בדיני ברכת שהחיינו בנר חנוכה

רואים שקוף

משתמש ותיק
יורשה לי להעלות ב' התחבטויות לגבי ברכת שהחיינו על הדלקת נר חנוכה.
לשון הרמב"ם שמיום שני ואילך המדליק מברך שתי ברכות והרואה אחת, שאין מברכין שהחיינו אלא ביום ראשון בלבד.
לשונו מורה, שהיה מקום לברך שהחיינו בשאר ימים, ובא להפקיע זאת.
אולי כוונתו לפלוגתת הראשונים שהובאה בב"ח גבי מי שלא ברך שהחיינו ביום הראשון, ויל"ע בשורש הפלוגתא.

באה"ט תרע"ג י"ג, מביא ממטה משה שהרש"ל קנה מנורה מכסף, והדליק בה מיום שני ואילך, וברך ביום השני ג' ברכות.
האם יש עניין לברך שהחיינו ביום השני גם, ומי שביכולתו לרכוש בכל יום מנורה חדשה, יהדר בזה.
ואם לא, מה עם הפסק בין ברכת המצוות לקיום המצוה.
 

הרב מרודוש

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
ואם לא, מה עם הפסק בין ברכת המצוות לקיום המצוה.
עי' שו"ע סי' כא' דמבואר שם גבי ציצית חדשה שאין בעיה ומברך להתעטף ושהחיינו
ויל"ד אי יש חילוק בין ציצית לחנוכיה דאפשר דשאני התם דלבישת הציצית היא חלק מהמצוה והשמחה
 

שלמה1

משתמש ותיק
סתם הערה. לא לברך בגלל ספק ברכה, וכלשון הפוסקים בכל מקום "ספק ברכות להקל", הוא גופיה הידור קחשיב, כי מראה שאיכפת לו לא להוציא שם שמים לבטלה, ולא דורשים ממנו יותר מזה, ונראה לי שאין צורך "להתחכם בזה" יותר מדאי אא"כ קרוב יותר הצד שצריך לברך שאז צריך לשאול חכם
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
באה"ט תרע"ג י"ג, מביא ממטה משה שהרש"ל קנה מנורה מכסף, והדליק בה מיום שני ואילך, וברך ביום השני ג' ברכות.
האם יש עניין לברך שהחיינו ביום השני גם, ומי שביכולתו לרכוש בכל יום מנורה חדשה, יהדר בזה.
ואם לא, מה עם הפסק בין ברכת המצוות לקיום המצוה.
איש מזרע אהרן אמר:
מי שיש לו גביע חדש יוכל לברך שהחיינו בשעת הקידוש?!
ז"ל המטה משה (עמוד העבודה ימי החנוכה סימן תתקפ"ט)
מהר"ם ז"ל היה רגיל בשרגות קטנות של מתכות, וטעמו היה דאילו היה של חרס היה צריך בכל לילה חדשים, דתניא בתוספתא דשבת (עי' מסכת סופרים פ"כ הל"ג) אין מדליקין בנר ישן (מרדכי שבת רס"ח). ואני כשהייתי שואב מים ממעייני הישועה, ממקור מים חיים הנובעים מים של שלמ"ה מורי הגאון ז"ל, ראיתי שקנה לו שרגות קטנות של כסף, ובליל שני התחיל להדליק בה ובירך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו. וטעמו כדאיתא בברכות (נט ב) בנה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו. אף שהרא"ש ובנו הטור (סי' רכ"ג) כתבו דבשעת קניין יש לו לברך אף על פי שלא נשתמש בה עדיין, מכל מקום היה ניחא ליה להסדיר ברכת שהחיינו עם אלו שתי ברכות, כמו שמסדרין שהחיינו דלולב עם ברכת נטילה, ושהחיינו דסוכה עם קידוש היום. וכמו שמסדרים ברכת על נטילת ידים עם שאר הברכות בבית הכנסת כאשר הנהיג הוא ז"ל. 
 

איש מזרע אהרן

משתמש ותיק
ואחזור על שאלתי: האם זה דין בחנוכה, או בכל מצוה, או אף בברכת הנהנין לא חשיב הפסק?
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
הצעיר שבחבורה אמר:
ז"ל המטה משה (עמוד העבודה ימי החנוכה סימן תתקפ"ט)
מעניין לציין, שהבאר היטב הביא זאת כראיה שאין ראוי להדליק בנר של חרס.
ולכאו' לפי דברי המטה משה, אי"ז העניין כלל.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
לשון המחבר:
נר של חרס שהדליק בו לילה אחת נעשה ישן ואין מדליקין בו לילה אחרת אלא לוקח חדשים בכל לילה ואם אין לו אלא ישן מסיקו בכל לילה באור ונר של מתכת א"צ חדש ושל זכוכית או של חרס מכוסה דינו כמתכת
לשון הבאר היטב:
(יג) חרס: רש"ל קנה של כסף ובליל ב' התחיל להדליק בה ובירך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו אף שבשעת קנין יש לברך מכל מקום ניחא לסדר ברכות שהחיינו עם אלו שני ברכות מט"מ. ובסדה"י האריך שכל א' יטריח לעשות לו מנורה יפה ומי שידו משגת יעשה של כסף וכן הנרות יעשה יפה.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
רואים שקוף אמר:
לכאורה המנורה של כסף אינה חפצא מצוה, רק ה"ת לקיום המצוה
א"כ למה זה נכלל ב"הידור מצוה" של מצוות הדלקת נר חנוכה, כמבואר?
היכן מבואר?
על המנורה או על הנר עצמו (הבזיך)?
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
יושב אוהלים אמר:
רואים שקוף אמר:
לכאורה המנורה של כסף אינה חפצא מצוה, רק ה"ת לקיום המצוה
א"כ למה זה נכלל ב"הידור מצוה" של מצוות הדלקת נר חנוכה, כמבואר?
היכן מבואר?
על המנורה או על הנר עצמו (הבזיך)?
בזה שיש הידור להדליק בשל כסף. וכנ"ל.
 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
בזה שיש הידור להדליק בשל כסף. וכנ"ל.
כוונתך לכך שמנורה של חרס זה מגונה וביזוי?
א"כ אין זה מחמת הידור אלא כדי שלא לבזות את המצוות.
[וביששכר איש כפר ברקאי הקפידו אפי' על ידיו...].
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
כוונתך לכך שמנורה של חרס זה מגונה וביזוי?
לא כוונתי הוא מזה שיש הידור מצוה במנורה של כסף.
 
כתוב במשנ"ב סימן תרעג ס"ק כח "כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה".
 ובכה"ח בס"ק ס' "ט"ו מיני כלים ראויים לנר חנוכה להדלקה וכל הקודם משובח, הא' כלי זהב, הב' כלי כסף, הג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' של בדיל, ז' עופרת, ח' כלי זכוכית, ט' כלי עץ, יו"ד כלי עצם, י"א כלי חרס מצופה מאבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רמון, י"ד קליפות אגוז הנדי, ט"ו קליפות האלון, ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפות בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויין לנר חנוכה. חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ח, שדה הארץ חלק ג' סימן מ"א, עיקרי הד"ט סימן ל"ה אות י"א, שדי חמד מערכת חנוכה אות ז'".
 ובס"ק ס"ג "ועיין בסדר היום שהאריך לטרוח כל אחד לעשות לו מנורה יפה, ומי שידו משגת יעשה לו מנורה של כסף. אליה רבה שם, ברכי יוסף אות ז'".
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
ז"ל המטה משה (עמוד העבודה ימי החנוכה סימן תתקפ"ט)
מעניין לציין, שהבאר היטב הביא זאת כראיה שאין ראוי להדליק בנר של חרס.
ולכאו' לפי דברי המטה משה, אי"ז העניין כלל.
כתוב זאת במפורש במטה משה, אך לא העתקתי כולו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
הרב @יושב אוהלים
למה המשנה ברורה כתב זאת רק בדין נר של חרס ולא בעיקר דין ההדלקה, אם לא בא להפקיע משל חרס
אינני יודע אבל מזה בודאי אין להוכיח שזה לא נכון.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
רואים שקוף אמר:
כוונתך לכך שמנורה של חרס זה מגונה וביזוי?
לא כוונתי הוא מזה שיש הידור מצוה במנורה של כסף.
 
כתוב במשנ"ב סימן תרעג ס"ק כח "כתבו הספרים שטוב כל אחד שיטריח לעשות לו מנורה יפה לפי כחו וכן הנרות יעשה יפה".
 ובכה"ח בס"ק ס' "ט"ו מיני כלים ראויים לנר חנוכה להדלקה וכל הקודם משובח, הא' כלי זהב, הב' כלי כסף, הג' נחושת קלל דומה לזהב, ד' נחושת אדום, ה' של ברזל, ו' של בדיל, ז' עופרת, ח' כלי זכוכית, ט' כלי עץ, יו"ד כלי עצם, י"א כלי חרס מצופה מאבר, י"ב כלי חרס בלתי מצופה וצריך שיהיה חדש, י"ג קליפות רמון, י"ד קליפות אגוז הנדי, ט"ו קליפות האלון, ואלו קליפות צריך לעשותם כלי כמו כף מאזנים או שראוי למוד בהם פלפל וכיוצא, אבל קליפות בצלים וביצים וכיוצא אינם ראויים להדלקה, וכל הט"ו כלים הנזכרים שאינם יכולים לעמוד מאליו בלא סמיכה אינם ראויין לנר חנוכה. חסד לאברהם מעין ב' נהר נ"ח, שדה הארץ חלק ג' סימן מ"א, עיקרי הד"ט סימן ל"ה אות י"א, שדי חמד מערכת חנוכה אות ז'".
 ובס"ק ס"ג "ועיין בסדר היום שהאריך לטרוח כל אחד לעשות לו מנורה יפה, ומי שידו משגת יעשה לו מנורה של כסף. אליה רבה שם, ברכי יוסף אות ז'".
לדינא לא קי"ל דבעינן כלים שאין יכולין לעמוד בלא סמיכה, דהלא אפילו בנר שעוה קי"ל דכשר אע"פ שאין בו שום כלי.
וממילא י"ל דלדידן אין הידור במנורה של כסף, ואינו אלא כקופסת האתרוג.
ומש"כ המ"ב לעשות מנורה יפה כפי כחו היינו משום נוי בעלמא, ואין חשיבות דוקא בשל כסף אלא כל שהוא נאה סגי.
וכן ראינו לרבותינו שלא הקפידו כלל במנורה של כסף ואף שהיה בידם.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
בקונטרס 'סוד הדלקת נר חנוכה' לרבינו יצחק סגי נהור בן הראב"ד מפורטים חמש עשרה הכלים הראויים להדלקת נר חנוכה
"דע כי ט"ו כלים ראויים לנר חנוכה וכל הקודם, קודם מהם משובח, משום זה קלי ואנוהו וכאן הוא הולך ומונה את הסוגים א. זהב ב. כסף ג. נחושת דומה לזהב ד. נחושת ה. מתכת המכונה נחושת ו. בדיל ז. עופרת ח .אבן ט. זכוכית י. עצם יא. חרס מצופה באבר יב. חרס ועי"ש שדן בסוגי החרס יג. קליפת רימון י"ד. קליפת אגוז הינדי טו. קליפת אלון".
ובקונטרס מרחיב יותר בפירוט, כל הדרגות באריכות והפירוט הדקדקני מוכיחים עד כמה חשוב להקפיד בהדלקת נר חנוכה, אמר על כך מרן רבינו זצוק"ל שיש ללמוד מדבריו קל וחומר ומה על כלי השמן מאריך רבינו יצחק סגי נהור כל כך, על השמן עצמו על אחת כמה וכמה שצריך שיהי' בתכלית ההידור.
___________________________________________________________________________

הועתק מעלון דירשו: מאת הרה"ג רבי ישראל חסיד שליט"א על ימי החנוכה בהיכלו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
מדוע לא הקפיד מרן רבינו (הגריש"א) זצוק"ל להשתמש בשל כסף?
לקראת חנוכה תשע"א ניגשתי אל מרן רבינו זצוק"ל והצעתי בפניו להדליק בחנוכיה של כסף, הוא דחה את הדבר והגיב שהחנוכיה שלו מהודרת ומצוינת. הזכרתי את לשונו הנ"ל של רבי יצחק סגי נהור ומרן רבינו זצוק"ל הגיב: "ווייסט מען דאך" (הלוא הדברים ידועים) העזתי פני בבחינת תורה היא וללמוד אני צריך ושאלתי שוב אז למה הרעבע מסרב להדליק בשל כסף? בתגובה הוא הסתובב לכיוונו של הנכד רבי אריה שליט"א ואמר: "ער ווייסט נישט (הוא לא יודע) מען האט מיר שיין געגאנבעט דא מיין חנוכייה ווילסטו מזאל מיר גאנבענען די זילבערנע" (כבר גנבו לי כאן את החנוכיה אז אתה רוצה שיגנבו לי את החנוכיה של כסף)

מסתבר, שהחנוכיה של מרן רבינו זצוק"ל הייתה יקרה גם אם לא הייתה עשויה מכסף ומעשה שהיה לפני כעשר שנים, יצא מרן רבינו זצוק"ל באחד מלילות חנוכה למסור את השיעור, כעבור חמש דקות בלבד גילו שחנוכיית מרן רבינו זצוק"ל נגנבה. החנוכיה נעקרה מהמקום יחד עם בית החנוכיה, כאשר הבנתי שהמעכב הוא החשש מגניבה הצעתי? שנמגן את החנוכיה כראוי או שנעמיד שם שמירה. גם אז עדיין לא נתן את הסכמתו. לעניות דעתי היה מונח בסירוב הרבה מאותו תבלין ייחודי שהיה נסוך בנפשו העדינה של מרן רבינו זצוק"ל לפיו התקשה ליהנות ממתנת בשר ודם או מעזרתם. בסופו של דבר הוא פטר אותי בדרך צחות, הוא שאל במה אתה מדליק? עניתי בשל כסף אז הוא הציע למנות אותי שליח עבורו על אותו חלק של הידור ההדלקה שנעשה בשל כסף..

אז כיצד התרחש נס חנוכה בשנתו האחרונה בה כן הדליק בשל כסף ?
למשמע השאלה ניכרת ההתרגשות על פניו של הרב חסיד הוא מעולם לא דיבר על הנושא בציבור וחושף כעת לראשונה את המעורבות שלו בנושא. לקראת חנוכה של שנת תשע"ב הכנתי את עצמי מראש כדת וכדין והצעתי בפניו שוב להדליק בחנוכיה של כסף אבל הפעם היו הדיבורים שלי מגובים במעשים, הנחתי מולו על השולחן חנוכיית כסף.. מרן רבינו זצוק"ל התבונן בי חליפות ובחנוכיה ואז התנדב נכדו רבי אריה אלישיב שליט"א לסייע, באמרו הרי הוא הביא את השמן לחנוכייה אז הוא החליט להביא גם את הכלי לשמן.

מרן רבינו זצוק"ל הזכיר שוב את עניין הגניבה וכן הוסיף שבית החנוכיה הקיים אינו מתאים למידות החנוכיה החדשה, וזה גם יקשה על המעבר במקום. ואז ביקש לשמוע את חוות דעתו של רבי אריה שליט"א שבינתיים כבר עזב את החדר שהביע את דעתו לחיוב אך הציע שאני אהיה זה שידאג לכל הסידורים הטכניים החדשים שקשורים לחנוכיה החדשה. קיבלתי על עצמי את המשימה בשמחה ומרן רבינו זצוק"ל נענה בסופו של דבר והסכים להשתמש בחנוכיה, אם כי הדגיש שלאחר השימוש אין רצונו להישאר בעלים על החנוכיה פרט זה שמעתי לאחר מכן מנכדו הרה"ג רבי ישראל אלישיב שליט"א.
התאמנו חנוכיה מכסף, שתתאים לבית החנוכיה הקיים.
 

חדא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
יורשה לי להעלות ב' התחבטויות לגבי ברכת שהחיינו על הדלקת נר חנוכה.
לשון הרמב"ם שמיום שני ואילך המדליק מברך שתי ברכות והרואה אחת, שאין מברכין שהחיינו אלא ביום ראשון בלבד.
לשונו מורה, שהיה מקום לברך שהחיינו בשאר ימים, ובא להפקיע זאת.
אולי כוונתו לפלוגתת הראשונים שהובאה בב"ח גבי מי שלא ברך שהחיינו ביום הראשון, ויל"ע בשורש הפלוגתא.
השורש הוא בגמ' דף כג, א יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס נס כל יומי איתיה, ומבואר דהי' ס"ד שיברך זמן כל יום, ועי"ש ברש"י אמאי למסקנא לא 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
חדא אמר:
רואים שקוף אמר:
יורשה לי להעלות ב' התחבטויות לגבי ברכת שהחיינו על הדלקת נר חנוכה.
לשון הרמב"ם שמיום שני ואילך המדליק מברך שתי ברכות והרואה אחת, שאין מברכין שהחיינו אלא ביום ראשון בלבד.
לשונו מורה, שהיה מקום לברך שהחיינו בשאר ימים, ובא להפקיע זאת.
אולי כוונתו לפלוגתת הראשונים שהובאה בב"ח גבי מי שלא ברך שהחיינו ביום הראשון, ויל"ע בשורש הפלוגתא.
השורש הוא בגמ' דף כג, א יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג' מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת מאי ממעט ממעט זמן ונימעוט נס נס כל יומי איתיה, ומבואר דהי' ס"ד שיברך זמן כל יום, ועי"ש ברש"י אמאי למסקנא לא 
ומסקנת הדברים, הובא בפמ"ג, כיון דקיי"ל להלכה כהסוגיא בכא:, שהיו ב' נסים, א"כ שהחיינו דיום ראשון הוא על נס הנצחון, ושהחיינו דיום ב' הוא על נס פך השמן. וזו כוונת מהרש"ל.
 
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
פותח הנושא
מעניין לציין, לדברי המהרש"ל בסוכה מו., אהא דכ' התוס' שהרואה סוכה ולולב אינו מברך, שאין הרואה יכול לברך מה שאין העושה מברך, והק ' מהרש"ל מברכת שהחיינו, דהעושה מברך, ותי' שאין שייך לברך שהחיינו היכא דאין שייך ברכה אחרת.
ולכך הקפיד המהרש"ל לברך שהחיינו ביום ב' על המנורה, שלא יכל לברך בלא זה.
 
חלק עליון תַחתִית