כבוש כמבושל בשבת

נתן הבבלי

משתמש ותיק
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​

פלוגתא באחרונים, ראה מש"כ בחכמת אדם כלל נח אות א' להשיג על הכו"פ שכתב שבשבת כבוש כמבושל הוא מהתורה. ומש"כ הגר"ז סימן שכא סעיף ג'.


חכמת אדם - כלל נח אות א' וז"ל: קבלו חז"ל דכבוש הוא כמבושל רצה לומר שמבליע ומפליט כאילו בשלו יחד (אבל אין רצונו לומר שיהיה לכל דבר כמבושל שהרי לענין בשר וחלב פטור ומותר מן התורה מדכתיב לא תבשל וכן לענין שבת ודאי פטור שאינו חייב אלא בתולדות אש וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות שבת ומה שכתב בפרק כ"ב הכובש כבשים אסור דהוי כמבשל רצה לומר אסור לעשות כן מדרבנן והא ראיה שלא כתב בפרק ט' אלא כתב בפרק השבותים ובכרתי ופלתי סימן ק"ה שגג בזה דסובר דמן התורה כתב הרמב"ם דאסור) עיי"ש.
 

HaimL

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש
 

מה הבעיה, בע"ש הוציאם קודם שנכבשו כ"צ ובשבת הכניס שוב וגמר כיבושם. מלבד זאת, כ"ד שעות אינם מצומצמות, וביה"ש לשני הצדדים תופס.
 
HaimL אמר:
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש
הרי המניח תבשילו על האש סמוך ליציא השבת ולא הגיע למאב"ד עד מוצש"ק וכי סבור הנך שפטור?
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
HaimL אמר:
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש
הרי המניח תבשילו על האש סמוך ליציא השבת ולא הגיע למאב"ד עד מוצש"ק וכי סבור הנך שפטור?
 

המנ"ח מסתפק במקרה כזה לגבי זריעה ואולי גם בבישול, וכמדומני ברש"ש בדף ה. בגמ' שבת גם מסתפק בבישול.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
נתן הבבלי אמר:
קימ"ל ביו"ד סי' קה לגבי איסור והיתר דכבוש כמבושל, ילע"י מה יהיה הדין לגבי שבת אם כבש תפו"א וכדו' במים כ"ד שעות, ,האם אסור והאם יש מקור לזה.​
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש

מה הבעיה, בע"ש הוציאם קודם שנכבשו כ"צ ובשבת הכניס שוב וגמר כיבושם. מלבד זאת, כ"ד שעות אינם מצומצמות, וביה"ש לשני הצדדים תוספים.
כבוש זה רק רצוף כך משמע בטור שם וככ רעקא שם
ופשוט שסגי להתחיל כבישה בשבת
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
HaimL אמר:
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש
הרי המניח תבשילו על האש סמוך ליציא השבת ולא הגיע למאב"ד עד מוצש"ק וכי סבור הנך שפטור?
 

המנ"ח מסתפק במקרה כזה לגבי זריעה ואולי גם בבישול, וכמדומני ברש"ש בדף ה. בגמ' שבת גם מסתפק בבישול.


מצאתי.
המנ"ח סוף מצוה רצ"ח כתב דבכה"ג ל"ה אפייה והרש"ש בפרק כלל גדול דף עג. כתב דהוי אפייה.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
ממ"נ, אם התחיל מבעו"י הרי התחיל בהיתר. ואם הניחו בשבת, לא נגמרה כבישתו עד למוצ"ש

מה הבעיה, בע"ש הוציאם קודם שנכבשו כ"צ ובשבת הכניס שוב וגמר כיבושם. מלבד זאת, כ"ד שעות אינם מצומצמות, וביה"ש לשני הצדדים תוספים.
כבוש זה רק רצוף כך משמע בטור שם וככ רעקא שם
ופשוט שסגי להתחיל כבישה בשבת
 

זכור לי שיש אחרונים שדימו דין גמר כבישה בשבת, לדין בישול אחר בישול. ולכן אסרו להחזיר חמוצים שלא נגמרו כ"צ. ומי שהתיר משום דכבישה מדרבנן ל"א כבישה אחר כבישה. ודבריך כנראה מיירי בדאורייתא.
 

נתן הבבלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
נתן הבבלי אמר:
נדיב לב אמר:
מה הבעיה, בע"ש הוציאם קודם שנכבשו כ"צ ובשבת הכניס שוב וגמר כיבושם. מלבד זאת, כ"ד שעות אינם מצומצמות, וביה"ש לשני הצדדים תוספים.
כבוש זה רק רצוף כך משמע בטור שם וככ רעקא שם
ופשוט שסגי להתחיל כבישה בשבת

זכור לי שיש אחרונים שדימו דין גמר כבישה בשבת, לדין בישול אחר בישול. ולכן אסרו להחזיר חמוצים שלא נגמרו כ"צ. ומי שהתיר משום דכבישה מדרבנן ל"א כבישה אחר כבישה. ודבריך כנראה מיירי בדאורייתא.

לא הבנתי אותך
 

הערשל

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
המנ"ח מסתפק במקרה כזה לגבי זריעה
יש מי שמסתפק לעניין זריעה ?

לענין זריעה ודאי חייב שהרי אין הזרע נקלט עד ג' ימים, אך המנ"ח מסתפק אם גם קליטה נחשבת זריעה, שאם יהיה היכ"ת שיקלוט באותו יום יתחייב פעמיים משום זורע. 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
אין חכמה אמר:
נדיב לב אמר:
המנ"ח מסתפק במקרה כזה לגבי זריעה
יש מי שמסתפק לעניין זריעה ?

ראה ברש"ש שם ובמנ"ח שם מצוה לב זריעה אות א. בליקט הזרע קודם שנשרש, אם נפטר למפרע.
זה ספק אחר כמובן
כוונתי היתה האם יש מי שמסתפק שזורע אינו חייב עד שיקלוט בשבת כפי שהיה משמע מדבריך
[שזה לא יתכן שהרי הקליטה בג' ימים]
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
נתן הבבלי אמר:
נדיב לב אמר:
נתן הבבלי אמר:
כבוש זה רק רצוף כך משמע בטור שם וככ רעקא שם
ופשוט שסגי להתחיל כבישה בשבת

זכור לי שיש אחרונים שדימו דין גמר כבישה בשבת, לדין בישול אחר בישול. ולכן אסרו להחזיר חמוצים שלא נגמרו כ"צ. ומי שהתיר משום דכבישה מדרבנן ל"א כבישה אחר כבישה. ודבריך כנראה מיירי בדאורייתא.

לא הבנתי אותך

כתבתי שני דברים א. יש מחלוקת באחרונים לגבי החזרת דבר שנכבש שלא כ"צ ב. ולפ"ז מה שכתבת כבוש דווקא רצוף, וכן ראיתי שציין הפמ"ג בשפ"ד סימן צח בפשטות וכמו שציינת מד' הטור והרעק"א, אז נצטרך לבאר דכ"ז לעבור עליו באיסור מהתורה, אבל גם אם גמר כיבושו חשיב כבישה עכ"פ מדרבנן לענין שבת, דלא גרע מקולייס האספנין ואולי זה טעם האוסרים, אבל אחפש בלנ"ד מה טעם האוסרים במקרה שכתבתי. אבל מצאתי כדבריך בשו"ת שב"י חיו"ד סימן כז שכתב שאם היה כבוש כ"ג שעות והוציאהו ואח"כ החזירו שעה אחת אין זה כבוש כמובשל לעניין שבת.​
 

שינובה

משתמש ותיק
לגבי מניח קדרה על האש בשבת ומתבשל רק במוצא"ש נחלקו בזה האב"נ והגאון מקינצק.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שינובה אמר:
לגבי מניח קדרה על האש בשבת ומתבשל רק במוצא"ש נחלקו בזה האב"נ והגאון מקינצק.


כוונתך לתלמידו החלקת יואב או"ח סימן י'. אבל ציינתי מה שרגילים העולם לתלות ברש"ש והמנ"ח. בכ"מ כבר הפמ"ג בפתיחה הכוללת להלכות שבת נסתפק בקדירה, והמהרש"ם וערוך השולחן ועוד ועוד דנו בזה.

כמו"כ האבני נזר והחלק"י עוסקים במפורש גם בתחילת כבישה בשבת. והח"א בספרו זכרו תורת משה פרק לז סעיף ג כתב שאוסר לכבוש מיני ירקות וכדומה אף בלא מלח אלא במים לבד עיי"ש.

שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן שצז וז"ל: והנראה לי בזה דמשום מלאכה לא היה איסור לבשל סמוך לחשיכה שלא יגיע לכמאכל בן דרוסאי עד שתחשך. דהנה אם יבשל סמוך לחשיכה בכה"ג שיגיע בחול לכמאכל בן דרוסאי נראה דאין בו איסור תורה. דאין חיוב בשבת ויום טוב אלא אם כן עשה המעשה בשבת ותיעשה המלאכה בשבת. כעין ששנינו [שבת קב ע"א] לענין חיוב חטאת שאין חייבין עד שתהא תחילתן שגגה וסופן שגגה. הוא הדין שאין חייבין אלא אם כן היה תחילתן וסופן בשבת. ואם כן האופה ביום טוב ערב שבת סמוך לחשיכה וקרמו פניה משחשיכה אין לחייבו משום יום טוב שהרי לא הי' סופו ביום טוב. ולא משום שבת שלא הי' תחילתן בשבת. ושבת ויום טוב אין מצטרפין לאיסור תורה כיון דיום טוב ושבת שתי קדושות ואף דמדרבנן אסור משום יום טוב שהרי המעשה ביום טוב. כמו הכובש כבשים בשבת דאסור משום שבות [עי' רמב"ם שבת פכ"ב ה"י] אף שלא נעשה כבוש רק אחר מעת לעת שהוא חול. מכל מקום אסור מדרבנן משום המעשה. מכל מקום כיון דליכא איסור תורה. שוב מותר משום עירוב תבשילין. [ע"ע באג"ט מ' זורע ס"ק ח' אות ח' בהג"ה]:


 
חלק עליון תַחתִית