חנוכה געלט (דמי חנוכה)

BB1234

משתמש חדש
אשמח לקבל טעמים והסברים למנהג ישראל לחלק דמי חנוכה.
 

בני ברקי

משתמש רגיל
הפונוביז'ער רב הגרי"ש כהנמן זצ"ל היה אומר טעם [בדרך צחות] דעד הנצחון ילדי ישראל לא יכלו ללמוד תורה כדבעי, ולאחר הנצחון מיד בשמוע כלל ישראל שאפשר ללמוד תורה בגלוי וכרגיל, מיד ההורים קראו לילדים ואמרו להם רוצו ללמוד תורה בבית התלמוד, אמרו הילדים להוריהם, הרי עוד לא אכלנו א"כ האיך נלך ללמוד תורה, מיד נתנו ההורים כסף לילדים שיקנו להם אוכל בדרך, העיקר שלא יתעכבו מללכת ללמוד.
 

חמוץ בגדים

משתמש חדש
לולא דמסתפינא אמינא שמקור הנהגה זו באה מיום אידם וממנהגיהם שלא ותו יום בחלוקת מתנות
 

תתצ

משתמש רגיל
ראיתי ע"ד הנ"ל בשם הרב מפנביז' אבל קצת אחרת. והיינו נתנו לדילדים ע"מ לעודד אותם ללמוד שוב (אחרי שנסתלק הגזירה).

ראיתי בשם מרן הגר"ח קנייבסקי שהתחיל משום שהעניים היו מסובבים לגבות כסף צדקה בחנוכה ולפעמים שלחו ילדיהם משום בושה.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
תתצ אמר:
ראיתי בשם מרן הגר"ח קנייבסקי שהתחיל משום שהעניים היו מסובבים לגבות כסף צדקה בחנוכה ולפעמים שלחו ילדיהם משום בושה.
אכן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפר שהיה בתור ילד הולך לאסוף כסף בבתי בריסק בעבור עניים, והיו שרים שיר באידיש שמשמעותו שחנוכה היום ומחר יגמר וצריך לנצל את הזמן לתת בימים אלו צדקה.
 

חמוץ בגדים

משתמש חדש
בדבר בעתו ?(גנוט) מביא כמה טעמים בלי מקור קדום
או כדי שלא יישנו ותתפרסם ההדלקה דומיא לגניבת האפיקומן או משום יום אידם
 

בני ברקי

משתמש רגיל
כמדומני שבספר מאיר עיני חכמים על חנוכה מסביר ענין זה עפ"י דברי הגמ' "אסור להרצות מעות כנגד נר החנוכה".
יש לבדוק בפנים.
 

אור עולם

משתמש ותיק
קיבלתי מחבר, והנני להעביר - בלי אחריות:

כתב בספר התודעה (חנוכה): וכן היה מנהג בהרבה קהילות ישראל שבימי החנוכה שקדו על חינוך הבנים ופרנסי הקהל היו נאספים לתקן תקנות כדי למשוך לתורה את נערי בני ישראל והמון העם. כי חנוכה מלשון חינוך, ועיקרו של חינוך הוא חינוך הבנים לתורה. ומן הטעם הזה מקובל ברוב בתי אבות בישראל שהאבות נותנים מעות חנוכה לבניהם, כלומר, מתנות אלה שאתם מקבלים היום, כדי שתקבלו עליכם עול תורה לתמיד.
כתב המגן אברהם (סי' תע"ר א'. ומביאו המ"ב): נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים. ובס' חנוכת התורה כ' טעם לזה. ובספר שם (מחברו רבנו שאול ב"ר דוד, בעמח"ס טל אורות על ל"ט מלאכות. י"ל מחדש בשנת תשנ"ב בב"ב) שכתב: ובחנוכה מחוייב ליתן בפרט לנערים לומדי תורה, שסוד שמ"ן הטוב משפיע עליהם וכו', והנס נעשה בפך קטן רמז על הפכים הקטנים הם הנערים, החוזרים לפרסם הנס, שהם מלאים שמן זית זך, ועי"ש עוד מה שכתב. ויש שכתבו שמכאן נשתרבב המנהג לתת דמי חנוכה לכל הנערים ולא דוקא לנערים עניים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו. כמו שמצינו בדברי רבי יששכר דב מבעלזא זצ"ל (מובא בס' חיים שיש בהם) שאמר טעם לדמי חנוכה, משום שבהלכה נאמר שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק (עי' שו"ע סי' תרע"א סעי' א') וכן לגבי ד' כוסות. והטעם משום פרסומי ניסא ואם לא עשאם לא פרסם הנס. לכן נותנים לעניים בשביל חנוכה (עי' מגן אברהם סי' תע"ר א') ובשביל שלא לבייש את מי שאין לו נוהגים לחלק גם למי שאין לו. (וע"ע בספר צפנת פענח להגאון מרוגצ'וב בפ"ט מהלכות מתנות עניים ה"ב שהביא טעם לדמי חנוכה)
רבי חיים פלאג'י בספרו 'מועד לכל חי' (סי' כז' סעי' עז'): כתב בספר מעשה הצדקה (דף קכט' ע"ב אות מו'): והנה זה הדרך ישכון אור באופן סדר התיקון הנזכר של מצות חנוכה, כי יפריש תחילה מאה פרוטות של כסף וכו' ויחלקם לתלמידי חכמים וכו' ומכאן תראה שנהגו לחלק המעות לתינוקות ולקטנים בימי חנוכה ופורים, ועי"ש עוד מה שכתב.
בספר מאיר עיני ישראל (ח"א עמ' 62) מובא, שהחפץ חיים חילק דמי חנוכה לצאצאיו אחרי הדלקת נר חנוכה.
מרן הרב מפונביז' זצ"ל ביאר את טעם מנהג נתינת 'דמי חנוכה' לילדים, מפני שהיוונים אסרו ללמוד תורה, וכאשר ניצחו אותם ורצו להחזיר את הילדים ללימוד, נתנו להם קצת כסף כדי שילמדו, כי זו הדרך לחבב על הילדים את הלימוד, כמו שכתב הגר"א באיגרתו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ולזכר זה אנו נותנין 'דמי חנוכה' כדי להמריץ את הילדים ללמוד. (שפתי חיים – מועדים חלק ב' עמ' קלד'.)
ויש שביארו הטעם לדמי חנוכה, ע"פ המבואר בספר בני יששכר שחנוכה הוא ענין חינוך, עי"ש. ובשביל זה נוהגין ליתן לקטנים מעות בחנוכה כדי לזרזם לתורה ולמעשים טובים ובזה מחנכים אותם לתורה והנהגות טובות.
בספר עדות לישראל (עמ' 134) כתב, והמנהג ליתן לתינוקות דמי חנוכה לפרסומי ניסא.
ויש שכתבו שהמקור לדמי חנוכה הוא, מיזה שהגמ' בשבת אומרת שאסור להנות מאור הנרות. והגמ' נקטה דוגמא ממעות 'אסור להרצות מעות כנגד נר החנוכה', ומכך שהגמ' הביאה דוקא 'מעות' משמע שבחנוכה נותנים מעות. ואומרים לילדים קחו מעות חנוכה ובלבד שתקבלו עליכם עול תורה ומצות.
מרן הסטייפלר זצ"ל חילק דמי חנוכה לנכדיו ונכדותיו והקפיד לתת דוקא ביום ה' דחנוכה. ושאלו פ"א בנו הגרח"ק שליט"א מדוע דוקא ביום ה', וענה לו שכך נהגו ואינו יודע הטעם. ואח"כ ביאר הגר"ח שליט"א שאביו אמר לו טעם, משום דה' בחנוכה אף פעם אינו נופל בשבת. (אורחות רבינו חלק ג' – חנוכה ג')
כתב בספר זכרון אברהם (לר' אברהם בנימין זילבערבערג – פיטסבורג. באה"ד): מעה קשיטה (פר' וישלח הנקראית בחודש כסלו) הוא חודש כסלו שבחודש הזה הוא זמן נתינת צדקה ולעבוד בענין הכיס שיהיה לב בנוגע למעה קשיטה. ובשביל זה ידוע דמנהג ישראל להרבות בצדקה, וגם מנהג לתת מעות חנוכה להבנים.
ובספר שערי אורה כתב: ולענ"ד מקור למנהג ישראל דמחלקים מעות חנוכה לילדים ולעניים, עפ"י מש"כ הרמב"ם שהיוונים פשטו ידם בממונם, ודו"ק.
בספר אבני ישפה (או"ח סי' קכט' ענף ב', בסוה"ד) כתב: ולכן שפיר נוהגים לחלק להם (לקטנים) כסף ומתנות (בחנוכה) כיון דעכ"פ יש כאן ימי שמחה וכך משמחים את הקטנים, וכיון דיש טעם הגון אין לנו לחוש במה שהגוים עושים בדומה לזה, ועי"ש.
כתב בספר תולדות יעקב יוסף - פרשת צו - אות ג
ובזה נבוא לביאור הנ"ל, כי ודאי מה שאמרו שרו חכימיא וכו' הוא אפשר ע"ד הלצה, כאשר שמעתי מחכם א' טעם שנשתרבב המנהג בין הרבנים לסבב בכפרים בחנוכה, כי בדורות שלפנינו שהיו הרבנים לשם שמים, וגם הם התנהגו לסבב בכפרים לשם שמים, והענין כי תמיד היו טרודים בתורתם בישיבה או בשאר מילי דשמיא בעיר, רק בימי חנוכה שהיו יומי דפגרי סבבו בכפרים להיישירן ג"כ בדרך הישרה, הן בחילול שבת או לפקח בשוחטים וכיוצא הרבה בזה שיש לפקח, ולא נהנו מאנשי הכפרים מזה אף הנאה שוה פרוטה, וכמ"ש מוהרש"א על הש"ס הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי (ברכות י ע"ב), ופירש כי אלישע היה יושב בביתו, וכשהביא לו איש פרטי מנחה בודאי היה לשם שמים כמו בכורים לכהן, ודרך כבוד רשאי לקבל, מה שאין כן שמואל הרמתי שהיה מסבב בעיירות וכפרים להיישירן ולהדריכן בדרך היישרה, ואלו היה מקבל היו סוברין שמשום מתנות הוא מסבב בכפרים, לכך לא היה מקבל מתנות כלל וכו' יעו"ש. וגם אלו הרבנים שהיו מסבבים לשם שמים לא קבלו מתנות כלל מטעם הנ"ל, ואחר דורות אלו שהיראה מתמעטת, והרבנים שסובבים בכפרים לפקח בעסקי הכפרים ומצאו היתר לקבל מתנות שכר בטילה שמבטל פרנסתו עבורם, ואחר כך לא אכשר דרי שאינו מפקח בעסקי הכפרים כלל ומסבב רק לקבל מתנות, ואחר כך נעשה חק מהשררה שנוטל מהם בעל כרחם, ואינו צריך לסבב רק שישלחו לו מעות חנוכה לביתם:
ועוד עיין במוסג"פ.
הצג קובץ מצורף מעות חנוכה.pdf
 

איפכאניק

משתמש רגיל
בצפנת פענח תרו"מ פרק ט' הל' ב' כתב לבאר המנהג
וכתב שבדיני גביית צדקה יש גבאי -לקופת צדקה והוא גובה ממון צדקה לעניים, ויש גבאי -לקופת תמחוי, וכלשון הר"מ שם "וכן מעמידין גבאין שלוקחין בכל יום ויום מכל חצר וחצר פת ומיני מאכל או פירות או מעות ממי שמתנדב לפי שעה ומחלקין את הגבוי לערב בין העניים ונותנין לכל עני ממנו פרנסת יומו וזהו הנקרא תמחוי".
ובהל' שמיטה ספ"ח כתב הר"מ שגבאי קופה מקבלים פת, ונראה שהוא כדי שיוכלו לגבות אף מהחשודים על שבעית שאינם חשודים אלא רק על מעות, וכ"ז הוא עד חנוכה שמחנוכה ואילך מותרין בספיחי שבעית כמו שכתב הר"מ בפ"ד,
ולכך מחנוכה חזרו גבאי הקופה לגבות מעות וכתב הרוגוצ'ובר שזה סמך לזה שמקבלין מעות חנוכה.
 

עלה מבבל

משתמש ותיק
יוסף יצחק אמר:
היו שרים שיר באידיש שמשמעותו שחנוכה היום ומחר יגמר וצריך לנצל את הזמן לתת בימים אלו צדקה.

השיר עדיין ידוע והוא לא על חנוכה אלא על פורים
"היינט איז פורים מארגן איז אויס,
גיב מיר א ...[ איני זוכר בדיוק מילה זו] און ווארף מיר ארויס"
 
חלק עליון תַחתִית