עמק יזרעאל
משתמש ותיק
קורה לי הרבה שאני לא מספיק לומר ויכולו עם הציבור השאלה אם לומר ויכולו אח''כ בקידוש ביחד עם המקדש שרי?
אבי חי אמר:לומר ביחד עם המקדש ודאי לא חשיב כאומר פעמיים.
אולי כדמות ראיה מהקורא שמו"ת עם קריאה"ת, שעלה לו רק את שקרא ולא את של החזן.עמק יזרעאל אמר:לומר ביחד עם המקדש ודאי לא חשיב כאומר פעמיים.
למה ?
לא הבנתי הקשר. אטו מובא בדרשו שהחשיב זאת כקריאה ב' פעמים - השמיעה והאמירה?עמק יזרעאל אמר:על כל פנים בד' הסטייפלער [מובא בדרשו]?
אבי חי אמר:לא הבנתי הקשר. אטו מובא בדרשו שהחשיב זאת כקריאה ב' פעמים - השמיעה והאמירה?עמק יזרעאל אמר:על כל פנים בד' הסטייפלער [מובא בדרשו]?
עמק יזרעאל אמר:קורה לי הרבה שאני לא מספיק לומר ויכולו עם הציבור השאלה אם לומר ויכולו אח''כ בקידוש ביחד עם המקדש שרי?
אפשר לאמרו 'אף' ביחיד, ובטל הספק מעיקרו.עמק יזרעאל אמר:קורה לי הרבה שאני לא מספיק לומר ויכולו עם הציבור . .
מנא לך שהוא החשיב את זה כפעמיים, אולי רק כפעם אחד, ואח"כ אמר עוד פעם עם התרגום? וככה מסתבר.עמק יזרעאל אמר:הסטייפלער היה קורא את השניים מקרא ביחד עם הבעה''ק
החזון איש אחז שבדווקא אין לנהוג כך, כי זה דרך יוהרא, (ואם לא אמרו עם הציבור יאמר ביחידות), אבל כמדומני שהמנהג המקובל אינו כדעת החזו"א.עמק יזרעאל אמר:אבל יש מנהג של עדות ובשניים ושאלתי לכתחילה
לא משום דרך יוהרא... אלא...יושב אוהלים אמר:החזון איש אחז שבדווקא אין לנהוג כך, כי זה דרך יוהרא, (ואם לא אמרו עם הציבור יאמר ביחידות), אבל כמדומני שהמנהג המקובל אינו כדעת החזו"א.עמק יזרעאל אמר:אבל יש מנהג של עדות ובשניים ושאלתי לכתחילה
חזו"א או"ח סי' לח אות י
ונראה דאין להדר אחר שנים דלא מצינו בפוסקים הידור של שנים ויש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על מעשה בראשית.
הצעיר שבחבורה אמר:לא משום דרך יוהרא... אלא...
מה החשש בזה?הצעיר שבחבורה אמר:ויש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על מעשה בראשית.
יושב אוהלים אמר:מנא לך שהוא החשיב את זה כפעמיים, אולי רק כפעם אחד, ואח"כ אמר עוד פעם עם התרגום? וככה מסתבר.עמק יזרעאל אמר:הסטייפלער היה קורא את השניים מקרא ביחד עם הבעה''ק
שעלול להיראות כאילו סבור שאמיתות מעשה בראשית צריכה שיעידו עליה.יושב אוהלים אמר:הצעיר שבחבורה אמר:לא משום דרך יוהרא... אלא...מה החשש בזה?הצעיר שבחבורה אמר:ויש לחוש דמחזי כמעמיד עדים על מעשה בראשית.
שומה כעונה, איך יהיה עונה שתי פעמים כאחד?יהודי רציני אמר:אין שום סיבה שלא יחשב לו כשתי פעמים
פינחס רוזנצוויג אמר:שומה כעונה, איך יהיה עונה שתי פעמים כאחד?יהודי רציני אמר:אין שום סיבה שלא יחשב לו כשתי פעמים
שמא כוונת מר לתוספות ברכות כא: ד"ה עד, ודפח"ח.יושב אוהלים אמר:אמנם כמדומני שיש נידון בפוסקים לגבי שמיעת קריאת התורה
לענ"ד זה חילוק מתוק מאוד.יושב אוהלים אמר:ואולי יש לחלק בין אומר ושומע אותו דבר לאומר 2 דברים נפרדים
אם כוונת מר להא דמ"ב תר"צ סקי"ג יש לדון דחיישינן שמא לא יכוון, מיהו לשתי קריאות ודאי שאינו עולה לו.יושב אוהלים אמר:יש מחלוקת גבי קריאת המגילה אם עדיף לשמוע מפי הקורא בשתיקה, או לקרוא בעצמו
איך יתכן שמישהו יצטרך 2 קריאות בפורים?פינחס רוזנצוויג אמר:אם כוונת מר להא דמ"ב תר"צ סקי"ג יש לדון דחיישינן שמא לא יכוון, מיהו לשתי קריאות ודאי שאינו עולה לו.יושב אוהלים אמר:יש מחלוקת גבי קריאת המגילה אם עדיף לשמוע מפי הקורא בשתיקה, או לקרוא בעצמו
הצעיר שבחבורה אמר:ברור שלא נחשב כשנים, ועי' הל' זימון.
שמא יש ראיה מכאן..כמעיין המתגבר אמר:גם אני מצטרף לדברי הארייות שבחבורה שפשוט שלא חשיב כאומר פעמיים דשומע כעונה, ואי אפשר לומר פעמיים בבת אחת, כך מסתבר הגם שאין ראיה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפג סעיף ז
(כז) נכון הדבר - היינו אף דמדינא היה יותר נכון שישמעו המסובין כל הבהמ"ז מפי המזמן והוא יוציאם בברכתו ובעצמן לא יברכו כלל מ"מ בעבור שמצוי בעו"ה שהמסובין מסיחין דעתם ואינם מכוונין לדברי המברך כלל ונמצא שחסר להם בהמ"ז לגמרי ומבטלין עשה דאורייתא בידים לכך נכון כהיום יותר שהמסובין יאמרו בעצמן בלחש כל מלה ומלה עם המברך כדי שיברכו יחדו ונקרא עי"ז ברכת זימון ומתקיים מה שאמר הכתוב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו דמזה ילפינן ברכת זימון וכמ"ש לקמן [בסימן קצ"ב במ"ב]:
(כח) כל ברכה וברכה - ועכ"פ יזהרו לומר עמו בלחש ברכה ראשונה דאל"ה להרבה פוסקים לא מקרי זימון כלל וכדלקמן בסימן רי"ש [אחרונים] ולפ"ז מה שנוהגין הרבה אנשים שאחר שאמרו ברוך שאכלנו וכו' כל אחד ואחד מברך בקול רם בפ"ע שלא כדין הם עושין אלא המברך צריך לברך ברכה ראשונה עכ"פ בקול רם כדי שישמעו המסובין והם יאמרו בלחש עמו מלה במלה ורק בסיום הברכה יקדימו לסיים כדי שיענו אמן כמו שכתב רמ"א ועיין במ"א שהוא מצדד להורות כהתשב"ץ שס"ל דעד הזן את הכל צריכין לשתוק ולשמוע ולכוין לצאת מן המברך [ומשם ואילך יברכו בעצמן בלחש עם המברך] דעד שם היא ברכת הזימון אבל אין אנו נוהגין כן ומ"מ הטוב והישר כשיודע במסובין שיכוונו לדבריו לעשות כהתשב"ץ רק שיודיע להם מתחלה שיכוונו לצאת וגם הוא יכוון להוציאם ודוקא כשהשומעים כלם מבינים לשון הקדש דאל"ה בודאי טוב יותר שיברכו בעצמן כל הבהמ"ז ולא לצאת מן המברך [א"ר]:
במקרה שאסור לברך פעמיים פשיטא דלא חשיב כפעמיים וגם דעת המברך אינה שיועיל לפעמיים מה שיש לדון כשצריך לומר פעמיים כגון בשניים מקרא וויכולו.הצעיר שבחבורה אמר:הצעיר שבחבורה אמר:ברור שלא נחשב כשנים, ועי' הל' זימון.שמא יש ראיה מכאן..כמעיין המתגבר אמר:גם אני מצטרף לדברי הארייות שבחבורה שפשוט שלא חשיב כאומר פעמיים דשומע כעונה, ואי אפשר לומר פעמיים בבת אחת, כך מסתבר הגם שאין ראיה.
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפג סעיף ז
(כז) נכון הדבר - היינו אף דמדינא היה יותר נכון שישמעו המסובין כל הבהמ"ז מפי המזמן והוא יוציאם בברכתו ובעצמן לא יברכו כלל מ"מ בעבור שמצוי בעו"ה שהמסובין מסיחין דעתם ואינם מכוונין לדברי המברך כלל ונמצא שחסר להם בהמ"ז לגמרי ומבטלין עשה דאורייתא בידים לכך נכון כהיום יותר שהמסובין יאמרו בעצמן בלחש כל מלה ומלה עם המברך כדי שיברכו יחדו ונקרא עי"ז ברכת זימון ומתקיים מה שאמר הכתוב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו דמזה ילפינן ברכת זימון וכמ"ש לקמן [בסימן קצ"ב במ"ב]:
(כח) כל ברכה וברכה - ועכ"פ יזהרו לומר עמו בלחש ברכה ראשונה דאל"ה להרבה פוסקים לא מקרי זימון כלל וכדלקמן בסימן רי"ש [אחרונים] ולפ"ז מה שנוהגין הרבה אנשים שאחר שאמרו ברוך שאכלנו וכו' כל אחד ואחד מברך בקול רם בפ"ע שלא כדין הם עושין אלא המברך צריך לברך ברכה ראשונה עכ"פ בקול רם כדי שישמעו המסובין והם יאמרו בלחש עמו מלה במלה ורק בסיום הברכה יקדימו לסיים כדי שיענו אמן כמו שכתב רמ"א ועיין במ"א שהוא מצדד להורות כהתשב"ץ שס"ל דעד הזן את הכל צריכין לשתוק ולשמוע ולכוין לצאת מן המברך [ומשם ואילך יברכו בעצמן בלחש עם המברך] דעד שם היא ברכת הזימון אבל אין אנו נוהגין כן ומ"מ הטוב והישר כשיודע במסובין שיכוונו לדבריו לעשות כהתשב"ץ רק שיודיע להם מתחלה שיכוונו לצאת וגם הוא יכוון להוציאם ודוקא כשהשומעים כלם מבינים לשון הקדש דאל"ה בודאי טוב יותר שיברכו בעצמן כל הבהמ"ז ולא לצאת מן המברך [א"ר]:
לענ"ד מבואר שם שמועיל במקום שצריך להיות בדווקא אחד, וא"כ מוכח דחשיב כחד דווקא, ויורו נא המורים.כמעיין המתגבר אמר:במקרה שאסור לברך פעמיים פשיטא דלא חשיב כפעמיים וגם דעת המברך אינה שיועיל לפעמיים מה שיש לדון כשצריך לומר פעמיים כגון בשניים מקרא וויכולו.