בעל האקדמות

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
מיניה וביה אמר:
יראתי בפצותי אמר:
על אמרה זו אמר מרן הגרי"ז עוד מעשהל'ך של חסידים.
טיפש מי שמאמין שכך אמר הגרי"ז 
זה לא מוסמך שכך הוא אמר
זה עוד מעשהל'ך של הכופרים בכל מסורת
יאמרו תלמידיו ותלמידיהם, ודעתך לא מעלה ולא מורידה. מציע לכל מי שרוצה לעיין בטענותיך בשרשור זה, להבין את ההשוואה המקוממת לאמונה בקריעת י"ס ומעמד הר סיני, ולהבין עם מי יש להם עסק.
לא נכון, פשוט לא!

זה לא שהרב מיניה וביה שיחי' מאמין לכל מעשיה.

רק פשוט יש כאן סיפור שמקובל במסורת מדור דור על ר' מאיר ש"ץ ונהר הסמבטיון, ובגלל שיש כמה שלא ראו את המקור בדיוק עם כל הקנייטשים אזי הם מערערים על הסיפור הזה.

יכול להיות שבמשך השנים נוספו פה ושם כמה נדבכים כך דרכו של עולם.

אבל לומר שהסיפור הזה קישקוש קצת קשה מאחר שזו אכן עבר במסורת דור אחר דור.

ונכון, יש הרבה מיישעלע'ך אבל כזה מין מעיישה שעבר מאב לבן בכזה עוצמה קשה לערער...

חברים חייבים להאמין 'למסורת' כי פעמים שהיהדות תלויה בזה...

ואוי לו לאיש שעושה צחוק מזה ונכנס ח"ו בגדר לכת הליצנים ח"ו ח"ו

בתקווה להבנה
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
בחינת חכמה אמר:
חברים חייבים להאמין 'למסורת' כי פעמים שהיהדות תלויה בזה...

ואוי לו לאיש שעושה צחוק מזה ונכנס ח"ו בגדר לכת הליצנים ח"ו ח"ו
ח"ו היהדות לא תלויה בזה כלל וכלל, ואל תעמיד את כל היהדות על אמונות בסיפורי אגדות, אוי למסכן שזו יהדותו ועל יסוד רעוע זה בנה את יסודותיה, ואל תקטין דברי אלוקים חיים למשקל אגדות עם ובאבע מעיישס.
 

בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יראתי בפצותי אמר:
בחינת חכמה אמר:
חברים חייבים להאמין 'למסורת' כי פעמים שהיהדות תלויה בזה...

ואוי לו לאיש שעושה צחוק מזה ונכנס ח"ו בגדר לכת הליצנים ח"ו ח"ו
ח"ו היהדות לא תלויה בזה כלל וכלל, ואל תעמיד את כל היהדות על אמונות בסיפורי אגדות, אוי למסכן שזו יהדותו ועל יסוד רעוע זה בנה את יסודותיה, ואל תקטין דברי אלוקים חיים למשקל אגדות עם ובאבע מעיישס.
ואני חוזר שוב מה שכתבתי בהודעה הקודמת:

ונכון, יש הרבה מיישעלע'ך אבל כזה מין מעיישה שעבר מאב לבן בכזה עוצמה קשה לערער...
 
 

מדלג על ההרים

משתמש חדש
יראתי בפצותי אמר:
מדלג על ההרים אמר:
יש אימרה על סיפורים מסוימים! שאם אתה מאמין אתה טיפש, ואם אתה לא מאמין אז אתה אפיקורס.. והדברים עתיקים
על אמרה זו אמר מרן הגרי"ז עוד מעשהל'ך של חסידים.
ופעם קראתי בגליון העדה בשם הגרמ"ד מבריסק בעודו בחייו, שדיבר על כוחה של העדה החרדית על כוחה המשולב של היראת שמים של יהודי אונגרין (התמימים והמאמינים) כשזכו לבריסקער רב - המהרי"ל דיסקין שני כוחות האלו של היראת שמים של בריסק'ער רב והתמימות והאמונה של אונגערישע יידן אלו שהצילו את היהדות ללחום מלחמתה בעיר ה' שמה. והבן. ואכמ"ל מגודל נחיצות התמימות והאמונה ויעקב איש תם יושב אהלים, והיצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל. 

עם נבל ולא חכם - עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו.  
עיין בזה בדברי בני מרנא הגר"א בהקדמה לביאור הגר"א על שו"ע או"ח והדברים אחדים לליקוטי מוהר"ן תורה קכ"ג. שמבארים שאף שלכאו' הפסקו מדבר כגנאי, אך בתרגום מצאנו מזה השבח של ישראל שהשבח שלהם הוא 'ולא חכימו'. וכמובן גם בתמימות אסור להיות שוטה, אך תמימות מוכרחים. והיראה צריכה להיות קודמת לחכמתו והבן.
 
 

מיניה וביה

משתמש ותיק
נזכרתי ב"מעשיה" שקשורה לשבועות

בשנת ב'תתקכ"ד ו' בסיוון בשבת קודש,
פורסמה בכל התקשורת העולמית על טרגדיה גדולה שאירעה לעם ישראל בארץ הקודש, מלך ישראל השני למלכות, דוד המלך, נפטר באופן טראגי ביותר המלך ישב ולמד בחדרו, באמצע הלימוד, יצא למדרגות הפונות לחצר לשאוף אויר צח, אך מיד כשהעמיד רגליו על המדרגה קרס גרם המדרגות עם המלך עד לחצר, ומחמת החבטה הקשה, נפגע המלך קשות ומותו נקבע במקום. נסיבות המפולת נבדקות, נבדק אפשרות של רשלנות הנדסית.

כיום מקובל בעם ישראל תיאור המעשה כפי שמקובל מדור דור כדלהלן:
כאשר הגיע זמנו של דוד המלך להסתלק מהעולם,לא היה יכול מלאך המוות לקחת את הנשמה שלו כי לא פסק הפה שלו מלאמר דברי תורה.
מה עשה? הוא הרעיש באילנות שבפרדס, הפרדס הסמוך לדוד המלך, דוד המלך יצא לבדוק מה קרה שם, ירד במדרגות, נשברה אחת המדרגות ,
ובאותו רגע שנשברה אחת המדרגות אז, ורק אז הוא הפסיק ללמוד תורה, כלומר כשהוא קם מכסאו לעבר המדרגות הוא עדיין למד, וגם כאשר הוא ירד
במרדגות הוא עדיין למד.רק כאשר המדרגה נשברה אז הייתה שנייה שבעל כורחו הפסיק ללמוד ובאותו רגע מלאך המוות יכל לקחת את נשמתו.

מעשה זה המפורסם מדור דור בכלל ישראל נכתב לראשונה יותר מאלף שנים! לאחר שאירע האירוע. בתלמוד בבלי שבת דף ל'

אין ספק שכמה מאות שנים אחר שנכתבו הדברים היו שלא הריח להם הסיפור, וטענו כל מיני טענות, וגם טענו שהוא נכתב אלף שנים אחרי שאירע הדבר
אך כלל ישראל שיודעים לסמוך על המסורת שמקבלים מדור דור יודעים לומר בביטחה שכך היה המעשה בלא כל ספק

ואל יאמרו האומרים כאן זה גמ' כי מי שחולק על מה שמקובל בעם ישראל מדור דור רק בגלל שלא מריח לו, גם על מעשה שכתוב בגמ' ולא מריח לו בליבו אינו מאמין.
 

אבימי

משתמש ותיק
מיניה וביה אמר:
 ואל יאמרו האומרים כאן זה גמ' כי מי שחולק על מה שמקובל בעם ישראל מדור דור רק בגלל שלא מריח לו, גם על מעשה שכתוב בגמ' ולא מריח לו בליבו אינו מאמין.
באמת אמרו שאין ראוי להשיב על הוצאת שם רע כזו, והבדלה מנין. אלא שראוי למחות על כריכת סיפור שאין מקורו ברור ביחד עם דבריהם הקדושים של רבותינו בעלי התלמוד.
 

על כל פנים

משתמש ותיק
מיניה וביה אמר:
ואל יאמרו האומרים כאן זה גמ' כי מי שחולק על מה שמקובל בעם ישראל מדור דור רק בגלל שלא מריח לו, גם על מעשה שכתוב בגמ' ולא מריח לו בליבו אינו מאמין.
איך אתה מעיז להשוות חכמי התלמוד, שהם מקובלים ונאמנים עלינו גם אילו לא מריח וכו', לאיזה מעיישה ביכל שלא ידוע מי כתבו? רח"ל
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
על כל פנים אמר:
מיניה וביה אמר:
ואל יאמרו האומרים כאן זה גמ' כי מי שחולק על מה שמקובל בעם ישראל מדור דור רק בגלל שלא מריח לו, גם על מעשה שכתוב בגמ' ולא מריח לו בליבו אינו מאמין.
איך אתה מעיז להשוות חכמי התלמוד, שהם מקובלים ונאמנים עלינו גם אילו לא מריח וכו', לאיזה מעיישה ביכל שלא ידוע מי כתבו? רח"ל
מכאן תשובה לאומר שהמזלזלים בסיפורים חסרי מקור בסוף יזלזלו בדברי חכמים. ההיפך הוא הנכון המאמינים בכל שטות בסוף ישוו לזה גם את דברי חז"ל.
 

מםאלף

משתמש ותיק
מיניה וביה אמר:
ואל יאמרו האומרים כאן זה גמ' כי מי שחולק על מה שמקובל בעם ישראל מדור דור רק בגלל שלא מריח לו, גם על מעשה שכתוב בגמ' ולא מריח לו בליבו אינו מאמין.
צא ואמור זאת לאבן עזרא
מםאלף אמר:
וכלל אומר לך, כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה, אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעה הנכונה. וככה ספר זרובבל, וגם ספר אלדד הדני והדומה להם (אבן עזרא שמות ב' כ"ב).

ואם עלה בדעתך להשוות מעשה האקדמות לדברי חכמינו ז"ל. מה לך להרחיק נדוד, כלך לך אצל נגעים ואהלות המלאים בהלכה למשה מסיני שנכתבו אלפי שנים אחר קבלתם.
(מי יודע, אולי בסוף עוד תוכיח ממעשה בראשית שנכתב לראשונה למעלה מאלפיים שנה אחר בריאת העולם...)
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
מםאלף אמר:
(מי יודע, אולי בסוף עוד תוכיח ממעשה בראשית שנכתב לראשונה למעלה משלושת אלפי שנה אחר בריאת העולם...)
רק ליתר דיוק, המנין המקובל הוא 2448 (ב' אלפים תמ"ח).
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
מאן דכתב אמר:
מםאלף אמר:
(מי יודע, אולי בסוף עוד תוכיח ממעשה בראשית שנכתב לראשונה למעלה משלושת אלפי שנה אחר בריאת העולם...)
רק ליתר דיוק, המנין המקובל הוא 2448 (ב' אלפים תמ"ח).
ז"א אז ניתנה התורה לעמ"י, ונכתבה במשך ה-40 שנה שאחרי.
 

משולש

משתמש ותיק
כיון שדיברו פה סרה על התלמוד הבבלי והשוו אותו ח"ו לסיפורי סבתות, עלינו לחזק את האמונה שלנו בתורה המסורה בידינו מהתנ"ך ועד למשנה ולתלמוד שכולם ניתנו למשה בהר סיני מפי הגבורה והועברו בדייקנות עד היום הזה ע"י כל עם ישראל דור אחר דור ושיננו אותו לבניהם ולבני בניהם לבלי לחסר אפילו אות אחת מהם.

וזה לשון הרמב"ם בהקדמת ספר משנה תורה:
נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן: (א) רב אשי מרבא. (ב) ורבא מרבה. (ג) ורבה מרב הונא. (ד) ורב הונא מר' יוחנן ורב ושמואל. (ה) ורבי יוחנן ורב ושמואל מרבינו הקדוש. (ו) ורבינו הקדוש מרבי שמעון אביו. (ז) ורבי שמעון מרבן גמליאל אביו. (ח) ורבן גמליאל מרבן שמעון אביו. (ט) ורבן שמעון מרבן גמליאל הזקן אביו. (י) ורבן גמליאל הזקן מרבן שמעון אביו. (יא) ור' שמעון מהלל אביו ושמאי. (יב) והלל ושמאי משמעיה ואבטליון. (יג) ושמעיה ואבטליון מיהודה ושמעון. (יד) ויהודה ושמעון מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. (טו) ויהושע ונתאי מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן. (טז) ויוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן מאנטיגנוס. (יז) ואנטיגנוס משמעון הצדיק. (יח) ושמעון הצדיק מעזרא. (יט) ועזרא מברוך. (כ) וברוך מירמיה. (כא) וירמיה מצפניה. (כב) וצפניה מחבקוק. (כג) וחבקוק מנחום. (כד) ונחום מיואל. (כה) ויואל ממיכה. (כו) ומיכה מישעיה. (כז) וישעיה מעמוס. (כח) ועמוס מהושע. (כט) והושע מזכריה. (ל) וזכריה מיהוידע. (לא) ויהוידע מאלישע. (לב) ואלישע מאליהו. (לג) ואליהו מאחיה. (לד) ואחיה מדוד. (לה) ודוד משמואל. (לו) ושמואל מעלי. (לז) ועלי מפנחס. (לח) ופנחס מיהושע. (לט) ויהושע ממשה רבינו. (מ) ומשה רבינו מפי הגבורה. נמצא שכולם מה' אלהי ישראל:
 

מיניה וביה

משתמש ותיק
רבי שמלאי אתא לגבי רבי יוחנן אמר ליה אלפני הגדה אמר ליה מסורת בידינו מאבותינו שלא ללמד הגדה לא לבבליים ולא לבני דרום שהן גסי הרוח מיעוטי התורה ואת נהרדעי ודר בדרום
 

בן דינאי

משתמש רגיל
יראתי בפצותי אמר:
מקור הסיפור קשקוש, כמובן שהובא בשלשלת הקבלה, וזה עצמו עוד ראיה לחוסר האמינות המוחלט של סיפור אידיוטי זה.

עודני מצפה למראה מקום בשלשלת הקבלה.
כנראה שהסיפור אכן שגוי, ואין האקדמות אלא רשות למתרגם כפי שהדגישו אחרים.
אבל אין זאת אומרת שיש לתלות כל שטות בחכם המסכן בעל שלשלת הקבלה.
 

ממממממממ

משתמש ותיק
בן דינאי אמר:
יראתי בפצותי אמר:
מקור הסיפור קשקוש, כמובן שהובא בשלשלת הקבלה, וזה עצמו עוד ראיה לחוסר האמינות המוחלט של סיפור אידיוטי זה.

עודני מצפה למראה מקום בשלשלת הקבלה.
כנראה שהסיפור אכן שגוי, ואין האקדמות אלא רשות למתרגם כפי שהדגישו אחרים.
אבל אין זאת אומרת שיש לתלות כל שטות בחכם המסכן בעל שלשלת הקבלה.
אני מבין מילא אתם סוברים שהסיפור לא נכון ולא מוסמך ניחא, אבל למה לכתוב בצורה כזאת נוראה?
 
 

ידידיה

משתמש ותיק
בן דינאי אמר:
יראתי בפצותי אמר:
מקור הסיפור קשקוש, כמובן שהובא בשלשלת הקבלה, וזה עצמו עוד ראיה לחוסר האמינות המוחלט של סיפור אידיוטי זה.

עודני מצפה למראה מקום בשלשלת הקבלה.
כנראה שהסיפור אכן שגוי, ואין האקדמות אלא רשות למתרגם כפי שהדגישו אחרים.
אבל אין זאת אומרת שיש לתלות כל שטות בחכם המסכן בעל שלשלת הקבלה.
כמדומה שכבר הודה שלא נמצא בשה"ק
 

חידוד

משתמש ותיק
בן דינאי אמר:
כנראה שהסיפור אכן שגוי, ואין האקדמות אלא רשות למתרגם כפי שהדגישו אחרים.

הערה צדדית, אין כל קשר בין נכונותו או אי נכונותו של הסיפור להיותו רשות למתרגם.
 

משולש

משתמש ותיק
לא הביאו כאן מהמכלול

חוקר המסורה הגרמני רבי וולף היידנהיים, במחזור שלו לשבועות, פקפק בתוקף ההיסטורי של הסיפור, אך הוסיף "אם קבלה היא - נקבל". הסיפור גם נוגד מסורות שונות המציינות את מקום קבורתו של רבי מאיר באירופה או בארץ ישראל, בעוד שלפי הסיפור הוא נותר עם עשרת השבטים ונפטר שם. העותק הקדום ביותר של סיפור זה ששרד והתגלה רק לאחרונה[דרושה הבהרה] הודפס בעברית בשנת ה'ש"ץ (1629–1630), ונכתב בעצמו על בסיס כתב יד קדום יותר ביידיש.[21] בשנת ה'תנ"ד (1693) הופיע בפיורדא בגרמניה הסיפור המלא בספר ביידיש בשם "מגילת רבי מאיר". בספר "מעשה נסים" (אמסטרדם, ה'תנ"ו-1696), המתעד ביידיש אגדות יהודיות בוורמס שבה חי רבי מאיר, מוזכר הסיפור רק בדרך אגב, במסגרת תיאור של הגלגל שהפך את הכומר לבעל כוחות כישוף.[22] הסיפור לא הוזכר בספרות התורנית המרכזית, למעט אזכורים קצרים כגון בספר אליה רבה בתחילת המאה ה-18,[23] וכן אצל רבי אברהם יגל, מחכמי איטליה (1553–1624).[24] תרגום נוסף לעברית של האגדה הופיע בפולין בשנת 1916 בספר "מעשה גבורות", ומוצגת בו גרסה שונה על בסיס כתב יד שהיה לפניו.[25]
 
חלק עליון תַחתִית