בעניין שתיית יין לבן

דרופתקי דאורייתא אמר:
מתוך הספר 'עתה באתי' מהדורת תש"פ, עמוד רמה והלאה.

כתיב באסתר (א ט): "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר למלך אחשורוש". ואמרו חז"ל במדרש אסתר רבה (פ"ג סי' י): עשתה משתה נשים, מיני גמאין האכילה אותן, ר' יצחק אומר מיני מתוקים האכילה אותן. ע"כ.

והיינו דמדנקט קרא "משתה נשים" ולא "משתה לנשים", יליפינן מיניה שהיה משתה המיוחד בשביל נשים. והוא מלשון "הגמיאני נא", היינו מאכלים רכים שגומעין אותם בשתיה. וגם רבי יצחק דדריש מיני מתוקים, היינו נמי דברים שנשים רגילות להם. וכמבואר במפרשי המדרש שם, מתנות כהונה, יפה ענף, וחידושי הרד"ל שם (אות טו).

ולפי זה נמצא שבמשתה וושתי לא הביאה לפניהם יין, והטעם לזה י"ל, לפי שאין היין ראוי לאשה, וכמ"ש בכתובות (סה.). ואף על פי שאמרו שם, כוס אחד יפה לאשה, מכל מקום עיקר הסעודה לא הייתה כבמשתה אצל פרעה, שהיה בה ריבוי יין. וע' בחי' הרד"ל למדרש אסתר רבה שם (ס"ק טו). ע"ש.

אולם בתרגום שני ובתרגום רס"ג תרגמו הך קרא "משתה נשים", כפשוטו, דהיינו "משתה לנשים", ולפי זה הרי כפשטו, שנתנה אף להם לשתות יין, וכמשתה אחשורוש.

והנה בתרגום שני כתב: "גם לחוד ושתי מלכתא עבדת משקיא לנשי, והוה מזגא להון חמרא אוכמא", ומבואר מדבריו ז"ל שהייתה מביאה להם יין שחור, שהרי "אוכמא" היינו "שחור", וכן מצינו כיו"ב בכ"ד, ע' ע"ז (טז:) ורש"י שם ועוד. ונדה (כ.).

אולם הג"ר מרדכי וינטורה זצ"ל בביאורו פתשגן הכתב על תרגום שני (שם) תרגם דבריו "יין אדום", ולכאורה הוא פלא, וצ"ע.

ולכאורה י"ל על פי מ"ש חז"ל (נדה יט סע"א יט: כ. סוכה לג: חולין מז:) האי דם שחור אדום הוא, אלא שלקה. וע"ע שבת (קח.). ע"ש. ומבואר, דעיקר צבעו הוא אדום, אלא שלקה ונעשה שחור, ולפ"ז אתי שפיר, דמפרש אוכמא, דהיינו יין אדום שלקה, שצבעו שחור.

ומצאתי בילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרמט) על הפסוק דידן, גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים, דאיתא בזה"ל: "אמר רבי יוחנן שהיתה מוזגת להם יין חיור". ומבואר דס"ל שהייתה מוזגת להם יין חיור. ולפי פשוטו נראה דהיינו יין לבן. [ואפשר עוד איפכא, שהיה יין מזוג וחיוור].

ונראה לומר בס"ד שמכאן מקור נפתח לדברות חד מן קמאי בספר מחזור ויטרי (סי' תצה) שכתב: "פורים ישכרו ביין לבן, וירצה כמנחה וכקרבן". הרי דס"ל שיש להשתכר בפורים דוקא ביין לבן.

ולכאורה הוא פלא, דמאי טעמא בעינן להשתכר דוקא על ידי יין לבן. אבל לפי המבואר שהיין שהייתה מוזגת להם היה יין לבן, חיוור, על כן נמי סבירא ליה שיש להשתכר דוקא ביין לבן.

וביאור הדברים כך הוא, שהרי טעם השתיה בפורים ביאר האבודרהם ז"ל (סוף סדר פורים, מהדו"ח עמוד קצא) בזה"ל: ואם תאמר האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים, והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות כמו נח ולוט. ויש לומר מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו על ידי משתה, כי בתחילה נטרדה ושתי מן המלכות על ידי משתה היין, שנאמר ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר להביא את ושתי וגו' (אסתר א, י). ובאה אסתר תחתיה על ידי משתה שנאמר ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וגו' (אסתר ב, יח). וכן ענין המן ומפלתו על ידי משתה היין היה. ולכן חייבו להשתכר בפורים מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין. עכ"ל. והובא באליה רבה (סי' תרצה סק"א), ובמשנה ברורה בביאור הלכה שם (סעיף ב ד"ה חייב). ע"ש.

וראיתי בספר עתה באתי (קונטרס השתיה כדת סי' ג טעם א) שהביא לנו שכן כתב גם רבינו חיים בן רבינו שמואל מטולידא, תלמיד הרשב"א ז"ל, בספר צרור החיים (ענייני פורים עמוד קכ), ותלמיד הר"ן ז"ל רבינו יוסף בן דוד ז"ל בביאורו על התורה (פרשת זכור עמוד רנז), ובספר יוסף לקח (אסתר ט כג), והגאון כתב סופר בחידושיו למגילה (דפוס ישן דף קמד ע"ב). עכ"ד. והרב המהדיר לספר אבודרהם הנ"ל (אות קכז) ציין גם לדברי ר"י אבן שועיב (פרשת תצוה). ע"ש. וכעת לא בדקתי הציונים הנ"ל. ואתה תחזה.

ומעתה זכר למשתה זה, שבו הששקו מיין חיוור, מהאי טעמא יש לשתות יין לבן דייקא. ודו"ק. שהרי עיקר הנס היה על ידי מה שושתי בשכרותה דיברה אשר לא כדת לבזות את המלך. ועל ידי זה סובב הבורא יתברך כל הנס להביא אסתר לבית המלכות וכו'. ודו"ק.

ואף על פי שיין לבן אינו חשוב כיין אדום, כמ"ש ב"ב (צז:), מהפסוק במשלי (כג לא) "אל תרא יין כי יתאדם". וע"ע מנחות (פז.), וע"ש בקרן אורה. ע"ש. וע"ע סנהדרין (ע.). ע"ש. מכל מקום צריך שיהיה זכר לסעודה של ושתי, וכנ"ל. ודו"ק.

ושו"ר להגר"ר מרגליות זצ"ל בביאורו באר מרים על הגדה של פסח (עמוד 17) וז"ל, קדש, הנה מבואר בירושלמי פסחים (פ"י ה"א) והובא להלכה בש"ע או"ח (סי' תעב סי"א), שמצוה לחזור אחר יין אדום, וזהו משום שהוא הממוצע ביינות, וטוב לאנשים וגם לנשים, ששניהם חייבים בארבע כוסות, דמצינו שהיין השחור הוא חלוש ביותר, עיין ערוך (ערך אליוסטרין), וברע"ב מנחות (פ"ח מ"ו), שלכן נקטו בתרגום שני לאסתר (פסוק גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים) שהייתה מוזגת להן חמרא אוכמא, וכ"ה בילקוט שמעוני שם מוזגת להן יין שחור, לאשר הוא חלוש וטוב בשביל נשים, ולהיפוך יין לבן מצינו כי הוא עז ביותר, עד כי על ידי חריפותו יעביר כתמים מבגד הנכבס בו, ולכן נמלץ עליו כיבס ביין לבושו, שאמרו בבראשית רבה (פר' צח סי' ט) "זה החלב", כלומר היין הלבן, (ראה מתנות כהונה שם), וכך היא הכוונה בהכתוב שאחריו "לבן שנים מחלב" שע"י היין הלבן העז, הוא שכור כל כך עד שמראה שניו ושוחק, עיין כתובות (קיא:) ויומא (יח סע"א), אבל היין האדום הוא הממוצע ביינות, עיין ב"ב (צז:) ושיתין מיני חמרי הוו מעליא דכולהו סומקא, גיטין (ע.), ועליו אמרה תורה ודם ענבים סותו, שהיין האדום כדם מרווה גופו של אדם, כתובות (קיא:). עכ"ל.

ומעתה לפי המבואר דיין לבן משכר יותר מכולם, אתי שפיר מה שיש לשתות בפורים יין לבן דוקא, לפי שיין לבן הוא יין המשכר מכולם, ובכדי להגיע למדרגה שלא יוכל להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי, מהאי טעמא צריך לשתות דווקא יין לבן. ודו"ק. [ועוד יש לדון מכמה פנים עפ"ד הגר"ר מרגליות הנ"ל אלא שאין הפנאי מסכים].

ואנכי הרואה בספר עתה באתי (בקונטרס השתיה כדת סוף סי' ו) שהביא לדברי המחזור ויטרי הנ"ל, וכתב על זה בזה"ל: נראה שאין זה בדוקא, והרב מחז"ו כתב כן על דרך החרוז, ומסתבר דאדרבא צריך שיישתה יין אדום, דלאותם האומרים שהחיוב לבסומי הוא זכר למשתה אחשורוש ומשתה אסתר, הלא שם המשתה מסתמא היה ביין אדום. עכ"ד.

ולפי המבואר הרי מצינו מקור נפתח בדברות רז"ל במדרש שיהיה דווקא יין לבן, ואדרבא ממקום שבא, משתה אחשורוש, מפורש שהיה ביין לבן דייקא, וכאמור בס"ד. ואין צריכין להדחק שלא כתב דבריו אלא על דרך החרוז, מה שהוא דבר מחודש בלא"ה.

ודע דלפי הטעם של שתיית יין בפורים שנתן בה מפי השמועה רבינו משה בן מכיר ז"ל בספר סדר היום (סדר פורים) בזה"ל: ומפני מה חייבו בזה אמר שהוא ענין כבד וקשה, שמעתי פעם שאחר שהמן הרשע ביקש להשמיד להרוג ולאבד ולשפוך דם היהודים, נעשה ענין קרוב לזה מתוך שמחה עד שנשאר כמתים מושכבים ארצה, ומצד אחר, הוא חשב לשפוך דם ואנו נוסיף דם על דמינו. עכ"ל. הנה לפי טעם זה יש ללמוד שצריך שיהיה דווקא ביין אדום. ודו"ק.

***

והנה עיקרי הדברים הנ"ל, נומתי על פה לידידינו הרה"ג המחבר עתה באתי שליט"א, והעיר על זה כי במחז"ו שם בסו"ד כתב בהדיא עוד חרוז, וז"ל, פורים תרא יין כי יתאדם. עכ"ל. והרי מבואר בהדיא דס"ל יין אדום. ובהכרח דמ"ש יין לבן אינו בדוקא. עכ"ד.

אבל לענ"ד ז"א, כי הנה לשון "פורים תרא יין כי יתאדם", הוא על פי לשון הפסוק בספר משלי (כג לא) "אל תרא יין כי יתאדם", וכלפי זה אמר דבפורים איפכא, דתרא יין כי יתאדם, וכאן אין הכוונה לאדמימות שבו דוקא, אלא שיהיה יין משובח. ודו"ק.

שוב העירוני למה שכתב בזה בספר פתחי תפלה ומועד (עמוד שעח) בעיקר הפיוט דמחז"ו הנ"ל, שיש שפקפקו אם מכוון הוא להלכה, ואם תוספת מאוחרת הוא בספר מחז"ו. ע"ש. [וראה עוד בגליון התורני "אסופות" גליון ז אדר תש"ע עמוד לח והלאה, ואמ"א]. ועל כל פנים אי מעיקר מה שתמה ממה שהזכיר יין לבן, הרי שיש למצוא לזה סמך נאמן מכמה טעמים, וככל המבואר בס"ד.

***

ועתה מצאתי במדרש אבא גוריון (פרשה א דף ו סע"ב) שהוא מקור דברי הילקוט הנ"ל, ושם בעל השמועה הוא רבי יצחק, ולא רבי יוחנן (וע' בהערה אות קפד), ועוד איתא שם שהייתה מוזגת להם יין שחור, וע"ש בהערה (אות קפה). ולגירסא "שחור" י"ל שצריך יין שחור, שהרי יש גפן שחור ויש גפן אדום (כמ"ש בנדה סד:).

וכתב שם בהערה (אות קפה), שכן הוא בכת"י "יין שחור", וכתב, כי פירוש שחור היינו יין של מלכות, היינו יין חשוב, [וכמ"ש בילקוט בראשית (רמז כא) ועוד, עבד מלך מלך, הדבק לשחוור ויסגידון לך. וכ"ה בפרש"י בראשית (טו יח) ורש"י דברים (א ז). ע"ש. וברכות (נו רע"א) משחרי לך פרסאי, וע"ש רש"י]. ועפ"ז כתב שם להעיר על התרגום שחשב דשחור היינו אוכמא, ובאמת אינו מלשון שחור כי אם מלשון מלכות. ע"ש. ושו"ר בס' חמדת ימים ח"ב (ביאור המגילה עד"ה אות נד עמוד שנט), שכתב לבאר עד"ה ענין שתיית יין שחור דוקא. ע"ש. וזה היפך הנ"ל. ויש עוד להתיישב בזה. וכעת עמד קנה.
 
חלק עליון תַחתִית