לכאורה הנידון הוא אם הולכים בתר הסיבה או בתר המטרה.אור זורח אמר:ראיתי מובא שהגרש''ז זצ''ל התיר להנות מן המלאכה בשבת היות והבן עשה על דעת עצמו כי פחדו גדול מאביו.
אך בשם מרן הגר''ח קניבסקי שליט''א כתבו שגם זה נחשב לצורך אביו ואין להנות מן המלאכה בשבת קודש.
ויש להבין מה נקודת הנידון בזה.
בסוגיא דיבמות מבואר דאם עשה על דעת אביו הוא איסור דאורייתא של אביו, ומזה יש להסיק דאולי יהיה בזה דין מעשה שבת, מה שאין כן אם לא עשה על דעת אביו דזה רק חינוך ואין בו דעת ומותר ליהנות.HaimL אמר:היכן כתוב שמלאכה שעשאה קטן ע"ד אביו אסורה בשבת?
על איזה איסור דאורייתא עובר אביו (אם לא עשאו שליח שאז אולי יש שליחות לקטן לדב"ע)?כמעיין המתגבר אמר:בסוגיא דיבמות מבואר דאם עשה על דעת אביו הוא איסור דאורייתא של אביו, ומזה יש להסיק דאולי יהיה בזה דין מעשה שבת, מה שאין כן אם לא עשה על דעת אביו דזה רק חינוך ואין בו דעת ומותר ליהנות.HaimL אמר:היכן כתוב שמלאכה שעשאה קטן ע"ד אביו אסורה בשבת?
ושמרתם את השבת אתה ובנך, להזהיר גדולים על הקטנים.HaimL אמר:על איזה איסור דאורייתא עובר אביו (אם לא עשאו שליח שאז אולי יש שליחות לקטן לדב"ע)?כמעיין המתגבר אמר:בסוגיא דיבמות מבואר דאם עשה על דעת אביו הוא איסור דאורייתא של אביו, ומזה יש להסיק דאולי יהיה בזה דין מעשה שבת, מה שאין כן אם לא עשה על דעת אביו דזה רק חינוך ואין בו דעת ומותר ליהנות.HaimL אמר:היכן כתוב שמלאכה שעשאה קטן ע"ד אביו אסורה בשבת?
שהוא מוזהר להפרישו, זה מבואר בגמרא. אבל אם לא רצה להפרישו, מי אמר שזה נחשב כאילו עבר על איסור של מלאכת שבת, שייאסר עליו הדבר בשביל זה? הלא אפילו לא הייתה אמירה, כפי שאסרו אמירה לנכרי שבותכמעיין המתגבר אמר:ושמרתם את השבת אתה ובנך, להזהיר גדולים על הקטנים.HaimL אמר:על איזה איסור דאורייתא עובר אביו (אם לא עשאו שליח שאז אולי יש שליחות לקטן לדב"ע)?כמעיין המתגבר אמר:בסוגיא דיבמות מבואר דאם עשה על דעת אביו הוא איסור דאורייתא של אביו, ומזה יש להסיק דאולי יהיה בזה דין מעשה שבת, מה שאין כן אם לא עשה על דעת אביו דזה רק חינוך ואין בו דעת ומותר ליהנות.
א"כ, דנים אותו כאמירה לנכרי, ולא מחמת האיסור שעל אביו (שהרי דנים כאן על חש"ו בסתם, ולא על אביו). וזה אומר שאין שייכות בין האזהרה להפרישו לבין ההנאה ממלאכת שבת שלו.פאר אמר:image.png
ידידי חיימלHaimL אמר:שהוא מוזהר להפרישו, זה מבואר בגמרא. אבל אם לא רצה להפרישו, מי אמר שזה נחשב כאילו עבר על איסור של מלאכת שבת, שייאסר עליו הדבר בשביל זה? הלא אפילו לא הייתה אמירה, כפי שאסרו אמירה לנכרי שבותכמעיין המתגבר אמר:ושמרתם את השבת אתה ובנך, להזהיר גדולים על הקטנים.HaimL אמר:על איזה איסור דאורייתא עובר אביו (אם לא עשאו שליח שאז אולי יש שליחות לקטן לדב"ע)?
אכן כן מצאתי כדבריך בספר ארחות שבת ח''ב עמ' תקע''ב שכל האיסור להנות ממעשה קטן הוא ממה שהראשונים דימו מלאכת קטן למלאכת עכו''ם ומבואר להדיא שאין זה מחמת האיסור של אביוHaimL אמר:א"כ, דנים אותו כאמירה לנכרי, ולא מחמת האיסור שעל אביו (שהרי דנים כאן על חש"ו בסתם, ולא על אביו). וזה אומר שאין שייכות בין האזהרה להפרישו לבין ההנאה ממלאכת שבת שלו.
בספר ארחות שבת הנזכר לעיל מבואר כדברי ידידנו הרב חיימל שליט''אכמעיין המתגבר אמר:ידידי חיימל
אור זורח אמר:ראיתי מובא שהגרש''ז זצ''ל התיר להנות מן המלאכה בשבת היות והבן עשה על דעת עצמו כי פחדו גדול מאביו. אך בשם מרן הגר''ח קניבסקי שליט''א כתבו שגם זה נחשב לצורך אביו ואין להנות מן המלאכה בשבת קודש. ויש להבין מה נקודת הנידון בזה.
אור זורח אמר:ויש להבין מה נקודת הנידון בזה.
משה נפתלי אמר:טוען ההר האחד: ...
טוען לעומתו ההר האחר...
ומי יהין להכניס ראשו בין שני הרים גדולים?
היטפלות שוא.יושב אוהלים אמר:וכי לנסות להבין "במאי קמיפלגי" נקרא "להכניס ראשו בין שני הרים גדולים"?? אתמהה.
באמת רציתי להבין דבריך, למה אין לשאול שאלה כדי להבין מהו נקודת המחלוקת בין שני גדולים? (ובפרט בדבר הנוגע להלכה, ויש ללמוד מזה נ"מ גם למקרים אחרים)?משה נפתלי אמר:היטפלות שוא.יושב אוהלים אמר:וכי לנסות להבין "במאי קמיפלגי" נקרא "להכניס ראשו בין שני הרים גדולים"?? אתמהה.
יושב אוהלים אמר:רציתי להבין דבריך, למה אין לשאול שאלה כדי להבין מהו נקודת המחלוקת בין שני גדולים?
בברותי לא זכיתי להבין את פירוש המילים הגבוהות האלה: "חיתום הצגת־עמדות־מנוגדות בשאלה רטורית", ואיתכם סליחה.משה נפתלי אמר:יושב אוהלים אמר:רציתי להבין דבריך, למה אין לשאול שאלה כדי להבין מהו נקודת המחלוקת בין שני גדולים?כלום אין מובן שאין כאן אלא חיתום הצגת־עמדות־מנוגדות בשאלה רטורית. אתמהה.
הוא לגמרי צודק, גם אם יש איסור דאורייתא, מ"מ האיסור הנאה אינו תלוי בזה כלל והוא ג"כ ללא אביו כלל.כמעיין המתגבר אמר:ידידי חיימלHaimL אמר:שהוא מוזהר להפרישו, זה מבואר בגמרא. אבל אם לא רצה להפרישו, מי אמר שזה נחשב כאילו עבר על איסור של מלאכת שבת, שייאסר עליו הדבר בשביל זה? הלא אפילו לא הייתה אמירה, כפי שאסרו אמירה לנכרי שבותכמעיין המתגבר אמר:ושמרתם את השבת אתה ובנך, להזהיר גדולים על הקטנים.
חבל על המלל
עי' יבמות קיד.
יושב אוהלים אמר:אשמח אם תסביר בשפה פשוטה יותר.
זה גם בשבת עצמו, ולכו"ע אסור דהוי לצורך אביו, דקיים רצון אביו.יושב אוהלים אמר:לכאורה הנידון הוא אם הולכים בתר הסיבה או בתר המטרה.
הסיבה הוא הפחד מאביו, צורך עצמו, המטרה הוא לעשות מה שאביו ביקש, צורך אביו.
הדברים מובאים בספר 'מאור השבת' (ח"א סי' יח הע' יד) הובאו דברי מרן הגרשז"א זצ"ל שהתיר וכנ"ל, אך מרן הגרח"ק שליט"א פסק שם לאיסור, יעויי"ש.אור זורח אמר:ראיתי מובא שהגרש''ז זצ''ל התיר להנות מן המלאכה בשבת היות והבן עשה על דעת עצמו כי פחדו גדול מאביו.
אך בשם מרן הגר''ח קניבסקי שליט''א כתבו שגם זה נחשב לצורך אביו ואין להנות מן המלאכה בשבת קודש.