איך להתחבר רגשית לתוכן האבל על החורבן

נדיב לב

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אם תחת אמתחתכם עצות נוספות, כדאי לעלות ולהוסיף כאן לתועלת הענין.

מאשכול אחר.
סיפור מהרב לויינשטין שעוזר להרגש האבלות

לענ''ד אמר:
הסיפור מסופר על ידי מורה שלימדה את ילדי העליה האתיופית לאחר מבצע שלמה.
 בתחילת שנות העשרים של חיי, עבדתי בתור מורה ומדריכה באתר-הקארוונים 'בת-חצור', שהיה ממוקם ליד גדרה. אתר שבו היו 700 קרוואנים, שאיכלסו אלפי עולים חדשים מאתיופיה.
 בבקרים עבדתי כמורה בבית-הספר 'יד-שבתאי' באשדוד (שם למדו העולים), ובשעות אחר הצהריים והערב עבדתי כמדריכה באתר עצמו.
 היה זה זמן קצר לאחר "מבצע שלמה", מבצע שבו הובאו לארץ בערך 14,500 יהודים מאתיופיה, ברכבת אוירית. היה זה מבצע מרגש ומיוחד, וכל הציבור בארץ הופתע לראות שפתאום מסתובבים פה יהודים שלמעשה 'נתלשו' מהעם שלנו לפני שנות דור.

ניכר היה שהם יהודים. הם שמרו שבת, הכירו את רוב החגים, שמרו על מסורת יהודית באופן אדוק ושמרני, אך ברור היה שלא הכל היה ידוע להם. כנראה הנתק שעברו במשך כל השנים הללו, השפיע על עולם המסורת שלהם.
 הם לא הכירו את יום העצמאות, לא את יום ירושלים, ואפילו לא את פורים או את חנוכה. כנראה שהאירועים ההסטוריים הללו התרחשו לאחר הניתוק בינינו לבינם, ולכן הם לא שמעו על הארועים או על ההלכות שנגזרו כתוצאה מכך לאורך הדורות.
 כמורה ומדריכה, התפקיד שלי היה מורכב מכמה משימות. בראש ובראשונה, הוטל עלי כמובן ללמד אותם את השפה העברית. כעולים חדשים, התנאי הבסיסי ביותר לקליטה מהירה, הוא השיחה היומיומית עם נהג האוטובוס או עם בעל המכולת.
 במהרה הסתבר לי שזו היתה המשימה הפשוטה והמשעממת ביותר מבין שאר המטלות שלי.
 במהלך הזמן, גיליתי כל כך הרבה חסכים בידע ההסטורי והמסורתי שלהם, וחשבתי לעצמי שאם לא אשים דגש על השלמת הפערים הללו, הקליטה שלהם בארץ לעולם לא תהיה שלימה. הרי כיצד יוכל נער להשתלב בתנועת הנוער השכונתית, אם הוא לא ידע מהו סביבון, או דגל ישראל?
 החלטתי שאקדיש זמן ניכר בכל יום בכדי ללמד על היהדות בתקופתינו. יהדות שכבר אינה נראית בדיוק כפי ששמרו עליה יהודי אתיופיה.
  
הגיע ראש חודש ניסן, והחלטתי להתחיל ללמד בכיתה על חג הפסח.
 היו לי בכיתה 20 תלמידים בכיתות ג'-ו' (הם שובצו על פי רמת הקריאה שלהם, ולא לפי גילם הכרונולוגי). התכנון שלי היה, ראשית, לקשור את חג הפסח לחגים האחרים, בכך שאזכיר להם את נושא שלושת הרגלים, את שלושת המועדים בשנה שעם ישראל נהג לעלות לירושלים. התכוונתי לקצר בהקדמה הזו, רק תזכורת קטנה, ומייד לפתוח בנושא חג הפסח.
 "היום ראש חודש ניסן, וזהו חודש שבו אנו חוגגים את חג הפסח", פתחתי את השיעור. "פסח הוא אחד משלושת הרגלים. בפסח נהגו כל היהודים לעלות לירושלים, לבית המקדש".
 אך בשלב זה, קפץ אחד התלמידים וקטע את דברי: "המורה, את היית פעם בבית המקדש?"
 חייכתי אליו, מתוך הבנה שהוא קצת מבולבל. "לא, מה פתאום, זה היה ממש מזמן!"
 התלמיד התעקש, ואליו נוספו כמה זוגות עיניים: "כן, בסדר, מזמן, אבל את היית שם? היית בבית המקדש פעם מזמן?"
שוב חייכתי, הפעם קצת מבולבלת. חשבתי לעצמי, מה הוא לא מבין? אולי העברית שלי קשה לו?
 החלטתי להסביר בבהירות: "לא, מה פתאום, זה היה ממש ממש לפני הרבה מאד שנים. לפני הרבה הרבה זמן!", קיוויתי שהפעם הבהרתי את עצמי כראוי.
 אך כעת שאר התלמידים הצטרפו אליו, ושאלו בהמולה ביחד: "אף פעם לא היית שם?", "המורה, איך זה להיות בבית המקדש?", "איך נראה בית המקדש?"
 "שקט!", ניסיתי להרגיע את הרוחות, "תקשיבו, אין בית המקדש! היה מקדש לפני הרבה מאד שנים, אבל היום אין! הוא חרב! הוא נשרף! אני לא הייתי שם, אבא שלי לא היה שם, סבא שלי גם לא! כבר אלפיים שנה אין בית המקדש!".
 אמרתי את המילים שוב ושוב. מה הסיפור? זו מציאות שנולדנו כולנו לתוכה, למה הם כל כך מוטרדים מזה?
 ההמולה בכיתה רק התגברה יותר ויותר, כשכעת הם התחילו לדבר ביניהם באמהרית, מתווכחים, מתרגמים, מסבירים, צועקים, ואני כבר לא מצליחה להשתלט על הסדר בכיתה.
 כשצלצל פעמון בית הספר, הם אספו את חפציהם ורצו הביתה.
 אני יצאתי מבית הספר מותשת ומבולבלת לגמרי.
  
בבוקר שלמחרת, עמדתי באוטובוס שהביא אותי אל בית הספר, כשאירועי יום האתמול כמעט ולא הטרידו אותי. למעשה, כמעט שכחתי לגמרי מכל הסיפור. תכננתי היום ללמד רק מקצועות כמו חשבון והנדסה, כך שלא חשבתי על נושאים אחרים.
 כשהגיע האוטובוס לתחנה שלי, ירדתי ממנו והתחלתי לצעוד בשלווה לכיוון שער בית הספר.
 השומר שעמד בשער קיבל את פני במבט קצת מבוהל. "תגידי", הוא פנה אלי, "מה קורה פה היום? יש לך מושג?"
 ניסיתי להיזכר אם יש איזו פעילות מיוחדת, או טקס מסוים ששכחתי ממנו, אך לא הצלחתי להיזכר במשהו חריג.
 "למה?", שאלתי אותו, "מה קרה?"
 הוא לא ענה לי, ורק הצביע לכיוון פתח בית הספר.
 הרמתי את מבטי, וראיתי שם התקהלות לא קטנה של עולי אתיופיה מבוגרים, כנראה הוריהם של התלמידים שלי. מה הם עושים פה? ועל מה כל הצעקות שלהם?
 ניגשתי אליהם, מנסה להבין מתוך מעט האמהרית שהבנתי, על מה כל הרעש.
 כשהתקרבתי אליהם, פתאום השתרר לו שקט גמור. אחד המבוגרים שידע עברית ברמה טובה יותר, שאל אותי: "את המורה של הילדים שלנו?"
 "כן", עניתי, "מה קורה פה, אדוני?"
 "הילדים חזרו אתמול הביתה, ואמרו לנו שהמורה שמלמדת אותם, סיפרה להם שאין בית-המקדש בירושלים. מי יכול להגיד להם דבר כזה?", הוא הביט עלי במבט כועס.
 "אני אמרתי להם. דיברנו על בית המקדש, הרגשתי שהם קצת מבולבלים, אז הבהרתי שבית המקדש נשרף לפני אלפי שנה, ושהיום אין לנו שום בית-מקדש. זה הכל. על מה כל המהומה?"
 הוא הביט עלי במבט לא מאמין. "מה? על מה את מדברת?"
 עכשיו הייתי עוד יותר מבולבלת. "אני לא מבינה. על מה כל הכעס? פשוט הזכרתי להם שבית המקדש הוחרב, שאינו קיים היום".
 האיש פנה לשאר חבריו, ותרגם עבורם בגמגום ובקול רועד את דברי.
 פתאום ההמולה התחדשה, אך אפילו בטונים גבוהים יותר מאשר קודם.
 הנציג שלהם השתיק את רעיו, ושוב פנה אלי. "את בטוחה?"
 לא הבנתי על מה הוא מדבר. "מה בטוחה? אם בית המקדש חרב? ברור שאני בטוחה!", לא הצלחתי להסתיר את החיוך מעל פני. איזו סיטואציה מוזרה, חשבתי לעצמי.
האיש שוב פנה לחבריו, ובטון דרמטי תרגם את דברי.
 נראה היה שבשלב הזה סוף סוף הובן המסר, אך כעת התחיל מחזה שונה; אישה אחת נפלה על האדמה, השניה פרצה בבכי קורע לב, גבר שעמד לידם הביט בי כלא מאמין. קבוצה של שלושה גברים התחילו לדבר ביניהם בשקט, מילים מהירות, מבולבלות ומתקשות להאמין; הילדים עמדו בצד, הביטו במתרחש במבוכה ניכרת; עוד אישה פרצה לפתע בבכי נרגש; בעלה ניגש וחיבק אותה.
 עמדתי מולם, והייתי המומה.
 הרגשתי כאילו הבאתי אליהם בשורת איוב שהיתה קשה מנשוא. כאילו בישרתי להם על מותו של אדם אהוב. עמדתי מול קבוצת יהודים שממש התאבלו על חורבן בית המקדש שבירושלים!  המחזה היה קשה, לא שלטתי ברגשותיי ואף אני פרצתי בבכי מרטיט.
 

בלויא

משתמש ותיק
איפכא מסתברא אמר:
בלויא אמר:
3 מאמרים לשלשת השבועות.docxמצורף בזה קובץ מאמרים של הרה"ח ר יעקב נתן אנשין שליט"א.
המאמר השלישי עונה [לדעתי בצורה הטובה ביותר] על נושא ההתחברות הרגשית לאבל.
יה"ר שיהיה לתועלת.
שנזכה להתאבל באמת, ולראות במהרה ממש בנחמה.

איפה ניתן להשיג עוד מאמרים שלו?
זה מדהים!
שאלתי אותו
בל"נ אעדכן כשיהיה לי תשובה
מה שידוע לי בינתיים זה שהוא כותב בעלון בשם 'הלוח של ברסלב', מופץ בבתי הכנסיות של ברסלב.
ושיש לו ספר,
אפשר להשיגו כאן
https://www.azamra.co.il/product-tag/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91/
אפשר גם לשמוע שיעורים שלו במספר 029950000
ובמספר 097721111
ובמספר 025026343
אולי הרבנים: @ברסלב , @ברסלבר  ו @ברסלבר (ליטאי לשעבר) ידעו עוד פרטים.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
בלויא אמר:
כמדומה לענ"ד שהדברים פשוטים ומוסכמים.
אבל עצם הרעיון, בכללות, כמדומה לענ"ד שהוא מוסכם על הכל.

נתנאל_ב אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
כל מה שעובר על האדם ומצער אותו ומקשה עליו, גם בפרטיות וגם בכלליות, גם בגשמיות וגם ברוחניות, הכל בכלל האבילות על מצב זה, שהשכינה בגלות.
תשעה באב זה הזמן לפרק את כל מה שכואב ומצער - ולתת לו ביטוי.
נפלא, ודפח"ח.
העניין הוא, לשייך את כל מה שיש בו חוסר הצלחה, שכואב רגשית (כל אחד מה שהוא*) לחורבן ביהמ"ק ואין שכינה בתוכנו.
למה הממשלה גוזרת עלינו גזירות?
למה לא הצלחתי להבין את התוס'?
למה לא קיבלו את הילד לחיידר היותר טוב?
וכו' וכו'.
ולמה דבר כזה פשוט וברור, התחיל בהקדמה "לפי דרך ברסלב"?

פותח האשכול עמד גם הוא על הדברים בסגנונו. וחזקה על הדברים שנכתבו בשלושה שיש בהם מן האמת.
הפקדתי שומרים אמר:
הפתרון שאפשר להציע, צועד בשני מישורים, האחת היא שאלת הערכיות, ככל שהאדם מכיר בערך דבר (אישיות אומה וכו') הוא גם מסוגל בקלות להזדהות איתו רגשית, וככל שמוסיף להתבונן בו בשכלו, מטבע הדברים הרגש מתעורר, והאדם מתחבר אליו בקשר נפשי אמיץ. וזו גם הדרך בכל הנוגע ל'אי הרגשת צער החורבן', ככל שהאדם ילמד ויקרא על המעלות הרבות שהיו בזמן שבית המקדש עמד על מקומו, על השראת השכינה, על ההגנה האלוקית על עמו, על הישועות העצומות שאותו מקום פעל אצל כל יהודי ששפך שם את רחשי לבו תיכף היה נענה בתפילתו, ובעיקר ישכיל להבין שכעת בלא בית המקדש להקב"ה אין "דירה" קבועה להשרות את שכינתו, כשיתבונן האדם ויכיר בכל זה, אז גם תחדור בו התובנה הפשוטה, שהמצב האידיאלי של העולם הוא לא במצבו הנוכחי, אלא כמו שהיה בעבר, וכל יום שעובר אנו בגלות עם כל ההשלכות הגרועות שהיא סוחבת תחתיה.

והמישור השני בפתרון הדילמה שהוזכרה למעלה איך יתחבר האדם באמת להרגיש את צער החורבן, היא דרך ההסתכלות על החורבן האישי שלו עצמו, זאת אומרת, באופן שאדם יתבונן על צרותיו הפרטיות, על התסבוכת הלא פתורה שלו, אם זה בנוגע ליחסיו עם בני אנוש, חברים, משפחה, ילדים, ואם זה על קשיי פרנסה או חלילה בעיה בריאותית בגוף או בנפש, התבוננות בכל אלה שאין ספק שהרגשות על מצבו האישי יתעוררו באופן טבעי, אז גם הרגשות החבויים אצלו פנימה יצופו ויעלו, זאת אומרת הרגשות בכל הנוגע לחורבן הבית האישי של האדם, יש בכוחם לעורר את הרגשות כלפי חורבן הבית הלאומי, וכל זאת בתנאי שהאדם עבר את מבחן הערכיות בזה שקרא ושנה והעמיק לדעת, מה היה אז, ומה יש כיום, ובזה תתחולל שינוי תפיסה אצל האדם, הוא ישכיל לדעת שהפתרון לא טמון בכף ידו, שהרי עד כה הקשיים הרבים סובבים אותו כפי ששם לב בשעה שהתבונן על מצבו האישי, והפתרון האמיתי אינו אלא בידו של הקב"ה, ואילו היה בית המקדש קיים, והשכינה היתה שורה במקומה הייעודי, חלק גדול מהצרות שאופפות אותו היו נפתרות מאיליהם, ובדרך זו האדם מתקשר יחד עם כלל ישראל להרגיש את כאב החורבן הלאומי של בית המקדש, וממילא כמו שאמרו חז"ל יזכה גם לראות את ביתו האישי "וביתו הלאומי" עומד בתפארה.

דווקא התבוננתי במה שכתבו, אבל אפנה בעיקר למכובדי @נתנאל_ב האם אין בכך משום הסחת הדעת מעיקר האבילות על חורבן בית המקדש? אני שואל על ת"ב ולא על חיבור דרך זה בשאר ימי בין המצרים.
האם נכון שאבל באבלותו יצער עצמו במה שיש לו מינוס בבנק?
או למעשה, האם זה נכון לקרוא ספרי שואה בתשעה באב?
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
נפלא, ודפח"ח.
העניין הוא, לשייך את כל מה שיש בו חוסר הצלחה, שכואב רגשית (כל אחד מה שהוא*) לחורבן ביהמ"ק ואין שכינה בתוכנו.

למה הממשלה גוזרת עלינו גזירות?
למה לא הצלחתי להבין את התוס'?
למה לא קיבלו את הילד לחיידר היותר טוב?
וכו' וכו'.
ולמה דבר כזה פשוט וברור, התחיל בהקדמה "לפי דרך ברסלב"?
ובעיקר למה אני לא מחובר להקב''ה ?
למה אני לא מפחד ממנו ?
ולמהה אני לא אוהב אותו ?
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
דווקא התבוננתי במה שכתבו, אבל אפנה בעיקר למכובדי @נתנאל_ב האם אין בכך משום הסחת הדעת מעיקר האבילות על חורבן בית המקדש? אני שואל על ת"ב ולא על חיבור דרך זה בשאר ימי בין המצרים.
האם נכון שאבל באבלותו יצער עצמו במה שיש לו מינוס בבנק?
או למעשה, האם זה נכון לקרוא ספרי שואה בתשעה באב?
כת"ר צודק שיכול דבר זה להסיח את הדעת מחורבן ביהמ"ק.
ויש שתי דרכים לחשוב על המינוס בבנק:
א. איך לווים כסף מפלוני ואלמוני לסדור את המינוס, איך אני יכול לחסוך שיהיה לי יותר כסף. וזה באמת מסיח את הדעת מהאבילות, בגלל שהאדם נהיה רק טרוד בעסקי העוה"ז וכלל לא חושב על הקב"ה, ביהמ"ק, וכיו"ב.
ב. להתבונן מה אנחנו מבינים מזה מבחינה רוחנית, שהרי הגורמים לזה הם מה שהאדם בגלות ולכן אין לנו די צרכינו (וכל אחד וגלותו הוא וסיבותיו הוא, ואכ"מ), ומזה מתעורר להבין את החיסרון של ביהמ"ק וגאולה.
וכמובן זה למי שיש לו מינוס בבנק. אבל כל אחד ואחד וקשייו שנובעים מהגלות.

ובאמת עבודה גדולה היא להצליח להיות בצער על חורבן ביהמ"ק, ולקשר את דברי העוה"ז שלנו לגלותה של השכינה ואז יש בחינה של עימו אנוכי בצרה, ולא סתם להיות במרה שחורה על כל הצרות.

וזה כמובן לאנשים רגילים.
כמדומני שאצל צדיקים וגדולים מאוד, הצער הוא רק מצד צער השכינה לחוד, כי הוא עצמו וצרכיו, לא נחשב בעיניו לכלום, ורק הקב"ה מעניין אותו.
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
שלום
אני רוצה לספר על מה שעזר לי לחוש בחורבן
1. קריאה בנבואות הפורענות ,קריאה פשוטה ללא מפרשים, פשוט לקרוא את המילים ,לראות את הצער של בורא העולם
2. לרב אוריה ענבל יש שיעור "איך לא מתאבלים" הוא לא מבין איך אדם לא מתאבל על החורבן ,איך לא אכפת לאנשים, הוא מדבר כ"כ בכאב....
ועוד שמעתי מאדם גדול שפשוט אפשר לבקש על זה, לבקש שנזכה לחוש בחסר, להצטער בצער הבורא

ואסיים בברכת "ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים"
שנזכה בקרוב לביאת גואל צדק, אמן!
 

איש תלמודי

משתמש ותיק
זקן ורגיל אמר:
2. לרב אוריה ענבל יש שיעור "איך לא מתאבלים" הוא לא מבין איך אדם לא מתאבל על החורבן ,איך לא אכפת לאנשים, הוא מדבר כ"כ בכאב....

אולי אתה מוריד לנו פה את השיעור.
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
איש תלמודי אמר:
זקן ורגיל אמר:
2. לרב אוריה ענבל יש שיעור "איך לא מתאבלים" הוא לא מבין איך אדם לא מתאבל על החורבן ,איך לא אכפת לאנשים, הוא מדבר כ"כ בכאב....

אולי אתה מוריד לנו פה את השיעור.
אני רואה שהאתר נחסם...
יש לי את זה במחשב, איך מצרפים קובץ?
 
 

זקן ורגיל

משתמש רגיל
הצג קובץ מצורף הרב אוריה עינבל - בין המצרים - תשעט.mp3
  הצג קובץ מצורף בין המצרים ועם ישראל - יד בנימין.mp3
הצג קובץ מצורף הרב אוריה עינבל - איך לא מתאבלים - יד בנימין.mp3
הצג קובץ מצורף הרב אוריה עינבל - המתאבל על ירושלים - מוצ''ש.mp3

העליתי כאן כמה שיעורים שמצאתי במחשב, אני לא יודע להמליץ לך עליהם אך על "איך לא מתאבלים" אני מאד ממליץ
חלק מהשיעור הוא לא מבין איך אנשים לא מתאבלים ומתווכח אבל מה שחזק בשיעור זה כשהוא מתפרץ ומונה את החסרים...
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
מאיר גוטמן אמר:
לישועתך קיוינו התשפא.pdf
שיחה מהגראי"ש גריינמן הידוע בשיחותיו החזקות ומחזקות, תמצא כאן המון תוכן קיבליו אמש 

עברתי מעט על הקונטרס הנפלא, ומצאתי שבולל דברי הגות ומוסר עם פרטי הלכה ומעשה רב - בצורה מקיפה בדיני אבילות עד לפרטים הקטנים, וזהו שבחו שהכל בלול בו, בלי להזניח את חלק ההלכה על חשבון המוסר והאגדה, ולהפך.

וזה עורר אותי לחשוב שאולי זו גם התשובה לשאלת פותח האשכול - 'איך מתחברים רגשית לתוכן האבל והצער על חורבן בית המקדש'?
באופן טבעי אדם מחפש את החיבור הרגשי לחורבן המקדש וירושלים - בדברי הגות ומוסר, שבמבחן התוצאה לא פעם יוצא מאוכזב, אבל בשילוב עם עיסוק הלכות אבלות החורבן עד לפרטי פרטים, מסתבר שבכח זה יהיה לפעול לחיזוק הקשר הרגשי. אולי.


שתי נקודות מענינות בדיני קריעה שהועתקו מהקונטרס.
מרן החזו"א זללה"ה בבואו לכותל פשט את הטלית קטן ולבש טלית גדול, לפי שהיה מסופק אם חייבין לקרוע את הטלית קטן, אבל טלית גדול פשיטא שאין צריך לקרוע, וכדי שלא יפסיד מצות ציצית בעת שפושט את הטלית קטן, התעטף בטלית גדול.

שמענו ממו"ר זללה"ה, ושו"ר בחו"ב קידושין ל"ג א' שכתב שבתוך ירושלים אפשר שחייב לקרוע, אפילו אם לא ראה עי"ש הטעם.
קצת מוזר לי הענין של הטלית, כי במקור היה סתם בגד - בעל ארבע כנפות לפחות.
והתורה דיברה בהווה ואמרה להטיל ציצית על כנפי בגדיהם = הרגילים.

אז מה הפך את הטלית הזו לחפץ מוגן מחובת קריעה?
האם העובדה שמשום מה יום אחד פטרנו נפשנו מציצית ע"י שעיגלנו את שאר הבגדים???
או העובדה שבתור תיקון לזה הוספנו עוד בגד מיוחד שהוא כן יהיה עם ד' כנפות?
או העובדה שייחדנו בגד זה דווקא לתפילה?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מתוך קונטרס השיחות הנפלא של הגראי"ש גריינמן שהובא לעיל צד את עיני קטע קצר העוסק בעניני אקטואליה 
[קצת מענין לשמוע. יש כאן הדגשה של שני ענינים מאידך פריחה של עם ישראל בארץ יישראל לקראת הגאולה ומצד שני שהלוואי והיינו נשארים תחת שלטון האנגלים....  בדרך כלל זה שני משפטים שסותרים זה את זה ולא נשמע אותם מאדם אחד וקצת צריך עיון איך מתישב יחדיו]

כשמתבוננים איך נרקמת ביאת המשיח בהסתר פנים מופלא ביותר, היות
ובפסוקים מבואר שמלחמת הגוים בישראל בימות המשיח תהיה בארץ ישראל
ובירושלים, כמו שכתוב ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה, נבנית ארץ
ישראל בצורה טבעית בלי שינויים מיוחדים, ובעוד שכאלפיים שנה סובל עם
ישראל רדיפות וגירושים והשמדות, דוקא לאחר השמדת כל יהדות אירופה, חוזר
ופורח עם ישראל בארץ מולדתו,
דבר שאין לו שום הסבר בדרך הטבע, ואף על פי
כן אין מתעוררים לראות שזהו עקבתא דמשיחא. ומי שמתבונן רואה בחוש איך
שימות המשיח נרקמים לכיוון הגאולה השלימה.
הכל נראה טבעי מבלי לשים לב שמתגלגל כאן משהו.
ומי שעינים לו רואה בחוש איך מן השמים מסובבים בתוך ההסתר פנים את כל
השתלשלות העניינים הנצרכים לקיום הנבואות בענין הגאולה.
אלפי שנים עם ישראל נרדף ומגורש ממקום למקום, ולא עלה על דעת איש
שיוכל להיות יישוב יהודי כל כך גדול בארץ ישראל, בתוך הגלות הקשה, [עיין
באיגרת הרמב"ן כשהגיע לארץ ישראל וסיפר שבירושלים אין מנין יהודים רק
נאספים מפעם לפעם בבית צבעי, וגם הגויים לא החזיקו מעמד בארץ ישראל, וכמו
שביאר הרמב"ן בקרא ד"ושממו עליה אויביכם", שכל הגויים פניהם ומגמתם להגיע
לארץ ישראל, וכשמגיעים אליה בורחים ממנה משום שאין להם זכות להתקיים
בה], ואילו עכשיו דווקא לאחר החורבן הגדול של רוב עם ישראל כנגד כל הסיכויים
ו
, וכל מי שאינו עוצם את עיניו 50 נעשה עיקר היישוב של עם ישראל בארץ ישראל
בדברי שוא רואה שזו יד מכוונת מלמעלה, ובאמת כל הנבואות בדבר הגאולה
העתידה ומלחמת גוג ומגוג בנויות על כך שבני ישראל נמצאים בארץ ישראל
והגויים נאספים על ירושלים למלחמה וכו' וכו'.

ורואים איך הכל מתקיים לקראת המשיח מבלי להרגיש, לא שמים לב איך שהכל
נבנה לקיום כל הנבואה, לא שמים לב איך הכל מתוכנן ונרקם לקראת ביאת
המשיח.
התהליך הזה התחיל לפני כמאתים שנה או יותר , והתחזק בכמאה השנים
האחרונות, וכ זל מן שלא באו הציונים ועוררו מדנים עם הישמעאלים, היו הערבים
בארץ ישראל נוהגים כבוד בעם ישראל ובפרט בחכמים, וכל השנאה באה מהתגרות
הציונים ורצונם למשול, ואילו היו נשארים בממשלת האנגלים היו רוב עם ישראל
נשארים חרדים
, ואף גם זאת שבכח שלטונם הדיחו את עם ישראל לפרוק עול , אם
בכח אם בפיתויים וערמומיות ובזה נגרם אורך הגלות, וז"ל הרב זללה"ה במכתב
"ומי יודע אלמלא הם {הציונים}, אם עדיין היינו בגלות" .

סוף הגלות ולא אתחלתא דגאולה
כשהתחילה הציונות, היו הרבה אנשים שהצטרפו לענין זה מתוך תמימות,
וביקשו מבנו של החפץ חיים שיבקש מאביו שיתמוך במדינה, ואמר שאביו לא יהיה
מוכן להתפשר על כך כאילו זה חלק מן הגאולה, וכי זה כל ההבטחות שהובטחו
לימות המשיח, יש שני ספרי נביאים, ישעיהו ותרי עשר, המלאים בהבטחות
שיתקיימו בגאולה השלימה, ועוד הרבה הבטחות בספר ירמיהו ויחזקאל, והוא לא
יהיה מוכן לקבל שלא יתקיים הכל באופן מושלם.

ה עתק ממכתבי התעוררות: "בסוף הגלות גובר החושך, ואמרו חז"ל דור שבן דוד בא קטגוריא בתלמידי 50
חכמים, ופירש רש"י הכל מלמדין עליהם חובה, ולפי זה לאור המצב ודאי שאנו נמצאים בדור שבן דוד בא.
והנה בסוף הגלות התלאות מתרבות והסבל הולך וגדול, והחושך יכסה ארץ, והכל מלמדין חובה על
המאמינים ומקיימים, והכפירה והמינות הומים בראש כל חוצות, וכל הסימנים שנאמרו על דור שבן דוד
בא הולכים ומתקיימים לעינינו".
ומרן החזו"א זללה"ה היה אומר שאחרים חושבים שהמדינה זו אתחלתא דגאולה,
והאמת היא שזהו סוף הגלות, שבסוף הגלות מתגברת לגלות מרה כל כך, וז"ל הרב
זללה"ה במכתבי התעוררות חלק א' פרק י' י"ב, "ומהתחומים היסודיים תופס מקום
חשוב ההשקפה על המדינה והממשלה, אשר התועים למיניהם רואים בזה איזו
אתחלתא דגאולה וכאילו יש כאן דבר של ממש, ואילו השקפתנו היא (כפי מה
ששמעתי פעם ממרן החזו"א זללה"ה ,) שבסוף גלותנו התגברה הפורענות והננו
בגלות הזה המר".


ואספתי את כל הגויים אל ירושלים
כשמתבוננים במפה רואים שארץ ישראל היא רצועה דקה ביחס לכל העמים
שסביבותינו, ואין צ"ל ביחס לכל העולם, ואף על פי כן כל העולם רוגש ורועש סביב
ירושלים וישראל, ורק זו השאיפה של כל הגוים, כמו שכתוב ואספתי את כל הגוים
אל ירושלים למלחמה, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא
מצילנו מידם.
 

איפכא מסתברא

משתמש חדש
ראיתי בפורום אוצר החכמה שיעור מדהים, מעניין ומעורר ענין
https://drive.google.com/file/d/16kHRwsCQHmdhcGTzRXFiOBkKbEzctwal/view?usp=sharing
מעניין מה דעתכם.
יש למישהו מושג מי זה הדובר?
כתוב שם שנאמר במסגרת ועד למחנכים.
 
בלויא אמר:
איפכא מסתברא אמר:
בלויא אמר:
3 מאמרים לשלשת השבועות.docxמצורף בזה קובץ מאמרים של הרה"ח ר יעקב נתן אנשין שליט"א.
המאמר השלישי עונה [לדעתי בצורה הטובה ביותר] על נושא ההתחברות הרגשית לאבל.
יה"ר שיהיה לתועלת.
שנזכה להתאבל באמת, ולראות במהרה ממש בנחמה.

איפה ניתן להשיג עוד מאמרים שלו?
זה מדהים!
שאלתי אותו
בל"נ אעדכן כשיהיה לי תשובה
מה שידוע לי בינתיים זה שהוא כותב בעלון בשם 'הלוח של ברסלב', מופץ בבתי הכנסיות של ברסלב.
ושיש לו ספר,
אפשר להשיגו כאן
https://www.azamra.co.il/product-tag/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91/
אפשר גם לשמוע שיעורים שלו במספר 029950000
ובמספר 097721111
ובמספר 025026343
אולי הרבנים: @ברסלב , @ברסלבר  ו @ברסלבר (ליטאי לשעבר) ידעו עוד פרטים.
 
@איפכא מסתברא הוא כותב את המאמר הראשי בכל שבוע בעלון "קרני אור", היו"ל ע"י קהילת קרן אור של הגרי"מ שכטר. יש לו גם ספר מעניין מאד שיצא לאור ממאמריו בלוח, "שיחת חברים". מומלץ
 
וכיוון שהזכרנו אותו, אעלה לכאן סריקה של המאמר החדש שלו - השייך לנושא האשכול (איך להתחבר וכו') , ובעניין שהזכרנו קודם שבקינה והאבל על החורבן, צריך לקונן גם על ההוה, וכמ"ש רביז"ל: "כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר, ועיקר אמירת חצות היא על מה שנעשה עכשיו עם האדם" (ליקו"מ ח"ב ק"א). הצג קובץ מצורף IMG_20210718_004638.jpg
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
נדיב לב אמר:
מאיר גוטמן אמר:
לישועתך קיוינו התשפא.pdf
שיחה מהגראי"ש גריינמן הידוע בשיחותיו החזקות ומחזקות, תמצא כאן המון תוכן קיבליו אמש 
 
עברתי מעט על הקונטרס הנפלא, ומצאתי שבולל דברי הגות ומוסר עם פרטי הלכה ומעשה רב - בצורה מקיפה בדיני אבילות עד לפרטים הקטנים, וזהו שבחו שהכל בלול בו, בלי להזניח את חלק ההלכה על חשבון המוסר והאגדה, ולהפך.

וזה עורר אותי לחשוב שאולי זו גם התשובה לשאלת פותח האשכול - 'איך מתחברים רגשית לתוכן האבל והצער על חורבן בית המקדש'?
באופן טבעי אדם מחפש את החיבור הרגשי לחורבן המקדש וירושלים - בדברי הגות ומוסר, שבמבחן התוצאה לא פעם יוצא מאוכזב, אבל בשילוב עם עיסוק הלכות אבלות החורבן עד לפרטי פרטים, מסתבר שבכח זה יהיה לפעול לחיזוק הקשר הרגשי. אולי.


שתי נקודות מענינות בדיני קריעה שהועתקו מהקונטרס.
מרן החזו"א זללה"ה בבואו לכותל פשט את הטלית קטן ולבש טלית גדול, לפי שהיה מסופק אם חייבין לקרוע את הטלית קטן, אבל טלית גדול פשיטא שאין צריך לקרוע, וכדי שלא יפסיד מצות ציצית בעת שפושט את הטלית קטן, התעטף בטלית גדול.

שמענו ממו"ר זללה"ה, ושו"ר בחו"ב קידושין ל"ג א' שכתב שבתוך ירושלים אפשר שחייב לקרוע, אפילו אם לא ראה עי"ש הטעם.
קצת מוזר לי הענין של הטלית, כי במקור היה סתם בגד - בעל ארבע כנפות לפחות.
והתורה דיברה בהווה ואמרה להטיל ציצית על כנפי בגדיהם = הרגילים.

אז מה הפך את הטלית הזו לחפץ מוגן מחובת קריעה?
האם העובדה שמשום מה יום אחד פטרנו נפשנו מציצית ע"י שעיגלנו את שאר הבגדים???
או העובדה שבתור תיקון לזה הוספנו עוד בגד מיוחד שהוא כן יהיה עם ד' כנפות?
או העובדה שייחדנו בגד זה דווקא לתפילה?

אכן ט"ק לכאו' טעון קריעה
ט"ג הוא בגד המיוחד לתפילה ולכן בפשטות אי"צ לקורעו.
 

לענ''ד

משתמש ותיק
יחד כל שבטי ישראל אמר:
איש תלמודי אמר:
זקן ורגיל אמר:
אני רואה שהאתר נחסם...

במכלול כתוב שחסמו את זה ממש עכשיו (בימים האחרונים)
ונטפרי טוענים שזה בהוראת הגרמ''ה הירש
למה?
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=22401&view=next
 
 
לענ''ד אמר:
יחד כל שבטי ישראל אמר:
איש תלמודי אמר:
במכלול כתוב שחסמו את זה ממש עכשיו (בימים האחרונים)
ונטפרי טוענים שזה בהוראת הגרמ''ה הירש
למה?
https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=194&t=22401&view=next
 
תודה רבה
בפורום הזה, זה בסדר להעלות תוכן מהאתר שנחסם?
 

איפכא מסתברא

משתמש חדש
בלויא אמר:
איפכא מסתברא אמר:
בלויא אמר:
3 מאמרים לשלשת השבועות.docxמצורף בזה קובץ מאמרים של הרה"ח ר יעקב נתן אנשין שליט"א.
המאמר השלישי עונה [לדעתי בצורה הטובה ביותר] על נושא ההתחברות הרגשית לאבל.
יה"ר שיהיה לתועלת.
שנזכה להתאבל באמת, ולראות במהרה ממש בנחמה.

איפה ניתן להשיג עוד מאמרים שלו?
זה מדהים!
שאלתי אותו
בל"נ אעדכן כשיהיה לי תשובה
מה שידוע לי בינתיים זה שהוא כותב בעלון בשם 'הלוח של ברסלב', מופץ בבתי הכנסיות של ברסלב.
ושיש לו ספר,
אפשר להשיגו כאן
https://www.azamra.co.il/product-tag/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%97-%D7%A9%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91/
אפשר גם לשמוע שיעורים שלו במספר 029950000
ובמספר 097721111
ובמספר 025026343
אולי הרבנים: @ברסלב , @ברסלבר  ו @ברסלבר (ליטאי לשעבר) ידעו עוד פרטים.

אשמח אם תשיג לי מאמרים שלו!
 

חייל של השם

משתמש ותיק
מתבונן לעומק אמר:
החתירה הנמרצת "להתחבר רגשית" מקורה (עלול להיות) בגישה שאינה מקבלת עול, שמה את האדם במרכז ומחפשת "להתחבר",
גם גדולי המחשבה בדורנו מאד נגד כל העניין זה של "להתחבר", ואדרבה מדברים על מצב שהאדם הוא "ציית דינא" ומקבל עול גם בלי להתחבר
דהיינו אם התורה אומרת להתאבל, אז אנחנו צריכים לשבת ולבכות ולהתאבל בלי לנסות שהאבלות תצא מתוכנו דווקא, אדרבא היא תבוא בגלל שכך צריך להיות
שמעתי שאלו שמחפשים "להתחבר" הולכים לר' פיבלזון בליל תשעה באב ויש שם בכיות וכו',

בעיקרון אתה צודק אבל ישנם מצוות שעיקרן בלב כמו התאבלות, וככל שאדם מתחבר מבחינה רגשית גם איכות העשייה היא עשרת מונים.
 

צדיק האמת

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
מאמר יפה בעניין - לי הוא ריענן מאוד את ההרגשים
ציפית לישועה-באמת.
איננו מרענן הרגשים כלל.
אלא מטיף לערכי 'קדושת ציון'.
ופשוט למתבונן.
[השימוש הציני ברצונם של אנשים להתחבר לאבלות על ביהמ"ק, בהנחלת אג'נדה (אגב, נכונה ככל שתהיה) לא מוצא חן בעיניי כ"כ...]
 
 
שלום וברכה לכל קוראי הפורום
לגבי השאלה איך אפשר להתחבר לחורבן הבית ולאבילות בית המקדש.
בשביל לדעת את התשובה לשאלה זו, צריך הרבה חיפוש עצמי, ולא יעזור הרבה הסברים, נכון שזה יעזור לבן אדם להתקרב לנקודה, אבל העיקר האדם צריך לחפש בכוחות עצמו, ולחשוב ולהתבונן בזה, ואם יחשוב מסתמא יגיע למסקנות אמיתיות, כי באמת להרגיש צער החורבן זה יגיעה גדולה, מה גם שיש בנושא זה הרבה קושי כי קשה להתחבר למצוות קשות, ולהרבה אנשים נראה שההלכות של האבילות הם הלכות מסובכות, וזה לא נעים, לכן צריך האדם לחפש בחיפוש אמיתי איך הוא יכול להתקרב בכח ימים אלו להשי"ת.
אך בכל זאת אכתוב כמה מילים אולי מישהו יתעורר ע"י, והיא זה שכרי (בזה ובבא).

א - השי"ת ברא את העולם הגשמי, בכדי שנמליך אותו דווקא בכזה מורכבות של בחירה וצרות, וייסורים. והיינו שרצון ה' שנמליך אותו במצוות ומעשים טובים, ונכיר את גדולתו דווקא ממקום שיש לפעמים חשכות בעין הגשמי (אבל באמת ע"י אמונה במדריגה לא כל כך גבוה, אפשר לזכות לחיות חיים שמחים אמיתיים).

בכל מועד ויו"ט זוכים לקבל השגה בהשי"ת באופן שונה
ב - מבואר בספרים הק' 'כל מצוותיך אמונה' - תכלית כל המצוות הם לגלות האמונה, שע"י המצווה שעושה יתעורר המוח להאמין בהשי"ת. כי בעצם עיקר תכלית המצוות היא השגת אחדותו יתברך, רק שה' נתן תרי"ג מצוות (ועוד מצוות ותקנות מדרבנן) בכדי שתתלבש השגת האמונה בדברים גשמיים ומושגים יותר. וכן הוא כל עניין זמני השנה שבכל זמן יש עבודת ה' בדרך אחרת, כי בכל זמן צריך לעורר את הלב בדרך אחרת של עבודת ה', למשל בר"ה עיקר מה שעוסקים הוא לגלות שה' הוא מלך העולם, ואז מחזקים את ידיעה זו כמו שאומרים אז 'המלך' בכל מיני ניגונים, ומתעורר הלב אליו יתברך, וכן בכל חג יש עניין מיוחד, וזה בעצם נמשך לכל השנה כולה, וזה רואים בחוש שלפעמים אדם באמצע השנה מתעורר לו קירבה מיוחדת להשי"ת באופן של ראש השנה או של סוכות (עבודה שמתנוצץ בדעתו אור של מלכות השי"ת, - וידע כל פעול כי אתה פעלתו, וכעזה"ד), ויש בזה אריכות גדולה לגבי כל המועדים, שבכל יו"ט אנו מקבלים קרבה להשי"ת באופן אחר, וצריך בכל שנה לחדש את הבנה זו, ואז זה נמשך לכל השנה (וכן איתא בספרים החילוק שיו"ט נקרא מקרא קודש, ושבת נקרא קודש. לפי ששבת הוא עניין שבת וינפש עניין האמונה במדריגה הכי גבוה, בחינת קודש, שהכל אלוקותו יתברך, אבל יו"ט הוא בחינת מקרא קודש לפי שהיו"ט קורא ומגלה את הקדוש ב"ה, כי ע"י יו"ט אנו מקבלים את כח האמונה לכל השנה.

ג - עכשיו, בבין המצרים, העבודה היא לגלות את ה' ממקום של חיסרון ממקום של אבלות, ועיין מה שכתב הרה"ק מוהר"ן זי"ע שעיקר הבכיה בתשעה באב, היא דווקא על זה שעדיין לא נבנה הבית המקדש, כי מאי דהווה הווא, ואין להתאבל על דבר שכבר היה. וכוונתו שעיקר מה שהאדם צריך לבכות הוא לבכות על זה שאנו רחוקים מאיתו יתברך, שאנו נמצאים במציאות של העדר הדעת.

וזה העבודת ה' בימים אלו, להתאבל על הריחוק שלנו מהשי"ת!!!! על זה שאנו לא זוכים להיות מרכבה אליו יתברך, על זה שאנו לא מזוככים, על זה שאנו לא מרגישים אלקותו עלינו.

אין מה להתחיל לדמיין איך היה פעם הבית המקדש, זה פשוט לא בכייה אמיתית, וגם אי אפשר להתחבר לזה, רק דרך זה שאנו נתחבר למה שחסר לנו, כי חסר לנו דבר אחד - חסר לנו את האמונה בהשי"ת, כי מי שיש לו אמונה חייו חיים, מי שיש לו אמונה לא מפחד בכלום הוא חי חיים של התחדשות בכל רגע [ואפילו שלפעמים נופלים מזה, ונופלים למחשבות של עצבות, ייאוש, נופלים מהאמת, עם כל זה תיקף יתחיל מחדש]. וכאדם יחשוב עד כמה חסר לו מציאות זו אז יוכל להתאבל על מה שהיה, כי יבין מה חסר,
 
עיין בעץ חיים שער מיעוט הירח, שם תמצא מרגוע לנפשך, ותבין עד כמה חסר הבית המקדש.
כי כתוב שם שבזמן הבית היה תמיד מאיר אור ה' בכל מקום, וכל אחד היה מרגיש איך ה' נמצא ממש אתו, ולא היה הסתרה כלל, והיו מאירים כל המוחין למטה בפרצופים התחתונים, והיו כל העולמות בעלייה גדולה מאוד.

וזה גורם שהאדם ירצה להתאבל, כשיבין עד כמה חסר לו קרבת ה' כמו שהיה אז.
 

קצר לעניין

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ע"פ דרך ברסלב, האבל לא צריך להיות מרוכז רק בעבר, אלא בעיקר בהווה, ולא רק באחרים - אלא גם בעצמך.
ולא רק בתשעה באב וימי בין המצרים, אלא בכל תיקון חצות, רק שבבין המצרים זה עיקר העבודה.

כל מה שעובר על האדם ומצער אותו ומקשה עליו, גם בפרטיות וגם בכלליות, גם בגשמיות וגם ברוחניות, הכל בכלל האבילות על מצב זה, שהשכינה בגלות.
תשעה באב זה הזמן לפרק את כל מה שכואב ומצער - ולתת לו ביטוי.
כדי שנזכה להיגאל, צריך שיהיה רצון להיגאל, שבאמת נצעק לה' עד מתי. והרצון הזה לא יכול לבוא רק מסיפורי החורבן שאינם נוגעים אליך, הוא חייב להיות בגלל עניין אישי.
כשאתה מקשר את כל מה שמציק לך בחיים הן ברוחני והן בגשמי, הן לך אישית והן לסובבים אותך והן לכל עם ישראל - לכך שהכל בגלל שהקב"ה מסתיר את פניו.
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.
ואז כשאתה מבקש ומחפש אותו ושואל איה מקום כבודו, הרי שבזה אתה גורם להתקיימות פסוקי הגאולה שבתורה.
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

"על פי דרך ברסלב" זו הבהרה חשובה הגונה ונאותה. לא די שבלאו הכי 'הקורא' נבוך למצוא ולחפש בדרכו שלו איך להתחבר ולמצוא קשר רגשי לחורבן האבלות, עוד להתוות לו ע"פ דרך חדשה ומחודשת שלא הורגל בה מימיו. ואם אכן צעד בה אזי אדרבה שתי ציפורים במכה אחת, ולא, על קן ציפור 'יגיעו' רחמיך.

https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=36&t=35021&p=639017#p639011
 

אבישי

משתמש רשום
הבאתי באשכול אחר ומתאים גם לפה
ועד מהרב אריה שפירא, לענ"ד מביא להבנה ולחיבור עמוק:
https://www.kolhalashon.com/new/Media/PlayShiur.aspx?FileName=33492860

כמו"כ דרשות ליל ט' באב בביה"כ החורבה. מדברים על עצם הנושא של החורבן בכאב רב, לענ"ד גם מחבר ומעורר [רגשי ושכלי]:
https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim.aspx?Lang=Hebrew&RavID=-1&ROrder=-1&FID=333841&HideMenus=False 
 
חלק עליון תַחתִית