השמחה על סיום המצוה הגדולה והארוכה ביותר שאין דוגמתה בכל התורה כולה

הגאון האדר"ת זצ"ל בספרו סדר אליהו (נפש דוד אות כא) כתב בזה"ל:
בגמר מצות ספירת העומר, שמח לבי מאד על אשר זכיתי לקיים המצוה הגדולה והארוכה הזאת, שאין דוגמתה בכל התורה כולה שתארך זמן המצוה שבעה שבועות שלמות מבלי שאפשר לקצר זמנה.

ורק מצות כתיבת ספר תורה דומה לה בזה מעט, אבל אין הכרח לזה, ואני ידעתי כמה סופרים שגמרו כתיבת ספר תורה בשלושה חדשים. ובילדותי הכרתי סופר מהיר שהיה בז'אמוט, ונקרא בערל קראזער, שאמרו עליו שהוא כותב כל הספר תורה בארבעה שבועות. ואם יכולים לקיים בשותפות, הרי בשבוע אחד יכולים הרבה לגמור בבת אחת. וגם בשליחות עשיריות אנשים משכחת לה כן. מה שאין כן בספירת העומר שאי אפשר רק בשבעה שבועות שלימות. ולכן היה לי יום העצרת, יום הולדתי, יום שמחה כפול ומכופל ב"ה.

[על יחסו ליום הולדתו כתב שם במק"א כנגד, והדברים עתיקים]



ובספר נוהג כצאן יוסף (חלק מנהגי הלכה ערך עומר עמוד קסז):
מנהגו של ראש הישיבה הרב הגדול כמוהר"ר יהודה צדקה זלה"ה, בכל שנה כשמסיימים לספור את העומר, שעושה סעודה לתלמידיו על כך שזכו לספור כל הימים, ולא שכחו איזה יום מלברך, ולא הפסידו הברכה בשאר הימים.


השנה זה בא ביחד עם סעודה רביעית...

--

שמעתי שיש אצל החסידים שעושים ריקודים ושמחה אחרי הספירה האחרונה. וברוך היודע ומודיע.
 
ושמעתי שזה טעם לאכילת מאכלי חלב בשבועות כי אם יעשו סעודה של בשר לא יהיה ניכר שהוא מחמת שמחת המצוה, כי כל יום טוב עושים סעודה של בשר.
 
חלק עליון תַחתִית