הסתפקתי אם מותר להסיר או להשתמש בקישוט תלוי על דופן הסוכה שנקרע ומפריע לו בשנתו.
ולכאורה חשבתי שאפשר להקל מכמה טעמים. וכתבתי לפו"ר בלי לעיין כדבעי.
א. דלא נחשב נוי סוכה. לפמש"כ בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סימן מ' אות ד' שקישוטים שמצויים בזמנינו שרגילים לנאות בהם הסוכה, אינם נחשבים נוי סוכה אלא רק נוי מצוה מכיון שאין תולים אותם בבית לנוי בשונה מדברים שרגילים לתלותם במקום הדירה כמו סדינים המצויירים כדי לנאותו, ולכן כשתולה אותם בסוכה מקייםם בכך מצוות תשבו כעין תדורו. ויתכן שמותר אף להנות מהם בסוכות וראה עוד מש"כ האגרו"מ שם סימן לט אות ו'.
ב. הלא בדפנות עצמם נחלקו הרמב"ם והרא"ש אם חייל עליהם קדושת סוכה והרא"ש תמה על דברי הרמב"ם שהלא בכל מקום שכתבו סוכה הכוונה סכך בלבד ולא הדפנות א"כ למה לגבי קדושת העצים דילפינן מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לה' חל האיסור גם על הדפנות הרי בלימוד נאמר דוקא סוכה שהיא הסכך [ומשו"כ נקט הרא"ש דבעצי דפנות כלל ליכא איסורי כלל, והעתיקו הטור שם]. ואמנם דעת השו"ע סימן תרלח ס"א שעצי סוכה כולל הדפנות וכדעת הרמב"ם אבל כבר ידוע מה שכתב הגר"ח בדעת הרמב"ם לחלק בין עצם הסוכה למצות סוכה, דדינים הנוגעים בהכשר ופסול, זה בגוף החפצא של הסוכה, אבל הקדושה ואיסור ההנאה נמשך במה שמקיימים המצוה של סוכה, וכיון שהמצוה באה אף ע"י הדפנות ממילא חלה עליהם קדושה עיי"ש. אמנם כ"ז בדופן שהינו חלק מהחפצא של הסוכה משא"כ בנויי סוכה וא"כ מה טעם חייל עליהם קדושת סוכה, ובהכרח כיון שהם מחוברים לדפנות ה"ה טפלים, אבל אין דינם כדיו דופן ממש שכן אפילו בנויי סוכה המחוברים לדפנות ולא לסכך כתב הרמ"א בסוף סימן תרלח שמעיקר הדין אי"צ להתנות עליהן ומטעם דאפילו בדפנות לא ברירא דאי"ב איסור. אמנם עיין שם במ"ב ס"ק כד.
ג. אפשר לדמות בנקרעו הקישוטים, לנפלה הסוכה שדעת כמה מהראשונים עיין מ"ב סימן תרלח ס"ק ה' דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת. ואמנם עכ"פ מדרבנן אסור ליהנות מהם מטעם דאתקצאי ביה"ש של תחלת החג וכמבואר שם בשו"ע סעיף ב'. אמנם מלבד שדין זה הוא מדרבנן כמבואר במ"ב שם וא"כ בצירוף הספיקות דלעיל אולי יש מקום להקל, גם י"ל עפמש"כ המג"א שם סק"ג באופן שסוכתו רעועה ליכא לדין אתקצאי [ודלא כמש"כ המ"ב שם ס"ק יג' בשם הגר"א והרא"ש]
ד. ובפרט מש"כ חלק מהראשונים דבאופן שנפלו נויי סוכה בחוה"מ שרי, ול"א דאתקצאי לשבעה דדוקא בעצי סוכה אמרינן דהוקצה לפי שצריך לחזור ולבנותה משא"כ בנויין עיין שם בביאור הגר"א ס"ב. והוא בכלל אות ב'. ומשום ביזוי מצוה עיין שם מב ס"ק יב י"ל דכ"ז כשמסתפק בהם אבל להסיר אפשר דל"ב. ובפרט כשנקרעו אפשר דדמי לנפלו ובכה"ג ל"ב משום ביזוי עיין שם מש"כ הגר"א. אמנם בט"ז הביא מש"כ הב"י בשם הר"ן דמשום בזיוי מצוה אסור אף בנפלו.
ה. הלא מפריע לו לישון, ומצטער פטור מן הסוכה... :)
ולכאורה חשבתי שאפשר להקל מכמה טעמים. וכתבתי לפו"ר בלי לעיין כדבעי.
א. דלא נחשב נוי סוכה. לפמש"כ בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סימן מ' אות ד' שקישוטים שמצויים בזמנינו שרגילים לנאות בהם הסוכה, אינם נחשבים נוי סוכה אלא רק נוי מצוה מכיון שאין תולים אותם בבית לנוי בשונה מדברים שרגילים לתלותם במקום הדירה כמו סדינים המצויירים כדי לנאותו, ולכן כשתולה אותם בסוכה מקייםם בכך מצוות תשבו כעין תדורו. ויתכן שמותר אף להנות מהם בסוכות וראה עוד מש"כ האגרו"מ שם סימן לט אות ו'.
ב. הלא בדפנות עצמם נחלקו הרמב"ם והרא"ש אם חייל עליהם קדושת סוכה והרא"ש תמה על דברי הרמב"ם שהלא בכל מקום שכתבו סוכה הכוונה סכך בלבד ולא הדפנות א"כ למה לגבי קדושת העצים דילפינן מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לה' חל האיסור גם על הדפנות הרי בלימוד נאמר דוקא סוכה שהיא הסכך [ומשו"כ נקט הרא"ש דבעצי דפנות כלל ליכא איסורי כלל, והעתיקו הטור שם]. ואמנם דעת השו"ע סימן תרלח ס"א שעצי סוכה כולל הדפנות וכדעת הרמב"ם אבל כבר ידוע מה שכתב הגר"ח בדעת הרמב"ם לחלק בין עצם הסוכה למצות סוכה, דדינים הנוגעים בהכשר ופסול, זה בגוף החפצא של הסוכה, אבל הקדושה ואיסור ההנאה נמשך במה שמקיימים המצוה של סוכה, וכיון שהמצוה באה אף ע"י הדפנות ממילא חלה עליהם קדושה עיי"ש. אמנם כ"ז בדופן שהינו חלק מהחפצא של הסוכה משא"כ בנויי סוכה וא"כ מה טעם חייל עליהם קדושת סוכה, ובהכרח כיון שהם מחוברים לדפנות ה"ה טפלים, אבל אין דינם כדיו דופן ממש שכן אפילו בנויי סוכה המחוברים לדפנות ולא לסכך כתב הרמ"א בסוף סימן תרלח שמעיקר הדין אי"צ להתנות עליהן ומטעם דאפילו בדפנות לא ברירא דאי"ב איסור. אמנם עיין שם במ"ב ס"ק כד.
ג. אפשר לדמות בנקרעו הקישוטים, לנפלה הסוכה שדעת כמה מהראשונים עיין מ"ב סימן תרלח ס"ק ה' דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת. ואמנם עכ"פ מדרבנן אסור ליהנות מהם מטעם דאתקצאי ביה"ש של תחלת החג וכמבואר שם בשו"ע סעיף ב'. אמנם מלבד שדין זה הוא מדרבנן כמבואר במ"ב שם וא"כ בצירוף הספיקות דלעיל אולי יש מקום להקל, גם י"ל עפמש"כ המג"א שם סק"ג באופן שסוכתו רעועה ליכא לדין אתקצאי [ודלא כמש"כ המ"ב שם ס"ק יג' בשם הגר"א והרא"ש]
ד. ובפרט מש"כ חלק מהראשונים דבאופן שנפלו נויי סוכה בחוה"מ שרי, ול"א דאתקצאי לשבעה דדוקא בעצי סוכה אמרינן דהוקצה לפי שצריך לחזור ולבנותה משא"כ בנויין עיין שם בביאור הגר"א ס"ב. והוא בכלל אות ב'. ומשום ביזוי מצוה עיין שם מב ס"ק יב י"ל דכ"ז כשמסתפק בהם אבל להסיר אפשר דל"ב. ובפרט כשנקרעו אפשר דדמי לנפלו ובכה"ג ל"ב משום ביזוי עיין שם מש"כ הגר"א. אמנם בט"ז הביא מש"כ הב"י בשם הר"ן דמשום בזיוי מצוה אסור אף בנפלו.
ה. הלא מפריע לו לישון, ומצטער פטור מן הסוכה... :)