ראשית מודעה רבא, בנושא זה אינני מתכוון להגיב או לענות , שכן הדברים והתיאור , נכתבו לסיבת התאריך ,מבלי לחוות דעה,ואין כוונה לעורר פולמוס נוסף ומיותר בעניין , מקווה שתיהנו ממנו כמות שהוא,
הוויכוח בעבר על הצהרת בלפור בסן רמו ב 1920 , כשמצד אחד עומדים הרש"ב,הריי"צ, שאף הטיף מוסר לר מגור שאינו אנטי ציוני מספיק !
,,והרשב שהיה הראשון שהציף את נושא : שלשת השבועות ואת האיסור לעלות בחומה- מדגיש בדבריו: "הנה אם גם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם, אין לנו לשמוע להם לדבר הזה, לעשות גאולתינו בכח עצמנו".
הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש תרל"ב-תרצ"ז ,מראשי האדמו"רים הוא סבור כרש"ב, ונושא דגל המאבק בציונות בין שתי מלחמות העולם. שהגאולה האחרונה תהיה בדרך ניסית ולא ישולב בה פעילות אנושי כלל וכלל. לדבריו פעילות אנושית שמטרתה ליישב ולבנות את ארץ ישראל הרי היא ככפירה בגאולה ניסית שתהיה על ידי הקב"ה.
הרשב - בנוסף להתייחסותו לרעיון כבלתי מציאותי ""כאמונת הבל אשר שלטה לפנים בלב רבים בהאלכעמיע כי בכחה להפוך ברזל לזהב, ככה הגבירו הציונים היום את האמונה, כי אכן יש בכח חפצנו כלנו , לכונן לנו מדינת יהודים ו"מקלט בטוח", ויכלתנו רק בחפצנו קשורה... וכאשר אי אפשר להוציא ברזל מזהב, כך עוד יותר אי אפשר לעשות לנו מדינת יהודים בכל מקום"
הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש כותב על ההצלחה של ההצהרה " "רק היו מבוסמים משמחת המנדט של בעל במכתב זה הוא מכנה את את בלפור בשם "בעל 79 פעור מעין המעשה של פרשת תשא. ניתן לומר פעור". כינוי זה מופיע בכתביו של האדמו"ר כל אימת שהוא מזכיר את הצהרת בלפור,
ומנגד : האבני נזר שכתב " ובכן אתם קציני וגבירי ישראל אשר יש לאל ידכם להשתדל בהשגת רשיון ולהוציא את הרעיון הנכבד הזה אל הפועל, עליכם המצוה הגדולה הזאת ואין קץ לשכר המסייעים בזה הן בהשתדלות הרשיון והן בעיקר קניות הנחלות"
ובאותה שנה הוא שלח את בנו לארץ ישראל לקנות קרקעות, על מנת להתישב בארץ. אולםבהמשך בנו חדל מכך ,בשל החילוניות שהתלוותה לציונות,
וגם ר מאיר שמחה שכתב "אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא ניתן צו אשר השבועות וברישיון המלכים קמה מצות 36 ארץ ישראל תהיה טעם ישראל וכיוון שסר פחד ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה )ספרי פ' ראה, למקומה, ומצוה על כל איש לסייע בכל יכלתו לקיים מצוה זו, ואולי על זה נאמר: 'עד מתי תתחמקין' ירמיה
באגוי היו חילוקי דעות ,אך הקו שהוצג היה -שעמדתה של אגודת ישראל בייחס להצהרת בלפור אינה מוגדרת, וניכרת בה הקפדה על הפרדה רעיונית בין ההכרה בהצהרת בלפור כרצון ההשגחה, לבין ההתנגדות וההכרה בתנועה הציונית החילונית.
מבחינה מעשית מדיניותה של אגודת ישראל הושפעה מהצהרת בלפור, וזו היתה נקודת מפנה , הדברים ניכרים ביחסה של אגודת ישראל למעשה ההתישבות בארץ ישראל. אולם הם נמנעים מהצהרות הקושרות את ההצהרה ותוצאותיה המדיניות לתהליך הגאולה, :
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וכל זה בשל התאריך שבו יצאו הדברים בפועל עם הכיבוש הברטי של ארץ ישראל - שבהמשך מימש את הצהרת בלפור , אומנם בעל כורחם,
.
ערב חנוכה 1917. תרעח . וגם - ז' טבת אותה שנה.
לאחר שהצליחו , בהתקפה על באר שבע . הם המשיכו להתקדם לעבר ירושלים. העות'מאנים הובסו בקרבות במהלך נובמבר, וירושלים נפלה בידי הבריטים ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917, בתאריך : ערב חג החנוכה תרע"ח,
לאחר שהעות'מאנים פינו אותה, אלנבי חולק כבוד לירושלים.
ולמרות שהיה רב-אמן בלוחמה על סוס, בחר אלנבי לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים. ב-11 בדצמבר 1917, נכנסו אלנבי וקציניו לעיר ברגל דרך שער יפו, מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם ,
"נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.
התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה..." מיד לאחר שנכנס אלנבי לירושלים הוא קרא הצהרה שנוסחה בלונדון ותורגמה לשש שפות.
אגב טקס הכניעה נערך שלושה פעמים...והאחרון.בשער יפו..
שם הוקמו לכבודו שערים מקושטים. וגם היהודים תרמו את חלקם בכך.
לכבודו של אלנבי הוקמה בירושלים כיכר אלנבי . ברוממה.ויש שם שילוט ובו תיאור מפורט של כניעת העיר לאלנבי, וכן על-שמו רחוב במערב העיר.
ומה זה העוג'ות ?
מדובר בקו חזית כללי שנמתח לרוחבה של ארץ ישראל, פחות או יותר בין העוג'א המערבית .היא נחל הירקון, לבין העוג'א המזרחית היא הכפר הערבי עוג'ה א-תחתא בסמוך לנחל ייט"ב מצפון לעיר יריחו.
הצליחה הראשונה של הירקון היתה
ב-24 בנובמבר 1917 אז נערך ניסיון ראשון לצלוח את הירקון ולהשתלט על גבעות הכורכר. קדמה לצליחה הפגזת ריכוך לאורך כל חזית הירקון שנועדה להסוות את נקודת הצליחה המדויקת. הצליחה שהתרחשה בשפך הירקון, צלחה, ומוצבי העות'מאנים נלכדו על ידי חיילים ...... ואולם למחרת היום הצליחו כוחות עות'מאנים עודפים לפרוץ את קווי ההגנה ולכבוש מחדש את השטחים,
הצליחה השנייה נערכה:
בחסות הלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917. בליל חורף גשום נעו שלוש החטיבות של הדיוויזיה ה-52, תוך שהן נושאות עמן את ציוד הצליחה ומתמודדות בקרקע בוצית וטובענית, ונפח מים ניכר בנהר, לעבר שלוש נקודות הצליחה שנקבעו לאורך הירקון. הפעם הופתעו הטורקים לחלוטין, ועל כך תעיד העובדה שעד בוקר חצו כל כוחות הרגלים של הדיוויזיה את הנהר, וביססו ראש גשר בחוף הצפוני של הירקון תוך שימוש בכידונים בלבד....
לאחר המלחמה החליטו מפקדי הצבא להנציח את הצליחה ולמקם עמודי זיכרון בסמוך לכל אחת מנקודות הצליחה. עמוד אחד מוקם בשפך הירקון,
אחד בראש גבעת כיכר היל. והשלישי בסמוך לגדת הנחל בצומת הרחובות בן-גוריון ואבא הלל ברמת גן. עמודי השיש נלקחו מעתיקות קיסריה, אפולוניה או אשקלון. על העמודים נחקקה כתובת זיכרון בעברית, בניסוחו של ז. זבוטיסקי...
להלן:
הכתובות על עמודי הזיכרון מיקום המצבה .התוכן החרוט על עמוד השיש בשפך הירקון - תל כודאדי"בלילה אור לז' טבת התרע"ח (21 בדצמבר 1917) עברה הבריגדה 157 של הדיוויזיה ה-52 את המעברה הזאת ולכדה את העמדות הטורקיות שממולה".
בכיכר היל-בצפון הישן של תל אביב"בלילה אור לז' טבת התרע"ח (21 בדצמבר 1917) עברה הבריגדה 156 של הדיוויזיה 52 (לאולנד) במקום הזה את הנהר, על גשרים קלים ורפסודת ולכדה את העמדה הטורקית שייח' מוניס". (היום - רמת אביב).
בסוף רחוב אבא הלל- במערב רמת גן"בלילה אור ליום ו' טבת שנת התרע"ח [21 בדצמבר 1917] עברה הבריגדה ה-155 של הדיוויזיה ה-52 (לוּלנד) את הירקון במקום הזה, על ידי רפסודות וגשר-קל וכבשה את העמדות התרכיות בח[רבת] חדרה". (היום - רמת החייל).....מוויקי
הוויכוח בעבר על הצהרת בלפור בסן רמו ב 1920 , כשמצד אחד עומדים הרש"ב,הריי"צ, שאף הטיף מוסר לר מגור שאינו אנטי ציוני מספיק !
,,והרשב שהיה הראשון שהציף את נושא : שלשת השבועות ואת האיסור לעלות בחומה- מדגיש בדבריו: "הנה אם גם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם, אין לנו לשמוע להם לדבר הזה, לעשות גאולתינו בכח עצמנו".
הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש תרל"ב-תרצ"ז ,מראשי האדמו"רים הוא סבור כרש"ב, ונושא דגל המאבק בציונות בין שתי מלחמות העולם. שהגאולה האחרונה תהיה בדרך ניסית ולא ישולב בה פעילות אנושי כלל וכלל. לדבריו פעילות אנושית שמטרתה ליישב ולבנות את ארץ ישראל הרי היא ככפירה בגאולה ניסית שתהיה על ידי הקב"ה.
הרשב - בנוסף להתייחסותו לרעיון כבלתי מציאותי ""כאמונת הבל אשר שלטה לפנים בלב רבים בהאלכעמיע כי בכחה להפוך ברזל לזהב, ככה הגבירו הציונים היום את האמונה, כי אכן יש בכח חפצנו כלנו , לכונן לנו מדינת יהודים ו"מקלט בטוח", ויכלתנו רק בחפצנו קשורה... וכאשר אי אפשר להוציא ברזל מזהב, כך עוד יותר אי אפשר לעשות לנו מדינת יהודים בכל מקום"
הרב חיים אלעזר שפירא ממונקאטש כותב על ההצלחה של ההצהרה " "רק היו מבוסמים משמחת המנדט של בעל במכתב זה הוא מכנה את את בלפור בשם "בעל 79 פעור מעין המעשה של פרשת תשא. ניתן לומר פעור". כינוי זה מופיע בכתביו של האדמו"ר כל אימת שהוא מזכיר את הצהרת בלפור,
ומנגד : האבני נזר שכתב " ובכן אתם קציני וגבירי ישראל אשר יש לאל ידכם להשתדל בהשגת רשיון ולהוציא את הרעיון הנכבד הזה אל הפועל, עליכם המצוה הגדולה הזאת ואין קץ לשכר המסייעים בזה הן בהשתדלות הרשיון והן בעיקר קניות הנחלות"
ובאותה שנה הוא שלח את בנו לארץ ישראל לקנות קרקעות, על מנת להתישב בארץ. אולםבהמשך בנו חדל מכך ,בשל החילוניות שהתלוותה לציונות,
וגם ר מאיר שמחה שכתב "אמנם כעת הסבה ההשגחה אשר באספת הממלכות הנאורות בסאן רעמא ניתן צו אשר השבועות וברישיון המלכים קמה מצות 36 ארץ ישראל תהיה טעם ישראל וכיוון שסר פחד ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל מצוות שבתורה )ספרי פ' ראה, למקומה, ומצוה על כל איש לסייע בכל יכלתו לקיים מצוה זו, ואולי על זה נאמר: 'עד מתי תתחמקין' ירמיה
באגוי היו חילוקי דעות ,אך הקו שהוצג היה -שעמדתה של אגודת ישראל בייחס להצהרת בלפור אינה מוגדרת, וניכרת בה הקפדה על הפרדה רעיונית בין ההכרה בהצהרת בלפור כרצון ההשגחה, לבין ההתנגדות וההכרה בתנועה הציונית החילונית.
מבחינה מעשית מדיניותה של אגודת ישראל הושפעה מהצהרת בלפור, וזו היתה נקודת מפנה , הדברים ניכרים ביחסה של אגודת ישראל למעשה ההתישבות בארץ ישראל. אולם הם נמנעים מהצהרות הקושרות את ההצהרה ותוצאותיה המדיניות לתהליך הגאולה, :
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
וכל זה בשל התאריך שבו יצאו הדברים בפועל עם הכיבוש הברטי של ארץ ישראל - שבהמשך מימש את הצהרת בלפור , אומנם בעל כורחם,
.
ערב חנוכה 1917. תרעח . וגם - ז' טבת אותה שנה.
לאחר שהצליחו , בהתקפה על באר שבע . הם המשיכו להתקדם לעבר ירושלים. העות'מאנים הובסו בקרבות במהלך נובמבר, וירושלים נפלה בידי הבריטים ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917, בתאריך : ערב חג החנוכה תרע"ח,
לאחר שהעות'מאנים פינו אותה, אלנבי חולק כבוד לירושלים.
ולמרות שהיה רב-אמן בלוחמה על סוס, בחר אלנבי לרדת מסוסו לפני שנכנס לירושלים. ב-11 בדצמבר 1917, נכנסו אלנבי וקציניו לעיר ברגל דרך שער יפו, מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלאם ,
"נכנסתי לעיר רשמית ב-11 בדצמבר בצהרי היום, עם כמה מאנשי הסגל שלי, מפקדי הדיוויזיה הצרפתית והדיוויזיה האיטלקית, ראשי המשלחת הפוליטית, והנספחים הצבאיים של צרפת, איטליה ואמריקה.
התהלוכה הייתה רגלית בלבד, ובשער יפו התקבלתי בידי השומרים המייצגים את אנגליה, סקוטלנד, אירלנד, וויילס, אוסטרליה, ניו זילנד, הודו, צרפת ואיטליה. האוכלוסייה קיבלה את פני יפה..." מיד לאחר שנכנס אלנבי לירושלים הוא קרא הצהרה שנוסחה בלונדון ותורגמה לשש שפות.
אגב טקס הכניעה נערך שלושה פעמים...והאחרון.בשער יפו..
שם הוקמו לכבודו שערים מקושטים. וגם היהודים תרמו את חלקם בכך.
לכבודו של אלנבי הוקמה בירושלים כיכר אלנבי . ברוממה.ויש שם שילוט ובו תיאור מפורט של כניעת העיר לאלנבי, וכן על-שמו רחוב במערב העיר.
ומה זה העוג'ות ?
מדובר בקו חזית כללי שנמתח לרוחבה של ארץ ישראל, פחות או יותר בין העוג'א המערבית .היא נחל הירקון, לבין העוג'א המזרחית היא הכפר הערבי עוג'ה א-תחתא בסמוך לנחל ייט"ב מצפון לעיר יריחו.
הצליחה הראשונה של הירקון היתה
ב-24 בנובמבר 1917 אז נערך ניסיון ראשון לצלוח את הירקון ולהשתלט על גבעות הכורכר. קדמה לצליחה הפגזת ריכוך לאורך כל חזית הירקון שנועדה להסוות את נקודת הצליחה המדויקת. הצליחה שהתרחשה בשפך הירקון, צלחה, ומוצבי העות'מאנים נלכדו על ידי חיילים ...... ואולם למחרת היום הצליחו כוחות עות'מאנים עודפים לפרוץ את קווי ההגנה ולכבוש מחדש את השטחים,
הצליחה השנייה נערכה:
בחסות הלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917. בליל חורף גשום נעו שלוש החטיבות של הדיוויזיה ה-52, תוך שהן נושאות עמן את ציוד הצליחה ומתמודדות בקרקע בוצית וטובענית, ונפח מים ניכר בנהר, לעבר שלוש נקודות הצליחה שנקבעו לאורך הירקון. הפעם הופתעו הטורקים לחלוטין, ועל כך תעיד העובדה שעד בוקר חצו כל כוחות הרגלים של הדיוויזיה את הנהר, וביססו ראש גשר בחוף הצפוני של הירקון תוך שימוש בכידונים בלבד....
לאחר המלחמה החליטו מפקדי הצבא להנציח את הצליחה ולמקם עמודי זיכרון בסמוך לכל אחת מנקודות הצליחה. עמוד אחד מוקם בשפך הירקון,
אחד בראש גבעת כיכר היל. והשלישי בסמוך לגדת הנחל בצומת הרחובות בן-גוריון ואבא הלל ברמת גן. עמודי השיש נלקחו מעתיקות קיסריה, אפולוניה או אשקלון. על העמודים נחקקה כתובת זיכרון בעברית, בניסוחו של ז. זבוטיסקי...
להלן:
הכתובות על עמודי הזיכרון מיקום המצבה .התוכן החרוט על עמוד השיש בשפך הירקון - תל כודאדי"בלילה אור לז' טבת התרע"ח (21 בדצמבר 1917) עברה הבריגדה 157 של הדיוויזיה ה-52 את המעברה הזאת ולכדה את העמדות הטורקיות שממולה".
בכיכר היל-בצפון הישן של תל אביב"בלילה אור לז' טבת התרע"ח (21 בדצמבר 1917) עברה הבריגדה 156 של הדיוויזיה 52 (לאולנד) במקום הזה את הנהר, על גשרים קלים ורפסודת ולכדה את העמדה הטורקית שייח' מוניס". (היום - רמת אביב).
בסוף רחוב אבא הלל- במערב רמת גן"בלילה אור ליום ו' טבת שנת התרע"ח [21 בדצמבר 1917] עברה הבריגדה ה-155 של הדיוויזיה ה-52 (לוּלנד) את הירקון במקום הזה, על ידי רפסודות וגשר-קל וכבשה את העמדות התרכיות בח[רבת] חדרה". (היום - רמת החייל).....מוויקי