אם כבר בפירוש עסקינן אולי אי מי יודע מה פירושה של שורה בפיוט חלבי לשבת חתן- "אל מאד נעלה אקדם פניו", שנאמר בו - "ותמלוך המלכה רחל כשלמה במלכותו". ממתי רחל היא מלכה?אלמוני אמר:שמעתי מפי השמועה שמרן הגראי"ל שטיינמן פירש את הזמירות תוך כדי.
בן ראם אמר:אם כבר בפירוש עסקינן אולי אי מי יודע מה פירושה של שורה בפיוט חלבי לשבת חתן- "אל מאד נעלה אקדם פניו", שנאמר בו - "ותמלוך המלכה רחל כשלמה במלכותו". ממתי רחל היא מלכה?אלמוני אמר:שמעתי מפי השמועה שמרן הגראי"ל שטיינמן פירש את הזמירות תוך כדי.
אלמוני אמר:שמעתי מפי השמועה שמרן הגראי"ל שטיינמן פירש את הזמירות תוך כדי.
מה אדבר אמר:יש שדנים אם מותר לשדך בנים בשבת או רק בנות, כדמשמע מלשון הפיוט "ולשדך הבנות".
אך האמת שנאמר כן רק משום החריזה "וגם לחשוב חשבונות וכו' ולשדך הבנות"...
ויש להוכיח מיניה וביה דאם ישדך הבת ודאי ישדכנה עם בן...
ויש לדחות דתלוי במה יש לו צורך...
יצחק אמר:שמעתי פעם בשם הרב גרשון אדלשטיין דבר מענין, שלא מצאנו שחיברו פיוטים לסעודות של יו"ט (אולי יש מעט מזעיר, לא ידוע לי), אבל לסעודות שבת יש הרבה פיוטים.
והטעם משום שביו"ט הסעודה היא "חציו לכם" ולא שייך שם כ"כ פיוטים לכבוד המועד אבל סעודות שבת המה ענין יותר גבוה (כל אחד יפרש כפי הבנתו ומושגיו) ומתאים בהם פיוטים כמו שיש יוצרות וכו' בתפילה כך יש גם בסעודות.
ראיתי פעם בשם ר' פנחס מקוריץויש לומר אמר:יש מנהג לומר את הפיוט הראשון בכל סעודה בלי מנגינה ממש ולא זכור לי כרגע מקורו וטעמו
ואני אומר, לפני שמפלפלים מה הטעם שתיקנו לשבת ולא ליום טוב, צא ובדוק אם באמת זה כך.רוצה להתעלות אמר:באותו מקום שכתוב שיו"ט בעי 'חציו לכם' כתוב שגם שבת בעי 'חציו לכם' - פסחים סח:, כך שתמוה פירוש זה.יצחק אמר:שמעתי פעם בשם הרב גרשון אדלשטיין דבר מענין, שלא מצאנו שחיברו פיוטים לסעודות של יו"ט (אולי יש מעט מזעיר, לא ידוע לי), אבל לסעודות שבת יש הרבה פיוטים.
והטעם משום שביו"ט הסעודה היא "חציו לכם" ולא שייך שם כ"כ פיוטים לכבוד המועד אבל סעודות שבת המה ענין יותר גבוה (כל אחד יפרש כפי הבנתו ומושגיו) ומתאים בהם פיוטים כמו שיש יוצרות וכו' בתפילה כך יש גם בסעודות.
אמרו במדרש תהלים מזמור ל"ו: אל תהי מושך חסד לאומות העולם אשר לא ידעוך.יקיר אמר:עוד לא הבנתי באותו פיוט מהו 'משוך חסדך ליודעיך, קל קנוא ונוקם' מה עניין הנקמה למתן שכר, אולי כי בזה אנו רואים את היות הבורא משלם על המעשים?
כל התוספות הללו נמצאו במחזור ויטרי שהערתי אודותיו בהודעה קודמת, ונדפס על פיו בסידור וילנא.יקיר אמר:ובאותו הפיוט יש לציין כי הקטעים בו פותחים באותיות ע"ס הא"ב מהבית אוהבי ה' המחכים וכו' (קודם לכן רמוז שם המחבר) והקטע האחרון הנהוג לומר מסתיים בצ' 'צדקתם תצהיר' שנים רבות לא ידעתי להיכן נעלמו האותיות האחרונות, לאחרונה הראה לי מישהו שבכת"י יש המשך "קדשם במצוותיך וטהרם כעצם השמים לטוהר
רוחך תנחמו כבהמה בבקעה תרד מן ההר שבטיהם תשכנם בנחלת הסהר כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר. אך לא שמעתי על מישהו שנוהג לשיר כך.
יקיר אמר:עוד לא הבנתי באותו פיוט מהו 'משוך חסדך ליודעיך, קל קנוא ונוקם' מה עניין הנקמה למתן שכר, אולי כי בזה אנו רואים את היות הבורא משלם על המעשים?
אצלנו שרים בבוקר עד בבואו מאדום, ומבבואו מאדום עד הסוף בסעודה ג'.ריש תורא אמר:גם בפיוט ברוך ה', רמוז שם המחבר אבל רק מהקטע השני ואילך,
וכן בסיומו נוספו כמה קטעים מהקטע המתחיל ברוך הוא אלקינו.
פיוט זה קדום מאוד, מימי הראשונים.
אגב, בכמה קהילות שרים בסעודה שלישית מהקטע יצווה, מה המקור והטעם?
וכך הנוסח במחזור ויטרי:
ברוך י"י יום יום יעמוס לנו ישע ופדיום. ובשמו נגיל כל היום. ובישועתו נרים ראש עליון. כי הוא מעוז לדל ומחסה לאביון:
ברוך הוא אלהינו אשר גמלנו. כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו. כאלה וכאלה יוסיף עמנו. להגדיל שמו הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו:
ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. להללו ולשבחו ולספר הודו. מכל אום גבר עלינו חסדו. לכן בלב ובנפש ובמאד נמליכו ונייחדו. כי טוב י"י לעולם חסדו:
שבטי יה לישראל עדות בצרתם לו צר בסבלות ובעבדות. ובלבנת הספיר הראם [גליון כת"י: בגלות מצרים.] בעוז ידידות. ונגלה להעלותם מעומק בור [גליון כת"י: בור בחפירה ודות בבניין]. ודות. כי עם י"י החסד והרבה עמו פדות:
מה יקר חסדו בצילו לגוננימו בגלות בבלה [גליון כת"י: למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כלם. בישעיה. ריחים משוטין. עץ המנהיג את הספינה.] שולח למענימו. להוריד בריחים נמנה בינימו. ויתנם לרחמים לפני שובימו. כי לא יטוש י"י את עמו בעבור הגדול שמו:
עילם שת כסאו להציל לידידיו. ולהאביד משם מעוזני מורדיו. מעבור בשלח פדה את עבדיו. קרן לעמו ירים תהילה לכל חסידיו. כי אם הוגה וריחם כרב חסדיו: וצפיר העיזים [גליון כת"י: מלכות יון]. הגדיל עיצומיו. גם חזות ארבע עלו ממקוממיו.
ובלבם דימו להשחית את רחומיו. ועל יד כהניו מיגר מתקוממיו. חסדי י"י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
נסגרתי..... ביד רעי מדני. שבכל יום ממלאים כריסם מֵעְדַנַיי. עזרתו עמי לסמוך את אדניי. ולא נטשני כל ימי עידניי. כי לא יזנה לעולם י"י:
בבואו.... חמוץ בגדים. זבח לו בבוצרה וטבח לו בבוגדים. ויז נצחם מלבושיו להאדם בכוחו יבצור רוח נגידים. הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
ראותו כי כן..... יחשוב.... תקלוט כבצר. ומלאך... בתוכה ינצר. ומזיד בשוגג במקלט העצר. אהבו את י"י חסידיו אמונים נוצר:
יצוה י"י חסדו קהילותיו לקבץ. ומארבע רוחות עדיו להקבץ. ובהר מרום הרים אותנו להרבץ ואתנו ישוב נדחים קובץ. וישיב לא נאמר כי אם ושב וקיבץ: ככת' ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך י"י אלהיך שמה
דרומאי אמר:אצלנו שרים בבוקר עד בבואו מאדום, ומבבואו מאדום עד הסוף בסעודה ג'.ריש תורא אמר:גם בפיוט ברוך ה', רמוז שם המחבר אבל רק מהקטע השני ואילך,
וכן בסיומו נוספו כמה קטעים מהקטע המתחיל ברוך הוא אלקינו.
פיוט זה קדום מאוד, מימי הראשונים.
אגב, בכמה קהילות שרים בסעודה שלישית מהקטע יצווה, מה המקור והטעם?
וכך הנוסח במחזור ויטרי:
ברוך י"י יום יום יעמוס לנו ישע ופדיום. ובשמו נגיל כל היום. ובישועתו נרים ראש עליון. כי הוא מעוז לדל ומחסה לאביון:
ברוך הוא אלהינו אשר גמלנו. כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו. כאלה וכאלה יוסיף עמנו. להגדיל שמו הגדול הגיבור והנורא שנקרא עלינו:
ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. להללו ולשבחו ולספר הודו. מכל אום גבר עלינו חסדו. לכן בלב ובנפש ובמאד נמליכו ונייחדו. כי טוב י"י לעולם חסדו:
שבטי יה לישראל עדות בצרתם לו צר בסבלות ובעבדות. ובלבנת הספיר הראם [גליון כת"י: בגלות מצרים.] בעוז ידידות. ונגלה להעלותם מעומק בור [גליון כת"י: בור בחפירה ודות בבניין]. ודות. כי עם י"י החסד והרבה עמו פדות:
מה יקר חסדו בצילו לגוננימו בגלות בבלה [גליון כת"י: למענכם שילחתי בבלה והורדתי בריחים כלם. בישעיה. ריחים משוטין. עץ המנהיג את הספינה.] שולח למענימו. להוריד בריחים נמנה בינימו. ויתנם לרחמים לפני שובימו. כי לא יטוש י"י את עמו בעבור הגדול שמו:
עילם שת כסאו להציל לידידיו. ולהאביד משם מעוזני מורדיו. מעבור בשלח פדה את עבדיו. קרן לעמו ירים תהילה לכל חסידיו. כי אם הוגה וריחם כרב חסדיו: וצפיר העיזים [גליון כת"י: מלכות יון]. הגדיל עיצומיו. גם חזות ארבע עלו ממקוממיו.
ובלבם דימו להשחית את רחומיו. ועל יד כהניו מיגר מתקוממיו. חסדי י"י כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו:
נסגרתי..... ביד רעי מדני. שבכל יום ממלאים כריסם מֵעְדַנַיי. עזרתו עמי לסמוך את אדניי. ולא נטשני כל ימי עידניי. כי לא יזנה לעולם י"י:
בבואו.... חמוץ בגדים. זבח לו בבוצרה וטבח לו בבוגדים. ויז נצחם מלבושיו להאדם בכוחו יבצור רוח נגידים. הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
ראותו כי כן..... יחשוב.... תקלוט כבצר. ומלאך... בתוכה ינצר. ומזיד בשוגג במקלט העצר. אהבו את י"י חסידיו אמונים נוצר:
יצוה י"י חסדו קהילותיו לקבץ. ומארבע רוחות עדיו להקבץ. ובהר מרום הרים אותנו להרבץ ואתנו ישוב נדחים קובץ. וישיב לא נאמר כי אם ושב וקיבץ: ככת' ושב י"י אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך י"י אלהיך שמה
והטעם שמעתי, משום דמשם ואילך קאי אלעתיד לבא, והוא שייך למנחה דשבת.
בפשטות זה כך: עזור, לשובתים בשביעית בחריש ובקציר, עולמים. כלומר העזרה לאלו ששובתים, בחריש ובקציר, תהיה לעולמים. וככלל, פיוט זה, ופיוט ברוך ה' יום יום, קשים, כי הם נוסח אשכנזי קדום, וכמו כל פיוטי אשכנז, כסליחות, קינות ויוצרות.יקיר אמר:אם בזמירות עסקינן וביחוד בפיוט כל מקדש לא הבנתי כוונת עזור לשובתים בשביעי בחריש ובקציר 'עולמים'
אכן יש כזה שינוי, והוא נובע מאי הבנה של הפזמון. המתקנים סברו שהפייט בא לקלל את המתאבלים בשבת שיהו אחור נסוגים ולכן תיקנו הנוסח, אבל באמת כוונת הפייט שהמתאבלים- דהיינו האבלים, בו אחור נסוגים- בהגיע השבת הם נסוגים אחור מאבלותם ואין נוהגין אבלות בפרהסיא [שמעתי מת"ח אחד ז"ל].בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי פעם שבפיוט "כי אשמרה שבת" גירסה שלא מדברים על פורענות אז במקום לומר "המתאבלים בו אחור נסוגים" אומרים "המתענגים בו ששון ושמחה משיגים" ויש עוד שינוי גרסה בבית האחרון שאיני זכרו על בוריו אם מישהו יודע את המקור והשינוי הנוסף אשמח אם ישתף
לא מסתבר שדייקת כי צריך שהבתים יהיו ר"ת אברהם ואם אתה כבר יודע על הגי' הזו יש לך מושג מה מקורהדרומאי אמר:אכן יש כזה שינוי, והוא נובע מאי הבנה של הפזמון. המתקנים סברו שהפייט בא לקלל את המתאבלים בשבת שיהו אחור נסוגים ולכן תיקנו הנוסח, אבל באמת כוונת הפייט שהמתאבלים- דהיינו האבלים, בו אחור נסוגים- בהגיע השבת הם נסוגים אחור מאבלותם ואין נוהגין אבלות בפרהסיא [שמעתי מת"ח אחד ז"ל].בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי פעם שבפיוט "כי אשמרה שבת" גירסה שלא מדברים על פורענות אז במקום לומר "המתאבלים בו אחור נסוגים" אומרים "המתענגים בו ששון ושמחה משיגים" ויש עוד שינוי גרסה בבית האחרון שאיני זכרו על בוריו אם מישהו יודע את המקור והשינוי הנוסף אשמח אם ישתף
התיקון בבית האחרון הוא במקום 'מחל מלאכה בו סופו להכרית' שקאי על עונש כרת למחלל שבת, תיקנו 'השומר אותו סופו לשארית'- מקוה שדייקתי בנוסח.
זהו שינוי של אדמו"רים, והם לא דייקו על הראשי תיבות, כמו ששאר מתקנים בעוד זמירות לא הקפידו על החרוזים.בר בי רב דחד יומא אמר:לא מסתבר שדייקת כי צריך שהבתים יהיו ר"ת אברהם ואם אתה כבר יודע על הגי' הזו יש לך מושג מה מקורהדרומאי אמר:אכן יש כזה שינוי, והוא נובע מאי הבנה של הפזמון. המתקנים סברו שהפייט בא לקלל את המתאבלים בשבת שיהו אחור נסוגים ולכן תיקנו הנוסח, אבל באמת כוונת הפייט שהמתאבלים- דהיינו האבלים, בו אחור נסוגים- בהגיע השבת הם נסוגים אחור מאבלותם ואין נוהגין אבלות בפרהסיא [שמעתי מת"ח אחד ז"ל].בר בי רב דחד יומא אמר:שמעתי פעם שבפיוט "כי אשמרה שבת" גירסה שלא מדברים על פורענות אז במקום לומר "המתאבלים בו אחור נסוגים" אומרים "המתענגים בו ששון ושמחה משיגים" ויש עוד שינוי גרסה בבית האחרון שאיני זכרו על בוריו אם מישהו יודע את המקור והשינוי הנוסף אשמח אם ישתף
התיקון בבית האחרון הוא במקום 'מחל מלאכה בו סופו להכרית' שקאי על עונש כרת למחלל שבת, תיקנו 'השומר אותו סופו לשארית'- מקוה שדייקתי בנוסח.