בהא דק"פ נאכל על השבע

בן עזאי

משתמש ותיק
מקור די"ז הוא ילפותא מקרא דואכלו את הבשר, ורש"י פסחים פ"ו. כ' משום למשחה לגדולה. וכ"כ ברשב"ם להלן (קי"ט ע"ב) דזה טעם הדין דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ע"ש.

אכן בתוס' בפסחים לעיל (ע' ע"א) וכן להלן (ק"כ ע"א) כתבו דהדין דפסח נאכל על השובע הוא רק מדרבנן ע"ש.

ובמכילתא עה"פ (שמות יב, ח): על מצות ומרורים יאכלוהו וגו' אי': מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שובע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שובע ע"כ.


ובירושלמי פסחים (פ"ו ה"ד) איתא דהטעם שהפסח נאכל על השובע הוא, משום גזירה שלא יבוא לידי שבירת עצם ע"כ.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
בן עזאי אמר:
מקור די"ז הוא ילפותא מקרא דואכלו את הבשר, ורש"י פסחים פ"ו. כ' משום למשחה לגדולה. וכ"כ ברשב"ם להלן (קי"ט ע"ב) דזה טעם הדין דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ע"ש.

אכן בתוס' בפסחים לעיל (ע' ע"א) וכן להלן (ק"כ ע"א) כתבו דהדין דפסח נאכל על השובע הוא רק מדרבנן ע"ש.

ובמכילתא עה"פ (שמות יב, ח): על מצות ומרורים יאכלוהו וגו' אי': מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שובע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שובע ע"כ.


ובירושלמי פסחים (פ"ו ה"ד) איתא דהטעם שהפסח נאכל על השובע הוא, משום גזירה שלא יבוא לידי שבירת עצם ע"כ.
בשבולי הלקט שם, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, הוא דרבנן.
 
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן עזאי אמר:
מקור די"ז הוא ילפותא מקרא דואכלו את הבשר, ורש"י פסחים פ"ו. כ' משום למשחה לגדולה. וכ"כ ברשב"ם להלן (קי"ט ע"ב) דזה טעם הדין דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ע"ש.

אכן בתוס' בפסחים לעיל (ע' ע"א) וכן להלן (ק"כ ע"א) כתבו דהדין דפסח נאכל על השובע הוא רק מדרבנן ע"ש.

ובמכילתא עה"פ (שמות יב, ח): על מצות ומרורים יאכלוהו וגו' אי': מכאן אמרו הפסח נאכל אכילת שובע, ואין מצה ומרור נאכלים אכילת שובע ע"כ.


ובירושלמי פסחים (פ"ו ה"ד) איתא דהטעם שהפסח נאכל על השובע הוא, משום גזירה שלא יבוא לידי שבירת עצם ע"כ.
יישר כח גדול
עוד הסתפקתי במיוחד אי הוי דאו', אם אוכל הרבה מאוד ק"פ וכך יוצא שהכזית אחרון הוא על השבע, או"ד שכל מה שאוכל מק"פ צריך על השבע.
 
 

בן עזאי

משתמש ותיק
כמדו' שהאריכו בזה, אך בפשטות ודאי שסגי במה שבסוף ישבע מהפסח, [וכ"מ מהרשב"ם הנ"ל], ויתכן לתלות נידו"ז בטעמים הנ"ל, דלירושלמי היה מקום לומר דאם יתחיל לאכול הפסח קודם שביעה, נחוש שיבוא לידי שבירת עצם, אך יש לדחות דל"ח לזה בכה"ג שלבסוף ישבע מהפסח בלא"ה, וכמו"כ טעם דלמשחה, י"ל דמתקיים כל שלבסוף שבע מהפסח, דהרי כל מלכים דרכם להתחיל האכילה כשרעבים. אמנם למכילתא דיליף לה מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו, יל"ע.
 
לשון הרמבם (פ"ח ממצה ה"ז וה"ט) ואחר כך מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכל מבשר חגיגת ארבעה עשר תחלה, ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הפסח ואוכל מגופו של פסח,
ואחר כך נמשך בסעודה ואוכל כל מה שהוא רוצה לאכול ושותה כל מה שהוא רוצה לשתות, ובאחרונה אוכל מבשר הפסח אפילו כזית ואינו טועם אחריו כלל.
 
חלק עליון תַחתִית