מה המינימום הנדרש כדי לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים למתבגרים?

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
רק לדוגמא:
נניח שיש אחד שמתקרב ליהדות והוא בהחלט מזדהה עם העובדה שיצאנו לחרות ולא נהיה עבדים מסכנים וכו'.
​​​​​​(ולעניות דעתו זה מתחבר לו עם להבדיל הצהרת העצמאות של ארה"ב ופסל החירות וביטול העבדות מן העולם והצדק האנושי הרדוד וכו')
אבל עדיין אין לו תובנה מעשית שעי"ז נוצרה כאן סיבה משפטית מהותית המחייבת להיות עבדי ה' ולקבל התורה וכו' . 
האם גם זה נחשב סיפור יצי"מ?
הרי בתורה כתוב בהרבה מקומות גם המשך המגיע כתוצאה הכרחית מסיפור היציאה.
כמו למשל: 
ואותנו הוציא משם למען... בעבור זה... וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך... אשר הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים.
ועוד ועוד. 



​​​​​​(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)

 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
רק לדוגמא:
נניח שיש אחד שמתקרב ליהדות והוא בהחלט מזדהה עם העובדה שיצאנו לחרות ולא נהיה עבדים מסכנים וכו'.
​​​​​​(ולעניות דעתו זה מתחבר לו עם להבדיל הצהרת העצמאות של ארה"ב ופסל החירות וביטול העבדות מן העולם והצדק האנושי הרדוד וכו')
אבל עדיין אין לו תובנה מעשית שעי"ז נוצרה כאן סיבה משפטית מהותית המחייבת להיות עבדי ה' ולקבל התורה וכו' . 
האם גם זה נחשב סיפור יצי"מ?
הרי בתורה כתוב בהרבה מקומות גם המשך המגיע כתוצאה הכרחית מסיפור היציאה.
כמו למשל: 
ואותנו הוציא משם למען... בעבור זה... וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך... אשר הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים.
ועוד ועוד. 



​​​​​​(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)

ממ"נ על מי מדובר אם מדובר להשמיע לו הוא ודאי מהני ולא גרע מגוי שיש שאמרו [כך דן הגר"י זליברשטיין והביא מקורות] שיש עניין להשמיע לו כדי שיהיה אצל המספר דרך סיפור ואם עליו הרי אינו מאמין במצוות הסיפור ואין כאן מצווה כלל
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
מתאהב על ידך אמר:
רק לדוגמא:
נניח שיש אחד שמתקרב ליהדות והוא בהחלט מזדהה עם העובדה שיצאנו לחרות ולא נהיה עבדים מסכנים וכו'.
​​​​​​(ולעניות דעתו זה מתחבר לו עם להבדיל הצהרת העצמאות של ארה"ב ופסל החירות וביטול העבדות מן העולם והצדק האנושי הרדוד וכו')
אבל עדיין אין לו תובנה מעשית שעי"ז נוצרה כאן סיבה משפטית מהותית המחייבת להיות עבדי ה' ולקבל התורה וכו' . 
האם גם זה נחשב סיפור יצי"מ?
הרי בתורה כתוב בהרבה מקומות גם המשך המגיע כתוצאה הכרחית מסיפור היציאה.
כמו למשל: 
ואותנו הוציא משם למען... בעבור זה... וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך... אשר הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים.
ועוד ועוד. 



​​​​​​(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)

ממ"נ על מי מדובר אם מדובר להשמיע לו הוא ודאי מהני ולא גרע מגוי שיש שאמרו [כך דן הגר"י זליברשטיין והביא מקורות] שיש עניין להשמיע לו כדי שיהיה אצל המספר דרך סיפור ואם עליו הרי אינו מאמין במצוות הסיפור ואין כאן מצווה כלל
השאלה יכול להיות ביהודי שיודעים עליו שאינו מבין יותר מזה בענין יציאת מצרים, ואפשר ללמדו לפני פסח כדי שבליל הסדר יוכל לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו, האם דבר זה הוא מהנצרך כדי לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, וא"כ יש ללמדו ענין זה כדי שיוכל לקיים המצוה כראוי, או שמספיק מה שהוא יודע כבר ויכול לקיים מצותו גם עם זה בלבד?
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אין חכמה אמר:
מתאהב על ידך אמר:
רק לדוגמא:
נניח שיש אחד שמתקרב ליהדות והוא בהחלט מזדהה עם העובדה שיצאנו לחרות ולא נהיה עבדים מסכנים וכו'.
​​​​​​(ולעניות דעתו זה מתחבר לו עם להבדיל הצהרת העצמאות של ארה"ב ופסל החירות וביטול העבדות מן העולם והצדק האנושי הרדוד וכו')
אבל עדיין אין לו תובנה מעשית שעי"ז נוצרה כאן סיבה משפטית מהותית המחייבת להיות עבדי ה' ולקבל התורה וכו' . 
האם גם זה נחשב סיפור יצי"מ?
הרי בתורה כתוב בהרבה מקומות גם המשך המגיע כתוצאה הכרחית מסיפור היציאה.
כמו למשל: 
ואותנו הוציא משם למען... בעבור זה... וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך... אשר הוצאתי אתכם להיות לכם לאלהים.
ועוד ועוד. 



​​​​​​(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)

ממ"נ על מי מדובר אם מדובר להשמיע לו הוא ודאי מהני ולא גרע מגוי שיש שאמרו [כך דן הגר"י זליברשטיין והביא מקורות] שיש עניין להשמיע לו כדי שיהיה אצל המספר דרך סיפור ואם עליו הרי אינו מאמין במצוות הסיפור ואין כאן מצווה כלל
השאלה יכול להיות ביהודי שיודעים עליו שאינו מבין יותר מזה בענין יציאת מצרים, ואפשר ללמדו לפני פסח כדי שבליל הסדר יוכל לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו, האם דבר זה הוא מהנצרך כדי לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, וא"כ יש ללמדו ענין זה כדי שיוכל לקיים המצוה כראוי, או שמספיק מה שהוא יודע כבר ויכול לקיים מצותו גם עם זה בלבד?
אם אינו מאמין מה חפץ יש בסיפורו גם למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה מצוות מי שאינו מאמין במצווה אינה כלום
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
אין חכמה אמר:
ממ"נ על מי מדובר אם מדובר להשמיע לו הוא ודאי מהני ולא גרע מגוי שיש שאמרו [כך דן הגר"י זליברשטיין והביא מקורות] שיש עניין להשמיע לו כדי שיהיה אצל המספר דרך סיפור ואם עליו הרי אינו מאמין במצוות הסיפור ואין כאן מצווה כלל
השאלה יכול להיות ביהודי שיודעים עליו שאינו מבין יותר מזה בענין יציאת מצרים, ואפשר ללמדו לפני פסח כדי שבליל הסדר יוכל לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו, האם דבר זה הוא מהנצרך כדי לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, וא"כ יש ללמדו ענין זה כדי שיוכל לקיים המצוה כראוי, או שמספיק מה שהוא יודע כבר ויכול לקיים מצותו גם עם זה בלבד?
אם אינו מאמין מה חפץ יש בסיפורו גם למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה מצוות מי שאינו מאמין במצווה אינה כלום
לא דיברתי על אינו מאמין אלא על מי שאינו מבין דבר זה עדיין, וכלשון השואל "אבל עדיין אין לו תובנה..." שעדיין לא למד אבל אם נלמדו יבין ויאמין.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אין חכמה אמר:
יושב אוהלים אמר:
השאלה יכול להיות ביהודי שיודעים עליו שאינו מבין יותר מזה בענין יציאת מצרים, ואפשר ללמדו לפני פסח כדי שבליל הסדר יוכל לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו, האם דבר זה הוא מהנצרך כדי לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, וא"כ יש ללמדו ענין זה כדי שיוכל לקיים המצוה כראוי, או שמספיק מה שהוא יודע כבר ויכול לקיים מצותו גם עם זה בלבד?
אם אינו מאמין מה חפץ יש בסיפורו גם למ"ד מצוות אינן צריכות כוונה מצוות מי שאינו מאמין במצווה אינה כלום
לא דיברתי על אינו מאמין אלא על מי שאינו מבין דבר זה עדיין, וכלשון השואל "אבל עדיין אין לו תובנה..." שעדיין לא למד אבל אם נלמדו יבין ויאמין.
מה חסר לו בהבנה אם הוא מאמין במצוות הבורא ושהוציאנו מארץ מצרים הרי הוא ככל ישראל רגיל ואם לאו הרי אינו מאמין ,אדם שחושב שאינו מחוייב לבורא אף שהוא מאמין בו ובסיפור יציאת מצרים לכאו' הוא נידון כאפיקורס ואין במצוותיו כלום וזו שאלה נפרדת שלא שייכת לעניין יצי"מ דווקא
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
התשובה הפשוטה לאדם כזה היא - 'אילו היה שם לא היה נגאל'.

נא לשים לב - המשפט הזה הוא כלל קיום מצות סיפור יציאת מצרים לבן הרשע. תו לא מידי.

כי הבן הרשע, יודע היטב שהיה יציאת מצרים, כי אחרת זה לא היה 'איום'.
אלא שהוא לא מכיר בזה שהיציאה מחייבת 'עבודה', והוא שואל 'מה העבודה הזאת לכם'.

והתשובה היא - לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל.

וזה החלק בסיפור הנוגע לבן הרשע - 'היציאה היתה לשם עבודה'.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
מתאהב על ידך אמר:
(מוזמנים לחדד כל דוגמא אחרת של סיפור חלקי וחסר שיש לדון בו)

אני לכשעצמי מפרש את הקיבוץ המוזר של 'ארבעת הבנים', כארבע חלקי סיפור יציאת מצרים שהתורה מלמדת.

הסיפור בנוי בארבע שלבים, וכל אחד מעכב לפי עניינו.

השלב הראשון:
עשיית מעשה עבודה - שינוי.

תנאי קודם למעשה - הסיפור צריך להיות נוגע במציאות החיים, ולא תיאורתי.
ולכן צריך שהבן ישאל על מעשה שהוא רואה שאבא שלו עושה, וזה מפריע לו, ולכן הוא שואל, וכאשר הוא מקבל תשובה, זה תשובה שבסוף תסביר לו את החיים של עצמו, ולא דברים באויר.

השלב השני:
הסיפור.

הרעיון של 'עבדים היינו', כתשובה ל'מה נשתנה' - זה מתחיל בגנות ומסיים בשבח.
דהיינו, הבן חי בעולם של השבח. והוא חושב שכאן נמצא כאן היה, כלומר - שהמצב שאנחנו חיים בו, זה הפירוש הפשוט של המציאות, 'זה כך, כי כך צריך להיות'.
כשנעשים שינויים פוגעים בנקודה הזאת, והבן חש שהמצב שהוא חי זה הופעה אחת של המציאות, אולם גם יכול להיות אחרת.
וזה מה שהאבא מעביר לבן, תדע לך שפעם היה אחרת, ומה שהיום זה לא כך, זה לא סתם, אלא בגלל שהקב"ה הוציא אותנו - ואילו הקב"ה בעצמו לא היה מוציא אותנו, המצב שלנו היום היה נשאר כמו אז.

השלב השלישי:
קבלת עול.

אחרי שהאבא האיר את עיני הבן להבין את המציאות שהוא חי בה, שהכל מידיו יתברך, שבחסדו הוציא אותנו מבית עבדים למען שנעבוד אותו, הוא צריך לקבל על עצמו את עול העבודה.

השלב הרביעי:
לימוד דרכי העבודה.

אחרי שהבן מקבל עליו את עול העבודה, האבא צריך ללמד אותו את העבודה.

אברעת הבנים, מסודרים בסדר כרונולוגי, מהקל אל הכבד - כלומר: כל בן חסר לו עוד שלב לעומת הבן הקודם.

החכם - קיבל על עצמו עול העבודה, רק שהוא לא יודע מה היא - אף אתה אמור לו כהלכות הפסח [שהוא הקרבן של קבלת עבודת השם], ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, דהייו שזה חלק מהעבודה, שהטעם הזה צריך ללוות אותו - עול, ולא להעביר אותו.

הרשע - זה הבן שמתקשה בשלב השלישי - וכמו שביארתי למעלה [הוא לא חייב להיות עם כדורגל, אלא זה פשוט שלב בסיפור, ולגבי זה הוא נקרא רשע, דהיינו - ממאן בקבלת עול] ואותו צריך ללמד, שכל היציאה היתה תחת הכותרת של 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'.

התם - הוא לא טמבל, אלא הוא כמו כל ילד תמים שחושב שמה שהוא רואה על פני השטח זה המציאות ואין בלתה. ועבדים היינו, הולך נגד התמימות הזאת, ללמד אותו שהיו דברים מעולם, ופעם הכל היה אחרת. ובאמת אצלו זה הפעם היחידה מכל ארבעת הבנים שכתוב - 'עבדים היינו'.

שאינו יודע לשאול - הוא שאינו מתעורר לשים לב לשינויים, וחסר לו הפתח הראשון לסיפור - ולכן 'את פתח לו', דהיינו תעיר את ליבו לשינויים, כדי שישאל. וההגדה מביאה על זה ראיה, והגדת לבנך ביום ההוא - יכול מראש חודש, וכו', בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך - דהיינו הסיםור צריך להיות על המציאות המעוררת את השאלות [שהרי כל השאלות במה נשתנה זה על פסח מצה ומרור].

-  - -
כמובן - כנגד זה - פסח מצה ומרור.

השלב הראשון - זה השאלות על פסח מצה ומרור - כנגד שאיול"ש.
והתשובה -
מרור הוא המצב שהיינו, מתחיל בגנות - כנגד ה-תם.
מצה
זה ללמד, שאין מצב ביניים, ומיד כשיצאנו מרשות פרעה נכנסנו לרשות המקום ב"ה, וזה כנגד הרשע שרוצה להפריד ביניהם.
פסח זה העבודה עצמה, וזה כנגד הבן החכם ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח וכו'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
התשובה הפשוטה לאדם כזה היא - 'אילו היה שם לא היה נגאל'.

נא לשים לב - המשפט הזה הוא כלל קיום מצות סיפור יציאת מצרים לבן הרשע. תו לא מידי.

כי הבן הרשע, יודע היטב שהיה יציאת מצרים, כי אחרת זה לא היה 'איום'.
אלא שהוא לא מכיר בזה שהיציאה מחייבת 'עבודה', והוא שואל 'מה העבודה הזאת לכם'.

והתשובה היא - לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל.

וזה החלק בסיפור הנוגע לבן הרשע - 'היציאה היתה לשם עבודה'.
רבותי רבותי תרגעו!
אטו ברשיעי עסקינן הכא?
הצעתי שאלה לגבי מי שלא למד והוא מעוניין ללמוד ואתה בא ללמדו והדגשתי וכתבתי שכל מה שתלמד אותו הוא מוכן לקבל ויבין ויאמין באמונה שלימה!! והשאלה הוא מה הוא צריך לדעת כדי לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו. 
והוא כעת במצב שעדיין לא למדנו אותו את ענין הקשר בין יציאת מצרים והעבדות להשי"ת וקבלת התורה, האם סיפור חלק זה של יצאת מצרים מעכב לקיום מצוות סיפור יצאת מצרים או גם אם לא יספר את החלק הזה יכול לקיים המצוה?

 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ספר וסופר אמר:
התשובה הפשוטה לאדם כזה היא - 'אילו היה שם לא היה נגאל'.

נא לשים לב - המשפט הזה הוא כלל קיום מצות סיפור יציאת מצרים לבן הרשע. תו לא מידי.

כי הבן הרשע, יודע היטב שהיה יציאת מצרים, כי אחרת זה לא היה 'איום'.
אלא שהוא לא מכיר בזה שהיציאה מחייבת 'עבודה', והוא שואל 'מה העבודה הזאת לכם'.

והתשובה היא - לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל.

וזה החלק בסיפור הנוגע לבן הרשע - 'היציאה היתה לשם עבודה'.
רבותי רבותי תרגעו!
אטו ברשיעי עסקינן הכא?
הצעתי שאלה לגבי מי שלא למד והוא מעוניין ללמוד ואתה בא ללמדו והדגשתי וכתבתי שכל מה שתלמד אותו הוא מוכן לקבל ויבין ויאמין באמונה שלימה!! והשאלה הוא מה הוא צריך לדעת כדי לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו. 
והוא כעת במצב שעדיין לא למדנו אותו את ענין הקשר בין יציאת מצרים והעבדות להשי"ת וקבלת התורה, האם סיפור חלק זה של יצאת מצרים מעכב לקיום מצוות סיפור יצאת מצרים או גם אם לא יספר את החלק הזה יכול לקיים המצוה?

הסברתי בהודעה שאח"כ.

לפי איך שביארתי, הרשע בהגדה הוא לא מושחת וכדו', אלא מדובר על שלב בסיפור, וזה נוגע בדיוק גמור לשאלה ששאלת.

והיינו שאחרי השלב של סיפור הדברים לכשעצמם, יש שלב חדש, והשלב הבא הוא להביא אותו להכיר בעובדה, שכל מה שהוציאו אותנו ממצרים זה לצורך עבודת השם.

והרעיון הוא, שהמסר של 'מתחיל בגנות', הוא להבין, שהמצב הפשוט שלנו זה לא החיים המאושרים שיש לנו היום, אלא המצב של העבדות במצרים, וכל מה שיצאנו משם זה לשם 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'.

את הדבר הזה צריך להבין עכ"פ מסיפור יציאת מצרים, וכנגד שלב זה עומד חוסר הרצון לקבל עול, ומה שמכריח את העול, זה ההבנה שאין משמעות אחרת ליציאה אלא זה.

זה לא חייב להיות עם פנים כעוסות, או החזרת פנים וכו' וכו', כמיטב הכישרון של ציירנו היהודים במשך כל הדורות. קהות השיניים, זה תוצאה הכרחית שקורה לכל מי שרצה בחיים משוחררים, ושומע לראשונה שהוא לא יכול לבטוח בעושרו, אלא מחויב הכל למי שהביא לו את זה.
זה מצידו, אולם הדרך להבהיר לו את זה, לא צריכה בכלל להיות לא נעימה, אדרבה, אחרי שהוא מקבל עליו עול, הוא נכנס בכלל כל ההבטחות המאושרות ביותר עלי אדמות, כאשר מי שברא את העולם עומד לצידו, בהבטחה מפורשת שתמיד הוא יעמוד לצידו - 'ברוך שומר הבטחותו לישראל - והיא שעמדה לאבותינו ולנו'.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
יושב אוהלים אמר:
ספר וסופר אמר:
התשובה הפשוטה לאדם כזה היא - 'אילו היה שם לא היה נגאל'.

נא לשים לב - המשפט הזה הוא כלל קיום מצות סיפור יציאת מצרים לבן הרשע. תו לא מידי.

כי הבן הרשע, יודע היטב שהיה יציאת מצרים, כי אחרת זה לא היה 'איום'.
אלא שהוא לא מכיר בזה שהיציאה מחייבת 'עבודה', והוא שואל 'מה העבודה הזאת לכם'.

והתשובה היא - לכם ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל.

וזה החלק בסיפור הנוגע לבן הרשע - 'היציאה היתה לשם עבודה'.
רבותי רבותי תרגעו!
אטו ברשיעי עסקינן הכא?
הצעתי שאלה לגבי מי שלא למד והוא מעוניין ללמוד ואתה בא ללמדו והדגשתי וכתבתי שכל מה שתלמד אותו הוא מוכן לקבל ויבין ויאמין באמונה שלימה!! והשאלה הוא מה הוא צריך לדעת כדי לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים כהלכתו. 
והוא כעת במצב שעדיין לא למדנו אותו את ענין הקשר בין יציאת מצרים והעבדות להשי"ת וקבלת התורה, האם סיפור חלק זה של יצאת מצרים מעכב לקיום מצוות סיפור יצאת מצרים או גם אם לא יספר את החלק הזה יכול לקיים המצוה?

הסברתי בהודעה שאח"כ.

לפי איך שביארתי, הרשע בהגדה הוא לא מושחת וכדו', אלא מדובר על שלב בסיפור, וזה נוגע בדיוק גמור לשאלה ששאלת.

והיינו שאחרי השלב של סיפור הדברים לכשעצמם, יש שלב חדש, והשלב הבא הוא להביא אותו להכיר בעובדה, שכל מה שהוציאו אותנו ממצרים זה לצורך עבודת השם.

והרעיון הוא, שהמסר של 'מתחיל בגנות', הוא להבין, שהמצב הפשוט שלנו זה לא החיים המאושרים שיש לנו היום, אלא המצב של העבדות במצרים, וכל מה שיצאנו משם זה לשם 'עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים'.

את הדבר הזה צריך להבין עכ"פ מסיפור יציאת מצרים, וכנגד שלב זה עומד חוסר הרצון לקבל עול, ומה שמכריח את העול, זה ההבנה שאין משמעות אחרת ליציאה אלא זה.

זה לא חייב להיות עם פנים כעוסות, או החזרת פנים וכו' וכו', כמיטב הכישרון של ציירנו היהודים במשך כל הדורות. קהות השיניים, זה תוצאה הכרחית שקורה לכל מי שרצה בחיים משוחררים, ושומע לראשונה שהוא לא יכול לבטוח בעושרו, אלא מחויב הכל למי שהביא לו את זה.
זה מצידו, אולם הדרך להבהיר לו את זה, לא צריכה בכלל להיות לא נעימה, אדרבה, אחרי שהוא מקבל עליו עול, הוא נכנס בכלל כל ההבטחות המאושרות ביותר עלי אדמות, כאשר מי שברא את העולם עומד לצידו, בהבטחה מפורשת שתמיד הוא יעמוד לצידו - 'ברוך שומר הבטחותו לישראל - והיא שעמדה לאבותינו ולנו'.

וגם על כל זה נשאל אם זה מעכב למינימום חיוב בקיום מצוות סיפור יציאת מצרים.
האם חייבים מדינא לספר את כככככרל זה או שאפשר לקיים המצוה מבלי שיספר את כל זה בשעת הסדר בליל פסח.
שוב אדגיש ואומר שאין השאלה כאן אם הדברים אמיתיים, ושחייבים להאמין בזה, ושזה מעיקרי האמונה, השאלה היא רק אם סיפור דברים אלו בליל פסח עצמו מעכב במצוות סיפור יציאת מצרים או לא.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אכן, לא באתי לדון על הדברים מבחינה הלכתית, רק רציתי להראות איך זה בנוי מצד התורה, האם יש חיוב או לא, צריך לשאול את המו"צים שבינינו.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
בציווי בתורה על ההגדה בליל זה כתוב לומר "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" דהיינו להסביר לילד שאכילת המצה היא מפני שה' הוציאנו ממצרים על מנת שנעשה מצוותיו (כולל אכילת מצה), אך מלשון המשנה "מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים" נראה שלא מעכב להדגיש זאת מכיוון זה אלא העיקר לומר שמצה היא זכר ליציאת מצרים (ולמעשה תיקנו בהגדה לפרש זאת על פי הפסוק "ויאפו") אך אין מזה ראיה גמורה שאין חיוב לומר שבעבור זה הוציאנו ה' שהרי תיקנו להזכיר גם פסוק זה (וברוב [או כל] הנוסחאות הוא מוזכר פעמיים בסדר ההגדה).
 

דרומאי

משתמש ותיק
עי' פסחים דף קטז
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא ודהבא מאי בעי למימר ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי א"ל פטרתן מלומר מה נשתנה פתח ואמר עבדים היינו.
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
איתא ברמב"ם (סה"מ מקנ"ז) "לספר ביציאת מצרים בליל פסח היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר" ונראה שגדר המצווה הוא לעסוק בסיפור יציא"מ וכ"א כפי צחות לשונו מחויב לספר ולא משהו מסוים שחייבים לספר שאז לא שייך להיות תלוי כ"א לפי צחות לשונו
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה הדין מי שמתאר הכל באופן שמגיע רק ליראה והכנעה בלי חיבור ואהבה?
יצא ידי חיוב סיפור?
וכן להיפך, תיאור נחמד שמביא רק לאהבה והודאה בלי שיתעורר שום שמץ של קבלת עול ועבדות?
(כי בדקדוק הפסוקים - שתי התכליות מוזכרות)
 
חלק עליון תַחתִית