פינחס רוזנצוויג אמר:
לכאורה, להגאונים והרמב"ם מוכרח להדליק בשקיעת החמה מיד, כדי לעשות כמבואר בברייתא 'מצותה משתשקע החמה', ולא שייך להדליק בצה"כ רק למי שמפרש שמשתשקע החמה היינו שקיעה שניה.
לומר שלגאונים והראשונים, שקיעת החמה בכל מקום הוא רק הזמן שכתוב בלוח, זה החלטה של מהר"ם אלשקר, אבל דבריו נסתרים מהסוגיא הראשונה בש"ס,
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ב עמוד א
וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש, והאי וטהר - טהר יומא, דילמא ביאת אורו הוא, ומאי וטהר - טהר גברא! (עיין גרסת הגאונים ותוס') הרי שהשקיעה היא לא רגע נקודתי, אלא משך זמן, שבין ביאת שמשו לביאת אורו,
ומסקנת הגמ' ש "ובא השמש" הכוונה לצאה"כ, ומנין לך ההנחה שלראשונים שקיעה היא לא סופה (כפשטות הגמ')אלא דווקא תחילתו
ועיין במהר"ם אלשקר, שמשך שקיעת הגלגל באופק הוא 40 מדרגות, הכוונה ל2 דקות ו40 שניות, נניח למשל שהשקיעה מתחילה בשעה 6,00 ו20 שניות והנקודה האחרונה תשקע ב 6.03 , איזה זמן יהיה כתוב בלוח 6,00 או 6,03? פשוט שהלוח יכתוב זמן השקיעה לאותו יום 6.03, ולמה לא 6,00,20? כי תחילת שקיעת השמש לא מעניין אף אחד כי זה לא משנה הלכתית, הגם שזה מציאותית, וא"כ מה כ"כ קשה להבין שעד המהר"ם אלשקר היו כותבים בלוח זמן השקיעה לאותו יום 7,15, כי זה תחילת הלילה
ועיין ביאור הגר"א יורה דעה סימן רסו אות יז
ומ"מ פשטא דלישנא משמע שקיעת חמה לבד ודאי שקיעה אחרונה קאמר