההסתר פנים ונחלט ההסתר הזה בבכיית העם על דברי המרגלים,
וזה שורש חורבן הבית כמבואר בחז"ל.
כך שהאבלות אינה רק על חורבן הבית, אלא עצם האבלות היתה קיימת עוד לפני חורבן הבית על עצם מצב השכינה המוסתר,
וכך גם התפילה על גילוי השכינה, ובחינת עניין זה תהיה בכך שאנשי כנסת הגדולה שתקנו י"ח ברכות היו בזמן הבית ותיקנו את ברכת ולירושלים עירך, רצה ה' וכו'.
לסיכום העניין האבלות בימים אלו שורשה בעצם הסתר כבוד השכינה בעולם שהתחיל בשבירת הלוחות - חטא העגל, והמשכו בחטא המרגלים ומניעת כניסת ישראל לארץ. ומזה השתלשל הבקעת העיר וחורבן הבית. ועל כך גם תפילתנו לתיקון מצב זה.
נפק"מ מעשית מזה שחוץ ממה שעוררו רבותינו כל השנים להתחזק בענייני שנאת חינם שמשום זה חרב הבית, יש לנו להתבונן איפה נשאר בנו מחטא העגל וחטא המרגלים ולתקן את העניינים הללו שהרי הם שורש כל החושך וההסתר בעולמנו.
אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ומתפללים לבניינו,
אך צריך לבדוק האם בניין בית המקדש הוא הפתרון המוחלט,
הרי גם כשהיה בית המקדש קיים נרצחו רבים מכלל ישראל ואף בידי יהודים,
והיו חטאים רבים ע"ז ג"ע ועוד,
כמובן שכל אלו היו מסיבת החורבן,
אך השאלה א"כ על מה אנו מתאבלים האם על חסרון בית המקדש בפני עצמו,
הרי זה לבד לא מספיק,
ועל מה אנו מתפללים האם על בניין בית המקדש בפני עצמו,
הרי זה לבד לא מספיק,
אמנם ברור שבביאת המשיח ובבית השלישי המצב יהיה שונה,
הגילוי העתידי יהיה כל כך גדול שלא יהיה מקום לכל אותם חטאים ועוונות, [ברמב"ן מבואר שלעתיד לבא לא תהיה בחירה],
אז תפילתנו היא לבניין שלא היה עדיין ולגילוי שעדיין לא היה, ולכאו' איננה מקבילה לאבלות על החורבן של הבתים שהיו שבהם הגילוי לא היה כל כך מוחלט.
[אין כאן קושיא מוחלטת אבל לתחושתי מסתבר יותר שהאבלות על העבר והציפיה לעתיד מקבילים].
אמנם תחילת האבלות היא בי"ז בתמוז ושיאה בט' באב,
המאורע הראשון בי"ז בתמוז הוא שבירת הלוחות,
המאורע הראשון בט' באב הוא הגזירה שלא יכנסו לארץ - חטא המרגלים,
במתן תורה פסקה זוהמת ישראל, והיה הגילוי שכינה עליהם שלם,
ואם לא היו חוטאים בעגל הרי כבר היה מתקיים בהם מאמר הפסוק אמרתי אלהים אתם,
ובחטא העגל חזרה הזוהמא וחזר ההסתר פנים ונחלט ההסתר הזה בבכיית העם על דברי המרגלים,
וזה שורש חורבן הבית כמבואר בחז"ל.
כך שהאבלות אינה רק על חורבן הבית, אלא עצם האבלות היתה קיימת עוד לפני חורבן הבית על עצם מצב השכינה המוסתר,
וכך גם התפילה על גילוי השכינה, ובחינת עניין זה תהיה בכך שאנשי כנסת הגדולה שתקנו י"ח ברכות היו בזמן הבית ותיקנו את ברכת ולירושלים עירך, רצה ה' וכו'.
לסיכום העניין האבלות בימים אלו שורשה בעצם הסתר כבוד השכינה בעולם שהתחיל בשבירת הלוחות - חטא העגל, והמשכו בחטא המרגלים ומניעת כניסת ישראל לארץ. ומזה השתלשל הבקעת העיר וחורבן הבית. ועל כך גם תפילתנו לתיקון מצב זה.
נפק"מ מעשית מזה שחוץ ממה שעוררו רבותינו כל השנים להתחזק בענייני שנאת חינם שמשום זה חרב הבית, יש לנו להתבונן איפה נשאר בנו מחטא העגל וחטא המרגלים ולתקן את העניינים הללו שהרי הם שורש כל החושך וההסתר בעולמנו.