חפץ בהיצדקו
משתמש רגיל
בספר הנפלא מאור השבת חלק ה שיצא לאור ממש לאחרונה מובאת רשימה של דברים שאדם דש בהם בשבת קודש, בין הדברים הוא כותב שם דבר מעניין מאוד, לענין טישיו "צץ רץ" שגם אם פותחים אותו מערב שבת הרי שבמקום החריץ בחלק מהחברות כתובות אותיות, וכשמוציאים את הטישיו הראשון הרי הוא מרחק האותיות וכן כשמוציא את הטישיו האחרון הוא מקרב את האותיות, ולכן הוא כותב [עפ"י משנ"ב סי' שמ שמכריע לענין קירוב וריחוק אותיות שאם אפשר בדרך אחרת ראוי להימנע מזה לכתחילה] שראוי להוציא את הטישיו הראשון בערב שבת [וכן לא להוציא את האחרון בשבת] כמובן שזה רק לכתחילה והדבר תלוי במחלוקת האחרונים לענין קירוב וריחוק. עכת"ד
אמנם יש לדון בזה שיתכן שכל איסור קירוב וריחוק אותיות הוא רק כשהוא עושה מעשה באותיות עצמם והיינו שהוא מפריד אותם אבל לא כשה מופרדים כבר והוא רק מניח משהו החוצץ ביניהם ודומה הדבר למי שיניח קיסם על תיבה כתובה כעין זה:קירוב וריחוק, ברור הדבר שבכה"ג לא חשיב קירוב וריחוק וא"כ אפשר דה"ה בנידון דידן שהאותיות כבר פרודות אלא שהוא מבליט את הפירוד על ידי הטישיו.
אשמח לשמוע את חוו"ד הלומדים בענין זה.
אמנם יש לדון בזה שיתכן שכל איסור קירוב וריחוק אותיות הוא רק כשהוא עושה מעשה באותיות עצמם והיינו שהוא מפריד אותם אבל לא כשה מופרדים כבר והוא רק מניח משהו החוצץ ביניהם ודומה הדבר למי שיניח קיסם על תיבה כתובה כעין זה:
אשמח לשמוע את חוו"ד הלומדים בענין זה.