תרי''ג מצוות

מבשן אשיב

משתמש ותיק
בקראי תרי''ג מצוות שבסדר תיקון ליל שבועות (נראה שנתקן ע''פ סדר ה'חינוך' אם טעיתי אשמח שיתקנו אותי)
צצו ועלו [כמידי שנה אותן] תמיהות אשמח אם מי מחו''ר הפורום יעזרוני
[בעניי לא זכיתי ללמוד את ספר המצוות להרמבם והשגות הרמב''ן והכללים וכו' ע''כ אבקש שיענו לי על כל שאלה ואם אפשר גם כמה כללים אך דעו נא רבותי כי רבות אנחותי ולא אוכל לע''ע לעיין ככל הצורך ע''כ אבקש ממכם להשיב בקצירת האומ''ר ולא ע''י מובאות ארוכות ומורכבות, תודה.]
א. מה פשר הענין שיש מצוות בהם כל פרט נחשב למצווה בפנ''ע כיון שיש על כל ענין מילה או משפט בתורה ומצוות אחרות המכילות פרטים רבים המפורשים בתורה ואינם נחשבים כי אם למצוה אחת, כגון מצוות שע''ג - שע''ז כוללות ה' מצוות ל''ת בענין אכילת הנזיר ואילו מעשה העולה הכולל כעשר מצוות [סמיכה שחיטה קבלה [הולכה] זריקה הפשט ניתוח רחיצת הקרב והכרעיים [הולכת איברים למזבח] הקטרה] נחשבים למצווה אחת של מעשה העולה [עוד שאלה האם בביהמ''ק בירכו  בכללות אקב''ו על מעשה העולה או שבירכו על כל מצווה
ב. לאן נעלמה מצות נסכים והלא אדם מביא ניסכו אף לאחר עשרה ימים ואף יכולים להתנדב נסכים לבד
ג. ישנם מצוות שנלמדים שנים ממשפט אחד כגון מצוה ע''ה - ע''ו שלא לקלל הדיין ולאו דברכת ה' נלמדים שניהם מ'אלוהים לא תקלל' וזה חידוש אצלי
ד. מצוה מ''ה 'להרג בחנק המחויב' היכן רמוזה בפרשת משפטים שם 
אם אזכר בעוד תמיהות אעלם כאן 
יָשׁיבוּ־לִי יְרֵאֶיךָ וְידְעֵי עֵדתֶיךָ
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
א. מה פשר הענין שיש מצוות בהם כל פרט נחשב למצווה בפנ''ע כיון שיש על כל ענין מילה או משפט בתורה ומצוות אחרות המכילות פרטים רבים המפורשים בתורה      ואינם נחשבים כי אם למצוה אחת, כגון מצוות שע''ג - שע''ז כוללות ה' מצוות ל''ת בענין אכילת הנזיר ואילו מעשה העולה הכולל כעשר מצוות [סמיכה שחיטה קבלה      [הולכה] זריקה הפשט ניתוח רחיצת הקרב והכרעיים [הולכת איברים למזבח] הקטרה] נחשבים למצווה אחת של מעשה העולה [עוד שאלה האם בביהמ''ק בירכו        בכללות אקב''ו על מעשה העולה או שבירכו על כל מצווה

בגדול רוב השאלות מתבררות בלימוד כללי הרמב"ם בספר השרשים והשגות הרמב"ן ושאר החולקים

בהקשר לשאלתך הנוכחית ישנו הבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה
בעוד מצוות עשה שיש בה הרבה פרטים נמנה למצווה אחת
הרי מצוות לא תעשה כל אזהרה ואזהרה נמנה למצווה בפני עצמה
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ג. ישנם מצוות שנלמדים שנים ממשפט אחד כגון מצוה ע''ה - ע''ו שלא לקלל הדיין ולאו דברכת ה' נלמדים שניהם מ'אלוהים לא תקלל' וזה חידוש אצלי

לא דקדקת בדבריך. וכוונתך לומר שלאו שלא לקלל חרש ולאו דברכת ה' נלמד מאותו הפסוק
[כמו כן מצינו בלאוים נוספים כגון קללת אב ואם. והכאת אב ואם שנלמד מלא יוסיף] 
זה אכן שיטה מחודשת של הרמב"ם והרמב"ן נחלק

יסוד הדברים מתפרשים ברמב"ם בסוף ספר השרשים
שבתורה כתוב שעל ברכת ד' יש מיתה
וקים לן שאין עונשים אלא אם כן מזהירים
ובגמ' כתוב שאזהרתו ממה שכתוב לא תקלל חרש
ומסביר הרמב"ם שוודאי שיש כאן אזהרה בפני עצמה
וזאת נדע ממה שנענש על ברכת ד' הרי מוכח שיש לאו מיוחד על ברכת ד'
אלא שכאשר נחפש רמז בתורה על איסור זה נכללנו בלאו דלא תקלל חרש

אמנם הרמב"ן באמת נחלק על הרמב"ם וסובר שבאמת אין אזהרה מיוחדת על ברכת ד'
אלא לאו אחד של לא תקלל חרש
ועונשו כאשר נעשה בחומרה של ברכת ד' הוא מיתה
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
לא דקדקת בדבריך. וכוונתך לומר שלאו שלא לקלל חרש ולאו דברכת ה' נלמד מאותו הפסוק
במנין סדר המצוות שבתל''ש זה ממוקם בפרשת משפטים וא''כ זה הפסוק הנ''ל
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ד. מצוה מ''ה 'להרג בחנק המחויב' היכן רמוזה בפרשת משפטים שם

בשום מקום בתורה לא מוזכר מצווה כללית להרוג בסייף או בחנק או בסקילה או בשרייפה
אלא מוזכר עונש לכל עבירה ועבירה
אלא שהרמב"ם סובר שיש להכליל את כל מצוות מיתת סייף במצווה אחת וכו'
והאריך בזה בסוף ספר השרשים
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
בשום מקום בתורה לא מוזכר מצווה כללית להרוג בסייף או בחנק או בסקילה או בשרייפה
אלא מוזכר עונש לכל עבירה ועבירה
אלא שהרמב"ם סובר שיש להכליל את כל מצוות מיתת סייף במצווה אחת וכו'
והאריך בזה בסוף ספר השרשים
כל שאלותי הם על סדר תרי''ג מצוות הנדפס בתיקון ליל שבועות עיי''ש
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
(נראה שנתקן ע''פ סדר ה'חינוך' אם טעיתי אשמח שיתקנו אותי)

סביר להניח שעל פי הרמב"ם
אלא שבאמת סדר המצוות של החינוך הוא תמיד על פי הרמב"ם
מלבד במקום אחד כמדומה שנקט בשיטת הרמב"ן.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איש ווילנא אמר:
סביר להניח שעל פי הרמב"ם
אלא שבאמת סדר המצוות של החינוך הוא תמיד על פי הרמב"ם
מלבד במקום אחד כמדומה שנקט בשיטת הרמב"ן
מונים שם כסדר על כל פרשה קודם מ''ע ואח''כ ל''ת ופרשת משפטים נחלקת לשנים כסדר [הקדום] שבספר החינוך ע''כ שיערתי כנ''ל
היכן זה המקום שנקט כשי' הרמב''ן?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
נבהל להשיב אמר:
ג. ישנם מצוות שנלמדים שנים ממשפט אחד כגון מצוה ע''ה - ע''ו שלא לקלל הדיין ולאו דברכת ה' נלמדים שניהם מ'אלוהים לא תקלל' וזה חידוש אצלי

לא דקדקת בדבריך. וכוונתך לומר שלאו שלא לקלל חרש ולאו דברכת ה' נלמד מאותו הפסוק
[כמו כן מצינו בלאוים נוספים כגון קללת אב ואם. והכאת אב ואם שנלמד מלא יוסיף] 
זה אכן שיטה מחודשת של הרמב"ם והרמב"ן נחלק

יסוד הדברים מתפרשים ברמב"ם בסוף ספר השרשים
שבתורה כתוב שעל ברכת ד' יש מיתה
וקים לן שאין עונשים אלא אם כן מזהירים
ובגמ' כתוב שאזהרתו ממה שכתוב לא תקלל חרש
ומסביר הרמב"ם שוודאי שיש כאן אזהרה בפני עצמה
וזאת נדע ממה שנענש על ברכת ד' הרי מוכח שיש לאו מיוחד על ברכת ד'
אלא שכאשר נחפש רמז בתורה על איסור זה נכללנו בלאו דלא תקלל חרש

אמנם הרמב"ן באמת נחלק על הרמב"ם וסובר שבאמת אין אזהרה מיוחדת על ברכת ד'
אלא לאו אחד של לא תקלל חרש
ועונשו כאשר נעשה בחומרה של ברכת ד' הוא מיתה
נבהל להשיב אמר:
במנין סדר המצוות שבתל''ש זה ממוקם בפרשת משפטים וא''כ זה הפסוק הנ''ל
 
ספר החינוך פרשת אם כסף מצוה סט
 שלא לקלל הדיינים, שנאמר [שמות כ"ב, כ"ז] אלהים לא תקלל, ופירושו לדיינים כמו [שם כ"ב, ח'] אשר ירשיעון אלהים. והוציאן הכתוב בלשון אלהים כדי שיהא נכלל עם הלאו הזה לאו אחר, והוא לאו דברכת השם יתברך, כמו שאמרו זכרונם לברכה במכילתא ובספרי אזהרה לברכת השם מדכתיב אלהים לא תקלל, ומה שכתוב במקום אחר [ויקרא כ"ד, ט"ז] ונוקב שם ה' מות יומת, זהו העונש, אבל האזהרה היא מכאן, כי לא יספיק לנו הזכרת העונש במצוה מבלי אזהרה. 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
איש ווילנא אמר:
סביר להניח שעל פי הרמב"ם
אלא שבאמת סדר המצוות של החינוך הוא תמיד על פי הרמב"ם
מלבד במקום אחד כמדומה שנקט בשיטת הרמב"ן
מונים שם כסדר על כל פרשה קודם מ''ע ואח''כ ל''ת ופרשת משפטים נחלקת לשנים כסדר [הקדום] שבספר החינוך ע''כ שיערתי כנ''ל
היכן זה המקום שנקט כשי' הרמב''ן?


נעלם ממני כרגע המקום 

לגופו של ענין אציין לדברי החינוך במצווה קלח שמסביר את דרכו שהולך תמיד בדרך הרמב"ם על אף תמיהותיו של הרמב"ן 

ושם במצווה קלח החינוך מונה שם את מצוות מעשה החטאת למצווה בפני עצמה מלבד עצם מצוות החטאת כדעת הרמב"ם 
ומביא שם החינוך את תמיהת הרמב"ן שהרי פרטי מצווה לא ימנו לשני מצוות 

וכתב על זה החינוך 

ועם כל זה מדרך חשבון הרמב"ם זכרונו לברכה אשר תפסנו במצוות לא ניטה 
והדבר אשר יקשה לנו נתלה הקושי בנו ולא בו 
כי הוא באמת סבתנו בעסק ומידו זכינו לו 
ינוח צדיק בשלום על משכבו 

 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ד. מצוה מ''ה 'להרג בחנק המחויב' היכן רמוזה בפרשת משפטים שם 
 
ספר החינוך פרשת משפטים מצוה מז
מצות בית דין להרוג בחנק המחויב 
שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר [שמות כ"א, י"ב] מכה איש ומת מות יומת, וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתן בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף נ"ב ע"ב] כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. (למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר אין כסף מכה איש ומת, מכילתא). 
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
ספר החינוך פרשת משפטים מצוה מז
מצות בית דין להרוג בחנק המחויב 
שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר [שמות כ"א, י"ב] מכה איש ומת מות יומת, וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתן בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף נ"ב ע"ב] כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. (למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר אין כסף מכה איש ומת, מכילתא).
והרי מכה איש מיתתו בסייף?
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אלא שבאמת סדר המצוות של החינוך הוא תמיד על פי הרמב"ם
מלבד במקום אחד כמדומה שנקט בשיטת הרמב"ן.
נבהל להשיב אמר:
היכן זה המקום שנקט כשי' הרמב''ן?
איש ווילנא אמר:
נעלם ממני כרגע המקום 
שמא לזה כיון הרב @איש ווילנא 
ספר החינוך פרשת מטות מצוה תו
והעולה מכל זה לדעתו לפי הדומה, כי בהתיר החכם המומחה את הנדר במצות התורה או שלשה הדיוטות, ויעשו הענין ככל אשר תצוה התורה עליו כהוגן וכיושר, אז קיימו עשה. ואם התירו הנדר שלא כמצות התורה, כגון שני הדיוטות או יחיד שאינו מומחה, אף על פי שהיתרם אינו היתר, יש עליהם עונש ביטול עשה זה, וכענין שכתבתי למעלה בענין מצות הנחלות [מצוה ת'] שהמצוה אל יירשני בני, אף על פי שדבריו בטלים, יש עליו עונש ביטול המצוה דעבר אהרמנא דמלכא שצוה אותנו בדין הירושה. ואולם הרמב"ן ז"ל [בהשגותיו לספר המצוות שם], כתב שאין למנות דין זה כלל מחשבון המצוות, וזה לשונו, וכן יראה שהפרת נדרים לא תמנה לפי שהיא שלילות, שנצטוינו לעשות כל היוצא מפינו ושלא נחל דברינו רק על פי האב או הבעל, עד כאן. ודברי פי חכם חן. 

 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
ספר החינוך פרשת משפטים מצוה מז
מצות בית דין להרוג בחנק המחויב 
שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר [שמות כ"א, י"ב] מכה איש ומת מות יומת, וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתן בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף נ"ב ע"ב] כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. (למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר אין כסף מכה איש ומת, מכילתא).
והרי מכה איש מיתתו בסייף?
 
מנחת חינוך פרשת משפטים מצוה מז
דברים אלו תמוהי' כמ"ש בהגהת מ"ל דהאמת הוא דרוצח מיתתו בסייף כמ"ש בסנהדרין ור"מ ובודאי טעות המעתיק הוא. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
שוב ראיתי שכתב החינוך לגבי ד' מיתות ב"ד וז"ל
ספר החינוך פרשת משפטים מצוה מז
הרמב"ן ז"ל לא ימנה זאת המצוה בחשבונו, וכן כל ארבע מיתות של בית דין שהן סקילה שריפה הרג וחנק, שימנה הרמב"ם ז"ל לארבע מצות, לא ימנה הוא אותן, ואמר [בסוף השגתו לשורש י"ד] כי בפסוק של ובערת הרע מקרבך [דברים י"ג, ו'], ציותה התורה דרך כלל שנבער כל עושי הרע מבינינו, ובו נכללו כל הדינין, וכשיפרט הכתוב אחר כן חילוק המשפטים לפי העונשין, אין זה נחשב למצוה, שאינו כי אם ביאור ענין. והחכם יבור לו הישר בעיניו. 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
נבהל להשיב אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
ספר החינוך פרשת משפטים מצוה מז
מצות בית דין להרוג בחנק המחויב 
שנצטוינו להמית העוברים על קצת מצות שבתורה בחנק, שנאמר [שמות כ"א, י"ב] מכה איש ומת מות יומת, וזו של מכה איש אחת מהן שמיתתן בחנק, שהרי כתוב בו מות יומת, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף נ"ב ע"ב] כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק. (למדנו לחייבי מיתות שאינן בתשלומין, שנאמר אין כסף מכה איש ומת, מכילתא).
והרי מכה איש מיתתו בסייף?
 
מנחת חינוך פרשת משפטים מצוה מז
דברים אלו תמוהי' כמ"ש בהגהת מ"ל דהאמת הוא דרוצח מיתתו בסייף כמ"ש בסנהדרין ור"מ ובודאי טעות המעתיק הוא. 

שוב עיינתי מעט.
פרשת משפטים
(יב) מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת: (יג) וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: ס (יד) וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: ס (טו) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: (טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: ס (יז) וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: ס  
ונראה דבמקום לציין לפסוק יב "מכה איש ומת", יש לציין לפסוק טו "ומכה אביו ואמו מות יומת", או לפסוק טז "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת". ותנן בסנהדרין "אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל" וכו', הרי שבשני אלו מיתתן בחנק, וע"ז כ' המנ"ח דהוא טעות המעתיק.
ומ"כ הרי הוא בפרשת משפטים.
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
נבהל להשיב אמר:
ב. לאן נעלמה מצות נסכים והלא אדם מביא ניסכו אף לאחר עשרה ימים ואף יכולים להתנדב נסכים לבד
 
ספר המצוות לרמב"ם שורש יב
השרש השנים עשר שאין ראוי למנות חלקי מלאכה מן המלאכות שבא הצווי בעשייתה כל חלק וחלק בפני עצמו: ידוע שאנחנו פעמים נצטוינו על מעשה אחד מן המעשים ואחר כן יתחיל הכתוב לבאר איכות המעשה ההוא ויבאר השם שזכר ויאמר על מה הוא כולל. אם כן אין ראוי שיימנה כל צווי שבא באותו הבאור מצוה בפני עצמה. כמו אמרו (ר"פ תרומ') ועשו לי מקדש שזה מצות עשה אחת (ע' כ) מכלל המצות והוא שיהיה לנו בית מוכן יבאו אליו ויחוגו ובו תהיה ההקרבה ובו יהיה הקבוץ במועדים. ואחר כן בא לתאר חלקיו ואיך ייעשו. ואין ראוי שיימנה כל מה שאמר בו ועשית ועשית מצוה בפני עצמה. ועל זה הדרך בעצמו ילך הענין בקרבנות הנזכרים בויקרא. וזה כי המצוה האחת היא כלל המלאכה המתוארה בכל מין ומין ממיני הקרבנות.
והמשל בזה העולה. הנה אנחנו נצטוינו שתהיה מלאכת העולה כך והיא שישחטה ויפשיטה וינתחה ויזרוק דמה על תואר כך ויקריב חלבה ואחר כך ישרוף כל בשרה (ויקרא א), עם שיעור כך מסולת בלולה בשמן ושיעור כך מיין (שלח טו) והם הנסכים, ושיהיה עורה לכהן שיקריבנה (צו ז). והמלאכה הזאת בכללה היא מצות עשה אחת (סג) והיא תורת העולה. כי כמו זאת המלאכה חייבה התורה שתיעשה כל עולה. 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
איש ווילנא אמר:
אלא שבאמת סדר המצוות של החינוך הוא תמיד על פי הרמב"ם
מלבד במקום אחד כמדומה שנקט בשיטת הרמב"ן.
נבהל להשיב אמר:
היכן זה המקום שנקט כשי' הרמב''ן?
איש ווילנא אמר:
נעלם ממני כרגע המקום 
שמא לזה כיון הרב @איש ווילנא 
ספר החינוך פרשת מטות מצוה תו
והעולה מכל זה לדעתו לפי הדומה, כי בהתיר החכם המומחה את הנדר במצות התורה או שלשה הדיוטות, ויעשו הענין ככל אשר תצוה התורה עליו כהוגן וכיושר, אז קיימו עשה. ואם התירו הנדר שלא כמצות התורה, כגון שני הדיוטות או יחיד שאינו מומחה, אף על פי שהיתרם אינו היתר, יש עליהם עונש ביטול עשה זה, וכענין שכתבתי למעלה בענין מצות הנחלות [מצוה ת'] שהמצוה אל יירשני בני, אף על פי שדבריו בטלים, יש עליו עונש ביטול המצוה דעבר אהרמנא דמלכא שצוה אותנו בדין הירושה. ואולם הרמב"ן ז"ל [בהשגותיו לספר המצוות שם], כתב שאין למנות דין זה כלל מחשבון המצוות, וזה לשונו, וכן יראה שהפרת נדרים לא תמנה לפי שהיא שלילות, שנצטוינו לעשות כל היוצא מפינו ושלא נחל דברינו רק על פי האב או הבעל, עד כאן. ודברי פי חכם חן. 


לא לזה הייתה כוונתי 
כי כאן אדרבה החינוך מנה זאת במנין המצוות כדעת הרמב"ם 
אלא שהביא את שאלת הרמב"ן והסכים עמה. 
אבל אף על פי לא נטה ממנינו של הרמב"ם [וזה ממש דומה למה שהבאתי ממצווה קלח] 
אמנם בזכרוני עומד שיש מקום שנטה ממש ממנינו של הרמב"ם וספר את המצוות על דרך הרמב"ן 
 
 
חלק עליון תַחתִית