זה לא מנהג:
תנחומא נשא כט:
ילמדנו רבינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מהו להדליק בה בשני. כך שנו רבותינו, נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון, מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני. ואם הותיר ביום שני, מוסיף עליו ביום השלישי ומדליקו. וכן בשאר הימים. אבל הותיר ביום שמיני, עושה לו מדורה בפני עצמו. למה. כיון שהוקצה למצוה, אסור להשתמש ממנו.
טור או"ח תרע"ז:
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. נותר בליל ב', מוסיף עליו ומדליק בג', וכן בכל הלילות. נותר ממנו בליל ח', עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו. ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו, כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו, ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן; דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן, אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. ואסור גם כן לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה. ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן, הלכך אין לו תקנה.
ב"י שם:
כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין בשם שאילתות דרב אחאי והמרדכי בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי...
שו"ע או"ח תרע"ז ס"ד:
הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו.
כשבאים לדון בעניינים אלו, חוץ מהעניינים הפנימיים שיש כאן (איך גומרים חג, ואיך עוברים ממערכת של 'נס' למערכת של עבודה שלנו (שזה יותר חביב עלינו ועל הקב"ה), וכן על ההבדל בין אור לאש, הדלקת נרות בערש"ק (כמו בחנוכה) ואבוקה במוצש"ק (אש - כמו בשריפה), בדיקת חמץ ושריפת חמץ), והעניינים ה'חסידיים' (סגולות, טיש וכיוצ"ב), יש כאן שאלות בעצם קיום הלכה זו.