אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
ליקוט ביאורים בענין גאולת ישראל ממצרים מאת רבותינו גדולי הדורות
- Thread starter אור זורח
- תאריך התחלה
מרן הגאון רבי משה שמואל שפירא זצוק''ל
עם כל השיעבוד והעינוי הנורא שסבלו בני ישראל מאות שנים במצרים
ציוותה התורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ופירש רש''י שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ע''כ
כי גם בתוך כל הרעות הגדולות שעשו אסור שתשתכח הטובה הזאת
שסוף סוף הרי זו היתה אכסניא עם ישראל
ואפילו שגוף האכסניא היתה בשביל המצרים כדי שנעבדם וכל הגזירות הנוראות שהיו שם
מכל מקום מציאות היא ששם גרו עם ישראל
זהו המבט של התורה עד היכן מגיע חיובי הכרת הטוב
עם כל השיעבוד והעינוי הנורא שסבלו בני ישראל מאות שנים במצרים
ציוותה התורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ופירש רש''י שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ע''כ
כי גם בתוך כל הרעות הגדולות שעשו אסור שתשתכח הטובה הזאת
שסוף סוף הרי זו היתה אכסניא עם ישראל
ואפילו שגוף האכסניא היתה בשביל המצרים כדי שנעבדם וכל הגזירות הנוראות שהיו שם
מכל מקום מציאות היא ששם גרו עם ישראל
זהו המבט של התורה עד היכן מגיע חיובי הכרת הטוב
מרן בית הלוי זצוק''ל
אני ולא מלאך
כי בכל הניסים כגון שאברהם ניצל מאור כשדים
היה אפשר להיות על ידי מלאך כמבואר בפסחים
שרצה המלאך גבריאל לרדת ולהצילו על ידי הנהגה של אש של השמים ויכול להלחם באש של הכבשן
אלא שהקב''ה אמר לו נאה ליחיד להציל את היחיד
יסוד הדברים שמלאך יכול ללכת ולהציל על ידי הנהגה מעל הטבע שנמצאת בשמים והוא מוריד אותה לארץ ועל ידי כך מציל.
אבל במצרים הפגם היה כל כך גדול כביכול גם בעולמות העליונים שהרי הגיעו עד מ''ט שערי טומאה
לכן הקב''ה בכבודו ובעצמו היה צריך לרדת כי גם בעולמות הגבוהים של המלאכים היה עולה הפגם
וזהו אני ולא מלאך
אני ולא מלאך
כי בכל הניסים כגון שאברהם ניצל מאור כשדים
היה אפשר להיות על ידי מלאך כמבואר בפסחים
שרצה המלאך גבריאל לרדת ולהצילו על ידי הנהגה של אש של השמים ויכול להלחם באש של הכבשן
אלא שהקב''ה אמר לו נאה ליחיד להציל את היחיד
יסוד הדברים שמלאך יכול ללכת ולהציל על ידי הנהגה מעל הטבע שנמצאת בשמים והוא מוריד אותה לארץ ועל ידי כך מציל.
אבל במצרים הפגם היה כל כך גדול כביכול גם בעולמות העליונים שהרי הגיעו עד מ''ט שערי טומאה
לכן הקב''ה בכבודו ובעצמו היה צריך לרדת כי גם בעולמות הגבוהים של המלאכים היה עולה הפגם
וזהו אני ולא מלאך
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק''ל
ואפילו כולנו נבונים מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים
הביאור בזה כי נבון מבין דבר מתוך דבר שאם הקב''ה יכול להביא דם הוא יכול להביא גם צפרדע
אך פרעה לא היה לו תבונה ולפיכך היה צריך להביא עליו כל המכות
וקמ''ל שצריך לספר ביציאת מצרים כדי להשריש אמונה בחוש אף על פי שנבון מבין דבר זה בשכלו
[נראה לבאר הטעם לזה משום שכתוב בקהלת כי לא לנבונים עושר וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם
התבונה זה כלי ולא מציאות אמיתית מוחשית בתוך תוכו של האדם התבונה היא מכשיר אבל האמונה בחוש זה מציאות ואז אין שום ייאוש ולכן אפילו חרב חדה וכו']
ואפילו כולנו נבונים מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים
הביאור בזה כי נבון מבין דבר מתוך דבר שאם הקב''ה יכול להביא דם הוא יכול להביא גם צפרדע
אך פרעה לא היה לו תבונה ולפיכך היה צריך להביא עליו כל המכות
וקמ''ל שצריך לספר ביציאת מצרים כדי להשריש אמונה בחוש אף על פי שנבון מבין דבר זה בשכלו
[נראה לבאר הטעם לזה משום שכתוב בקהלת כי לא לנבונים עושר וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם
התבונה זה כלי ולא מציאות אמיתית מוחשית בתוך תוכו של האדם התבונה היא מכשיר אבל האמונה בחוש זה מציאות ואז אין שום ייאוש ולכן אפילו חרב חדה וכו']
מרן הגאון מוילנא זצוק''ל
יציאת מצרים בזכות אברהם
ההליכה במדבר בזכות יצחק
הכניסה לארץ ישראל בזכות יעקב ע''כ
יש להקשות שהרי כתוב במדרש חסירות ויתירות שיציאת מצרים בזכות יעקב
ויש לתרץ שהתכלית בנין בית המקדש השראת השכינה שהוא ענין יעקב שהיתה מטתו שלימה
וכל יציאת מצרים הוא תכלית להשראת השכינה כמו שאמרו בשירת הים זה קלי ואנוהו וביאר התרגום שאבנה לו בית המקדש
וכן אמרו מכון לשבתך וכו' וכו' מקדש השם כוננו ידיך
יציאת מצרים בזכות אברהם
ההליכה במדבר בזכות יצחק
הכניסה לארץ ישראל בזכות יעקב ע''כ
יש להקשות שהרי כתוב במדרש חסירות ויתירות שיציאת מצרים בזכות יעקב
ויש לתרץ שהתכלית בנין בית המקדש השראת השכינה שהוא ענין יעקב שהיתה מטתו שלימה
וכל יציאת מצרים הוא תכלית להשראת השכינה כמו שאמרו בשירת הים זה קלי ואנוהו וביאר התרגום שאבנה לו בית המקדש
וכן אמרו מכון לשבתך וכו' וכו' מקדש השם כוננו ידיך
מרן הגר''א קוטלר זצוק''ל
מתחיל בגנות ומסיים בשבח ----מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
בא לומר שלא יעלה אדם על דעתו שכל ישראל סבלו והשתעבדו במצרים רק בגלל מה שאמר אברהם אבינו במה אדע וכן בעבור מעשה השבטים
אך הוא עצמו זך וישר הוא אלא האמת שכל השורש של כלל ישראל מתחילתו לא היה מספיק זך וישר כי תרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה
ואברהם חיפש את הקב''ה וממילא עדיין לא נגמר הזיכוך של כל כלל ישראל מן השורש כדי שיהו ראויים להקרא עם ה' ולקבל את התורה ואחרי שאדם מכיר בידיעה הזו אז הוא ראוי לבוא ולספר ביציאת מצרים ולהודות לה' על שהוציאנו ממצרים אבל ללא ידיעה זו אין אדם מרגיש את הסיבה שיש לו להודות לה' כי היצר אומר לו שהוא לא שייך לסיפור הזה כי הרי סבל רק בגלל אחרים ומן הדין ועל פי הדין יצא ממצרים כי הרי הוא לא עשה כלום לכן אומר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו שעדיין כולנו לא זכים ונקיים והיינו צריכים להזדכך ולסבול במצרים ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
[כך הבנתי את תוכן דבריו]
מתחיל בגנות ומסיים בשבח ----מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
בא לומר שלא יעלה אדם על דעתו שכל ישראל סבלו והשתעבדו במצרים רק בגלל מה שאמר אברהם אבינו במה אדע וכן בעבור מעשה השבטים
אך הוא עצמו זך וישר הוא אלא האמת שכל השורש של כלל ישראל מתחילתו לא היה מספיק זך וישר כי תרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה
ואברהם חיפש את הקב''ה וממילא עדיין לא נגמר הזיכוך של כל כלל ישראל מן השורש כדי שיהו ראויים להקרא עם ה' ולקבל את התורה ואחרי שאדם מכיר בידיעה הזו אז הוא ראוי לבוא ולספר ביציאת מצרים ולהודות לה' על שהוציאנו ממצרים אבל ללא ידיעה זו אין אדם מרגיש את הסיבה שיש לו להודות לה' כי היצר אומר לו שהוא לא שייך לסיפור הזה כי הרי סבל רק בגלל אחרים ומן הדין ועל פי הדין יצא ממצרים כי הרי הוא לא עשה כלום לכן אומר מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו שעדיין כולנו לא זכים ונקיים והיינו צריכים להזדכך ולסבול במצרים ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
[כך הבנתי את תוכן דבריו]
מלבי"ם פ' בא
ליל שמורים הוא.
במכילתא בו נגאלו ובו עתידין ליגאל דברי ר' יהושע ר' אליעזר אומר בו נגאלו ולעת"ל נגאלים בתשרי.
וכל אחד מדבר בבחינה אחרת שכבר אמרו זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתי לא זכו עני ורוכב על החמור,
שאם יזכו תהיה הגאולה נסיית באותות ומופתים ואם לא יזכו יהי' ע"י נסים נסתרים קרוב אל הטבע.
ותשרי מציין הסדר הזמני לפי הטבע והמערכת שבו נברא העולם והטבע ומציין הגאולה שתהיה בדרך הטבע, וניסן מציין ההנהגה הפלאיית כי בחדש זה הפליא נסים ופלאות והגאולה שתהיה בו הוא הגאולה ע"י אותות ומופתים, וזה יהיה אם יזכו, ואם לא יזכו תהיה הגאולה בתשרי בדרך קרוב אל הטבע ואין בין עה"ז לימות המשיח אלא ש"מ בלבד.
והנה במצרים לא היו ישראל ראוים אל הגאולה הפלאיית, ועז"א במדרש כיון שא"ל משה לישראל בחדש הזה אתם נגאלים אמרו לו הלא מצרים מלאה מע"ז שלנו, ר"ל שתמהו על מה שבשר להם שתהיה גאולתם בחדש ניסן ע"י פלאות שהם אין מוכנים לזה עפ"י מעשיהם, וא"כ מה שהיתה הגאולה ממצרים בלילה הזה של ניסן אינו מיוחס לישראל ולהכנתם רק לה' לבדו, ועז"א ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, שהיה שמור לה' מצד אלהותו לא מצד מעשה הדור, וגם הוא הלילה הזה לה' שהוא מוכן ג"כ על הגאולה העתידה, אבל זה אינו שמורים לה' רק שמורים לכל בני ישראל זה תלוי במעשיהם ובצדקתם לפי מעשה הדור ההוא אם יזכו:
מרן השפת אמת זצוק''ל
פרשת וארא
והוצאתי והצלתי ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא כו'.
ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים הי' לידע שהש"י הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יצ"מ. והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יצ"מ. וכפי מה שיודעין וזוכרין שהש"י הוציאנו. א"צ להיות בפועל תוך המיצר.
כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר. ושיראה כי הכל מהשי"ת.
ויצ"מ הי' הכנה לדורות כמ"ש בגמ' המוציא כולל להבא. ומעיקרא משמע כו'. פי' שיצ"מ הי' לדורות. וכפי מה שהאדם זוכר ביצ"מ. כן מתעורר אצלו יצ"מ בכל זמן.
ועיקר גלות מצרים הוא שאין השכל והדעת של האדם מתפשט כראוי בכל מעשיו כמ"ש בספרים.
והש"י צוה להגיד זה לבנ"י במצרים כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל. ואח"כ ששמעו ממרע"ה כי אחר הגאולה יחול עליהם ש"ש. ולקחתי כו' והייתי לכם לאלקים. וגבר אצלם צער זה שע"י שיעבוד מצרים אין יכולין להתקרב להש"י לקבל עול מלכותו. ודאגו ע"ז. והי' זה הכנה לגאולה. והוא ללמוד גם לנו ע"ז שמצפין לגאולה כדי להיות עבדי הש"י שיחול עלינו שמו ית' עי"ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן:
פרשת וארא
והוצאתי והצלתי ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא כו'.
ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים הי' לידע שהש"י הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יצ"מ. והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יצ"מ. וכפי מה שיודעין וזוכרין שהש"י הוציאנו. א"צ להיות בפועל תוך המיצר.
כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר. ושיראה כי הכל מהשי"ת.
ויצ"מ הי' הכנה לדורות כמ"ש בגמ' המוציא כולל להבא. ומעיקרא משמע כו'. פי' שיצ"מ הי' לדורות. וכפי מה שהאדם זוכר ביצ"מ. כן מתעורר אצלו יצ"מ בכל זמן.
ועיקר גלות מצרים הוא שאין השכל והדעת של האדם מתפשט כראוי בכל מעשיו כמ"ש בספרים.
והש"י צוה להגיד זה לבנ"י במצרים כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל. ואח"כ ששמעו ממרע"ה כי אחר הגאולה יחול עליהם ש"ש. ולקחתי כו' והייתי לכם לאלקים. וגבר אצלם צער זה שע"י שיעבוד מצרים אין יכולין להתקרב להש"י לקבל עול מלכותו. ודאגו ע"ז. והי' זה הכנה לגאולה. והוא ללמוד גם לנו ע"ז שמצפין לגאולה כדי להיות עבדי הש"י שיחול עלינו שמו ית' עי"ז נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן:
מרן הגר''ח מבריסק זצוק''ל
הגדה של פסח: הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה וכו'.
צ"ע מה שהוסיף משעבוד לגאולה הרי כבר אמר מעבדות לחרות,
והנה אחד שאל את הגר"ח זצ"ל מהו החילוק בין גאולה לפדיה,
ואמר לו דגאולה הוא שם הנופל על רשויות כגון גאולת שדה מרשות זו לרשות אחרת, אך פדיה הוא שם הנופל על חלולים ואיסורים כפדיון הקדש ומע"ש,
והוסיף ושאל אותו א"כ מהו זה שאומרים ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו ואיזה שני דברים היו.
צ"ע מה שהוסיף משעבוד לגאולה הרי כבר אמר מעבדות לחרות,
והנה אחד שאל את הגר"ח זצ"ל מהו החילוק בין גאולה לפדיה,
ואמר לו דגאולה הוא שם הנופל על רשויות כגון גאולת שדה מרשות זו לרשות אחרת, אך פדיה הוא שם הנופל על חלולים ואיסורים כפדיון הקדש ומע"ש,
והוסיף ושאל אותו א"כ מהו זה שאומרים ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו ואיזה שני דברים היו.
וביאר לו עפי"מ דאיתא בילקוט פ' בא (סי' ר"ח) עה"פ ויקם פרעה לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי וגו', א"ל ומבקש אתה לכלות את המכה הזו ממך אמור הרי אתם ברשותכם הרי אתם עבדיו של הקדוש ברוך הוא, התחיל פרעה צווח לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם, מבואר בזה דהיו צריכים שפרעה ישחררם בלשון שחרור.
והביאור נראה דע"י הגזירה של ועבדום וענו אותם נמסרו ישראל להיות עבדים לפרעה והיה עליהם תורת עבדות וע"ז היו צריכים שחרור, וזהו ענין הפדיה שהיה שם נוסף על הגאולה שנגאלו מרשות מצרים, היו צריכים גם לפדיה מהשם עבדים שחל עליהם ע"י "ועבדום ועינו אותם", וע"י השחרור נעשו בני חורין, וזה היה באמצע הלילה, ואולי הגאולה שיצאו מרשות מצרים לא היתה עד למחר, וזהו ביאור "ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו" עכ"ד.
והביאור נראה דע"י הגזירה של ועבדום וענו אותם נמסרו ישראל להיות עבדים לפרעה והיה עליהם תורת עבדות וע"ז היו צריכים שחרור, וזהו ענין הפדיה שהיה שם נוסף על הגאולה שנגאלו מרשות מצרים, היו צריכים גם לפדיה מהשם עבדים שחל עליהם ע"י "ועבדום ועינו אותם", וע"י השחרור נעשו בני חורין, וזה היה באמצע הלילה, ואולי הגאולה שיצאו מרשות מצרים לא היתה עד למחר, וזהו ביאור "ממצרים גאלתנו ומבית עבדים פדיתנו" עכ"ד.
הלהלן מובא בחידושי מרן הגרי''ז זצוק''ל
ובזה יש לבאר מה שאומרים כאן הוציאנו מעבדות לחירות ומשעבדו לגאולה, דקאי אהנך ב' דברים מעבדות לחרות הוי מה שהופקע מעליהם השם עבדות, ומשעבוד לגאולה היינו מה שנגאלו מתחת ידם ומהעבדות בפועל של חומר ולבנים לחרות.
וכן מה שאומרים ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו מכוון על ב' דברים הנ"ל. וזהו גם מה שאנו אומרים בברכת המזון ועל שהוצאתנו ה' אלוקינו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים, דהיציאה מארץ מצרים היא עצם זה שאין אנו עובדים, ופדיתנו מבית עבדים היינו זה שבעצמיותנו נפדינו ונעשינו בני חורין בחפצא.
כתב מרן החתם סופר זצוק''ל
מה העבודה הזאת לכם. מורי הפלאה זצ"ל ביאר דברי בעל הגדה שהפליא להרשיע הכופר בפסח ואמר עליו שאמר לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, הלא קיי"ל (חולין ה' ע"א) מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה חוץ ממחלל שבת בפרהסיא ועובד ע"ז.
וביאר בטוב טעם ודעת, כי הנה כוונת הקדוש ברוך הוא שציוה לעשות טלה לפי שהמצרים בטחו ביראתם שעבדו למזל טלה, ע"כ לקה הקדוש ברוך הוא מזלם ואלוהיהם כשהוא בתכליתו ובמילואו באמצע החודש ניסן בליל חמשה עשר לפי שבחודש ניסן משמש מזל טלה, וכשהלבנה במילואו בתכלית מזל טלה ע"כ אנו שוחטים לפסח טלה, וא"כ הכופר בפסח מודה בע"ז והוה מומר לע"ז והוה כמומר לכל התורה כולה. -
והנה מרומזים בו כל תרי"ג מצוות אם תכתוב אותיות פסח במילואו כזה פ"ה סמ"ך ח"ת יעלה למספר תרי"ג, ומרומז בו שהכופר בפסח כפר בכל המצוות המרומזים בו.
וגם איתא בשם האר"י זצ"ל מי שנזהר בחמץ במשהו אין חטא בא על ידו בכל השנה, והוא ע"פ סוד - וע"פ דברי מורי הפלאה זצ"ל שמצות פסח להורות שאנו מאמינים בהשי"ת שהוא ממציא הכל ומרים ומשפיל וצדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם [כדדחז"ל על עושי פסח במסכת נזיר כ"ג ע"א],
וא"כ כוונת שאלת הבן מה העבודה הזאת לכם, הבן יודע ומכיר שהקב"ה הכה כל בכורי מצרים והציל בכורי ישראל ויוקשה לו שמן הראוי שדווקא הבכורים יעשו זכר ההוא, ומה העבודה הזאת לכם, ומשיבים לו זבח פסח הוא לה', כמש"כ מורי הפלאה זצ"ל שיש עוד טעם כמוס בעשיית הפסח להורות שהקב"ה ברא הכל ומשגיח על כל דבר, וא"כ גם אנחנו כל ישראל חייבים בפסח שמורה ע"ז שאנחנו מאמינים בה'.
מה העבודה הזאת לכם. מורי הפלאה זצ"ל ביאר דברי בעל הגדה שהפליא להרשיע הכופר בפסח ואמר עליו שאמר לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, הלא קיי"ל (חולין ה' ע"א) מומר לדבר אחד לא הוה מומר לכל התורה כולה חוץ ממחלל שבת בפרהסיא ועובד ע"ז.
וביאר בטוב טעם ודעת, כי הנה כוונת הקדוש ברוך הוא שציוה לעשות טלה לפי שהמצרים בטחו ביראתם שעבדו למזל טלה, ע"כ לקה הקדוש ברוך הוא מזלם ואלוהיהם כשהוא בתכליתו ובמילואו באמצע החודש ניסן בליל חמשה עשר לפי שבחודש ניסן משמש מזל טלה, וכשהלבנה במילואו בתכלית מזל טלה ע"כ אנו שוחטים לפסח טלה, וא"כ הכופר בפסח מודה בע"ז והוה מומר לע"ז והוה כמומר לכל התורה כולה. -
והנה מרומזים בו כל תרי"ג מצוות אם תכתוב אותיות פסח במילואו כזה פ"ה סמ"ך ח"ת יעלה למספר תרי"ג, ומרומז בו שהכופר בפסח כפר בכל המצוות המרומזים בו.
וגם איתא בשם האר"י זצ"ל מי שנזהר בחמץ במשהו אין חטא בא על ידו בכל השנה, והוא ע"פ סוד - וע"פ דברי מורי הפלאה זצ"ל שמצות פסח להורות שאנו מאמינים בהשי"ת שהוא ממציא הכל ומרים ומשפיל וצדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם [כדדחז"ל על עושי פסח במסכת נזיר כ"ג ע"א],
וא"כ כוונת שאלת הבן מה העבודה הזאת לכם, הבן יודע ומכיר שהקב"ה הכה כל בכורי מצרים והציל בכורי ישראל ויוקשה לו שמן הראוי שדווקא הבכורים יעשו זכר ההוא, ומה העבודה הזאת לכם, ומשיבים לו זבח פסח הוא לה', כמש"כ מורי הפלאה זצ"ל שיש עוד טעם כמוס בעשיית הפסח להורות שהקב"ה ברא הכל ומשגיח על כל דבר, וא"כ גם אנחנו כל ישראל חייבים בפסח שמורה ע"ז שאנחנו מאמינים בה'.
המהר''ל בספר גבורות ה' פרק מו
כי חג השבועות וחג המצות מתיחסים זה לזה שייכים זה לזה.
כי כבר אמרנו לך כי חג המצות הוא התחלת הויה והוא דומה לימי בראשית, ותכלית שלימות הויה הוא בתורה כי התורה השלמת הנמצאים שכן דרשו ז"ל במסכת עבודה זרה בפרק קמא (ג' ע"א) הוסיף ה' בששי לומר יום הששי מלמד שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששה בסיון אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו. פירוש כי תכלית שלימות העולם בתורה ואם אין תורה אין כאן שלימות, ולפיכך אם לא יקבלו ישראל התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו,
מזה הטעם תולה חג השבועות בחג המצות כי בחג המצות יצאו ישראל ממצרים וזהו הויה חדשה של ישראל ותכלית הויה הזאת לא נשלמה רק בקבלת התורה שאז הויה שלימה ולא קודם. וכן הקציר נתלה באביב שידוע שאחר זמן של האביב הוא הקציר, והאביב מביא הקציר ואין לו זמן מיוחד,
ולא כן האסיף שאינו תולה בקציר ולא באביב אלא כאשר מתחילין ימי גשמים, ועוד יתבאר טעם לזה.
והספירה היא מיום ששה עשר של ניסן כי בחמשה עשר בניסן הוא חג המצות על שם האביב ובששה עשר הוא זמן התחלת קציר שעורים עד קציר חטים שהוא בחג השבועות, ולפיכך בששה עשר הוא הבאת העומר מן השעורים ובחג השבועות שתי הלחם מן החטים.
ואלו שלשה מועדים נקראים זמני שמחה, כי כל הויה גורם שמחה וכל הפסד גורם צער כדכתיב (תהלים ק"ד) ישמח ה' במעשיו והפך זה (בראשית ו') ויתעצב ה' אל לבו, לכך השמחה הוא באלו הזמנים שכלם הויית העולם, שבכל רגל ורגל יש דבר הויה בעולם, בפסח הוא הויית האביב ובשבועות הוא הקציר ובחג האסיף אסיפתה הוא גם כן תקון התבואה מביא אותה לבית שלא יהיה הפסד לה, לכן ראוי שיהיה בהם השמחה כי הזמן שהוא להויה נקרא זמן של שמחה.
כי חג השבועות וחג המצות מתיחסים זה לזה שייכים זה לזה.
כי כבר אמרנו לך כי חג המצות הוא התחלת הויה והוא דומה לימי בראשית, ותכלית שלימות הויה הוא בתורה כי התורה השלמת הנמצאים שכן דרשו ז"ל במסכת עבודה זרה בפרק קמא (ג' ע"א) הוסיף ה' בששי לומר יום הששי מלמד שכל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששה בסיון אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו. פירוש כי תכלית שלימות העולם בתורה ואם אין תורה אין כאן שלימות, ולפיכך אם לא יקבלו ישראל התורה יחזור העולם לתוהו ובוהו,
מזה הטעם תולה חג השבועות בחג המצות כי בחג המצות יצאו ישראל ממצרים וזהו הויה חדשה של ישראל ותכלית הויה הזאת לא נשלמה רק בקבלת התורה שאז הויה שלימה ולא קודם. וכן הקציר נתלה באביב שידוע שאחר זמן של האביב הוא הקציר, והאביב מביא הקציר ואין לו זמן מיוחד,
ולא כן האסיף שאינו תולה בקציר ולא באביב אלא כאשר מתחילין ימי גשמים, ועוד יתבאר טעם לזה.
והספירה היא מיום ששה עשר של ניסן כי בחמשה עשר בניסן הוא חג המצות על שם האביב ובששה עשר הוא זמן התחלת קציר שעורים עד קציר חטים שהוא בחג השבועות, ולפיכך בששה עשר הוא הבאת העומר מן השעורים ובחג השבועות שתי הלחם מן החטים.
ואלו שלשה מועדים נקראים זמני שמחה, כי כל הויה גורם שמחה וכל הפסד גורם צער כדכתיב (תהלים ק"ד) ישמח ה' במעשיו והפך זה (בראשית ו') ויתעצב ה' אל לבו, לכך השמחה הוא באלו הזמנים שכלם הויית העולם, שבכל רגל ורגל יש דבר הויה בעולם, בפסח הוא הויית האביב ובשבועות הוא הקציר ובחג האסיף אסיפתה הוא גם כן תקון התבואה מביא אותה לבית שלא יהיה הפסד לה, לכן ראוי שיהיה בהם השמחה כי הזמן שהוא להויה נקרא זמן של שמחה.
והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו
וקשה הרי יש דורות של מלכות של חסד
אלא אומר מרן הגר''א קוטלר זצוק''ל
התשובה כתובה מיד בהמשך
צא ולמד מה בקש לבן הארמי
האם יכל מישהו להעלות בדעתו
כל זמן שיעקב גר אצלו
ונולדו וגדלו שם השבטים
שלבן רוצה לעקור את הכל
אלא הדבר נתגלה רק כשרדף
אחרי יעקב כמו שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע
אלא מוכח שגם מלכות של חסד
זה אך ורק ממה שהקב''ה מצילנו מידם ולא מטובתם ומרצונם
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו
וקשה הרי יש דורות של מלכות של חסד
אלא אומר מרן הגר''א קוטלר זצוק''ל
התשובה כתובה מיד בהמשך
צא ולמד מה בקש לבן הארמי
האם יכל מישהו להעלות בדעתו
כל זמן שיעקב גר אצלו
ונולדו וגדלו שם השבטים
שלבן רוצה לעקור את הכל
אלא הדבר נתגלה רק כשרדף
אחרי יעקב כמו שאמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע
אלא מוכח שגם מלכות של חסד
זה אך ורק ממה שהקב''ה מצילנו מידם ולא מטובתם ומרצונם
הגר''ח פרידלנדר זצוק''ל
בפרשיות בראשית כתוב לשון ירידה רדו שמה וירדו אחי יוסף ועוד
ואילו אחרי שבאו כתוב לשון הבאים מצרימה ולא כתוב היורדים מצרימה
כי כח הטומאה החזק במצרים גרם להם לא להרגיש את הירידה
וכתוב שלכן ויגר שלא ירד אלא לגור ולא להשתקע שאם היה יורד להשתקע לא היו יכולים לצאת משם
בפרשיות בראשית כתוב לשון ירידה רדו שמה וירדו אחי יוסף ועוד
ואילו אחרי שבאו כתוב לשון הבאים מצרימה ולא כתוב היורדים מצרימה
כי כח הטומאה החזק במצרים גרם להם לא להרגיש את הירידה
וכתוב שלכן ויגר שלא ירד אלא לגור ולא להשתקע שאם היה יורד להשתקע לא היו יכולים לצאת משם
חידושי הגרי"ז סימן צב
בא (י"ב, מ') ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. ופירשו רש"י והרמב"ן דשלשים שנה אלה הנוספים על ת' שנה המה היו משנגזרה גזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק.
וצ"ב הא בגזרת בין הבתרים כתיב (לך לך ט"ו י"ג) "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", הרי דגזרה זו נאמרה על זרעו, והיינו משנולד יצחק, וא"כ צ"ב מה ענין למנין מיוחד גם בשבועת גזרה זו, דהא הגזרה (היתה) נאמרה רק על זרעו, ורק ת' שנה ולא ת"ל שנה.
והנה בפירש"י על פסוק מ"א דכתיב "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו" וגו', ופירש"י (והוא מהמכילתא) "ויהי בעצם היום הזה", מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן כהרף עין, בט"ו בניסן נולד יצחק, בט"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים עכ"ל. וצ"ב כנ"ל מה ענין זמן גזרת בין הבתרים ליציאתן ממצרים.
והנראה זה דחוץ ממה שנאמר בבין הבתרים דגזרת גרות ועבדות ועינוי יהא ת' שנה, נאמר עוד זמן הקץ מתי שיגאלו, כדאיתא בפרש"י על פסוק מ"ב דכתיב: "הוא הלילה הזה וגו'" וכתב רש"י, הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך, דהנה בגלות בבל נאמר זמן גלותן שיהא שבעים שנה, ובגלות אדום (הגלות הזה) לא נאמר זמן, דבכל זמן שיעשו תשובה יגאל את ישראל דכל שעה ושעה ראויה לגאולה, ואשר זה הוא מעיקרי האמונה שאחכה לו בכל יום שיבא. (עי' ברמב"ם הלכות מלכים פי"א הי"א ודו"ק).
אך נאמר קץ שבו יגאלו עכ"פ, כדכתיב: "ויפח לקץ לא יכזב" (חבקוק ב') דאם לא זכו ח"ו יהא "בעתה" (סנהדרין צ"ח) בעת הקץ שהובטח עליו, והמבואר לפנינו דבגלות מצרים היו ב' הדברים, נאמר זמן גלותן ושעבודן דהוא לת' שנה, ונאמר גם הקץ מתי שיגאלו וכדאיתא בילקוט תהלים סימן תתס"ה, אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים: מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה ומתוך הקץ וכו', וכן אתה מוצא כשנגאלו אבותינו ממצרים, מתוך ה' דברים נגאלו וכו' עיין שם.
הרי מפורש דנאמר בגלות מצרים כמו בגלות אדום קץ לגאולה, וזהו דאיתא "הוא הלילה שאמר לאברהם בליל ההזה אני גואל את בניך", דהיינו דנאמר לו ג"כ קץ, דבלילה הזה יגאלו בניו, ומבואר היטב הא דכתיב זמן מושבתן ת"ל שנה, שהוא משעה שנגזרה הגזרה, וזהו שאמר ג"כ "ויהי מקץ ל' שנה ות' שנה" וזמן זה הוא זמן אחר לא ההוא דכתיב שם, דמה דכתיב שם זמן דת' שנה הוא זמן גרות ועבדות ועינוי, והוא נגזר על זרען משעה שנולד יצחק, אבל זמן זה דת"ל שנה הוא זמן הקץ שנאמר לאברהם, שבו יגאלו בניו, כמוש"כ, וזהו דאמר מכיון שהגיע הקץ כהרף עין וכו' שהקב"ה עשה שלא יצטרכו להתעכב כהרף עין, ע"י שבט"ו בניסן וכו'.
בא (י"ב, מ') ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. ופירשו רש"י והרמב"ן דשלשים שנה אלה הנוספים על ת' שנה המה היו משנגזרה גזירה בין הבתרים עד שנולד יצחק.
וצ"ב הא בגזרת בין הבתרים כתיב (לך לך ט"ו י"ג) "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה", הרי דגזרה זו נאמרה על זרעו, והיינו משנולד יצחק, וא"כ צ"ב מה ענין למנין מיוחד גם בשבועת גזרה זו, דהא הגזרה (היתה) נאמרה רק על זרעו, ורק ת' שנה ולא ת"ל שנה.
והנה בפירש"י על פסוק מ"א דכתיב "ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו" וגו', ופירש"י (והוא מהמכילתא) "ויהי בעצם היום הזה", מגיד שכיון שהגיע הקץ לא עכבן כהרף עין, בט"ו בניסן נולד יצחק, בט"ו בניסן נגזרה גזרת בין הבתרים עכ"ל. וצ"ב כנ"ל מה ענין זמן גזרת בין הבתרים ליציאתן ממצרים.
והנראה זה דחוץ ממה שנאמר בבין הבתרים דגזרת גרות ועבדות ועינוי יהא ת' שנה, נאמר עוד זמן הקץ מתי שיגאלו, כדאיתא בפרש"י על פסוק מ"ב דכתיב: "הוא הלילה הזה וגו'" וכתב רש"י, הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך, דהנה בגלות בבל נאמר זמן גלותן שיהא שבעים שנה, ובגלות אדום (הגלות הזה) לא נאמר זמן, דבכל זמן שיעשו תשובה יגאל את ישראל דכל שעה ושעה ראויה לגאולה, ואשר זה הוא מעיקרי האמונה שאחכה לו בכל יום שיבא. (עי' ברמב"ם הלכות מלכים פי"א הי"א ודו"ק).
אך נאמר קץ שבו יגאלו עכ"פ, כדכתיב: "ויפח לקץ לא יכזב" (חבקוק ב') דאם לא זכו ח"ו יהא "בעתה" (סנהדרין צ"ח) בעת הקץ שהובטח עליו, והמבואר לפנינו דבגלות מצרים היו ב' הדברים, נאמר זמן גלותן ושעבודן דהוא לת' שנה, ונאמר גם הקץ מתי שיגאלו וכדאיתא בילקוט תהלים סימן תתס"ה, אין ישראל נגאלין אלא מתוך ה' דברים: מתוך צרה, מתוך תפלה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה ומתוך הקץ וכו', וכן אתה מוצא כשנגאלו אבותינו ממצרים, מתוך ה' דברים נגאלו וכו' עיין שם.
הרי מפורש דנאמר בגלות מצרים כמו בגלות אדום קץ לגאולה, וזהו דאיתא "הוא הלילה שאמר לאברהם בליל ההזה אני גואל את בניך", דהיינו דנאמר לו ג"כ קץ, דבלילה הזה יגאלו בניו, ומבואר היטב הא דכתיב זמן מושבתן ת"ל שנה, שהוא משעה שנגזרה הגזרה, וזהו שאמר ג"כ "ויהי מקץ ל' שנה ות' שנה" וזמן זה הוא זמן אחר לא ההוא דכתיב שם, דמה דכתיב שם זמן דת' שנה הוא זמן גרות ועבדות ועינוי, והוא נגזר על זרען משעה שנולד יצחק, אבל זמן זה דת"ל שנה הוא זמן הקץ שנאמר לאברהם, שבו יגאלו בניו, כמוש"כ, וזהו דאמר מכיון שהגיע הקץ כהרף עין וכו' שהקב"ה עשה שלא יצטרכו להתעכב כהרף עין, ע"י שבט"ו בניסן וכו'.
הרא''ש בסוף פ' שמות
ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.
יש תימא מה היה צריך כל אלו הלשונות ישלחם יגרשם וכן במקום אחר שאמר גרש יגרש אתכם מזה.
ושמעתי טעם נכון לפי שהקב"ה שהוא דיין האמת ומתנהג עם בריותיו בחסד ובמשפט היתה מדת הדין מקטרגת לפניו ואומרת כך רבש"ע מה אתה עושה עם פרעה ועם עמו אתה גזרת על בניך שישתעבדו במצרים ת' שנה כדכתיב ועבדום וענו אותם ת' שנה ועדיין לא עבדום אלא רד"ו שנה את זה תעשה אם יהי רצון מלפניך ישלימו מנין השעבוד או תעשה דבר שפרעה ועמו ישלחום ויגרשום דהא א' מאלו הלשונות יספיק לפטור עבדיו ועמו דהאומר לעבדו הרי אתה משולח ממני או מגורש או פטור אתה יוצא לחירות ואז מי שעיניו פקוחות לדין במשפט כל בריותיו אמר כיון שכך הוא בעל כרחם ושלא בטובתם יצא מפיהם קומו צאו מתוך עמי ויקומו עבדיו וכו'. וא"ת מאי שנא מנין רד"ו לא פחות ולא יותר.
ושמעתי טעם כי בעוד שהיו אבותינו בשעבוד היו עומדין האבות ומתפללין תמיד בעד ישראל ואמר להם הקדוש ברוך הוא כלום יש בכם שירצה לגרע מאותיות שמו וכן אגרע ממנין השעבוד העתיד לבוא על ישראל אברהם ויעקב השיבו לאו כי כל האותיות צריכות לנו
עד שבא יצחק ואמר רבש"ע מן הדין היה שמי להיות נכתב בשי"ן וכן הוא בדברי הימים ושבועתו לישחק אני מוחל כבודי שיכתב בצד"י ותגרע מן החשבון עד שיגיע לעודף שיש מהש"ין עד הצד"י וכמה הוא רד"ו והיה כן וע"כ כתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ומלת ידענו מלשון וידע אלהים:
ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.
יש תימא מה היה צריך כל אלו הלשונות ישלחם יגרשם וכן במקום אחר שאמר גרש יגרש אתכם מזה.
ושמעתי טעם נכון לפי שהקב"ה שהוא דיין האמת ומתנהג עם בריותיו בחסד ובמשפט היתה מדת הדין מקטרגת לפניו ואומרת כך רבש"ע מה אתה עושה עם פרעה ועם עמו אתה גזרת על בניך שישתעבדו במצרים ת' שנה כדכתיב ועבדום וענו אותם ת' שנה ועדיין לא עבדום אלא רד"ו שנה את זה תעשה אם יהי רצון מלפניך ישלימו מנין השעבוד או תעשה דבר שפרעה ועמו ישלחום ויגרשום דהא א' מאלו הלשונות יספיק לפטור עבדיו ועמו דהאומר לעבדו הרי אתה משולח ממני או מגורש או פטור אתה יוצא לחירות ואז מי שעיניו פקוחות לדין במשפט כל בריותיו אמר כיון שכך הוא בעל כרחם ושלא בטובתם יצא מפיהם קומו צאו מתוך עמי ויקומו עבדיו וכו'. וא"ת מאי שנא מנין רד"ו לא פחות ולא יותר.
ושמעתי טעם כי בעוד שהיו אבותינו בשעבוד היו עומדין האבות ומתפללין תמיד בעד ישראל ואמר להם הקדוש ברוך הוא כלום יש בכם שירצה לגרע מאותיות שמו וכן אגרע ממנין השעבוד העתיד לבוא על ישראל אברהם ויעקב השיבו לאו כי כל האותיות צריכות לנו
עד שבא יצחק ואמר רבש"ע מן הדין היה שמי להיות נכתב בשי"ן וכן הוא בדברי הימים ושבועתו לישחק אני מוחל כבודי שיכתב בצד"י ותגרע מן החשבון עד שיגיע לעודף שיש מהש"ין עד הצד"י וכמה הוא רד"ו והיה כן וע"כ כתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו ומלת ידענו מלשון וידע אלהים:
כלי יקר שמות פרשת בא פרק יא פסוק ד
ומה שאמר אני יוצא,
היינו לומר לך שמתחילה יצא הקדוש ברוך הוא בעצמו כדי להפיל שר של מצרים, כי דבר זה אין כח ביד שום שליח או מלאך לעשותו,
ואחר זה שלח ה' משחיתים בבכורי מצרים, לכך נאמר אני יוצא בתוך מצרים ולא אמר [כפי הנראה כוונת הכלי יקר מדוע לא כתב אני נכנס (אור זורח)]בתוך ארץ מצרים, ואחר כך אמר ומת כל בכור בארץ מצרים,
אלא ודאי שיציאה ראשונה לא היתה בארץ כי אם בשמים.
ובזה מתורץ כל קושית המפרשים
כי איך אמרו על מכת בכורות אני ולא מלאך וכו' והרי הכתוב אומר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, אלא מחוורתא כדשנינן.
ונקט לשון יוצא על דרך שנאמר (ישעיה כו כא) כי הנה ה' יוצא ממקומו ודרשו חז"ל (ירושלמי תענית פרק ב הלכה א) יוצא מכסא רחמים ויושב לו על כסא דין, כך יציאה דהכא היא לעשות שפטים באלהיהם תחילה כמו שנאמר (ישעיה לד ה) כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד, כך הוא הענין כאן, וזה תירוץ יקר:
ומה שאמר אני יוצא,
היינו לומר לך שמתחילה יצא הקדוש ברוך הוא בעצמו כדי להפיל שר של מצרים, כי דבר זה אין כח ביד שום שליח או מלאך לעשותו,
ואחר זה שלח ה' משחיתים בבכורי מצרים, לכך נאמר אני יוצא בתוך מצרים ולא אמר [כפי הנראה כוונת הכלי יקר מדוע לא כתב אני נכנס (אור זורח)]בתוך ארץ מצרים, ואחר כך אמר ומת כל בכור בארץ מצרים,
אלא ודאי שיציאה ראשונה לא היתה בארץ כי אם בשמים.
ובזה מתורץ כל קושית המפרשים
כי איך אמרו על מכת בכורות אני ולא מלאך וכו' והרי הכתוב אומר ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם, אלא מחוורתא כדשנינן.
ונקט לשון יוצא על דרך שנאמר (ישעיה כו כא) כי הנה ה' יוצא ממקומו ודרשו חז"ל (ירושלמי תענית פרק ב הלכה א) יוצא מכסא רחמים ויושב לו על כסא דין, כך יציאה דהכא היא לעשות שפטים באלהיהם תחילה כמו שנאמר (ישעיה לד ה) כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד, כך הוא הענין כאן, וזה תירוץ יקר:
נושאים דומים
- תגובות
- 1
- צפיות
- 898
- תגובות
- 0
- צפיות
- 158