מה שׁ(אולי) קרה בלג בעומר : ב 363 לספירה = ד"א כג ׁׁׁ

NETANEL

משתמש ותיק
מה שׁ(אולי) קרה בלג בעומר : ב 363 לספירה = ד"א כג

א.
אש גדולה. אנשים נמעכו ומתו. בהלה ופחד. ..
היכן ? בהר הבית.

......משפינו את הריסות הבניין הקודם, הם חפרו באדמה ופינו את יסודותיו; נאמר כי למחרת, משהיו אמורים להניח את היסוד הראשון, התרחש רעש אדמה גדול,
ובשל רעידת האדמה העזה הושלכו מעלה אבנים ממעמקים, ומהן נפצעו אותם יהודים שעסקו בעבודה, כמוהם כמי שצפו במתרחש. הבתים
.. והאכסדרות הציבוריות ליד מקום המקדש, אשר בהם בילו, מטו לפתע;
רבים נלכדו כך, כמה מתו לאלתר, אחרים נמצאו מתים למחצה ופגועי ידיים או רגליים, אחרים נפצעו בחלקי גוף אחרים.
(סוזומנוס, היסטוריה )

ובמקור אחר מתאר :
..... ומתוך הבניין יצאה אש שלחכה את רובם, ורובם קרסו ומתו מול הבניין. הדלתות נסגרו מאליהן, בעוד העיר כולה מתבוננת במתרחש... מאורע זה התרחש ביום שני בשעה השלישית, ומקצתו בשעה התשיעית בלילה. היה כאן אובדן חיים כביר. ...
... בשנה זו מת יוליאנוס עובד האלילים, והוא שהסית במיוחד את היהודים לבנות מחדש את המקדש, כיוון שרחש להם טובה על שצלבו את הנוצרי. .

ב.
באם התיאורים לעיל הם של הנוצרים ,הרי יש גם מקור היסטורי בלתי תלוי המצביע על כך שאמנם הייתה רעידת אדמה בי"ח באייר = ל "ג בע ו מר . והיא עדות חיצונית ( דר א. אמיתי) . וכן יש תיאור על יהודים שהכינו כלי עבודה מכסף [אולי כדי להכין את אבני הבנייה למקדש ולמזבח. ובכך לא יעברו על האיסור של שימוש בברזל ? ]..

נ.ב
יש כמובן הכופרים באמיתות המסופר לעיל – שנכתבה ע"י שונאי ישראל ומתוך מגמתיות ברורה.
ןעוד - לעצם האירוע על ההבטחה של יוליאנוס לבנות את המקדש אין איזכור בחזל. ואם היה ,כנראה שלא היתה לו משמעות דראמטית .

ג.
מעניין שיש המקשרים את הסיפור הזה לכתובת המפורסמת .שחרוטה בדרום הכותל המערבי.
מתחת לקשת רובינסון שבה נאמר:
" וראית ושש ליבכם ועצמותם כדשא תפרחנה . שהיא מנבואת הגאולה של ישעיהו.
ונקראת בהפטרה של שבת ר"ח:
"וּרְאִיתֶם וְשָׂשׂ לִבְּכֶם וְעַצְמוֹתֵיכֶם כַּדֶּשֶׁא תִפְרַחְנָה וְנוֹדְעָה יַד-ה' אֶת.. " (ישעיהו סו, יד)

ויש שמשערים שכתב זאת אחד היהודים דאז. בדמותו שזוהי אתחלתא דגאולה.. וזמן תחיית המתים קרב.. כבר אז.. לפני כ 1650 שנה היו הוזים וחוזים.

הקיסר יוליאנוס נרצח מאוחר יותר בסוף יוני. אחרי הסיפור שקרה בהר הבית. ואפשר שאכן היתה זו המכה הסופית לחזון בניית המקדש.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
כתובת וראיתם.jpg

לאחר גילוי הכתובת ביקר באתר שר הדתות דאז , ד" ר זרח ורהפטיג , והעלה השערה , ששיבוש נוסח
המקרא בכתובת - 'עצמותם' במקום 'עצמותיכם ' - נובע מהכלל היהודי שכל המעתיק מקרא חייב לשבש או לא לסיים את הכתיבה כדי לא לפגוע כקדושת הנוסח המקראי . ראה : ירושלמי , מגילה ג . במקרה שלפנינו נקטו גם בקטיעת סיום הפסוק וגם בשיבוש של מלה.

ואולי הכתובת נכתבה בהקשר לנסיון שנעשה
בזמנו של יוליאנוס , הקיסר הביזאנטי , אשר בשנים 3/362 התיר ליהודים ועודד אותם לקום ולבנות
את בית מקדשם . היה זה חלק ממאבקו נגד הנצרות ולמען תחיית התרבות הקלאסית . המקורות
מספרים על ההתלהבות שפקדה את בית ישראל ועל הצעדים שנעשו לקראת חידוש הבנייה בהר-
הבית . אלא שמפעל זה נעצר באיבו , כאשר נהרג הקיסר בשנת 363 ". ייתכן , שבאחד מאותם רגעי-
התעלות חקק אחד היהודים שעלו ליטול חלק במלאכה , פסוק מפעם ומפיח תקוות זה , שכבר אז
דרשוהו כאחד מסימני הגאולה.

... צורת האותיות אינה יכולה להיות לעזר ; האותיות הולמות הן את המאה הרביעית והן את המאה העשירית . מיפלס הכתובת , כלומר גובה הרחוב במקום זה , כאשר הכתובת היא בגובה עיניו של ההולך בו , אף הוא מורה על זמן שבין המאה הרביעית לספירה למאה האחת-עשרה . מיפלס פני הקרקע בשטח הזה ,שמתחת לקשת רובינסון , שמר על גובה אחיד כמעט במשך כמה מאות שנים .
[ועל כן אין להוכיח \לאשר את זמן הכתובת ע"י צורת הכתב או עי גובה מפלס הרחוב בזמן כתיבתו.]

מתוך כתובות עבריות חקוקות באבן
מהר הבית וסביבתו. מאיר בן דוב.
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הבהרה בשל שאלה על הנכתב:
של"ג בעומר אינו יכול לצאת ביום שני!?


א. הערתך נכונה, והאשמה בציטוטים מקוטעים.
שכן בציטוט המלא הרעש היה ביום ראשון [יח אייר] בלילה ,מוצאי לג בעומר ואצלנו הוא כבר נחשב אור לי"ט.
והמשךהאירוע נמשך לימי שני ושלישי.
ועדיין הסמיכות מעניינת.

ב.לגבי איזכור י"ח באייר =לג בעומר ,קיצרתי לי את החיפוש במקורות עצמם ולהלן מתוך הויקי

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%22%D7%97_%D7%91%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A8
[/size]
"ככל הנראה שהמקור לקשר בין רעידת האדמה לבין התאריך הוא ברעידת אדמה שהתרחשה בשנת 363 בי"ח באייר. זהו גם התאריך, לפי מקורות שונים, של חורבנו של בית המקדש של יוליאנוס בתאריך זה, וכן של בנייתו. על פי המקורות, בית המקדש נחרב בעת בנייתו על ידי רעידת אדמה. לדוגמה:

."תחילה, כשרצו להניח את היסודות למקדש ביום ראשון לפני רעידת האדמה, היו רוחות חזקות וסערות, והתוצאה הייתה שהם לא יכלו להניח את יסודות המקדש באותו היום.באותו לילה ממש התחולל הרעש הגדול, וכולנו היינו בכנסיית המוודים .., שקועים בתפילה. לאחר זאת יצאנו כולנו אל הר הזיתים, הניצב ממזרח לירושלים, ..... והם, ברצונם לחקות אותנו, רצו אל מקום ההתאספות הרגיל של כנישׂתם, ומצאו את דלתות הכנשׂת סגורות. הם השתוממו מאד על שארע ועמדו סביב בדממה ופחד כשלפתע נפתחו דלתות הכנשׂת מאליהן, ומתוך הבנין יצאה אש שלחכה את רובם, ורובם קרסו ומתו מול הבניין. הדלתות נגרו מאליהן, בעוד העיר כולה מתבוננת במתרחש...
..... מאורע זה התרחש ביום שני בשעה השלישית, ומקצתו בשעה התשיעית בלילה. היה כאן אובדן חיים כביר. [היה זה] ב-19 באייר בשנת 674 לממלכת אלכסנדר הגדול. בשנה זו מת יוליאנוס עובד האלילים, והוא שהסית במיוחד את היהודים לבנות מחדש את המקדש, כיוון שרחש להם טובה על......."

— [איגרת קיריליוס מירושלים, מתוך סעיפים 6, 7, 11]

ותודה למעיר.[/size]
 

NETANEL

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרחבה.

מידע על תאריך רעידת האדמה -
....בעקבות גילוי מכתב (Harvard Syriac 99) שפורסם לראשונה על ידי ברוק, (1977), ניתן ללמוד על רעידת אדמה, שארעה באותה עת (19 במאי 363 לסה"נ), והקיפה אזורים נרחבים בארץ ישראל כולל את ירושלים והיא שגרמה ככל הנראה להפסקת בניית המקדש.


המבנה בעיר דוד שהתמוטט ברעידת האדמה
....היישוב בן המאה הרביעית לספירה הגיע לקיצו כתוצאה מחורבן שתוצאותיו ניכרות בכל רחבי שטח החפירה. הזעזוע הכבד שפקד את היישוב משתקף היטב ... עמודים וכותרות, כמו גם קטעי רצפות הפסיפס שנמצאו בתוך עיי מפולותיו שהצטברו לגובה ניכר מצביעים על קיומה של קומה שנייה שקרסה.
קירות הקומה הראשונה ששרדו נמצאו כשהם נטויים חדות כלפי מזרח וזהו גם כיוון נפילתם של קירות הקומה השנייה. הממצא הקרמי כמו גם הממצא הנומיסמטי מעידים שיש לתארך את סופו של המבנה למחצית השנייה של המאה הרביעית לספירה.
דומה שלפנינו עדות ארכיאולוגית ראשונה במעלה המשקפת את תוצאותיו של רעש האדמה שפקדה את אזורנו ביום שני [ראשון בלילה 5\18. מוצאי לג בעומר ] ה-19 במאי, שנת 363 לסה"נ. רעש זה מתועד היטב במקורות היסטוריים שונים המתארים את המקומות שנפגעו בעטיו ובכלל זה ירושלים (ראסל 42:1985) עמירן, אריה וטורקוט 265:1994).
 
חלק עליון תַחתִית