chagold אמר:
במבי אמר:
chagold אמר:
על מש"כ דהוי מעל י"ט ק' דמ"מ אח"כ ירד מהקפיצה לתוך י"ט?
צריך להבין מהו קפיצת הדרך !
רש"י בחולין צא: כותב:
קפצה - קצרה, לשון לא תקפוץ את ידך, נתקצרה ונקמצה לו.
וא"כ כמו שמכופפים את היד, היד מגיע אליך, וא"כ אליעזר לא עבר 2000 אמה כלל !
אני עדיין לא מבין את קפיצת הדרך, אבל בכ"א אם הוא לא יצא ממקומו אז גם לא צריך להעמיד שהוא הגיע דרך למעלה מי'.
נכון גם אני התפלאתי אתמול, שהרי אין צורך כלל להגיע לנידון של י' טפחים, אבל החישוב שלו לגבי התאריך והראיה שהיתה קפיצת הדרך יפה מאד.
וכותב הבן יהוידע בחולין צא:
אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי, וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? (בראשית כח, י). כתב הרב פתח עינים ז"ל בשם אחד קדוש דקיימא לן על לשון 'אֶפְשָׁר' מה מסתפק בכך, והלא ודאי כי מטא לחרן עבר על מקום אבותיו ולא התפלל? ותרץ דבקפיצה זו שבא לחרן אפשר אחת משתים והיינו
שבא מלאך ונשאו והביאו לחרן מהלך שמונה־עשרה יום בשעה אחת או
חרן נעקר ממקומו ובא אצלו עיין שם.
ואחר המחילה רבה זה דוחק עצום מאד איך סלקא דעתיה להסתפק שמא חרן נעקר ובא אצלו, דלמה יעשה הקדוש ברוך הוא נס כפול על מגן? כי ודאי אין רצונו יתברך שתשאר חרן בבאר שבע אלא מוכרח שתחזור חרן למקומה גם כן בנס, ומוכרח לומר שהוא הלך בשעה אחת בדרך נס.
ונראה לי בס"ד הספק שלו היה בכך כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל במאמר פסיעותיו של אברהם אבינו שלשה מילין שיש מין קפיצה שהאדם רוכב על ענן ומוליכו למקום שירצה וכאשר היה עושה שלמה המלך ע"ה כשהיה הולך להרי חושך וזה הוא פורח באויר למעלה למעלה לכך כאשר היה הולך היה מחשיך אור השמש על הארץ וכנזכר בזוהר הקדוש ויש מין קפיצה שהיא ברגליו של אדם שהולך בהם על הארץ ומתרחבים פסיעותיו וקפיצה זו נזכרה בתיקונים (דף קו) עובדא הוה בחד מאינון בעלי קבין דחמו ליה דהוה רהיט כמו כוכבא דשרביטא עד כאן דבריו עיין שם.
ולכן נסתפק יעקב אבינו ע"ה אם הקפיצה שנעשה לו בנס היה לו שנשאו הענן למעלה למעלה אם כן לא דרכו רגליו על מקום אבותיו כי היה נשוי באויר העליון או שמא דרסו רגליו על מקום אבותיו דהוה ליה כמו קפיצה השנית של בעלי קבין והוא מחמת שהיה טרוד בכונות ויחודים לא ידע ולא הרגיש איך היה לו.
אי נמי נסתפק אם הקפיצה היתה בעברו על ההר שהתפללו בו אבותיו דנמצא עובר על אותו מקום או היתה בדרך אחר במקום אחר מצדדי ההר ולא עבר על ההר שהתפללו בו אבותיו ממש.