מדוע ספירת העומר בזה"ז אינה מדאורייתא?

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
 

אור זורח

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
יש מבארים שגם להרמב''ם אין חובה אלא רשות
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
יש מבארים שגם להרמב''ם אין חובה אלא רשות
אני ראיתי את השיטה הזו בחינוך מצוה ת"מ, אבל לא ראיתי שאומרים כן בשם הרמב"ם
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אפשר לשאול כן גם על מה שבזמן הזה מדאורייתא חדש מותר מבוקרו של יום ט"ז [לפחות זה מחלוקת בגמ']
ואילו בזמן הבית אסור לאכול חדש עד זמן הקרבת העומר
והלא גם בזמן הזה חזי להקרבה.

כמו כן אפשר לשאול זאת על עוד דינים בגמ' כגון שמבואר בגמ'
שבכור בזמן הזה שאינו ראוי להקרבה חשיב כממון בעלים כיון שאינו עומד להקרבה
וכן המבואר בגמ' שאין תוספת שביעית בזמן שאין בית
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
nls אמר:
אבל מה זה עונה על השאלה? שיהיה רשות אם זה שייך מדוע הספירה לא מדאו'?
כל מה שאומר הגר"ח, שאם מקריבין עף על פי שאין בית, זה נחשב ליום הביאכם, זה רק משום שזהו יום החיוב להקריב קרבן העומר, אבל אם ההקרבה אינה אלא רשות, בזה ודאי לא קרינן יום הביאכם.
 

nls

משתמש ותיק
לא כל כך הבנתי, לומדים ברמב"ם שגם שאין בית יש חיוב להקריב את כל הקרבנות? רק שיש בעיה טכנית ולכן לא עושים את זה אבל החיוב קיים?
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
nls אמר:
לא כל כך הבנתי, לומדים ברמב"ם שגם שאין בית יש חיוב להקריב את כל הקרבנות? רק שיש בעיה טכנית ולכן לא עושים את זה אבל החיוב קיים?

בהחלט זה ההבנה הפשוטה 
 

nls

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
nls אמר:
אבל מה זה עונה על השאלה? שיהיה רשות אם זה שייך מדוע הספירה לא מדאו'?
כל מה שאומר הגר"ח, שאם מקריבין עף על פי שאין בית, זה נחשב ליום הביאכם, זה רק משום שזהו יום החיוב להקריב קרבן העומר, אבל אם ההקרבה אינה אלא רשות, בזה ודאי לא קרינן יום הביאכם.



קצת קשה לי בסברא אתה בטוח שזה הפשט בר' חיים?
 

אור זורח

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
אני ראיתי את השיטה הזו בחינוך מצוה ת"מ, אבל לא ראיתי שאומרים כן בשם הרמב"ם
אני חושב שהקהילות יעקב בשבועות מדבר בזה
 

nls

משתמש ותיק
טוב אינני מכיר את הנושא דיו, אבל מכל הני קושיות ובהדגש ממה שהביא איש וילנא רואים שחז"ל התייחסו למה שאנחנו לא יכולים טכנית להקריב אע"פ שיש חיוב, כמצב כזה שמהתורה זה עובר לשלב של הפקעה ולא רק כאונס צדדי אלא כמצב שבו אין לנו שייכות עם חלק קדשים וכל המסתעף ממנו, וכעת אפשר לשאול באופן כללי על כל המקרים מה ההבנה בזה? ולהוציא יסוד יפה, בכבוד רבותי פתחו פיכם ויאירו דבריכם
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
יש מבארים שגם להרמב''ם אין חובה אלא רשות
בביאור מה ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ואעפ"כ אינה חובה, כתב הנצי"ב על התורה, משום שכתוב "והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם", ומכיון שאחד מדיני הקרבן הוא שיעלה לריח ניחוח, והיום אין הקרבנות עולים לריח ניחוח, לכן אין חיוב להקריב. וכתב שם לפ"ז, דבקרבן פסח שלא נאמר בו לריח ניחוח, בזה גם להחינוך יש חיוב גמור להקריב בזה"ז. (וכידוע מה ששלח הגרע"א לחת"ס מכתב שבו מבקש ממנו שישתדל אצל המושל בירושלים להקריב קרבן פסח, וענהו החת"ס שהמושל לא יתן לעשות כדבר הזה וכו', ומבואר מזה שהוה סבירא להו שבזה"ז הוא חיוב גמור).
וממילא יש לומר דהוא הדין גם בקרבן העומר שלא נאמר בו לריח ניחוח. וממילא הדק"ל, מדוע אין הספירה בזה"ז מדאורייתא.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
וממילא יש לומר דהוא הדין גם בקרבן העומר שלא נאמר בו לריח ניחוח. וממילא הדק"ל, מדוע אין הספירה בזה"ז מדאורייתא.

ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק יא - יג
(יא) והניף את העמר לפני יקוק לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן:
(יב) ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליקוק:
(יג) ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה ליקוק ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין:
 

אור זורח

משתמש ותיק
nls אמר:
טוב אינני מכיר את הנושא דיו, אבל מכל הני קושיות ובהדגש ממה שהביא איש וילנא רואים שחז"ל התייחסו למה שאנחנו לא יכולים טכנית להקריב אע"פ שיש חיוב, כמצב כזה שמהתורה זה עובר לשלב של הפקעה ולא רק כאונס צדדי אלא כמצב שבו אין לנו שייכות עם חלק קדשים וכל המסתעף ממנו, וכעת אפשר לשאול באופן כללי על כל המקרים מה ההבנה בזה? ולהוציא יסוד יפה, בכבוד רבותי פתחו פיכם ויאירו דבריכם
להרב @nls שליט''א
מאוד מאוד נהנתי מדבריך 
האופן שבו הצגת הדברים
פי חכם יהגה חכמה

מה שנראה להציע כאן 
הנה בסמוך להלן מובאים דברי הנצי''ב שהביא ידידנו הרב @לילה כיום יאיר שליט''א
ועל פי זה יש לבאר שכיון שאין ריח ניחוח ממילא גם יורדת דרגת החיוב
וזה דומה למשל המפורסם במשניות בסוכה משל לעבד שבא למזוג וכו' ששוב גם הרב לא רוצה בפעולתו אע''פ שהעבד גרם לכל זה ועדיין הוא בחיובו וממילא הוא הדין כאן
 

דבש לפי

משתמש ותיק
מכיון שמצות הקרבנות היא להקריבם על גבי המזבח, הילכך כשאין מזבח אין אפשרות הלכתית להקריב (וממילא לא שייך לומר שיש חיוב להקריב. אם כי אכן יש חיוב לבנות מזבח ולהקריב, אבל כל זמן שלא נבנה המזבח אז להרבה דינים הרי זה נחשב שחיוב הקרבן לא חל).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
כמה דברים אלו תמוהים, הלא יש מחלוקת אם האיר השחר מתיר חדש או רק בסוף היום מחמת דגזרינן שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו בשחר, ולא הוזכר בסוגיא שם כלל שזה תלי אם מקריבים אע''פ שאין בית, ועוד דקי''ל דאסור עד סוף היום רק מחמת גזירה, וא''כ מבואר בפשטות הסוגיא וכן מהא דאמימר שהזכרת, שאע''פ שמקריבין בלא בית מ''מ כל עוד אין בית המקדש המצב חשיב בפשטות שאין עומר והחדש מותר בשחר מדאורייתא, ואם הגר''ח אמר חידוש גדול נגד פשטות הסוגיות כדי ליישב את הרמב''ם המוקשה, הבו דלא נוסיף עלה להקשות ממנו על שאר הראשונים.
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
כמה דברים אלו תמוהים, הלא יש מחלוקת אם האיר השחר מתיר חדש או רק בסוף היום מחמת דגזרינן שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו בשחר, ולא הוזכר בסוגיא שם כלל שזה תלי אם מקריבים אע''פ שאין בית, ועוד דקי''ל דאסור עד סוף היום רק מחמת גזירה, וא''כ מבואר בפשטות הסוגיא וכן מהא דאמימר שהזכרת, שאע''פ שמקריבין בלא בית מ''מ כל עוד אין בית המקדש המצב חשיב בפשטות שאין עומר והחדש מותר בשחר מדאורייתא, ואם הגר''ח אמר חידוש גדול נגד פשטות הסוגיות כדי ליישב את הרמב''ם המוקשה, הבו דלא נוסיף עלה להקשות ממנו על שאר הראשונים.
לא הבנתי מהי כוונתך, הרי זהו בדיוק מה ששאלתי: לפי חידושו של הגר"ח ברמב"ם, מדוע היום ספיה"ע זה לא מדאורייתא. ואתה מוסיף על השאלה: מדוע בגמ' מבואר שגם כאשר אין ביהמ"ק קיים אין ההקרבה מתירה, והרי זהו יום הקרבת העומר. איה"נ גם זה קשה, ולזה ביקשתי תשובה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
כמה דברים אלו תמוהים, הלא יש מחלוקת אם האיר השחר מתיר חדש או רק בסוף היום מחמת דגזרינן שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו בשחר, ולא הוזכר בסוגיא שם כלל שזה תלי אם מקריבים אע''פ שאין בית, ועוד דקי''ל דאסור עד סוף היום רק מחמת גזירה, וא''כ מבואר בפשטות הסוגיא וכן מהא דאמימר שהזכרת, שאע''פ שמקריבין בלא בית מ''מ כל עוד אין בית המקדש המצב חשיב בפשטות שאין עומר והחדש מותר בשחר מדאורייתא, ואם הגר''ח אמר חידוש גדול נגד פשטות הסוגיות כדי ליישב את הרמב''ם המוקשה, הבו דלא נוסיף עלה להקשות ממנו על שאר הראשונים.
לא הבנתי מהי כוונתך, הרי זהו בדיוק מה ששאלתי: לפי חידושו של הגר"ח ברמב"ם, מדוע היום ספיה"ע זה לא מדאורייתא. ואתה מוסיף על השאלה: מדוע בגמ' מבואר שגם כאשר אין ביהמ"ק קיים אין ההקרבה מתירה, והרי זהו יום הקרבת העומר. איה"נ גם זה קשה, ולזה ביקשתי תשובה.
כוונתי דעל כרחך לפי המבואר מכל הנ''ל, מוכרח לומר דאף אי נימא דמקריבים אע''פ שאין בית מ''מ לא חשיב מיום הביאכם, כי בדרך כלל כשאין בית אין גם אפשרות להקריב בלא בית מחמת שיד האומות תקיפה ואם אינה תקיפה א''כ נבנה הבית, ועל כן לא חשיב מיום הביאכם אלא כשאפשר להקריב בשופי כגון שיש בית, (כמובן שזה גדר אם יש בית או אין בית ולא משתנה לפי המציאות אם קל או קשה להקריב).
 
 

אור החכמה

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
א.png
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
כמה דברים אלו תמוהים, הלא יש מחלוקת אם האיר השחר מתיר חדש או רק בסוף היום מחמת דגזרינן שמא יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד אכלנו בשחר, ולא הוזכר בסוגיא שם כלל שזה תלי אם מקריבים אע''פ שאין בית, ועוד דקי''ל דאסור עד סוף היום רק מחמת גזירה, וא''כ מבואר בפשטות הסוגיא וכן מהא דאמימר שהזכרת, שאע''פ שמקריבין בלא בית מ''מ כל עוד אין בית המקדש המצב חשיב בפשטות שאין עומר והחדש מותר בשחר מדאורייתא, ואם הגר''ח אמר חידוש גדול נגד פשטות הסוגיות כדי ליישב את הרמב''ם המוקשה, הבו דלא נוסיף עלה להקשות ממנו על שאר הראשונים.
לא הבנתי מהי כוונתך, הרי זהו בדיוק מה ששאלתי: לפי חידושו של הגר"ח ברמב"ם, מדוע היום ספיה"ע זה לא מדאורייתא. ואתה מוסיף על השאלה: מדוע בגמ' מבואר שגם כאשר אין ביהמ"ק קיים אין ההקרבה מתירה, והרי זהו יום הקרבת העומר. איה"נ גם זה קשה, ולזה ביקשתי תשובה.
כוונתי דעל כרחך לפי המבואר מכל הנ''ל, מוכרח לומר דאף אי נימא דמקריבים אע''פ שאין בית מ''מ לא חשיב מיום הביאכם, כי בדרך כלל כשאין בית אין גם אפשרות להקריב בלא בית מחמת שיד האומות תקיפה ואם אינה תקיפה א''כ נבנה הבית, ועל כן לא חשיב מיום הביאכם אלא כשאפשר להקריב בשופי כגון שיש בית, (כמובן שזה גדר אם יש בית או אין בית ולא משתנה לפי המציאות אם קל או קשה להקריב).
זאת אומרת שאתה חולק על הגר"ח, וזה בסדר, אבל אני שאלתי להגר"ח, שלא מצינו בבית בריסק שהתייחסו לספירת העומר כדבר דאורייתא, ולכאורה ע"פ דברי הגר"ח הללו יוצא, שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא.
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
ידועה שיטת הרמב"ם ועוד ראשונים שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא. וכבר הקשה הגר"ח בסטנסיל, כיצד פסק הרמב"ם נגד דברי אמימר שהספירה אינה אלא זכר למקדש. ותירץ דמשום דס"ל לרמב"ם מקריבין אף על פי שאין בית, ממילא גם היום יש חיוב להקריב קרבן העומר, וכפי שברור שבזמן שביהמ"ק היה קיים, אם לא היו מקריבין מאיזו סיבה שהיא, עדיין הספירה היתה מדאורייתא, ועדיין קרינן ביה "מיום הביאכם", דסו"ס זהו יום החיוב להביא, כמו כן בזה"ז ששייך להקריב אע"פ שאין בית, ממילא שפיר חשיב מיום הביאכם, ולכך ספיה"ע בזה"ז מדאורייתא.
ומעתה נשאלת השאלה, הרי להלכה נפסק שמקריבין אף על פי שאין בית, ומדוע לא נקטינן דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא? וכמו כן צ"ב האם כל אלו שסברו דספירת העומר בזה"ז דרבנן, האם באמת חלקו וסברו שאין מקריבין אע"פ שאין בית?
אשמח לתשובות התחי"ם המופלגים שבכאן.
א.png
זה נכון מאוד, אבל זה חולק על מה שהגר"ח אמר בדעת הרמב"ם, והשאלה היא למה בית בריסק אינם מתייחסים לספירת העומר כדאורייתא.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
לא הבנתי מהי כוונתך, הרי זהו בדיוק מה ששאלתי: לפי חידושו של הגר"ח ברמב"ם, מדוע היום ספיה"ע זה לא מדאורייתא. ואתה מוסיף על השאלה: מדוע בגמ' מבואר שגם כאשר אין ביהמ"ק קיים אין ההקרבה מתירה, והרי זהו יום הקרבת העומר. איה"נ גם זה קשה, ולזה ביקשתי תשובה.
כוונתי דעל כרחך לפי המבואר מכל הנ''ל, מוכרח לומר דאף אי נימא דמקריבים אע''פ שאין בית מ''מ לא חשיב מיום הביאכם, כי בדרך כלל כשאין בית אין גם אפשרות להקריב בלא בית מחמת שיד האומות תקיפה ואם אינה תקיפה א''כ נבנה הבית, ועל כן לא חשיב מיום הביאכם אלא כשאפשר להקריב בשופי כגון שיש בית, (כמובן שזה גדר אם יש בית או אין בית ולא משתנה לפי המציאות אם קל או קשה להקריב).
זאת אומרת שאתה חולק על הגר"ח, וזה בסדר, אבל אני שאלתי להגר"ח, שלא מצינו בבית בריסק שהתייחסו לספירת העומר כדבר דאורייתא, ולכאורה ע"פ דברי הגר"ח הללו יוצא, שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא.
הגר''ח כתב כן בדעת הרמב''ם, ואנן ידעינן בלאו הגר''ח דלהרמב''ם הוא דאורייתא, אלא שאתה שאלת על הראשונים דסברי דזה דרבנן, ועל זה עניתי, וכעת אתה שואל שאלה חדשה דלהלכה נחשוש לדאורייתא מחמת הגר''ח, וזה אינו כי הגר''ח לא אמר דכן סבירא ליה אלא רק יישב את דעת הרמב''ם כך.
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
כוונתי דעל כרחך לפי המבואר מכל הנ''ל, מוכרח לומר דאף אי נימא דמקריבים אע''פ שאין בית מ''מ לא חשיב מיום הביאכם, כי בדרך כלל כשאין בית אין גם אפשרות להקריב בלא בית מחמת שיד האומות תקיפה ואם אינה תקיפה א''כ נבנה הבית, ועל כן לא חשיב מיום הביאכם אלא כשאפשר להקריב בשופי כגון שיש בית, (כמובן שזה גדר אם יש בית או אין בית ולא משתנה לפי המציאות אם קל או קשה להקריב).
זאת אומרת שאתה חולק על הגר"ח, וזה בסדר, אבל אני שאלתי להגר"ח, שלא מצינו בבית בריסק שהתייחסו לספירת העומר כדבר דאורייתא, ולכאורה ע"פ דברי הגר"ח הללו יוצא, שספירת העומר בזמן הזה מדאורייתא.
הגר''ח כתב כן בדעת הרמב''ם, ואנן ידעינן בלאו הגר''ח דלהרמב''ם הוא דאורייתא, אלא שאתה שאלת על הראשונים דסברי דזה דרבנן, ועל זה עניתי, וכעת אתה שואל שאלה חדשה דלהלכה נחשוש לדאורייתא מחמת הגר''ח, וזה אינו כי הגר''ח לא אמר דכן סבירא ליה אלא רק יישב את דעת הרמב''ם כך.
אני שאלתי אליבא דהגר"ח, שמכיון שבבית בריסק נוהגים להלכה כהרמב"ם, היה מן הראוי שכך יהיה הייחס שלהם למצוה זו.
ובקשר לשאלתך למה הוצרכתי לשאול מכל השטיקל' של הגר"ח ולא מעצם זה ששיטת הרמב"ם היא שספיה"ע בזה"ז דאורייתא. התשובה היא: זה נכון שבדעת הרמב"ם לומדים שספיע"ה בזה"ז דאורייתא, משום שכתב שהמצוה נוהגת בכל עת וזמן, אולם אם הייתי שואל את זה כך, היו אומרים לי: אולי הגר"ח לא סובר שכאשר כתוב בכל עת וזמן זה גם בזה"ז, (ובאמת הגר"ח לא לומד כך, וראיה ממה שהוצרך להוכיח ששיטת הרמב"ם שספיה"ע בזה"ז דאורייתא, מהא דמקריבין אע"פ שאין בית, ולא ממה שכתב שספיע"ה נוהגת בכל זמן), ולכן הכרחתי שהגר"ח עצמו לומד ברמב"ם שספיה"ע בזה"ז דאורייתא, ומכאן יוצאת השאלה: שעד כמה שבבית בריסק נוהגים כדעת הרמב"ם, מדוע לא שמענו שהם מתייחסים לספיה"ע כשופר וכלולב?!
 

ל.מ.

משתמש רגיל
קר"א מנחות פג:
עוד יש לדקדק בזה, אי נימא דלמ"ד חדש בח"ל אסור ד"ת גם העומר בא מח"ל א"כ אמאי אמרינן לעיל (ס"ו ע"א) דספיר' העומר לא הוי אלא זכר למקדש בזה"ז, הא קי"ל (זבחים ק"ז ע"ב) דמקריבין אף על פי שאין בית, וא"כ חיובי מחייבין בעומר, אלא דאין מקריבין אותו מפני אונס אחר, מפני העלם מקום המקדש ועוד כמה מניעות, אבל חובה הוא עלינו, ואמאי לא יהי' חובה גם לספירה, אבל אי נימא דהבאת העומר לא תליא באיסור חדש, ואפילו בח"ל דאורייתא מ"מ העומר אין מביאין אלא מן הארץ א"ש, דבזמה"ז דבטלה קדושת הארץ ליכא חיובא בהבאת העומר.
 
חלק עליון תַחתִית