מתי הם ג' ימי הגבלה
- Thread starter כבוד שמים
- תאריך התחלה
וכוונתי לשלול את מה שכבודו שולל.
ג' ימי הגבלה הם ימים שנקבעו לפני מתן תורה, כהכנה למעמד הר סיני. אין להם מקום עצמאי כהגדרתך. רק כשם שבני ישראל הכינו עצמם לפני קבלת התורה שלהם. נהגו ( איפה? ) לציין שלשה ימים לפני חג שבועות שלנו.
גם לפני ראש השנה יש שלושת ימי הגבלה לבעל תוקע ולש"צ, כפי שמבואר בהלכה.
ג' ימי הגבלה הם ימים שנקבעו לפני מתן תורה, כהכנה למעמד הר סיני. אין להם מקום עצמאי כהגדרתך. רק כשם שבני ישראל הכינו עצמם לפני קבלת התורה שלהם. נהגו ( איפה? ) לציין שלשה ימים לפני חג שבועות שלנו.
גם לפני ראש השנה יש שלושת ימי הגבלה לבעל תוקע ולש"צ, כפי שמבואר בהלכה.
עזריאל ברגר
משתמש רגיל
שלשת ימי "הגבלה" הם ימי "הגבל את ההר וקדשתו" שלכו"ע התחילו מיום ג סיון, וקושיא מעיקרא ליתא.
ייתכן לומר שכיון שהיו אז ג' ימים לפני מתן תורה אז כנגדם יש מקום לקבוע ג' ימים לפני חג השבועות כמכוונים לעניין זה, אך בכל אופן ודאי שליל ג' אינו קשור לזה, שהרי הסיבה שמשה הוסיף יום זה בגלל שהיום הראשון אין לילו עימו, אבל שלושה ימים עם לילותיהם אין לזה בסיס.
ואכן, גם לעניין הנוהגים שאבלות הספירה מסתיימת בג' ימי הגבלה כתב המשנ"ב שבליל ג' עדיין אסור.
ואכן, גם לעניין הנוהגים שאבלות הספירה מסתיימת בג' ימי הגבלה כתב המשנ"ב שבליל ג' עדיין אסור.
עזריאל ברגר
משתמש רגיל
עיין שוב בסוגיא.אור זורח אמר:
תקציר דברי הגמרא לפי שתי הדעות:
א סיון הגיעו להר סיני.
ב סיון נאמר להם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"
ג סיון נאמר הציווי "הגבל את ההר"
ד סיון עשו פרישה - "אל תגשו אל אשה".
בנין המזבח והקרבת הקרבנות - לרבנן הי' בוודאי בה' סיוון, ולרבי יוסי אינני יודע אם ה או ו.
לרבנן מתן תורה היה בו' סיון, ולרבי יוסי בז', אבל תחילת ההגבלה - לכו"ע היתה בג' סיון.
מתנצל שאינני פעיל בפורום, ולכן אינני רואה את ההודעות לעיתים תכופות.
ובכן
משתמש ותיק
יש לדון ולחלק בין הציווי לזמן ההגבלה, שיש מקום לומר שהחלה רק מששכן עליו כבוד ה' ביום מתן תורה.עזריאל ברגר אמר:
ועיין אור החיים הק' על אתר:
ואחר דבריו תוכל להעמיד דבריך על תחילת ההרגל להתרחק, ויל"ע.
ובכל אופן, דומני שמה שקורים ימים אלו 'ימי הגבלה' והעסק שעושים הימנו, הוא מחמת הפרישה ולא ההגבלה, ולשון נקיה נקטו.
יהודה היהודי
משתמש רגיל
לכאורא נראה שהעניין של "אל תגשו אל אשה זה לא לטהרה של האנשים כלל.
אלא לטהרה של הנשים שמא תפלוט ש"ז ותטמא
אלא לטהרה של הנשים שמא תפלוט ש"ז ותטמא
אהבה בתענוגים
משתמש רגיל
נו למעשה
שלושת ימי הגבלה הם מצד הפרישה [וזה היה בד'] או מצד הגבלת ההר [וזה היה בג']
???
שלושת ימי הגבלה הם מצד הפרישה [וזה היה בד'] או מצד הגבלת ההר [וזה היה בג']
???
יראתי בפצותי
משתמש ותיק
איך אפשר לומר כן הרי כל דין פולטת ידענו רק מג' ימי ההגבלה.מחכים אמר:
יושב אוהלים
משתמש ותיק
זה שלימד אותך שאין זה מחמת מה שעבר, אין זה סתירה למה שחשבת שזה משום מעלת הימים והאורות המתנוצצים בהם.כבוד שמים אמר:
שני הדברים נכונים - ואססביר -
אין שום דבר אצל עם ישראל שקשור לתאריכים וזמנים שונים שכל כולו הוא רק בגלל "מחמת מה שעבר" - כל מה שאנו עושים מחמת מה שעבר כגון חג הפסח בט"ו בניסן, וחג פורים בי"ד ט"ו אדר וכו' הם מחמת מעלת הימים והאורות המתנוצצים בימים אלו.
אבל - לא כמו שחושבים בפשטות שמה שקרה בעבר הוא שגרם למעלת הימים והאורות המתנוצצים בימים אלו, אלא ההיפך הוא הנכון - הכוחות וההשפעות שבימים אלו הם אלו שבגללם קרו הדברים הנ"ל בעבר באותם ימים - ומהאי טעמא גופא יש את אותם כוחות והשפעות וניצוצות וכו' בכל דור ודור באותם זמנים.
אבל האמת הוא שגם זה לא מדוייק, אלא האמת הוא שהרי ידוע ש"איסתכל באורייתא וברא עלמא", היינו שהקב"ה ברא את העולם על פי מה שכתוב בתורה, ולכן כיון שבתורה כתוב שצריכים לחגוג את חג הפסח בט"ו בניסן, לכן עשה הקב"ה כשברא את העולם שביום ט"ו בניסן יהיו כוחות והשפעות וכו' שיהיו סיבה ליציאת מצרים באותו יום, ושיהא חגיגת חג הפסח באותו יום, וכן לגבי פורים, כיון שבמגילת אסתר כתוב שמעשה פורים וחג הפורים אמורים להיות ביום יד-טו בחודש אדר, לכן ברא הקב"ה את העולם שבימים אלו יהיו מתחילת הבריאה את ההשפעות והניצוצות והאורות והכוחות שמתאימים לנס פורים ולחגיגת חג פורים, וכן בחנוכה וכו וכו'.
וזה מה שכתוב בספרים שאותם כוחות והשפעות וכו' שהיו בזמן יציאת מצרים, ובזמן פורים, ובזמן חנוכה וכו' חוזרים ובאים באותם זמנים בכל שנה ושנה.
וא"כ כן הוא לגבי חג השבועות ושלשת ימי הגבלה, כיון שבתורה כתוב שלפני חג מתן תורה יש שלה ימים שהם ימי הכנה למתן תורה, לכן כשברא הקב"ה את העולם הכניס בבריאת העולם שבימים אלו יהיו מעלת הימים והאורות המתנוצצים בימים אלו כאלה שמתאימים להכנה לקבלת התורה, ולכן יש בכל דור ודור הכנה למתן תורה באותם ימים.
יושב אוהלים
משתמש ותיק
ודבר זה מפורש במחצית השקל [או"ח תס"ח סק"טו) לגבי האיסור להקיז דם בערב שבועות בכל שנה משום שבזמן קבלת התורה יצא שד ששמו טבוח והיו ישראל בסכנה כמבואר בשבת קכט. וז"ל "ונודע דבכל הזמנים שאירע לאבותינו ענין מה כשיגיע זמן ההוא שוב מתעורר קצת מעין אותו דבר וענין ההיא".יושב אוהלים אמר:
ורואים שיסוד זה הוא לא רק ענין של מחשבה, אלא יש בו נ"מ למעשה ממש לענין הקזת דם.