"זכרו מצוות שבת בתורת משה גרוסה"

ערבה

משתמש ותיק
 הלא כך היה צריך להיכתב בפיוטו של ר' משה ב"ר קלונימוס?
 

HaimL

משתמש ותיק
נראה שכוונתו לומר, שהפסוק זכרו תורת משה עבדי מתפרש על השבת, כלומר, זכרו תורת משה - על מצוות השבת נאמר.
 

ערבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
נראה שכוונתו לומר, שהפסוק זכרו תורת משה עבדי מתפרש על השבת, כלומר, זכרו תורת משה - על מצוות השבת נאמר.
הכיוון מעניין,
אך הפסוק מדבר על תורת משה שניתנה בחורב ולא על השבת שניתנה ב'מרה'.

'זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃'
 
 

במבי

משתמש ותיק
ערבה אמר:
 הלא כך היה צריך להיכתב בפיוטו של ר' משה בן קלונימוס?

האוה"ח הקדוש כותב:

עוד ירצה לשון דירה ולזה כתובה חסרה בלא וא''ו והם דברינו שירמוז אל מקום דירת הנשמות והוא עולם המקווה שכרת ה' ברית לתתו לנו, והוא אומרו ברית עולם, ואולי שירמוז באומרו ברית עולם לתרי''ג מצות שחשבון ברית עולה תרי''ב וכולם תלויים בשבת הרי תרי''ג, ולזה סמך תיבת ברית לעולם לומר כי על ידי שמירת שבת הוא מקיים כל תרי''ג מצות שהוא שקול כנגדם והנה עולמו: (שמות לא-טז)

כָּל מְקַדֵּשׁ שְׁבִיעִי כָּרָאוּי לוֹ. כָּל שׁוֹמֵר שַׁבָּת כַּדָּת מֵחַלְּלוֹ. שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד עַל פִּי פָעֳלוֹ. אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ: אוֹהֲבֵי ה' הַמְחַכִּים בְּבִנְיַן אֲרִיאֵל. בְּיוֹם הַשַׁבָּת שִׂישׁוּ וְשִׂמְחוּ כִּמְקַבְּלֵי מַתַּן נַחֲלִיאֵל. גַּם שְׂאוּ יְדֵיכֶם קוֹדֶשׁ וְאִמְרוּ לָאֵל. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: דוֹרְשֵׁי ה' זֶרַע אַבְרָהָם אוֹהֲבוֹ. הַמְאַחֲרִים לָצֵאת מִן הַשַּׁבָּת וּמְמַהֲרִים לָבֹא. שְׂמֵחִים לְשָׁמְרוֹ וּלְעָרֵב עֵרוּבוֹ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ: זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה בְּמִצְוַת שַׁבָּת גְּרוּסָה. חֲרוּתָה לְיוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּכַלָּה בֵּין רֵעוֹתֶיהָ מְשֻׁבָּצָה. טְהוֹרִים יִירָשׁוּהָ וִיקַדְּשׁוּהָ בְּמַאֲמַר כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: יוֹם קָדוֹשׁ הוּא מִבּוֹאוֹ וְעַד צֵאתוֹ. כָּל זֶרַע יַעֲקֹב יְכַבְּדוּהוּ כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ. לָנוּחַ בּוֹ וְלִשְׂמוֹחַ בְּתַעֲנוּג אָכוֹל וְשָׁתוֹ כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ: מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ אֵל קַנֹּא וְנוֹקֵם. נוֹטְרֵי לַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי זָכוֹר וְשָׁמוֹר לְהָקֵם. שַׂמְּחֵם בְּבִנְיַן שָׁלֵם בְּאוֹר פָּנֶיךָ תַּבְהִיקֵם. יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם: עֲזוֹר לַשּׁוֹבְתִים בַּשְּׁבִיעִי בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר עוֹלָמִים. פּוֹסְעִים בּוֹ פְּסִיעָה קְטַנָּה. סוֹעֲדִים בּוֹ לְבָרֵךְ שָׁלשׁ פְּעָמִים. צִדְקָתָם תַּצְהִיר כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים. ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אַהֲבַת תָּמִים. ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: 

וא"כ א"ל שהתכוון המשורר לזכור את כל מצוות התורה המקויימות ע"י שמירת השבת.

 
 

HaimL

משתמש ותיק
ערבה אמר:
HaimL אמר:
נראה שכוונתו לומר, שהפסוק זכרו תורת משה עבדי מתפרש על השבת, כלומר, זכרו תורת משה - על מצוות השבת נאמר.
הכיוון מעניין,
אך הפסוק מדבר על תורת משה שניתנה בחורב ולא על השבת שניתנה ב'מרה'.

'זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃'
מצאתי עכשיו בחיפוש, מתוך האתר של דברי תורה של הגאון בעל מנחת אשר, שיש דעות שבמרה לא נצטוו כל הלכות שבת, אלא באופן כללי, או חלקי. 

וממילא, תיכון היטב הלשון "גרוסה". והיינו, שלא היו להם הלכות שבת לגרוס בהן, עד שקיבלו התורה במעמד ה"ס
 

בן ראם

משתמש ותיק
ערבה אמר:
הלא כך היה צריך להיכתב בפיוטו של ר' משה ב"ר קלונימוס?
אני הבנתי שהכוונה לעניין המיוחד של לימוד תורה בשבת- תורת משה- במצוות שבת- היינו עניין מרכזי בשבת- גרוסה- לימודה.
 

ובכן

משתמש ותיק
אם נגיה כך, נצטרך להמשיך גם 'חרותה יום השביעי', בהשמטת הל', לפי שלדבריך 'גרוסה' קאי אמצוות שבת, וכן יהיה ב'חרותה'.
ברם לפי מה שבידינו, ה'תורת משה' 'גרוסה' היא 'במצוות שבת', וכן התורה 'חרותה - ליום השביעי'.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
במחזור ויטרי הנוסח: זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי כְּמִצְוַת שַׁבָּת גְּרוּסָה, חֲרוּתָה בְּיוֹם שְׁבִיעִי כְּכַלָּה בֵּין שְׁתֵּי רֵעוֹתֶיהָ מְשֻׁבָּצָה.
בין כך ובין כך ההבנה עלומה. ברם נקודה אחת ברורה: המשורר חורז סמך וצדי.
 

ובכן

משתמש ותיק
בן ראם אמר:
אני הבנתי שהכוונה לעניין המיוחד של לימוד תורה בשבת- תורת משה- במצוות שבת- היינו עניין מרכזי בשבת- גרוסה- לימודה.

איני יודע אם זהו הפשט, אבל כרמז ניתן להאמר. ויישר.
ויש לומר עוד, בהביא שפת אמת (כי תשא תרנז):
"ובימי המעשה שכחה שולטת... ושבת כתיב בו זכור כי הוא יום שאין בו שכחה שהוא מעין יום שכולו שבת ולא יתבטל לעולם. וכמו כן אמרו חז"ל יגעתי ומצאתי תאמין הוא לחדודי אבל לאוקמי שמעתא סייעתא דשמיא. ולכן שבת שנאמר עליו מתנה טובה יש לי הוא הסיוע מלמעלה והוא בחי' זכור. וכמו כן ויתן אל משה במתנה לכן נתקיים בו לעולם וזה הי' בחי' הלוחות חרות שהיו כל הדברים חקוקים להתקיים לעולם. וכמו כן שבת יש בו מעין הלוחות הראשונות" עכ"ל. ועיי"ש עוד.
[ויסוד דבריו הוא במה שאמרו בנדרים דאלמלא נשתברו לוחות ראשונות לא היו שוכחים התורה.]
ובאמרי אמת (כי תשא תרצב) הביא יותר:
"ישמח משה במתנת חלקו וכו' ושני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת, מהו ישמח משה והלא איתא שחשכו פניו של משה ונעשה כסומא, אולם אאז"ל אמר שאף שהיו האותיות פורחות מכל מקום מצות שבת נשארה בלוחות, זהו וכתוב בהם שמירת שבת וזהו שאיתא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו כי הדיבור זכור נשאר מהדברות הראשונות".
ובזה נוכל לומר, 'זכרו תורת משה' - תורת משה תזכרו כאשר 'במצות שבת' התורה 'גרוסה', וכל כך למה כי 'חרותה ליום השביעי' חריתתה של מצות שבת על הלוחות, היא בבחינת 'ככלה בין רעותיה משובצה', ששאר הדברות חרותות בלוחות שניות בלבד, ודבור שבת חרות גם בלוחות ראשונות, ולכן הדיבור הזה הוא ככלה בין רעותיה, וכיון שחרותה היא בלוחות הראשונות, לכן תזכרו תורת משה הגרוסה בתוך השבת.
 
 
חלק עליון תַחתִית