קישוטים קרועים בסוכה

נדיב לב

משתמש ותיק
הסתפקתי אם מותר להסיר או להשתמש בקישוט תלוי על דופן הסוכה שנקרע ומפריע לו בשנתו.
ולכאורה חשבתי שאפשר להקל מכמה טעמים. וכתבתי לפו"ר בלי לעיין כדבעי.

א. דלא נחשב נוי סוכה. לפמש"כ בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סימן מ' אות ד' שקישוטים שמצויים בזמנינו שרגילים לנאות בהם הסוכה, אינם נחשבים נוי סוכה אלא רק נוי מצוה מכיון שאין תולים אותם בבית לנוי בשונה מדברים שרגילים לתלותם במקום הדירה כמו סדינים המצויירים כדי לנאותו, ולכן כשתולה אותם בסוכה מקייםם בכך מצוות תשבו כעין תדורו. ויתכן שמותר אף להנות מהם בסוכות וראה עוד מש"כ האגרו"מ שם סימן לט אות ו'.

ב. הלא בדפנות עצמם נחלקו הרמב"ם והרא"ש אם חייל עליהם קדושת סוכה והרא"ש תמה על דברי הרמב"ם שהלא בכל מקום שכתבו סוכה הכוונה סכך בלבד ולא הדפנות א"כ למה לגבי קדושת העצים דילפינן מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לה' חל האיסור גם על הדפנות הרי בלימוד נאמר דוקא סוכה שהיא הסכך [ומשו"כ נקט הרא"ש דבעצי דפנות כלל ליכא איסורי כלל, והעתיקו הטור שם]. ואמנם דעת השו"ע סימן תרלח ס"א שעצי סוכה כולל הדפנות וכדעת הרמב"ם אבל כבר ידוע מה שכתב הגר"ח בדעת הרמב"ם לחלק בין עצם הסוכה למצות סוכה, דדינים הנוגעים בהכשר ופסול, זה בגוף החפצא של הסוכה, אבל הקדושה ואיסור ההנאה נמשך במה שמקיימים המצוה של סוכה, וכיון שהמצוה באה אף ע"י הדפנות ממילא חלה עליהם קדושה עיי"ש. אמנם כ"ז בדופן שהינו חלק מהחפצא של הסוכה משא"כ בנויי סוכה וא"כ מה טעם חייל עליהם קדושת סוכה, ובהכרח כיון שהם מחוברים לדפנות ה"ה טפלים, אבל אין דינם כדיו דופן ממש שכן אפילו בנויי סוכה המחוברים לדפנות ולא לסכך כתב הרמ"א בסוף סימן תרלח שמעיקר הדין אי"צ להתנות עליהן ומטעם דאפילו בדפנות לא ברירא דאי"ב איסור. אמנם עיין שם במ"ב ס"ק כד.

ג. אפשר לדמות בנקרעו הקישוטים, לנפלה הסוכה שדעת כמה מהראשונים עיין מ"ב סימן תרלח ס"ק ה' דמן התורה אינה אסורה אלא בעודה קיימת. ואמנם עכ"פ מדרבנן אסור ליהנות מהם מטעם דאתקצאי ביה"ש של תחלת החג וכמבואר שם בשו"ע סעיף ב'. אמנם מלבד שדין זה הוא מדרבנן כמבואר במ"ב שם וא"כ בצירוף הספיקות דלעיל אולי יש מקום להקל, גם י"ל עפמש"כ המג"א שם סק"ג באופן שסוכתו רעועה ליכא לדין אתקצאי [ודלא כמש"כ המ"ב שם ס"ק יג' בשם הגר"א והרא"ש]

ד. ובפרט מש"כ חלק מהראשונים דבאופן שנפלו נויי סוכה בחוה"מ שרי, ול"א דאתקצאי לשבעה דדוקא בעצי סוכה אמרינן דהוקצה לפי שצריך לחזור ולבנותה משא"כ בנויין עיין שם בביאור הגר"א ס"ב. והוא בכלל אות ב'. ומשום ביזוי מצוה עיין שם מב ס"ק יב י"ל דכ"ז כשמסתפק בהם אבל להסיר אפשר דל"ב. ובפרט כשנקרעו אפשר דדמי לנפלו ובכה"ג ל"ב משום ביזוי עיין שם מש"כ הגר"א. אמנם בט"ז הביא מש"כ הב"י בשם הר"ן דמשום בזיוי מצוה אסור אף בנפלו.

ה. הלא מפריע לו לישון, ומצטער פטור מן הסוכה... :)
 

איפכאניק

משתמש רגיל
נ"ל שאם נקרע הקישוט חייב להוציאו שאינו נוי עוד, אלא מכער
ואולי יש לדון אם אין לו דין נוי סוכה עוד כי אינו נוי
ויש לדון בסכך שנפסל בחוה"מ אם יש לו עדיין קדושה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
הסתפקתי אם מותר להסיר או להשתמש בקישוט תלוי על דופן הסוכה שנקרע ומפריע לו בשנתו.
ולכאורה חשבתי שאפשר להקל מכמה טעמים. וכתבתי לפו"ר בלי לעיין כדבעי.

א. דלא נחשב נוי סוכה. לפמש"כ בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סימן אות ד' שקישוטים שמצויים בזמנינו שרגילים לנאות בהם הסוכה, אינם נחשבים נוי סוכה אלא רק נוי מצוה מכיון שאין תולים אותם בבית לנוי בשונה מדברים שרגילים לתלותם במקום הדירה כמו סדינים המצויירים כדי לנאותו, ולכן כשתולה אותם בסוכה מקייםם בכך מצוות תשבו כעין תדורו. ויתכן שמותר אף להנות מהם בסוכות וראה עוד מש"כ האגרו"מ שם סימן לט אות ו'.
תימה אטו דרך אדם לתלות תמרים ואפרסקים ושיבולים בביתו? ובש''ס מבואר להדיא דחשיב נוי, אין שום חילוק כל דבר שהוא לנוי סוכה דין נוי יש לו, והוקצה למצוותו גם אם לאחר מכן לא נחשב נוי כגון שנהרס, כי אמרי' מיגו דאיתקצאי.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
נדיב לב אמר:
הסתפקתי אם מותר להסיר או להשתמש בקישוט תלוי על דופן הסוכה שנקרע ומפריע לו בשנתו.
ולכאורה חשבתי שאפשר להקל מכמה טעמים. וכתבתי לפו"ר בלי לעיין כדבעי.

א. דלא נחשב נוי סוכה. לפמש"כ בשו"ת אגרו"מ או"ח ח"ה סימן אות ד' שקישוטים שמצויים בזמנינו שרגילים לנאות בהם הסוכה, אינם נחשבים נוי סוכה אלא רק נוי מצוה מכיון שאין תולים אותם בבית לנוי בשונה מדברים שרגילים לתלותם במקום הדירה כמו סדינים המצויירים כדי לנאותו, ולכן כשתולה אותם בסוכה מקייםם בכך מצוות תשבו כעין תדורו. ויתכן שמותר אף להנות מהם בסוכות וראה עוד מש"כ האגרו"מ שם סימן לט אות ו'.
תימה אטו דרך אדם לתלות תמרים ואפרסקים ושיבולים בביתו? ובש''ס מבואר להדיא דחשיב נוי, אין שום חילוק כל דבר שהוא לנוי סוכה דין נוי יש לו, והוקצה למצוותו גם אם לאחר מכן לא נחשב נוי כגון שנהרס, כי אמרי' מיגו דאיתקצאי.
 

הערה פשוטה שר' משה פיינשטיין בתשובה שציינתי עומד על כך ומחלק בפשיטות עיין שם.

ד"א דברי מר חביבים עלי מאוד, אבל לא אמנע להעיר על סגנונו לא פעם, למחוק באבחת מקלדת דברים שיצאו מפי גדולי הפוסקים. חכמים הזהרו בדבריכם וסגנונכם. ואם רצונכם שדבריכם וספריכם יתבדרו בבי מדרשא, לא זה הסגנון. בתקווה להבנה. מעריכו מאוד.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
תימה אטו דרך אדם לתלות תמרים ואפרסקים ושיבולים בביתו? ובש''ס מבואר להדיא דחשיב נוי, אין שום חילוק כל דבר שהוא לנוי סוכה דין נוי יש לו, והוקצה למצוותו גם אם לאחר מכן לא נחשב נוי כגון שנהרס, כי אמרי' מיגו דאיתקצאי.

הערה פשוטה שר' משה פיינשטיין בתשובה שציינתי עומד על כך ומחלק בפשיטות עיין שם.

ד"א דברי מר חביבים עלי מאוד, אבל לא אמנע להעיר על סגנונו לא פעם, למחוק באבחת מקלדת דברים שיצאו מפי גדולי הפוסקים. חכמים הזהרו בדבריכם וסגנונכם. ואם רצונכם שדבריכם וספריכם יתבדרו בבי מדרשא, לא זה הסגנון. בתקווה להבנה. מעריכו מאוד.
הגם שהערתך נכונה באופן כללי, אבל כאן לא אקבל כזה חידוש יאמרו מי שיאמרו, אין בזה שום סברא ועוד קושיה חזקה על זה מהש''ס, ואמנם לא ראיתי דבריו בפנים אבל איני מקבל דבר כזה עד שאני שומע ראיה ברורה, כי הוא חידוש שקשה מאוד לקבלו.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
ואמנם לא ראיתי דבריו בפנים אבל איני מקבל דבר כזה עד שאני שומע ראיה ברורה, כי הוא חידוש שקשה מאוד לקבלו.
 

אעתיק למר את לשון האגרו"מ. בשני המקומות שצויינו לעיל.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן מ
ד. אם יש לעשות נויי סוכה דווקא מדברים שראוי לקשט בהם את הבית
בענין נוי סוכה הנכון כאשר כתבתי שהוא לעשות; ובסדינין המצויירין שזה וודאי דבר השייך לעטר בהם כותלי הבית. שלכן אף שאדם זה מפני עניותו וכדומה אין דרכו לעטר ביתו אפילו בע"ש לכבוד שבת, מצווה עליו לעטר סוכתו. משום דמהראוי הוא לעטר ביתו לכבוד שבת ויו"ט, שלכן הוא בכלל תשבו כן תדורו. וכן שייך לעשות נויי סוכה במיני אוכלין ומשקין בכלים נאים, כדתניא בברייתא דסוכה דף י' ע"א, עיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקין ורימונים פרכילי ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות, ופרש"י שנותנין בכוסות של זכוכית לנוי. ואף שבבית לא מצינו שמעטרין בזה, מ"מ בסוכה שעיקרה הוא לאכילה, שייך להחשיב זה לעיטור. וגם בסוכה שבהכרח ישארו כל ימות החג משום שהוקצו למצוותם הוו אלו לנוי, ובבית שבכל שעה שייך שיסירו אותם לאכילה לא שייך שיחשיבו זה לנוי. וכן דברים שאינם מתקיימים בקביעות אלא רק לימים אחדים, שבבית לא יתלם בכותלים, דאין טעם שישנה בקשוטים בשביל איזה ימים מאחר שלא שייך שיעשה כן כל השנה. ובסוכה שהוא רק לז' וח' ימים, הוא שייך לעטרו, שלכן טוב לקשט בהם הסוכה. אבל דברים המתקיימין, ומ"מ אין הדרך להתקשט בהו בית הקבוע, אין טעם לקשט בזה הסוכה. ואם יש בזה נוי, יש בזה נוי מצווה ולא נוי סוכה. ויש אולי להסתפק אם יאסרו מליהנות בהן, דאולי אין בה איתקצאי למצווה, כיון שהוא נוי בעלמא. וגם אולי טעם ביזוי מצוה ליכא בהסרת נויין כאלו שלא שייכין להסוכה, כיוון דאין הדרך להתקשט בהם כותלי ותקרת בית קבועה, ויש לעיין בזה (ועיין לעיל סימן ל"ח סעיף ו' שלא שייך תשבו כעין תדורו בבניין הסוכה אלא רק בישיבה בה, ונראית כוונתו שמכל מקום בדברים שאין דרך כלל לקשט בהם בית, לא שייך שמיפה בהם את הסוכה לישיבה).
ומה שהבאת מהשל"ה שמסיק (ח"ג מסכת סוכה - י"ג ע"ב בד' יוזעפאף) אחר שהביא ברייתא זו, על כן ראוי לעשות כן וכל המרבה הרי זה משובח, אין כוונתו כל המרבה עוד ממינים אחרים שלא שייכין לקשוטי בית ואינם גם מיני אוכלין שיהיה קושיא ממנו על דברי, אלא כוונתו כל המרבה לקשט הסוכה ממינים אלו שנקט בברייתא דהוא קרמין וסדינין ומיני אוכלין ומשקין בכלים יפין. וגם מוכרח כן, דהא אחר שהביא לשון הברייתא, כתב אפילו שיחתן של ת"ח הוא תלמוד דמכאן נראה שהיה מנהגם כן לחבב מצות הסוכה וליפותה בקרמין וסדינין ולתלות בה פירות חשובין עכ"ל. דהוא משום דהוקשה לו להשל"ה על שהאריך התנא דברייתא למיפרט מינים הרבים שעיטרה בהן, שאין בזה לכאורה שום צורך להדין שמסיק התנא דאסור להסתפק מהן, והי"ל לקצר ולמיתני סתם עיטרה באיזה דבר אסור להסתפק ממנו. לכן מסיק דאין לומר דהוא שיחה בעלמא, דמאחר דנקט עיטרה הוסיף לומר כדרך אינשי שמאריכין דבריהם לפרש יותר ולומר אף פרטים שאין צורך בהם. דהא אפילו שיחתן של ת"ח הוא תלמוד. דלכן מכאן נראה שהיה מנהגם לחבב מצוות הסוכה וליפותה בקרמין וסדינין ובפירות חשובין, היינו לא שכוונת התנא דאם נזדמן כך אסור, אלא שכן היה המנהג מצד חיבוב המצווה. שלכן מסיק דראוי לעשות כן ככל מנהגים הטובים, שכל הדורות צריכין להתנהג כן, ליפות הסוכה בקישטים שעושין בבית קבוע כהא דקרמין וסדינין וכן לתלות בה פירות חשובין שהוא נוי לסוכה אף שבבית אין עושין כן, והוא מטעם שכתבתי. וגם שכל המרבה מקישוטין אלו ה"ז משובח. והוא ראיה מהשל"ה למה שכתבתי שלא כל דבר שעושה לנוי הוא בדין נויי סוכה, ואף שיש ודאי דברים נאים אחרים וגם כאלו שעוד יותר נאים, אינו בכלל מנהג זה, ואין להם שם נויי סוכה אף אם יש להם חשיבות להקרא נויי מצווה, אבל לא נויי סוכה, שאינם בכלל המנהג. וגם אית לנו ספק שאולי לא נאסרו כלל כדלעיל.
ולשון ספר סדר היום שהבאת שכתב מדקדקים לנאותה בכל דבר נאות לה, הוא לשון סתום. שיש לפרש דבר נאות לה היינו קישוטי כותלי ותקרת בית כקרמין וסדינים, שמחדש בזה שלאו דוקא קרמין וסדינין, אלא כל מה שהוא מנהג העיר בקישוט בתיהם שאפשר שאיכא שינויים לפי הזמנים ולפי המקומות, שא"כ לא פליג. אף שטעמו שמסיק, וזה עיקר כל המצות שיהיה האדם שמח וטוב לב לזכות בעשייתה עד שמפני כך עושה בה תוספת טובה יותר ממה שנצטווה מפני חיבוב מצווה, שייך בכל דבר נוי אף בדברים אחרים, מ"מ הא שייך גם כשעושה בנויים שהוזכרו, ולכן אין צורך לנויים אחרים. או שהוא לא קאי על נויי סוכה אלא על נויי מצווה, שגם מצוות סוכה בכלל, אף שאין להם חשיבות נויי סוכה. ואף אם יהיה חילוק בדין האיסור, שווין לענין הטעם שכתב. ולדינא, אף אם פליג, הנכון כדכתבתי וסובר כן גם השל"ה דלעיל.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן לט
ו. אם יש לעשות נויי סוכה דווקא בדברים שדרכם להשתמש בבית, משום כעין תדורו
בעניין נויי סוכה, שיש מי שפרסמו שאין לעשות נוי סוכה מדברים שאין דרך להשתמש בבית, דבעינן כעין תדורו. הנה כעין תדורו לא שייך לעשיית הסוכה, אלא להישיבה, בכל מקום שנדרש זה בגמ'. כהא דתניא בדף כ"ח ע"ב, תשבו כעין תדורו, דכל שבעת הימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי, דכלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה. וכהא דרבי אליעזר דריש מזה שיאכל י"ד סעודות בסוכה, מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, ורבנן דרשי לקולא, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, בדף כ"ז ע"א. ואביי אמר זה לטעם על מה ששומרי גנות ופרדסים פטורים מן הסוכה (כ"ו ע"א). ורבא שאומר טעם דא"א לעשות שם סוכה משום פרצה קוראה לגנב, ופליג שם לדינא על אביי, דהא אמר מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי, דלרבא חייב ואיפסק כן לדינא בטור וש"ע סימן תר"מ (סעי' י') ובכל הפוסקים, הוא דווקא שם מטעם שכתב הר"ן (י"ב ע"א מדפי הרי"ף ד"ה רבא אמר), והובא במג"א ס"ק י"ז, דכיוון דכל השנה הוא דר שם הי"ל לישן שם גם בסוכות באותן כלים שישן שם במשך השנה, דשפיר הוי זה כעין תדורו להזמן שצריך לשמור גנות ופרדסים. ואביי סובר דכעין תדורו הוא לסתם דירה, ולא למה שישן שם מפני ההכרח. [ומש"כ הר"ן כיוון שכל השנה הוא דר באותן הבתים שבגנות, ה"ה כשדר השומר כל השנה כשהוא ישן בחוץ בלא שום בית, נמי היה שייך לחייב לרבא לישב בסוכה במקום ששומר, שמינטר כריא דפירי חייב אף שכל השנה דר שם בלא בית כלל, וכלשון המג"א שלא הזכיר זה שדר בבתים, אלא כתב שהוא דר שם, וצ"ע על מה שהר"ן כתב זה. ואולי לרבותא, שאף שבכל השנה דר שם בבית שנבנה שם, אין לחייבו בסוכה. משום שאולי יסמוך הגנב על מה שאיכא מצווה בישיבה דסוכה, שיחשוב שבשביל זה ישהה שם יותר זמן בכל פעם שיושב בסוכה, ויספיק לגנוב].
ופשוט שגם התוס' (ד"ה פרצה) שכתבו שמה שחלק רבא בטעם פטור השומרים לאו משום דלית ליה לרבא דרשא דתשבו כעין תדורו, נמי מודים דדווקא בכאן פליג רבא כמו שהתבאר, אלא שלא אסקו זה. אבל לא שייך זה לבניין הסוכה, דאף לכתחילה עושה דפנות הסוכה מדברים שאין עושין בית קבוע, אף כזה שהוא רק לימות החמה בלבד. וכן הוא לעניין עשיית נוי וקישוטים, שלא שייך זה. דאף מי שאינו רגיל לקשט כותלי ביתו, אף לא לשבת ויו"ט, יש לו ליפות ולקשט כותלי סוכתו משום חשיבות המצווה, שמפורש בברייתא בדף י' ע"א שתניא עיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין, וכן איתא בכל הפוסקים ובש"ע סימן תרל"ח (סעי' ב') והוא פשוט וברור (ועיין לקמן סימן מ' אות ד', שכל זה הוא רק בדברים שהיה שייך לקשט בהם את הבית, אלא שמחמת עניותו, או מסיבות אחרות אינו עושה כן. או בדברים ששייך לקשט בהם רק סוכה שעומדת לז', ולא דירת קבע. אבל לא בדברים שלא שייך כלל לקשט בהם את הבית, שאז אינם נוי סוכה, אלא נוי מצווה).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:

כמעיין המתגבר אמר:
ואמנם לא ראיתי דבריו בפנים אבל איני מקבל דבר כזה עד שאני שומע ראיה ברורה, כי הוא חידוש שקשה מאוד לקבלו.

אעתיק למר את לשון האגרו"מ. בשני המקומות שצויינו לעיל.
(יישר כח, לא משכנע כלל).
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
נדיב לב אמר:

כמעיין המתגבר אמר:
ואמנם לא ראיתי דבריו בפנים אבל איני מקבל דבר כזה עד שאני שומע ראיה ברורה, כי הוא חידוש שקשה מאוד לקבלו.

אעתיק למר את לשון האגרו"מ. בשני המקומות שצויינו לעיל.
(יישר כח, לא משכנע כלל).
הסגנון אינו ראוי! 
אינך חייב לקבל,
אך גם אינך בר פלוגתא לאגרו''מ! 
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
איפכאניק אמר:
נ"ל שאם נקרע הקישוט חייב להוציאו שאינו נוי עוד, אלא מכער
ואולי יש לדון אם אין לו דין נוי סוכה עוד כי אינו נוי
ויש לדון בסכך שנפסל בחוה"מ אם יש לו עדיין קדושה.

לכאורה לא גרע מנפלה סוכתו שאסור בהנאה [לרוב הראשונים] וכמבואר שם בסימן תרלח.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כמדומה שכבר תמהו על דברי האג"מ בזה (ואיני יודע כעת כיצד לאתר זאת),
אך הסגנון אכן טעון תיקון.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לבי במערב אמר:
כמדומה שכבר תמהו על דברי האג"מ בזה (ואיני יודע כעת כיצד לאתר זאת),
אך הסגנון אכן טעון תיקון.

פשוט שעל חידוש כזה יהיה מי שיתמה. וכבר חתנו השואל תמה עליו מדברי השל"ה והסדר היום, ור' משה כתב ליישב בדרכו. תעבור על התשובה.

בכל מקרה האגרו"מ הובא כאן כאחד מד' צדדים שאפשר להקל בנידון דידן. ואפשר בקלות לצרפו בספק מעי"ז.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
נדיב לב אמר:
אעתיק למר את לשון האגרו"מ. בשני המקומות שצויינו לעיל.
(יישר כח, לא משכנע כלל).
הסגנון אינו ראוי! 
אינך חייב לקבל,
אך גם אינך בר פלוגתא לאגרו''מ! 
אולי אתה צודק, ובדרך כלל אני מקבל תוכחותיך מפני זקנתך, אבל אני חייב להעיר שדברי האג''מ האלה הם ממש פלאי פלאות, ואם הייתי שומע בביהמ''ד אדם שאיני מכירו שאומר כך אפשר דהייתי אומר שהוא עם הארץ, אלא שמפני גדלותו של האג''מ כלאתי תמיהתי הגדולה וכתבתי כך.
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אמונת אומן אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
(יישר כח, לא משכנע כלל).
הסגנון אינו ראוי! 
אינך חייב לקבל,
אך גם אינך בר פלוגתא לאגרו''מ! 
אולי אתה צודק, ובדרך כלל אני מקבל תוכחותיך מפני זקנתך, אבל אני חייב להעיר שדברי האג''מ האלה הם ממש פלאי פלאות, ואם הייתי שומע בביהמ''ד אדם שאיני מכירו שאומר כך הייתי אומר שהוא עם הארץ, אלא שמפני גדלותו של האג''מ כלאתי תמיהתי הגדולה וכתבתי כך.
בדרך כלל אורייתא קמרתחא ביה במר, אך כשזה נכתב בביהמ''ד בפרהסיא חובה למחות. 
''לא משכנע כלל'' יכולים לכתוב ע''ד החברותא, אולי גם על רב ביהמ''ד, לא האגרו''מ.

אתה יכול לכתוב שזה חידוש עצום וקשה לסמוך על זה, וכיו''ב.

ואשרי הדור שהגדולים שומעים לקטנים ומקבלים מהם תוכחה
 
 
חלק עליון תַחתִית