נפקמ נוספת באכילה בסוכה

נתנאל דויר

משתמש ותיק
ראה ביאוה"ל סימן תרלט סג שתמה דמאי נפק"מ בחיוב אכילה בלילה הראשון, הרי מחויב מצד חיוב אכילת סעודה ביוט, ויש לישב בפשיטות שצריך בדוקא כדי אכילת פרס, כמו שכתב המ"ב ס"ק כב, משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נתנאל דויר אמר:
ראה ביאוה"ל סימן תרלט סג שתמה דמאי נפק"מ בחיוב אכילה בלילה הראשון, הרי מחויב מצד חיוב אכילת סעודה ביוט, ויש לישב בפשיטות שצריך בדוקא כדי אכילת פרס, כמו שכתב המ"ב ס"ק כב, משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס.
זה לא נקרא בפשיטות.
אדרבה בפשטות גם דין סעודת שבת ויו''ט בעי אכילת פרס, דאי לאו הכי לא מיקרי אכילה.
 
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
נתנאל דויר אמר:
ראה ביאוה"ל סימן תרלט סג שתמה דמאי נפק"מ בחיוב אכילה בלילה הראשון, הרי מחויב מצד חיוב אכילת סעודה ביוט, ויש לישב בפשיטות שצריך בדוקא כדי אכילת פרס, כמו שכתב המ"ב ס"ק כב, משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס.

כדי אכילת פרס צריך בין כך בכדי להתחייב בברכהמ"ז.
יש בזה נ"ל בגליון מהרש"א לר' שלמה איגר בשם אביו. בברכות, באיזה מקום דתמה מדוע חוזרים יעו"י ביו"ט והלא נהי שחייב לאכול יכול לאכול שלא בכא"פ ושוב לא יתחייב בבהמ"ז, והוכיח מזה דמשום מצוה חייבים לאכול בכא"פ ויש בזה עוד כמה מ"מ ואכמ"ל
 

חוזר ומגיד

משתמש ותיק
נתנאל דויר אמר:
ראה ביאוה"ל סימן תרלט סג שתמה דמאי נפק"מ בחיוב אכילה בלילה הראשון, הרי מחויב מצד חיוב אכילת סעודה ביוט, ויש לישב בפשיטות שצריך בדוקא כדי אכילת פרס, כמו שכתב המ"ב ס"ק כב, משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס.
מצד ברכת המזון בעי כזית בכדא''פ
ואפי' אם תאמר דלא בעי אכילת פרס בשביל ברכת המזון הוא משום דס''ס שבע ומחייב
אך אם בעינן לדין אכילה ביום טוב ממילא שוב לא יצא יד''ח אם אינו בכדא''פ 
ועיין בשו''ת מהר'ם שיק או''ח סימן שמ
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
חייל של הרבי אמר:
אין דבר כזה שבן דורנו מיישב בפשיטות תימה של המשנ"ב
טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי

אם כי התירוץ כאן לא מוצלח בעליל.
אין שום בעי' עם ניסיון ליישב את התימה, רק יש צורה לעשות זאת. לרמוז שהמשנ"ב שכח דבר 'פשוט' זו לא חריפות, ולא אומר מה זה כן.
קצת דרך ארץ, זה הכל. משהו כמו "לכאורה הי' אפשר לתרץ כך, ומדוע לא תירץ כן?"
 
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
נתנאל דויר אמר:
משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס
איני זוכר עתה היכן אך כמדומה באיפיקי ים דן בזה בגדר סעודות שבת ויו"ט אי בעי' כא"פ והנאת מעיו וגרונומ מאחר דילפי' לה ממן ושם לא היה אכילה
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אבוקה כנגדו אמר:
נתנאל דויר אמר:
משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס
איני זוכר עתה היכן אך כמדומה באיפיקי ים דן בזה בגדר סעודות שבת ויו"ט אי בעי' כא"פ והנאת מעיו וגרונומ מאחר דילפי' לה ממן ושם לא היה אכילה

וקדם לו הכתב סופר בתשובתו הידועה. בלנ"ד אציין מקור מדוייק לתשובה.

אעתיק מה שכתבתי בעניין הזה ונפק"מ בין שבת ליו"ט.
לאור מה שנכתב יש לדון באדם שאכל סעודת שבת והקיא אם יוצא יד"ח. ובפשטות נידון זה תלוי בפלוגתת ר"י ור"ל בגמרא חולין קג: אם הנאת גרונו בעינן או הנאת מעיים בעינן, ולצד שדי בהנאת גרון א"כ אף בנידו"ד מהני ויצא יד"ח דסו"ס הנאת גרונו ישנה, משא"כ אי בעינן הנאת מיעיו אינו יוצא יד"ח כמבואר שם בגמ', ולהלכה העלה הר"מ [פרק י"ד מאכא"ס ה"ג] דהנאת גרונו קובעת עיי"ש ולפ"ז ה"ה בדידן יוצא בכך יד"ח, ברם נראה שיש לחלק עפ"י מה שראיתי במנחת חינוך פ' אמור אות ב' ושם כתב לדון באיסור אכילה ביוה"כ במה שיעורו, ומסיק דאף שנפסק להל' שהנאת גרונו קובעת מ"מ חלוק יוה"כ דהנאת מעיו היא המחייבת וטעמו דבאיסור אכילה ביוה"כ התורה לא חייבה, רק אם נתישב דעתו דכתיב "לא תעונה" ובהנאת גרון לחוד לא מיתבא דעתא וכד' העלה בשו"ת חת"ס (סי' קכז) והביא ד' שו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' כ"ז) שכתב דבבהמ"ז הנאת מעיים בעינן ואף דבאכילה של איסורים חייב בכזית מצומצם מ"מ בבהמ"ז דכתיב ושבעת בעינן שישבעו מעיו עיי"ש. והינו דאף דבכל איסורים הנאת גרונו מחיבת מ"מ מחמת סברא של יתובי דעתיה או דין "ושבעת" ליכא חיוב רק בהנאת מעיו.

ולפ"ז י"ל בנידון דידן דאם הקיא אף שהנאת גרון איכא מ"מ לא יצא יד"ח עונג שבת וטעם הדבר משום דעיקר האכילה תכליתה שיהיה מעונג באכילתו ואין האכילה עצמה מצוה רק במה שגורמת לעונג והינה היכת"י לקיום העונג ולזה צריך אכילה חשובה כמו יוה"כ שמתחייב דוקא באכילה חשובה שמיישבת דעתו. ואם כנים הדברים יתבאר חי' נוסף בין שבת ליו"ט שיש לומר דכ"ז אמור דוקא גבי עונג שבת אולם גבי אכילת יו"ט דחיובה משום שמחה אפשר דבמקרה הנ"ל יצא יד"ח דעיקר דין שמחה היא באכילה וסגי במה שאכל כמו בשאר מצות שהנאת גרונו קובעת ודומה ממש למש"כ החת"ס במי שאכל ביו"ט ולא התענג באכילה זו שאפ"ה יצא יד"ח דסו"ס חיוב אכילה קיים. אחרי כתבי זאת הקרה ה' לידי ספר שו"ת כתב סופר סי' צו וז"ל ודע דנ"ל פשוט דמצות אכילת שבת ויו"ט לא קיים בהנאת גרונו דבשבת כתיב בי' עונג וביו"ט ושמחת בוודאי אין עונג ושמחה למי שחוזר ומקיאו משנכנס לגרונו ואין דרך אכילת ב"א כך ואיה עונג ואיה שמחה עכ"ל. ברם לפי דברינו יש חילוק בין שבת ליו"ט וכמש"כ ודוק'.
 

אבוקה כנגדו

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
וקדם לו הכתב סופר בתשובתו הידועה. בלנ"ד אציין מקור מדוייק לתשובה.,
תודה רבה
אגב יש גאונות נפלאה בספר טעמא דקרא להגרח"ק על הפסוק עומר לגלגולת ודבריו ברמז דק בדי לחכימא...
 

HaimL

משתמש ותיק
אני גם לא מבין את התמיהה. דמי שאכל מחוץ לסוכה ברשות, ונתבטלה הסיבה לכך, משום אכילת יו"ט בפשטות יצא, ומשום אכילה בסוכה לא יצא (ושמא אף בעובר ואוכל חוץ לסוכה שלא ברשות).
 

נתנאל דויר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לענין ברכת המזון נחלקו המג"א והפמ"ג סימן קי אם צריך בכדי אכילת פרס, ולענין סעודת החג לא מצאתי מקור שצריך כדי אכילת פרס, וא"כ שוב יש להעיר לכא' על על תמיהת הפוסקים, דיש נפק"מ במצוות אכילה בסוכה לענין שצריך כדי אכילת פרס בדווקא.
 

עמק יזרעאל

משתמש ותיק
נתנאל דויר אמר:
ראה ביאוה"ל סימן תרלט סג שתמה דמאי נפק"מ בחיוב אכילה בלילה הראשון, הרי מחויב מצד חיוב אכילת סעודה ביוט, ויש לישב בפשיטות שצריך בדוקא כדי אכילת פרס, כמו שכתב המ"ב ס"ק כב, משא"כ מצד הסעודה אפשר אפילו ביותר מאכילת פרס.
לא הבנתי , הנמפק"מ הפשוטה שיש חיוב אכילה מדין הסוכה ועוד מצווה דאו'.
 
 
חלק עליון תַחתִית