פתיל צף האם כשרים לחנוכה? סיכום החששות בזה

יעקב פלוס

משתמש רגיל
מצורף מגליון 'ואביטה נפלאות'

פתיל צף

האם יש בה חסרון מצד 'השעוה' | מצד שיורד עם השמן | והאם הוא מצוה מן המובחר

פתיל צף
הנה לאחרונה נפוץ פתילות לנרות שבת ונרות חנוכה ונקראים פתיל צף, והוא פתיל העשוי מהרבה חוטין טבולין ומצופין שכבת שעוה דקה, ומטרתה לצוף על פני השמן כל משך זמן ההדלקה באמצעות חתיכת עצי גופר שתוחבין את הפתילה בתוכה, ותוך כדי שהשמן כלה, הפתיל יורד עמה וכך שואב כל השמן שבנר. ונדון בזה בג' שאלות האם הוא מובחר להדלקת נרות חנוכה [דבנרות שבת לית בזה שום חשש].

א. האם בזה שמצופה שעוה מגרע הידור השמן
מכיון דקיי"ל (סי' תרע"ג ס"ב) הדלקה עושה מצוה, א"כ יש לדון, אם אחד מדליק נר שלמעלה יש שעוה ולמטה יש שמן, וההדלקה היא על השעוה, אף שבהמשך יודלק יותר מחצי שעה שמן, מ"מ החסיר בשעת ההדלקה את מעלת השמן, וא"כ בפתילות המצופות שעוה, הרי ברגעים הראשונים דולקת האש מכח השעוה ולא מכח השמן נמצא דעשה מצוות הדלקה בשעוה ולא בשמן, ואילו היה נכבה מיד קודם הגיעו לשמן כבר קיים המצוה, ואין זקוק לה הרי שההדלקה היתה בשעוה.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ח סימן קנז) כתב בזה הלשון: ובספק של פתילות צף שהם מצופים שכבת שעוה כל דהו, וא"כ כיון דקיי"ל הדלקה עושה מצוה וא"כ ברגע ראשונה נדלק רק השעוה הזאת והדלקת הפתילה רק בהמשך אח"כ, לדידי אין ספק בזה שזה צורת פתילה הזאת שראוי להדליק עכ"פ שיעור המשך הדלקה ויוצא עם הדלקה ראשונה בגדר הדלקה עושה מצוה ר"ל עד שתתפוס הפתילה שהוא זמן קצר מאד, ודו"ק. עכ"ל. לדבריו משמע, שאה"נ אם יהיה הרבה שעוה ולא יהיה זמן קצר מאוד, הרי חיסר הידור של שמן.
אמנם בשו"ת להורות נתן (חלק ו סי' מה) מצדד להתיר מטעם אחר, והוא ע"פ דברי הפרמ"ג שם (או"ח סק"ו) שאם אין לו שמן כשיעור זה ידליק בלא ברכה דשמא הלכה דמעכבת עיין שם, הרי מבואר דמצוותו שידלוק דוקא עד שיכלה רגל מן השוק, ומה שכבתה אין זקוק לה היינו משום דלא חייבוהו יותר אלא בהדלקה אחת, אבל המצוה היא שידלוק חצי שעה. ואה"נ דאם כבתה כבר יצא ידי מצוה ואין חובה להדליק בפעם שניה, אבל אם לא כבתה ודאי שהוא מקיים מצוה בכל רגע של הדלקה עד שיכלה רגל מן השוק עכ"פ, ונמצא דשפיר הוא מדליק גם בשמן זית.
אך מסיים שמ"מ אין סברא זו ברורה, דהא התחלת המצוה היא בשעת ההדלקה ואז הוא עיקר מצוותה דהא אם כבתה אין זקוק לה, לכן מן הנכון שאם משתמשים בפתילה המצופה בשעוה, שטרם שידלקוהו יטבול אותה בשמן, ונמצא שהתחלת ההדלקה היא ג"כ בשמן, או שיחרוך אותה קודם ההדלקה ונמצא שהשעוה כלתה לפני הדלקת המצוה, ועפ"ז אין שום פקפוק ואדרבה מעליותא יש בה כי פתילה כזו אורה יפה.

ב. אם התפיל לא היה יורד אין בו שיעור
עוד יש לדון בזה, ע"פ מש"כ באשל אברהם (בוטשאטש סי תרע"ה ס"ב) וז"ל: המחבר נרות של שעוה לנר חנוכה שזה על גב זה, וכל אחד אין בו שיעור, רק כשכלה נר אחד נדלקה ממנו נר שני שבתחתיתו, וכל אחד דולק חצי שיעור כל אחד דולק רבע שעה, נראה שאין חשש בזה, ויוצא חובתו היטב כיון שחיבר ונר שני נדלק מאליו מהראשון. אך אם הראשון אינו מחובר להשני, רק עומדים בקירוב זה לזה עד שכשמגיע הלהב בסוף הראשון נדלק השני ממילא, בזה צריך לי עיון אם יצא ידי חובתו, כיון שהתחלת ההדלקה צריך להיות כשיעור, והרי בנר הנדלק אין כשיעור, והשני שיודלק גם שממילא יודלק הוא דבר בפני עצמו, ולפום ריהטא כן נוטה, וצריך לי עיון. עכ"ל.
ולפ"ז בפתיל צף דידן, דמכיון שחלק הפתיל המונח בתוך השמן אין בו כדי לדלוק חצי שעה, אלא שע"י ששוקע כל זמן ההדלקה יותר ויותר בתוך השמן הרי זה דולק הרבה זמן, וא"כ לפי סברתו שהתחלת הדלקה צריך להיות כשיעור, אך אם דולק רק ע"י שמזיזין אותו ממקום למקום אינו יוצא, לכאורה הוא הדין כאן.
אך מובא מהגר"ש וואזנר זצ"ל (קובץ מבית לוי ח"י עמ' י"ד) שאין חשש במה שהפתילה קצרה ואין בשמן שכנגדה שיעור לחצי שעה כיון שהפתילה יורדת מאיליה במשך הזמן כשהשמן מתמעט. ע"כ.

ג. לא דמי להדלקה במקדש
עוד יש לדון בזה, לפי מה שכתב בס' מאורי אש (פ"ה ענף ב') אם הדליק גזרי עצים באופן שאינם נעשים כמדורה ואינם כלים אלא לאחרי חצי שעה וניכר שהדליקם לשם מצוה יש להסתפק אם יצא ידי חובתו. והגרשז"א (מנחת שלמה פרק טו א) כתב וצדדי הספק הם אי בעינן דומיא דמנורה שבמקדש שהאור הוא ע"י פתילה 'השואבת' שמן, וה"נ כאן בנר חנוכה אף שלא הצריכו חכמים שמן כי אם למצוה מן המוכחר מ"מ בעינן עכ"פ שתהא פתילה השואבת דבר מה שהוא גורם את האור, משא"כ עצים דחשיבי כפתילה בלא שמן, או דילמא דאף לענין כן לא בעינן דומיא דמנורה כי אם למצוה מן המוחבר.
והנה כעי"ז נשאל בשו"ת בית יצחק (בחיו"ד ח"ב סימן ל"א) בנרות של חנוכה שהשמן דולק בלא פתילה ורק מונח טס קטנה וזכוכית קנה חלול דק בתוכו, אם בעינן דומיא למנורה שיהי' בו שמן ופתילה, או לא והשיב דלא בעינן דומיא למנורה כ"א למצוה מן המובחר. יעוש"ה.
ויעויין בגמ' ביומא (דף כד ע"ב) שכן היה סדר הטבת הנרות בבית המקדש שנותנין הפתילה ואח"כ נותנין השמן, וכן הוא ברמב"ם (פ"ג מתמידין ומוספין הי"ב) וז"ל מהו דישון המנורה, כל נר שכבה מסיר הפתילה וכל השמן שבנר ומקנחו ונותן בו פתילה אחרת, ושמן אחר במידה ובו' ולכאורה גם גבי חנוכה מה טוב אם יוכל לעשות כן. וכן הוא במקור חיים (לבעל החוות יאיר סי' רסג) בשם ספר גליא רזא לענין נר שבת שע"פ הסוד יש להקדים נתינת הכלי ואח"ב נתינת הפתילה בתוכו ואח"כ נתינת השמן. שהחסדים קודמים לגבורות. ולפ"ז בפתיל צף שא"א לעשות כן מחסיר הידור זה לפי דבריהם.
 

רואים שקוף

משתמש ותיק
אולי תוסיף חשש נוסף,

שא"א לצמצם שגובה השמן בכל הכוסיות יהיה בשווה, וא"כ אי"ז נראה כמנורה אחת.
 

עמיקא וטמירא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
אולי תוסיף חשש נוסף,

שא"א לצמצם שגובה השמן בכל הכוסיות יהיה בשווה, וא"כ אי"ז נראה כמנורה אחת.

מנין לך דין זה?
והא ודאי ניכר שהוא של אדם אחד כיון ששני בנ"א מדליקין במקום מיוחד
 

לביא

משתמש ותיק
רואים שקוף אמר:
שא"א לצמצם שגובה השמן בכל הכוסיות יהיה בשווה, וא"כ אי"ז נראה כמנורה אחת.
חדוש עצם חידשת. ואולי מדובר בהידור בפרסומי ניסא בעלמא, שלרואה יהיה נראה שהכל שווה.

וסתם לצורך הנידון, בנרות שבת אנו משתמשים תמיד בפתיל צף אך בנרות חנוכה אני תמיד מהדר בפתילות רגילים.
 
חלק עליון תַחתִית