עוגות חמץ ביום טוב שני ----------------מעשה שהיה בהאי שתא

אור זורח

משתמש ותיק
בחור בן חו''ל הלך לברית של בני ארץ ישראל באסרו חג
לקח פרוסות עוגה מן הבר
ונזכר...שאצלו פסח עדיין
רץ ומיהר להחזיר העוגות לבר
השואל שאל
האם מותר לאכול מן הבר
אחרי שיש לומר שקנה את העוגה שלו
וחייבת בשריפה
(ואפילו לבהמה של הפקר אין להאכילה חמץ כמו שכתב במשנה ברורה)
וכעת לא ניכרת מקומה בבר
ואוסרת את כל הבר

שמעתי
שהגאון הרב יהודה אריה דינר שליט''א
הביא מעשה זה בשיעורו

ידונו רבני וגאוני הפורום שליט''א בזה
להגדיל תורה ולהאדירה מאוד
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
יש לך מקח טעות גדול מזה ?
ואמנם בחיי"ל שלא הכיר בה לא אמרי' הכי. אבל לכ' יש לחלק טובא, שהרי בפסח כל כולו נזהר מחמץ.
 

טוביה פריד

משתמש ותיק
לכאורה יש להתיר מטעם דכל איסור חמץ שהוא אפילו במשהו הוא משום שהוא דבר שיש לו מתירין -שהרי מותר לאחר זמן וכמו שכתב הב"י בשם הר"ן בסי' תמב'
וא"כ כאן כיון שהעוגה עצמה היא דבר שיש לו מתירין וכבר מותרת כי עבר זמן הפסח והוא רק גזירה דרבנן לבני חו"ל, י"ל דאין לו כוח לאסור לנו דבר שכבר מותר אי בטיל ברוב, ואעפ"י שחמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפילו בטל ברוב אפש"ל שלא עבר עליו הפסח כי כבר פקע ממנו שם האיסור בהיות שבעליו מכרו החמץ ולהם בני א"י הוא מותר.
ומה שהוא הגביה אותה ע"מ לאוכלה היא גופה הטעם של ביאור חמץ שהוא משום 'שמא ימצא גלוסקא נאה' וכו' וזה גופא המעשה, ולכן במקום שכבר לבני א"י מותר שייך הך סברא 'אין דאם אוסר על חבירו דבר שאינו שלו'.
ולעניין אם קנה בהגבהה את המאכל הזה לעניין לאוסרו על אחר יש לדון גבי מה שאמרו בכתובות ל: בתוחב אוכלין בראש מקוש לפיו של חבריו שרק כשנכנסו לתוך פיו קנאם להתחייב עליהם. וא"כ אולי ג"כ לא נאם קניין גמור כי אדעתא דהכי לא נחית והווה מכר בטעות וכמו שכתב @תלמיד נאמן.
ובוודאי שאם יש 60 כנגדם בבר יתבטל לפי דעת השאלתות שחמץ אוסר רק ב60 ולא בכלשהו.
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
חמץ אחר הפסח בשישים, ועל כרחך השאלה היתה שאין שישים בשאר העוגות.

מיהו לכאורה על כל פרוסה ופרוסה נימא כל דפריש שהרי אין האיסור ניכר במקומו.
יש לדון בזה לכאורה שהרי בר הוא מקום קבוע והספק נולד במקום הקביעות
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
להרחבת היריעה

משמרות כהונה מסכת בכורות דף יג עמוד ב
והנה ה' חק יעקב סימן תמח כ' ישראל שקנה חיטין מגוי קודם פסח ואחר הפסח נודע לו שיש חמץ באותן החיטין שרי ולא הוי חמץ שע"ע הפסח דהיתירא ניחא ליה למקני איסורא לא ניחא ליה למקני וה' שמחת יום טוב סי' א' דף ה' ע"ב כתב דמ"מ אסור משום דכמשחזיר לגוי החמץ ונוטל ממנו הדמים מיחזי כמוכר לו החמץ כדאמרי' בשמעתין בלוקח גרוטאות ע"ש ודבריו אלה לא יכונו אלא להפו' כר"י דמעות קונות בישראל ולגוי במשיכה אבל להפו' כר"ל וגוי ליתיה במשיכה לא מיחזי כמ"ש דדוקא בקיבל לדון בד"י ואפי' להפו' דמשיכה קונה בגוי לע"ד ל"ד כלל דדוקא גבי ע"א דאיסור הנאה מדאורייתא גזרו רבנן היכא דמחזי כמוכרו לו אבל חמץ שע"ע הפסח דלא אסור אלא מדרבנן ל"ג למחזי כמוכרו לו היכא דהוי מקח טעות וצדק הח"י בדינו.
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
להרחבת היריעה האם גם באיסור דרבנן אמרינן לא ניחא ליה למקני




שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן עג
ד) ועוד העירו בטוטו"ד כיון שהמלוה לא צוה בכלל לגבות את הרבית בשבילו, א"כ אכתי לא זכה את הרבית אף שנרשם כבר על חשבונו, דאיסורא לא ניחא לי' למקני. והנה מקור דין זה דאיסורא לא ניחא לי' למקני, בב"מ צ"ו ב' לענין מעות של הקדש שבאין לרשותו עם נכסים אחרים דלא מעל משום דאיסורא לא ניחא ליה למקני והוי כלא באו כלל לרשותו, וכן גם בנדרים ל"ה א' בככרי עליך ונתנו לו במתנה דמקבל לא מעל דאמר התירא בעיתי איסורא לא בעיתי. ולכאו' י"ל דזה דוקא לענין מעילה איסור תורה ולא כני"ד א"ר דהוי רק דרבנן, אכן בשו"ע רסי' תמ"ח לענין עכו"ם שהביא דורון חמץ לישראל באחרון של פסח דמבואר שם, דטוב שיאמר שאינו רוצה שיקנה לו רשות, ובטו"ז שם דמצד הדין אפילו בלא אמר שרי, דהתירא ניחא לי' למקני ולא איסורא, אף שזה רק דרבנן באחרון ש"פ. ובהאי דקדושין י"ז ב' גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם, יכול לומר לו טול אתה עבו"כ ואני מעות, ואי ס"ד גר יורש דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי חילופי עבו"כ קשקיל, ונפסק נמי להלכה בש"ך יו"ד סי' קמ"ו ס"ק ח' לענין מי שהמיר אביו ובנו עמו ומת אביו דאינו יכול לומר לאחיו המומר טול אתה אלילים וכו', ואמאי לא אמרינן איסורא לא ניחא לי' למקני, התם שאני, דירושה ממילא קאתי' ואי"צ קנין, אבל במקום שצריך קנין אמרינן איסורא לא ניחא ליה למקני ואף בדרבנן. ועי' תוס' ב"ב נ"ד א' ד"ה אדעתא באמצע הדיבור וז"ל אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצרו דחצר מתורת יד איתרבאי, דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו ואם היה יודע היה רוצה לקנות, אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני, (ועי' בקונטרס להמגיה בסוף הריב"ש שמביא לירושלמי והרבה ראשונים דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו, דלא כתוס' - ועי' מל"מ פי"ז מהל' גנו"א ה"ח), א"כ כ"ש מידי דאיסורא, דיש סברא דלא ניחא לי' לקנות ודאי דלא קני שלא מדעתי', א"כ בני"ד אף שהרבית כבר נרשם בהבנק על חשבונו לא קנה עדיין והוי כלכתחילה.
 

HaimL

משתמש ותיק
אין אדם אוסר דשא"ש וגם אם קנה את הפרוסה כיצד הוא יכול לאסור את הכל על אחרים.
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אין אדם אוסר דשא"ש וגם אם קנה את הפרוסה כיצד הוא יכול לאסור את הכל על אחרים.
הפרוסה אוסרת לא הוא
כיון שהוא מצווה לשרוף פרוסה זו והיא שלו ממילא דין הפרוסה אחרי בעליה
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
יש להעמיד שני נידונים:
א. האם מותר לאכול את זה, או שדינו כחמץ שעבר עליו הפסח.
ב. האם אותו בן חו"ל עשה כדין כשהחזיר הפרוסה, הלוא היה מוטל עליו לשרוף אותה, כי הוא היה מחוייב בביעור חמץ. וממילא הוא חייב כעת ליטול את הפרוסה הזו ולבערנה.

וכלפי הנידון השני, יש מקום לומר מאחר וקי"ל שמקיימים ביעור בכל דרך שמבערים, א"כ גם אם מישהו יאכל את זה הרי זה מתבער, ואותו בן חו"ל מקיים בזה את מצות הביעור שלו.


וכלפי הטענה שהועלתה כאן שיש פה מקח טעות, זה לא פשוט כל כך,
שהרי בלא"ה החתיכה הזו לא היתה שלו מחמת איסור 'בל יראה', גם אם היה קונה אותה על מנת לעבור עליה [ולא היה במקח טעות],
אלא שעשאן הכתוב כאילו הם ברשותו,
וא"כ יתכן לומר שב'עשאן הכתוב' נאמר שכל כה"ג שאילולא איסור 'בל יראה' החתיכה הזו היתה שלך - הרי שגם כעת זה נחשב ברשותך.
ואם נאמר כן, הרי גם חתיכה זו היתה שלו אילולא איסור 'בל יראה'.
 

חכם

משתמש רגיל
אור זורח אמר:
בחור בן חו''ל הלך לברית של בני ארץ ישראל באסרו חג
לקח פרוסות עוגה מן הבר
ונזכר...שאצלו פסח עדיין
רץ ומיהר להחזיר העוגות לבר
השואל שאל
האם מותר לאכול מן הבר
אחרי שיש לומר שקנה את העוגה שלו
וחייבת בשריפה
(ואפילו לבהמה של הפקר אין להאכילה חמץ כמו שכתב במשנה ברורה)
וכעת לא ניכרת מקומה בבר
ואוסרת את כל הבר

לכאורה לאו כל כמיניה לאסור את כל ה'בר',
וכי אם מישהו יכנס לחנות המכולת ויכניס לשם חמץ שעבר עליו הפסח, יאסור את כל המכולת? לא מסתבר...!
 

HaimL

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
HaimL אמר:
אין אדם אוסר דשא"ש וגם אם קנה את הפרוסה כיצד הוא יכול לאסור את הכל על אחרים.
הפרוסה אוסרת לא הוא
כיון שהוא מצווה לשרוף פרוסה זו והיא שלו ממילא דין הפרוסה אחרי בעליה
גם אם רמיא חיובא אגברא, לשרוף את הפרוסה, בשביל לקיים מ"ע של תשביתו, כיצד הוא יאסור את החפצא של הפרוסה על אחרים, ומכ"ש שיאסור את כל התערובת.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
HaimL אמר:
אין אדם אוסר דשא"ש וגם אם קנה את הפרוסה כיצד הוא יכול לאסור את הכל על אחרים.
הפרוסה אוסרת לא הוא
כיון שהוא מצווה לשרוף פרוסה זו והיא שלו ממילא דין הפרוסה אחרי בעליה
ועוד, שלדידן, שאין זכייה בחמץ בפסח, והתורה אסרה אע"פ שאינו שלו, או שאינו ברשותו, כל זה הוא לעצמו, אבל כיצד יקנה לאסור על אחרים.
וכעת ראיתי שקדמוני בזה.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. גפנר אמר:
וכלפי הנידון השני, יש מקום לומר מאחר וקי"ל שמקיימים ביעור בכל דרך שמבערים, א"כ גם אם מישהו יאכל את זה הרי זה מתבער, ואותו בן חו"ל מקיים בזה את מצות הביעור שלו.
הבאנו בשאלה שאסור להאכיל גם לבהמת הפקר אלא חייב לאבדו
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
חכם אמר:
לכאורה לאו כל כמיניה לאסור את כל ה'בר',
וכי אם מישהו יכנס לחנות המכולת ויכניס לשם חמץ שעבר עליו הפסח, יאסור את כל המכולת? לא מסתבר...!
לא הבנתי אם אחד יניח תפוז של ערלה בקערת התפוזים בביתך האם יהיה מותר לאכול



תוספות מסכת יבמות דף פג עמוד ב
אין אדם אוסר דבר שאין שלו - וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ"ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק כשאגיע אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם זה מפרש ר"ת דנקט בהגוזל (ב"ק דף ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף מאתים לא קידש.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
ועוד, שלדידן, שאין זכייה בחמץ בפסח, והתורה אסרה אע"פ שאינו שלו, או שאינו ברשותו, כל זה הוא לעצמו, אבל כיצד יקנה לאסור על אחרים.
וכעת ראיתי שקדמוני בזה.
כבר כתבתי לא הוא אוסר
אלא הפרוסה שלו והיא אסורה כי היא הולכת אחרי הבעלים וחייבת שריפה
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמעתי סיפור קצת דומה לזה בבחור שנפגש בלובי של מלון בחו"ל למטרת שידוכים בחוה"מ פסח.
אחרי שישב שם זמן מה ניגש אליו מישהו מצוות המלון ואמר לו אין לשבת כאן אא"כ מזמינים משהו, ולכה"פ כוס שתיה, ולא משנה איזה.
אמר הבחור להמלצר "אז תביא לי את השתיה הכי זולה שיש לכם". (לא חשב לשתותו, אלא היה מוכן לקנותו רק כדי שיוכל להמשיך לשבת שם, וישאירנו על השולחן עד שיצא).
כשחזר המלצר עם השתיה, והניחו לפניו על השולחן, ראה לדאבונו שהביאו לו כוס בירה !
תיכף ומיד אמר הבחור "אין אני רוצה לקנותו!" "ואם אין אתם מרשים לי לשבת כאן בלי לקנות אז אצא מיד".
אמר לו המלצר, הזמנת כבר, ומלאו לך את הכוס, אתה לא יכול לא לשלם על זה.
הסתפק הבחור א. אם עבר על איסור בל-יראה, וב. כן אם מותר לו לשלם על הבירה.

(איננו זוכר מה נפסק לו בסוף).
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
הסתפק הבחור א. אם עבר על איסור בל-יראה, וב. כן אם מותר לו לשלם על הבירה.
(איננו זוכר מה נפסק לו בסוף).
שם לא היה קנין
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
לכאו' יש לדון שבעל הסעודה אינו מוכן לזכות למי שאסור לו לאכול, ואם כך הרי שלא זכה כלל בעוגה
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אור זורח אמר:
יושב אוהלים אמר:
הסתפק הבחור א. אם עבר על איסור בל-יראה, וב. כן אם מותר לו לשלם על הבירה.
(איננו זוכר מה נפסק לו בסוף).
שם לא היה קנין
גם אם ישלם על זה?
כשישלם, כבר יודע מזה, ואין כוונתו לקנין
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
זאת ועוד אמר:
וכן יש לדון בעלמא, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...
אם מישהו היה חוטף את זה מידו לפני שהספיק לאוכלו, (לא במקרה זה, אלא בסתם א' שלקח חתיכת עוגה בברית), האם נחשב גזלן?
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
זאת ועוד אמר:
וכן יש לדון בעלמא, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...
אם מישהו היה חוטף את זה מידו לפני שהספיק לאוכלו, (לא במקרה זה, אלא בסתם א' שלקח חתיכת עוגה בברית), האם נחשב גזלן?
מסתברא לי שלא, אבל אין לי מקורות לזה... ואדרבה...
 

חכם

משתמש רגיל
אור זורח אמר:
חכם אמר:
לכאורה לאו כל כמיניה לאסור את כל ה'בר',
וכי אם מישהו יכנס לחנות המכולת ויכניס לשם חמץ שעבר עליו הפסח, יאסור את כל המכולת? לא מסתבר...!
לא הבנתי אם אחד יניח תפוז של ערלה בקערת התפוזים בביתך האם יהיה מותר לאכול



תוספות מסכת יבמות דף פג עמוד ב
אין אדם אוסר דבר שאין שלו - וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו דספ"ב דחולין (דף מ. ושם) דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואיסור כלאים נמי תלוי במחשבה כדאמר במס' כלאים (פ"ה מ"ו) גבי הרואה ירק כשאגיע אלקטנו אפילו הוסיף מאתים מותר לכשאחזור אלקטנו אסור ומטעם זה מפרש ר"ת דנקט בהגוזל (ב"ק דף ק: ושם) נתייאש הימנה ולא גדרה דוקא נתייאש אבל לא נתייאש שהיה עוסק בגדר ולא הספיק לגדור עד שהוסיף מאתים לא קידש.
יישר כח,
ואכן, צריך עיון!
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
זאת ועוד אמר:
וכן יש לדון בעלמא, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...
אם מישהו היה חוטף את זה מידו לפני שהספיק לאוכלו, (לא במקרה זה, אלא בסתם א' שלקח חתיכת עוגה בברית), האם נחשב גזלן?
יתכן (בדרך אפשר) שבעלמא אינו קונה עד שיאכלנו, כיון שבשעת הגבהה אין לו דעת קנין, משא"כ בפסח שאין זה תלוי בדעתו אלא דעשאו הכתוב כברשותו, כל שעשה מעשה שבעלמא היה מעשה קנין, אין צריך לזה 'דעת קנין' אלא הכתוב עשהו כברשותו.
 
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
יושב אוהלים אמר:
זאת ועוד אמר:
וכן יש לדון בעלמא, האם זוכה בעוגה זו בהגבהה, או דדוקא באכילה...
אם מישהו היה חוטף את זה מידו לפני שהספיק לאוכלו, (לא במקרה זה, אלא בסתם א' שלקח חתיכת עוגה בברית), האם נחשב גזלן?
יתכן (בדרך אפשר) שבעלמא אינו קונה עד שיאכלנו, כיון שבשעת הגבהה אין לו דעת קנין, משא"כ בפסח שאין זה תלוי בדעתו אלא דעשאו הכתוב כברשותו, כל שעשה מעשה שבעלמא היה מעשה קנין, אין צריך לזה 'דעת קנין' אלא הכתוב עשהו כברשותו.
מנין למר להחמיר בפסח, בדבר שאף בכל השנה לא היה קונהו?
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
HaimL אמר:
ועוד, שלדידן, שאין זכייה בחמץ בפסח, והתורה אסרה אע"פ שאינו שלו, או שאינו ברשותו, כל זה הוא לעצמו, אבל כיצד יקנה לאסור על אחרים.
וכעת ראיתי שקדמוני בזה.
כבר כתבתי לא הוא אוסר
אלא הפרוסה שלו והיא אסורה כי היא הולכת אחרי הבעלים וחייבת שריפה
ראה בתוספות שהביאו בהמשך. הפרוסה לא ירדה לה תורת חמץ, בגלל שהוא אסור לאכול ממנה, ומצווה אולי לשרפה, והרי זה בדיוק מה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, בדבר שתלוי במחשבה.
 
 
חלק עליון תַחתִית