[שאריות שנשארו מפורים] - למה לא מנגנים את הפסוק "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וגו' במנגינת איכה"

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בעת שמיעת קריאת המגילה השנה עלה ברעיוני קושיא (לכל השואלים, זה לא נחשב שלא שמעתי את הקריאה כשחשבתי על זה לחצי דקה): 
ידוע שיש כמה פסוקים במגילת אסתר, שנוהגים לקרותם במנגינה של מגילת איכה.
ושמתי לב שהפסוק:
(פרק ג, פסוק יג) "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז:" - שזה לכאורה הפסוק שמדבר על עיקר הגזירה על עם ישראל,
לא קוראים בניגון איכה,
ורק הפסוקים שכתוב בהם התוצאה שקרה עקב הגזירה הנוראה הזאת לאחריו,
"וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה"
"וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו
 וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה":
"אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים
 וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים:
קוראים בניגון של איכה.

ולמה התוצאה, האבל, והבכי, והזעקה על הגזירה קוראים בלשון איכה, והגזירה עצמה לא?

[אחרי התפילה כשחשבתי על זה עוד, עלה ברעיוני תשובה, אבל בתחילה ארצה לשמוע אם יש למישהו מידידי הת"ח דפה תשובה על זה]
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
והתשובה לכאורה פשוטה - כל מצב של אבל ומספד וקינה שהיה אז בזמן מרדכי ואסתר,פשוט הוא שהיה קושי גדול ונורא והצער היה נורא נוראות !!!
ולכן אנחנו לא יכולים לומר את אותם הפסוקים הללו במנגינה שמחה וכדו' ,,, אך את הפסוק של המגילה שהיתה גזירה אך היא היא עצמה לא התממשה וזאת גוף הנס על זאת אנו מהללים ומשבחים ולא מצטערים על דבר שלא קרה ולא מאומה !!!
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ציון הלא תשאלי אמר:
והתשובה לכאורה פשוטה - כל מצב של אבל ומספד וקינה שהיה אז בזמן מרדכי ואסתר,פשוט הוא שהיה קושי גדול ונורא והצער היה נורא נוראות !!!
ולכן אנחנו לא יכולים לומר את אותם הפסוקים הללו במנגינה שמחה וכדו' ,,, אך את הפסוק של המגילה שהיתה גזירה אך היא היא עצמה לא התממשה וזאת גוף הנס על זאת אנו מהללים ומשבחים ולא מצטערים על דבר שלא קרה ולא מאומה !!!
ייש"כ על התשובה,
וגם אני חשבתי בתחילה לתרץ בכיוון זה, אמנם חשבתי שלמעשה הפסוק מדבר על גזירת כליה שהיתה על (שונאיהם של) עם ישראל, וזה עצמו היתה צרה גדולה לעם ישראל שהיתה עליהם גזירה נוראה כזאת, ולא רק בזממם של המן ואחשורוש והגויים, אלא גם בשמים, וכלשון הגמ' שנחתייבו כליה ר"ל, [ושמעתי מהגר"ש פינקוס זצ"ל שזה היה הפעם הראשונה והאחרונה מאז שנברא העולם ועד היום שאכן נחתמה בשמים גזירה על כל עמ"י לכלותם ר"ל], וגם שלבסוף זה התבטל, מ"מ בשעתו היו עם ישראל במצב נורא ואיום שלא היתה כמוהו ולא יהיה כמוהו מיום שנהיו לעם.
ואם בפסוקי האבל והצער למרות שנהפך מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט אנו מנגנים באיכה כי בשעתו זה היה כך, א"כ על עצם הגזירה הנוראה לכאורה כ"ש שננגן באיכה.
ולכן לענ"ד לא סגי בזה ליישב את הקושיא.
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ציון הלא תשאלי אמר:
והתשובה לכאורה פשוטה - כל מצב של אבל ומספד וקינה שהיה אז בזמן מרדכי ואסתר,פשוט הוא שהיה קושי גדול ונורא והצער היה נורא נוראות !!!
ולכן אנחנו לא יכולים לומר את אותם הפסוקים הללו במנגינה שמחה וכדו' ,,, אך את הפסוק של המגילה שהיתה גזירה אך היא היא עצמה לא התממשה וזאת גוף הנס על זאת אנו מהללים ומשבחים ולא מצטערים על דבר שלא קרה ולא מאומה !!!
ייש"כ על התשובה,
וגם אני חשבתי בתחילה לתרץ בכיוון זה, אמנם חשבתי שלמעשה הפסוק מדבר על גזירת כליה שהיתה על (שונאיהם של) עם ישראל, וזה עצמו היתה צרה גדולה לעם ישראל שהיתה עליהם גזירה נוראה כזאת, ולא רק בזממם של המן ואחשורוש והגויים, אלא גם בשמים, וכלשון הגמ' שנחתייבו כליה ר"ל, [ושמעתי מהגר"ש פינקוס זצ"ל שזה היה הפעם הראשונה והאחרונה מאז שנברא העולם ועד היום שאכן נחתמה בשמים גזירה על כל עמ"י לכלותם ר"ל], וגם שלבסוף זה התבטל, מ"מ בשעתו היו עם ישראל במצב נורא ואיום שלא היתה כמוהו ולא יהיה כמוהו מיום שנהיו לעם.
ואם בפסוקי האבל והצער למרות שנהפך מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט אנו מנגנים באיכה כי בשעתו זה היה כך, א"כ על עצם הגזירה הנוראה לכאורה כ"ש שננגן באיכה.
ולכן לענ"ד לא סגי בזה ליישב את הקושיא.
אני שומע את חידוד הקושיא שוב ... אך אחזור זה שהגזירה עצמה היתה ההכי קשה מבריאת העולם זה וודאי ולית מאן דפליג, וזה שעם ישראל היו בצער נורא מחמת אוה גזירה של להשמיד להרוג ולאבד זה גם וודאי כך, ולכן אנחנו כןם מנגנים את כל פסוקי הצער שהיה להם באותו זמן, ונכנסים תחתיהם לאותו מקום, ולאותו חוויה נוראה, אך על עצם הפסוק של הגזירה לא שייך כיום לנגן בצער כי לא התממש ולא התגשם שום פסיק ותג מהאי גזירה נוראה !!!

ואם ננגן כך כביכול אנחנו מפספים את עוצמת הנס הנוראה מנגד שההקב"ה גזר הביא לנו ...

וכמו אין אומרים שירה על מעשי ידו של הקב"ה שטובעים בים ... כך אין מנגנים ובוכים במעשי ניסיו של הקב"ה !!!!!

והדברים פשוטים !

 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ציון הלא תשאלי אמר:
יושב אוהלים אמר:
ציון הלא תשאלי אמר:
והתשובה לכאורה פשוטה - כל מצב של אבל ומספד וקינה שהיה אז בזמן מרדכי ואסתר,פשוט הוא שהיה קושי גדול ונורא והצער היה נורא נוראות !!!
ולכן אנחנו לא יכולים לומר את אותם הפסוקים הללו במנגינה שמחה וכדו' ,,, אך את הפסוק של המגילה שהיתה גזירה אך היא היא עצמה לא התממשה וזאת גוף הנס על זאת אנו מהללים ומשבחים ולא מצטערים על דבר שלא קרה ולא מאומה !!!
ייש"כ על התשובה,
וגם אני חשבתי בתחילה לתרץ בכיוון זה, אמנם חשבתי שלמעשה הפסוק מדבר על גזירת כליה שהיתה על (שונאיהם של) עם ישראל, וזה עצמו היתה צרה גדולה לעם ישראל שהיתה עליהם גזירה נוראה כזאת, ולא רק בזממם של המן ואחשורוש והגויים, אלא גם בשמים, וכלשון הגמ' שנחתייבו כליה ר"ל, [ושמעתי מהגר"ש פינקוס זצ"ל שזה היה הפעם הראשונה והאחרונה מאז שנברא העולם ועד היום שאכן נחתמה בשמים גזירה על כל עמ"י לכלותם ר"ל], וגם שלבסוף זה התבטל, מ"מ בשעתו היו עם ישראל במצב נורא ואיום שלא היתה כמוהו ולא יהיה כמוהו מיום שנהיו לעם.
ואם בפסוקי האבל והצער למרות שנהפך מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט אנו מנגנים באיכה כי בשעתו זה היה כך, א"כ על עצם הגזירה הנוראה לכאורה כ"ש שננגן באיכה.
ולכן לענ"ד לא סגי בזה ליישב את הקושיא.
אני שומע את חידוד הקושיא שוב ... אך אחזור זה שהגזירה עצמה היתה ההכי קשה מבריאת העולם זה וודאי ולית מאן דפליג, וזה שעם ישראל היו בצער נורא מחמת אוה גזירה של להשמיד להרוג ולאבד זה גם וודאי כך, ולכן אנחנו כןם מנגנים את כל פסוקי הצער שהיה להם באותו זמן, ונכנסים תחתיהם לאותו מקום, ולאותו חוויה נוראה, אך על עצם הפסוק של הגזירה לא שייך כיום לנגן בצער כי לא התממש ולא התגשם שום פסיק ותג מהאי גזירה נוראה !!!

ואם ננגן כך כביכול אנחנו מפספים את עוצמת הנס הנוראה מנגד שההקב"ה גזר הביא לנו ...

וכמו אין אומרים שירה על מעשי ידו של הקב"ה שטובעים בים ... כך אין מנגנים ובוכים במעשי ניסיו של הקב"ה !!!!!

והדברים פשוטים !

ולמה כאשר קוראים את פסוקי הצער והאבל שהיה לנו אז, אנחנו לא מפספים את עוצמת הנס הנורא מנגד שהקב"ה הביא לנו ... אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב?
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
הגמ' במגילה (י, ב) אומרת 'כל ויהי אינו אלא לשון צער', ולאחמ"כ במסקנא הגמ' אומרת שרק 'ויהי בימי' זה לשון צער.
והביאור, כי באמת אין מושג של צער, וכגון גזירת המן, הלוא בסוף התברר שאינה צער כל עיקר, שהרי אילולא זה לא היה לנו פורים וכו'. אך יש 'ויהי בימי' - זאת אומרת שיש ימים שיש בהם צער, באותם ימים היה צער, אבל האמת היא שזה בכלל לא צער.

ולכן, כשקוראים על הצער של אותם ימים, שזה אמיתי, כי באמת היה שם צער, מנגנים ניגון של איכה.
אבל כשקוראים על עצם הגזירה, היום אנחנו יודעים שזה היה טוב מאוד, ואפילו שמחה גדולה, ולכן אין לנו מה לקרוא את זה בניגון איכה.
 

אור זורח

משתמש ותיק
בעקבות השאלה הנפלאה והמצויינת
של הרב @יושב אוהלים שליט''א
התעוררתי לשאול
מדוע לא מנגנים גם ויכתב ככל אשר צוה המן אל אחשדרפני וגו' הרצים יצאו מבהלים ודחופים בדבר המלך ומדוע מנגנים רק את סוף הפסוק והעיר שושן נבוכה.
וכן בפסוקים לפני כן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך
וכן יכתב לאבדם

ולכן נתעורר לפרש שאין מנגנים אלא להשתתף בצער אחינו שהיו שם.
ולכן כל מה שכתוב צער של עם ישראל מנגנים
כגון שמרדכי קרע בגדיו ושישראל יצע לרבים שק ואפר
וכן והעיר שושן נבוכה
כדי להיות שותפים לסיפור להרגיש שם שישראל הצטערו ואנחנו מצטערים אתם
אבל פסוק שלא כתוב שם שישראל הצטערו אין צורך

הרעיון של הניגון הזה
להתחבר להרגשות של ישראל
ואם הרגשות כתובים במגילה
מתחברים על ידי הניגון
אם הרגשות לא כתובות
אין שום טעם לנגן
ושוב ייש''כ על השאלה המצויינת והנפלאה.
בברכת התורה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ב. גפנר אמר:
הגמ' במגילה (י, ב) אומרת 'כל ויהי אינו אלא לשון צער', ולאחמ"כ במסקנא הגמ' אומרת שרק 'ויהי בימי' זה לשון צער.
והביאור, כי באמת אין מושג של צער, וכגון גזירת המן, הלוא בסוף התברר שאינה צער כל עיקר, שהרי אילולא זה לא היה לנו פורים וכו'. אך יש 'ויהי בימי' - זאת אומרת שיש ימים שיש בהם צער, באותם ימים היה צער, אבל האמת היא שזה בכלל לא צער.

ולכן, כשקוראים על הצער של אותם ימים, שזה אמיתי, כי באמת היה שם צער, מנגנים ניגון של איכה.
אבל כשקוראים על עצם הגזירה, היום אנחנו יודעים שזה היה טוב מאוד, ואפילו שמחה גדולה, ולכן אין לנו מה לקרוא את זה בניגון איכה.
יישר כח הרב @ב. גפנר נ"י - ואכן זהו התשובה שחשבתי עליו, וזה בעצם 'הרחבה' של תשובת הרב @ציון הלא תשאלי נ"י, אבל עם תוספת חשובה זו, ושזה לא רק שנתבטלה הגזירה, ולא נתקיימה לבסוף, אלא שאנו יודעים שהגזירה עצמה היתה טובתנו, וזה מה שהביא אותנו לחזור בתשובה, ולהגיע למעלה הגדולה שהגענו לה שעל ידה זכינו לכל ההשפעות הגדולות של פורים, ורק במקום שמסופר שבפועל הצטערו על זה בזמנו כשזה קרה, זה אנו אומרים בניגון זה כחלק מההרגשה שהורגשה אז.
וכשסיפרתי את הדברים הנ"ל בפורים לת"ח אחד בעירי, אמר לי שבודאי הדברים אמיתיים, וחשובים לקנות אותם כאחד מהלימודים של פורים, לזכור שכל מעשיו של הקב"ה גם בשעתם כשהמצב נראה איום ובצרה גדולה אנחנו, הכל הוא טובתינו להעלותנו ולהביאנו למעלות גדולות על ידי תפילה והכרת הבורא ותשובה על מעשנו וכו'.
רק העיר אותו ת"ח, שלפי זה צריך באור למה בפסוק (שם א,ז) "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, שדרשו בו חז"ל שאחשורוש השתמש בכלי המקדש במשתה שלו, שם אנו כן מנגנים במגילת איכה, למרות שגם זה אנו אמורים לראותו כחלק ממה שהביא הקב"ה על עמ"י, ואם זה היתה לטובתנו וכנאמר לעיל, א"כ גם זה לא ננגן בניגון איכה.
והשבתי ש(מלבד שחלק זה של הגזירה עדיין קיים אצלנו, שאנחנו עוד במצב של חורבן בית המקדש, וחילול הקודש, (וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו וכו'), יש כאן גם השתתפות בצערו של הקב"ה כביכול, שכבודו היתה (ועדיין) מחוללת בגוים, ולכן במילים אלה יש מקום לקרותו בניגון איכה.
ויש להוסיף עוד נקודה קטנה, שכבר אמרו גדולי המוסר, שכל ההכרה של  האדםם בזה שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וגם זו לטובה וכו', כל זה אומרים רק לגבי ההכרה של עצמנו כלפי עצמנו, אבל בכל הקשור לבין אדם לחברו כשרואה שחברו בצרה אל יאמר האדם "הכל לטובה" וזה טובה בשבילו, וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ועי"ז לא יתן יד לעזור לחברו, ולא ישא בעול עמו בצרתו. וא"כ כ"ש לגבי צערו של השכינה כביכול, שכבודו מחוללת בגוים, כאשר קוראים את הפסוק "וכלים מכלים שונים, אין לנו אז לעבוד עם המהלך של "הכל לטובה", אלא אנו משתתפים בצערו כביכול, ואנו מנגנים את הדברים בניגון של אבל.


כעת ראיתי גם את דבריו היפים של הרב @אוהב זורח נ"י, בענין השתתפות בצער ישראל, והדברים תואמים מאוד למה שהוספתי עכשיו.
יישר כחכם.
 
חלק עליון תַחתִית