מנהגים מחודשים לליל הסדר

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
איסור דאורייתא? שנאמר?
לא תונו איש את עמיתו, בהונאת דברים הכתוב מדבר.
אין כאן שום הונאה אם אכן מצביע עליה מפני שכך הוא המנהג או בדרך בדיחותא בעלמא.
וכבר כתב אחד הרבנים המודרנים שאין לומר שלא עשני אשה ליד אשתו, וגם זה הבל.
שומע, ומ''מ מכוער הדבר, וכמאמר החכם בכל צחוק יש קצת אמת, וגם לדעתי דבר זה נכלל במאמר חז''ל כל ליצנותא אסירא.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לא תונו איש את עמיתו, בהונאת דברים הכתוב מדבר.
אין כאן שום הונאה אם אכן מצביע עליה מפני שכך הוא המנהג או בדרך בדיחותא בעלמא.
וכבר כתב אחד הרבנים המודרנים שאין לומר שלא עשני אשה ליד אשתו, וגם זה הבל.
שומע, ומ''מ מכוער הדבר, וכמאמר החכם בכל צחוק יש קצת אמת, וגם לדעתי דבר זה נכלל במאמר חז''ל כל ליצנותא אסירא.
יתכן.
 
 

יואלב

משתמש ותיק
ידוע לי מת"ח בדורינו, שכל הפסח אינו אוכל חריין, כי חושש שהחריף משביח את הטעם לפגם של החמץ הבלוע בשיניו [לא זכור לי אם חושש על השיניים עצמם ומחמיר על בעלי חיים לא בולעים, או העקר משום הסתימות] אבל בליל הסדר חושש לחזו"א שחסה אינה מרה ולכן אוכל דווקא חריין.

ועיין בהליכות שלמה שיש איש ידוע בירושלים המכשיר שיניים תותבות לפסח שכל הגדולים היו שולחים אליו.
 

לומד מכל אדם

משתמש ותיק
מהספר מלכות שלמה מנהגי הורונסטייפל (נמצא באוצה''ח) עמ' ריז - ''אחר חד גדיא הוי שרים שירה זו, ''רוח רוח רוח רוח מהעץ נפל תפוח הוא נפל מראש העץ הוא נפל והתפוצץ, חבל חבל חבל על התפוח שנפל, שנפל מראש העץ שנפל והתפוצץ עכ''ל, והדברים עומדים ברומו של עולם עפ''י סוד עד כאן לשון ספר מלכות שלמה ישנו באוצה''ח יעוין בהערות שם ביאור עמוק לשיר.
 

נפתולי

משתמש ותיק
טוביה פריד אמר:
file.php
בדרך אגב מצאנו כאן מנהג מחודש ונאה בתוספת הסבר נפלא מהצדיק מרופשיץ לקנות כל שנה הגדה נוספת.
והוא באמת מנהג מומלץ מאד למי שרוצה לקיים מצוות סיפור יציאת מצרים בהידור רב.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
לומד מכל אדם אמר:
מהספר מלכות שלמה מנהגי הורונסטייפל (נמצא באוצה''ח) עמ' ריז - ''אחר חד גדיא הוי שרים שירה זו, ''רוח רוח רוח רוח מהעץ נפל תפוח הוא נפל מראש העץ הוא נפל והתפוצץ, חבל חבל חבל על התפוח שנפל, שנפל מראש העץ שנפל והתפוצץ עכ''ל
קדמא ואזלא אמר:
נשמע כמו יונתן הקטן
כאן: https://jewiki.org.il/w/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%90%D7%A9%D7%9E%D7%9F&mobileaction=toggle_view_desktop
נכתב כך:
אהרן אשמן (4 באפריל 1896 – 8 במאי 1981) היה משורר, מחזאי, לבריתן ומתרגם עברי.

אהרן אשמן נולד בכ"א בניסן תרנ"ו ליעקב ישראל וללאה בת שלמה אידליק בבאלין (Балин) שבפלך פודוליה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). הוא התחנך ב"חדר" ולאחר מכן ב"חדר מתוקן" ציוני. [...]
שיריו מוכרים היטב לשוחרי הזמר העברי, בין היתר "שירת הנודד" המוכרת בפתיחה "הי ציוניוני הדרך" למנגינת מרדכי זעירא, (כותרת לתוכנית שירים עבריים בקול ישראל בזמנו), "עד אור הבוקר", "איל איל בן קרניים" ועוד. בין שיריו גם שירי ילדים מוכרים, ובהם "חבל, חבל שנפל" ("בפרדס נפל תפוח"),[4] וכן שירי חגים, כגון "כד קטן" ו"עוגה עוגה".
[4] ^ דוד אסף‏, 'רוח, רוח, רוח, רוח, בפרדס נפל תפוח': קינה על גלות ישראל?, בבלוג "עונג שבת", אוגוסט 2017 http://onegshabbat.blogspot.com/2017/08/blog-post_76.html (חסום לי. אולי מישהו שפתוח לו יביא את דבריו)
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לומד מכל אדם אמר:
מהספר מלכות שלמה מנהגי הורונסטייפל (נמצא באוצה''ח) עמ' ריז - ''אחר חד גדיא הוי שרים שירה זו, ''רוח רוח רוח רוח מהעץ נפל תפוח הוא נפל מראש העץ הוא נפל והתפוצץ, חבל חבל חבל על התפוח שנפל, שנפל מראש העץ שנפל והתפוצץ עכ''ל, והדברים עומדים ברומו של עולם עפ''י סוד עד כאן לשון ספר מלכות שלמה ישנו באוצה''ח יעוין בהערות שם ביאור עמוק לשיר.
לכאורה יסודו של מנהג זה הוא לבאר שהפיוטים של סוף ההגדה אינם קדושים על פי נגלה אלא שאפשר לכוון בהם לפירושים נשגבים בדיוק כמו שאפשר לכוון פירושים כאלה בפיוט "רוח רוח רוח רוח" (אך אין בזה משום זלזול בפיוטים אלו). וזה מתאים לכך שלאידך גיסא לגבי הפיוטים שהם כן שבח והודיה לה' היו שכללו בתוך ברכת השיר כמובא בהערה שם (אמנם הפיוט "אדיר הוא" שעיקרו בקשה אלא שמצרפים אליו שבחים לפי סדר א"ב לא שייך לכוללו בברכת השיר, אבל ודאי שקדושתו גדולה מהפיוטים שאחריו).

אגב, באוצר המקוון לא מצאתי ספר זה (ואולי הוצא מהאוצר בגלל עניין זה...)
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
כלומר, שלדעת מר - בחצר הורונסטייפל 'העתיקו' מאדם שנולד סמוך להסתלקות מייסדה?!
בפשטות, מדובר בגלגולו של שיר אידישאי עממי (וליתר דיוק: 'עפל וויל נישט פאלן', או 'רייסן ניסעלעך'), שתרגומו הנפוץ נפל בחלקו של א"א. הא ותול"מ.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דבש לפי אמר:
העניין בכרפס הוא "כיון שנפיק מפומא דרבותינו", ואם כן לכאורה עדיף סלק עלים כיון דנפיק מפומיה דר' זעירא "שכן רב מטבל בתורדין", אלא שיש להסתפק אם היינו מבושלים או לא (כי תרדין חיים אין דרך לאכלם וברכתם שהכל, ואולי בעלים צעירים כן דרך לאכלם על ידי טיבול וכך עשה רב) ולכן מספק אין עושים כן, ואז נשאר לנו את דברי הראשונים (וגם בראשונים יש עוד לשונות, אלא שלשון זה שנשתגר על ידי הסימן שנוסד על ידי אחד הראשונים והתקבל מאוד, לפיכך הוא ננקט לעיקר).
אתה מתכוין למהר''י מולין שהביא הב''י וספק אפי' אם נקרא ראשון, אבל בספרי סי' תעג,ו, הבאתי דכבר כתב כן המנהיג שהיה קדמון ותלמיד ר''י הזקן. ואני מעלה כאן את ספרי.
למאי נפקא מינה? והאם במהר"י מולין לא נוהג הואיל ונפיק מפומיה דרבותינו?


(באתי להראות בזה את גודל המציאה, שדבר שיוחס למהר''י מולין שספק אפי' אם נקרא ראשון, נמצא בדברי המנהיג שהיה ראשון קדמון). 
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אתה מתכוין למהר''י מולין שהביא הב''י וספק אפי' אם נקרא ראשון, אבל בספרי סי' תעג,ו, הבאתי דכבר כתב כן המנהיג שהיה קדמון ותלמיד ר''י הזקן. ואני מעלה כאן את ספרי.
למאי נפקא מינה? והאם במהר"י מולין לא נוהג הואיל ונפיק מפומיה דרבותינו?
(באתי להראות בזה את גודל המציאה, שדבר שיוחס למהר''י מולין שספק אפי' אם נקרא ראשון, נמצא בדברי המנהיג שהיה ראשון קדמון). 
אני התכוונתי לדברי מייסד סימני "קדש ורחץ" שכנראה קדם למנהיג (ואולי גם ר' יוסף טוב עלם שודאי קדם למנהיג - אך הוא הציע ארבע אפשרויות [ואולי הראשון ראשון קודם, והכרפס שני אצלו]: "שקיל גרגירא או כרפסא או כוסברתא או (חסא) [חמא]"),
והמנהיג והמהרי"ל והאר"י רק מבארים את הטעם לכך שמחבר הסימנים הוציא מפיו "כרפס" (בין אם אכן זו כוונתו בעצמו, ובין אם גלגלו משמיים שינקוט כך), אבל יסוד הדבר להקפיד על זה דווקא לא מתחיל ברמז שהם כתבו אלא בכך שמייסד הסימנים כתב לשון זו.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
למאי נפקא מינה? והאם במהר"י מולין לא נוהג הואיל ונפיק מפומיה דרבותינו?
(באתי להראות בזה את גודל המציאה, שדבר שיוחס למהר''י מולין שספק אפי' אם נקרא ראשון, נמצא בדברי המנהיג שהיה ראשון קדמון). 
אני התכוונתי לדברי מייסד סימני "קדש ורחץ" שכנראה קדם למנהיג (ואולי גם ר' יוסף טוב עלם שודאי קדם למנהיג - אך הוא הציע ארבע אפשרויות [ואולי הראשון ראשון קודם, והכרפס שני אצלו]: "שקיל גרגירא או כרפסא או כוסברתא או (חסא) [חמא]"),
והמנהיג והמהרי"ל והאר"י רק מבארים את הטעם לכך שמחבר הסימנים הוציא מפיו "כרפס" (בין אם אכן זו כוונתו בעצמו, ובין אם גלגלו משמיים שינקוט כך), אבל יסוד הדבר להקפיד על זה דווקא לא מתחיל ברמז שהם כתבו אלא בכך שמייסד הסימנים כתב לשון זו.
בפשטות אין מדבריו שום ראיה אלא נקט דוגמאות בעלמא.
 
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כלומר, שלדעת מר - בחצר הורונסטייפל 'העתיקו' מאדם שנולד סמוך להסתלקות מייסדה?!
סמוך להסתלקות מייסדה, אבל 27 שנה לפני לידת האדמו"ר שמנהגיו מובאים במלכות שלמה
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
וכי החריין נולד היום? האם מצינו בא' מהפוסקים חומרא לא לאכול חריף בפסח?
ראה שו"ת 'מנחת שלמה' ח"ב סי' מו (ע' קצו ואילך), וש"נ.

[חיפוש באוצה"ח '+חריף +שיניים +פסח' יגלה למר שפע מקורות בנושא].
 

אבי חי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אבי חי אמר:
וכי החריין נולד היום? האם מצינו בא' מהפוסקים חומרא לא לאכול חריף בפסח?
ראה שו"ת 'מנחת שלמה' ח"ב סי' מו (ע' קצו ואילך), וש"נ.

[חיפוש באוצה"ח '+חריף +שיניים +פסח' יגלה למר שפע מקורות בנושא].
ליתר דיוק - ההערה היתה על הצד שהועלה שאף מי שאין לו שיניים תותבות או סתימות וכו' יש לו מקום להחמיר, מצד בליעת השיניים עצמן.

מרפרוף ב'שפע המקורות' לא מצאתי א"א שמעלה רעיון זה. מנחת שלמה פתוח לי רק כמה שורות, ובהן הוא מדבר על שיניים תותבות.


מי שיש לו סתימות או שיניים תותבות וכ"ש קוביות מתכת, אכן יש מקום גדול להחמיר (אולי מדינא, איני בקי) לא לאכול חריף או רותח מעת לעת לפני זמן איסור חמץ, ובסוף הזמן ישתה תה הכי רותח שיכול. וגם אז יתכן שכדאי להמנע מלאכול בפסח דבר רותח מאד.
 
 
נראה, שאף מי שמקיל ב'חריין' יש לומר שסובר שדבר חריף אינו אלא צנון וחילתית.
ולפיכך ראוי להחמיר לא ליקח צנון על הכרפס, גם לא לאכול צנון כל הפסח כי הוא חמור הרבה יותר מ'חריין'.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
דבש לפי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
(באתי להראות בזה את גודל המציאה, שדבר שיוחס למהר''י מולין שספק אפי' אם נקרא ראשון, נמצא בדברי המנהיג שהיה ראשון קדמון). 
אני התכוונתי לדברי מייסד סימני "קדש ורחץ" שכנראה קדם למנהיג (ואולי גם ר' יוסף טוב עלם שודאי קדם למנהיג - אך הוא הציע ארבע אפשרויות [ואולי הראשון ראשון קודם, והכרפס שני אצלו]: "שקיל גרגירא או כרפסא או כוסברתא או (חסא) [חמא]"),
והמנהיג והמהרי"ל והאר"י רק מבארים את הטעם לכך שמחבר הסימנים הוציא מפיו "כרפס" (בין אם אכן זו כוונתו בעצמו, ובין אם גלגלו משמיים שינקוט כך), אבל יסוד הדבר להקפיד על זה דווקא לא מתחיל ברמז שהם כתבו אלא בכך שמייסד הסימנים כתב לשון זו.
בפשטות אין מדבריו שום ראיה אלא נקט דוגמאות בעלמא.
לשיטתי שהעניין הוא כיון דנפיק מפומיה אז מאי נפק"מ אם הוא התכוון לתת דוגמאות בעלמא - עדיין כך נפיק מפומיה (וייתכן ומסתבר שגם בעל סימני "קדש ורחץ" נקט את שמו של אחד הירקות שהיו שלקחו לטיבול זה ולא על מנת להורות שהוא עדיף על אחרים, אך כיון דנפיק מפומיה אז החלו מכאן ואילך להעדיף דווקא ירק זה ורמזו בו רמזים).
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אבר כיונה אמר:
. . האדמו"ר שמנהגיו מובאים במלכות שלמה
שבפשטות - לא המציא מדילי' ושינה ממנהג אבותיו הק', וכידוע למכיריו.
מפורשים שם להדיא שינויי מנהגים בינו לאביו (כגון שאביו כלל בתוך ברכת השיר את הפיוטים "ויהי בחצי הלילה" "ואמרתם זבח פסח" "כי לו נאה").
(אך באמת מסתבר לי שהמנהג הנידון כאן אכן הונהג לכל המאוחר על ידי אביו.)
 

יהיה טוב

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
איסור דאורייתא? שנאמר?
לא תונו איש את עמיתו, בהונאת דברים הכתוב מדבר.
אין כאן שום הונאה אם אכן מצביע עליה מפני שכך הוא המנהג או בדרך בדיחותא בעלמא.
וכבר כתב אחד הרבנים המודרנים שאין לומר שלא עשני אשה ליד אשתו, וגם זה הבל.
א. אם אני לא טועה 'אונאה', לא הונאה.
ב. יש מספיק נשים שכן יפגעו מזה.
 
 
חלק עליון תַחתִית