ההבדל בין גאולה לפדות

נדיב לב

משתמש ותיק
בתפילה אנו אומרים - ממצרים גאלתנו מבית עבדים פדיתנו
בהגדה מברכים - "על גאולתנו ועל פדיון נפשנו"
בתורה מוזכר פעמים רבות - "כי דבר סרה על ה' אלוקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים, והפדך מבית עבדים"
בנביא מיכה - "כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך"

מה ההבדל אם כן בין גאולה לפדות?

ראיתי בשם רבינו הגר"ח [הובא בהגדת בית הלוי עמוד קפט] בביאור נוסח הגדה של פסח על גאולתנו ועל פדיון נפשנו וז"ל דחלוקה גאולה מפדיון בעיקרה וביסודה, דלשון גאולה מצאנו לגבי שדה אחוזה דחוזר ביובל כדכתיב [ויקרא כה לא] "גאולה תהיה לו", והיינו דלשון גאולה הוא לשון של העברת רשות בעלמא [עיין רמב"ן ויקרא כה כא] משא"כ לשון פדיה מצאנו גבי פדיון מעשר שני ופדיון הקדש, והיינו דלשון פדיה הוא חלות בחפצא בעצמותה שנשתנה בה, דמקודם היתה הקדש ועכשיו היא חולין, והנה בעבדות ישנם ב' דברים, א' דין עבדות שהוא עבד בעצם, אע"פ שאינו עובד ומ"מ הוי עבד. ועוד שעובד במציאות ולזה לא צריך שיהיה לו דין עבד, וביציאת מצרים הרי היו ב' הדברים א עצם זה שהקב"ה הוציאנו שלא נעבור לפרעה בפועל ועוד שביציאת מצרים נאמר [ויקרא כה, נה] עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ודרשו חז"ל [קידושין כב:] ולא עבדים לעבדים, דנאמר בזה, דכלל ישראל בעצמותם נעשו לבני חורין שאינם יכולים עוד להיות עבדים בחפצא וזהו מה שאומרים בתפילה "ממצרים גאלתנו" הכוונה שאין אנו עבדים עוד לפרעה דעל זה שייך לשון גאולה "ומבית עבדים פדיתנו" היינו דחל עלינו שם בן חורין ובעצם החפצא נפדינו מדין עבד עכ"ל.

ואמנם יש להתבונן לפירוש זה מדברי ירמיה [פרק לא פסוק י] על הפסוק כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו" משמע שגאולה גדולה מפדיון, שפדיון היא פעולה מועטת משא"כ גאולה שהיא גאולה גמורה. וראיתי בפי' המלבי"ם ירמיה הנ"ל כתב לפרש בדרך שונה את המילים גאולה ופדות וז"ל: "פדה וגאלו". הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים. והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ"ש (ישעיה ס"ס ל"ה):

 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
"על גאולתנו ועל פדיון נפשנו"
חשבתי לבאר בדרך נוספת את ההבדל בין גאולה לפדיון. גאולה מתיחסת לפורקן והצלת הגוף, ופדיון הוא פורקן והצלת הנפש הרוחנית.
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
החילוק בין גאולה לפדיון אשר היה נ"ל משכבר הוא, דגאולה אין פירושו שינוי בעצם הדבר, אלא רק הסרת הפוגע, כמו גאולה מגלות, שהוא הסרת הגלות. ונאמר פדה ה' את יעקב, שפדה הוא השינוי בחפצא של הדבר, כמו פדיית עבד, שעושהו לבן חורין, שאילו קנה עבד לעצמו מיד אחר אי"ז פדיון כי אם קנייה, ורק אם משחררו קרוי פדיון. וע"ז אמרו וגאלו מיד חזק ממנו שהסירו ממנו את החזק ממנו. ולכאו' הוא בין ברוחניות ובין בגשמיות שהסיר הפוגע, ובזה הסיר הפוגע הרוחני, והבן.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
"על גאולתנו ועל פדיון נפשנו"
חשבתי לבאר בדרך נוספת את ההבדל בין גאולה לפדיון. גאולה מתיחסת לפורקן והצלת הגוף, ופדיון הוא פורקן והצלת הנפש הרוחנית.


מלבד השאלה המקורית יש להבין גם מדוע בפדות נוסף גם פדות "נפשנו", משא"כ בגאולה.
ונר' דהנה מצינו שישנה שייכות בין גאולת מצרים לגאולת פורים, שכן אמרו בגמ' במגילה (ו:) שבשנה מעוברת עושים פורים באדר השני, בכדי לסמוך גאולה לגאולה. [וכעי"ז בגמ' בתענית (כט:) משנכנס אדר מרבין בשמחה, ופרש"י ימי שמחה היו להם לישראל כפורים ופסח]. והביאור בזה, שהרי גאולת פורים היתה גאולת הגוף, שתחת אשר ביקש המן להרוג את כל היהודים ניצלו והרגו בשונאיהם, ואילו גאולת מצרים היתה על הנפשות שיצאו ממ"ט שערי טומאה ונעשו לעם, וכמו שנאמר "ולקחתי אתכם לי לעם". ועל כן באו שתי הגאולות יחד, לגלות שכל מעלת גאולת הגוף היא להיות עבדי ה'.
ונדבך נוסף לכך מה שמצינו בגמ' (מגילה יד.) "הללו עבדי ה'" ולא עבדי פרעה, כלומר שהיציאה מגלות מצרים מתחילה במה שנעשינו עבדי ה', וכמו שכתוב "בהוציאך את העם הזה ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". ואילו לענין פורים ההלכה שאין אומרים את ההלל משום "דאכתי עבדי אחשוורוש אנן", והיינו שגאולת פורים היתה על מה שניצלנו ממות, אך לא התחדש בנו דבר חדש.
ונראה אפוא, שהחילוק בין גאולה לפדות, שפדות היא דבר תחת דבר, ואילו גאולה מתייחסת לעצם היציאה מצרה לרווחה. אמור מעתה, "גאולתנו" – הודאה על גאולת הגוף והיציאה ממות לחיים, ו"פדות נפשנו" – הודאה על פדיון הנפש, שתחת היות עבדים לפרעה, נכנסו נפשותינו תחת כנפי השכינה להיות עבדים לקב"ה.
 
 

ל.מ.

משתמש רגיל
נדיב לב אמר:
ביציאת מצרים הרי היו ב' הדברים א עצם זה שהקב"ה הוציאנו שלא נעבור לפרעה בפועל ועוד שביציאת מצרים נאמר [ויקרא כה, נה] עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, ודרשו חז"ל [קידושין כב:] ולא עבדים לעבדים, דנאמר בזה, דכלל ישראל בעצמותם נעשו לבני חורין שאינם יכולים עוד להיות עבדים בחפצא
שמא יש לפרש לפ"ז דברי בעל ההגדה "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו" וכו', "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו", שבתחילה משמעות לשונו היא שהסיבה שחובה עלינו לספר ביציאת מצרים היא משום שאנו בעצמנו היינו עבדים, ואותנו הוציא משם ישירות, ובסוף משמע שהסיבה היא רק משום חשבון היסטורי, שאם פרעה לא היה מוציא את אבותינו הרי שממילא גם אנו היינו משועבדים.
זאת ועוד, שבתחילה נקט לשון "עבדים", ובסוף לשון "משועבדים".
ולהנ"ל מתבאר, שאכן ישנם שני טעמים לחיובנו בסיפור יציא"מ, האחד מכח ההצלה מחלות שם עבדים שהיה בחפצא של עם ישראל ("עבדות רוחנית"), שלא התייחסה בדוקא לאותו דור, אלא למהותו של עם ישראל לדורותיו, וממילא גם החלות שם בני חורין שחלה בעם ישראל בגאולה חלה באופ]ן ישיר בכל אחד ואחד מישראל, ולכן אנו חייבים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים.
והטעם השני הוא שניצלנו מהשעבוד בפועל, וזה באופן עקיף, שהרי גוף פעולת ההצלה מהשעבוד היתה כלפי אבותינו, אלא שבתוצאה מזה גם אנו ניצלנו, בחשבון, שאם לא היה הקב"ה מצילם ממילא גם אנו היינו משועבדים.
 
חלק עליון תַחתִית