צדיקים שאכלו בסוכה למרות הגשם לעומת אמוראים שלא

ההוא טייעא

משתמש ותיק
לגבי רבי יוסף כתוב שיצא מן הסוכה בגלל הגשם ואיך יתכן שצדיקים בדורות האחרונים חיבבו את הסוכה יותר ממנו?! האם אין ראיה מכך שאין ענין כמו הפשטות ומיקרי הדיוט?
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
לא יודע אם שייך להשוות רמת צדיקות, אולי הם היו יותר חסינים מפני הגשם ולא הצטערו לכן גם לא ראו את עצמם כפטורים
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
אני לא עונה על שאלתך שהיא באמת קשה
רק בהקשר אחר

כמדומני שיש דברים בצוואת ר' יהודה החסיד
שבגמ' מבואר שלא נהגו כך

היום באשכול אחר הבאתי שמבואר בגמ' בכמה מקומות שגידלו חיות טמאות לשם נוי
והיום מורים המורים --גם הליטאיים -- שראוי להימנע מכך

ויש עוד דוגמאות בכל מיני עניינים שמחמירים יותר מהגמרא
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברור שיש דברים שבמשך הדורות התחילו להחמיר ויש אין סוף דוגמאות לזה אבל פה מדובר כיון שמחבבים המצווה עד כדי כך ממילא הם לא מצטערים ועל זה שאלתי כלום רבי יוסף לא חיבב מצווה כמוהם.
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
הנה מקור דין זה שכתב הרמ"א הוא מהגהות מיימוני שכתב בפ"ו ה"ג בהל' סוכה לגבי חתן ושאר שושבינים שפטורים מן הסוכה כתב וז"ל כתב ר' שמחה סבורני כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר אלא הדיוט הוא כדאיתא בירושלמי שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ע"כ עכ"ל וז"ל ירושלמי ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. והירושלמי מדבר לענין קריא"ש וכמדומה שיש דין ודברים בזה
 

מה אדבר

משתמש ותיק
הרבי מחב"ד אמר שבשבילו הוי מצטער לצאת מן הסוכה, וממילא התשבו כעין תדורו שלא הוא לא להצטער ואכן להישאר בסוכה.
אפשר לשאול את @חייל של הרבי
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
הרבי מחב"ד אמר שבשבילו הוי מצטער לצאת מן הסוכה, וממילא התשבו כעין תדורו שלא הוא לא להצטער ואכן להישאר בסוכה.
אפשר לשאול את @חייל של הרבי

לא שמעתי את הביאור הזה, אם כי זה נשמע אמיתי ותואם בסגנונו את הסיבה מדוע המנהג שלא לישון בסוכה.
ואכן מנהג חב"ד להקפיד אפילו בשתיית מים שיהא רק בסוכה ואפילו במזג אוויר קיצוני. פעם אחת ראה כ"ק אדמו"ר הרש"ב את אחד ה'תמימים' (הישיבה שהקים נקראה תומכי תמימים, והבחורים שלמדו בה נקראו תמימים) הולך באמצע לילה גשום לשתות מים בסוכה, ואמר על כך 'בשביל זה הקמתי את תומכי תמימים'.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
פעם הרב מאזוז הסביר שבגלל שלא יכלו לישון בסוכה (בגלל הקור החזק) הם נשארו לאכול בגשם כדי לא להתבטל לגמרי ממצות סוכה
 

יעקב1

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
לגבי רבי יוסף כתוב שיצא מן הסוכה בגלל הגשם ואיך יתכן שצדיקים בדורות האחרונים חיבבו את הסוכה יותר ממנו?! האם אין ראיה מכך שאין ענין כמו הפשטות ומיקרי הדיוט?

ברור כדבריך, אך יש דברים שתלויים ברגש ואף שפטורים ואין בו שום עניין רוחני, מ"מ עושים זאת  בשביל שלא תהיה הרגשה רעה, למשל אם ירד גשם כל הסוכות באופן רצוף וודאי שיהיו כאלו שילכו לסוכה בשביל שלא לסחוב כל השנה הרגשת "השנה לא שהינו בסוכה כלל". אתם לא מכירים כאלו שהרב והרופא לא מרשים להם לצום ביו"כ ואעפ"כ צמים ומסתכנים? אני מכיר כמה כאלו מקרוב... זה הכל נובע מאותו מקום רק שביוה"כ איסורא עבדי ובסוכות 'רק' נקראים הדיוט

זה אכן נובע מחביבות המצוות, האמוראים לא היה להם את הצורך הזה לפי דרגתם או נפשם וחלקנו כן צריכים. ואמנם מקרי הדיוט, מה לעשות שלפי הצורך הנפשי כעת צריך להתנהג באופן הדיוט (ס"ס זה נובע ממקומות טובים)
 
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
פותח הנושא
פלפול יפה אבל הבעיה שהם לא מסתכלים על זה כצורך נפשי אלא שזה רצון התורה.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
שמעתי פעם על עניין בגדי שבת בט' הימים שאומרים (לא זוכר בשם מי) שמי שאמר לא ללכת עם בגדי שבת זה בגלל שיכל להרגיש בקדושת שבת בלי הבגדים אבל אנחנו שלא נרגיש שבת ללא הבגדים כן ללכת. {בסגנון הזה - העיקר הרעיון}
והביאור שזה לא לרוב גדלות אלא מרוב קטנות.

ואולי אפש"ל שהאמוראים הייתה להם הרגשה מספיק גבוהה בחג הסוכות אבל בדורות אחרונים ראו שאם הם יצאו ירד ההרגשה מסוכות והעדיפו להישאר בסוכה.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
משבט הכהונא אמר:
הנה מקור דין זה שכתב הרמ"א הוא מהגהות מיימוני שכתב בפ"ו ה"ג בהל' סוכה לגבי חתן ושאר שושבינים שפטורים מן הסוכה כתב וז"ל כתב ר' שמחה סבורני כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר אלא הדיוט הוא כדאיתא בירושלמי שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ע"כ עכ"ל וז"ל ירושלמי ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. והירושלמי מדבר לענין קריא"ש וכמדומה שיש דין ודברים בזה

לפי זה אין שום עניין להישאר בסוכה במקום מצטער (וכגון היום שחם מאוד) ויש עניין לא להישאר?

איפה הרמ"א?
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
משבט הכהונא אמר:
הנה מקור דין זה שכתב הרמ"א הוא מהגהות מיימוני שכתב בפ"ו ה"ג בהל' סוכה לגבי חתן ושאר שושבינים שפטורים מן הסוכה כתב וז"ל כתב ר' שמחה סבורני כל שפטור מן הסוכה ואינו יוצא אינו מקבל שכר אלא הדיוט הוא כדאיתא בירושלמי שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ע"כ עכ"ל וז"ל ירושלמי ותני חזקיה כל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט. והירושלמי מדבר לענין קריא"ש וכמדומה שיש דין ודברים בזה

לפי זה אין שום עניין להישאר בסוכה במקום מצטער (וכגון היום שחם מאוד) ויש עניין לא להישאר?

איפה הרמ"א?
א"א לדמות שום ענין לענין כי מקור ההלכה הוא לגבי חתן והרמ"א מביא זאת באופן 'כללי' אבל בענין הגשם גם מצאנו בהרבא מקומות המחמיר תבוא עליו ברכה גם שמקבל שכר כאינו מצוה ועושה וכו' וצריך לרדת לעומקא של סוגיא 
ולבקשתך לשון הרמ"א בסימן תרלט סעיף ז
היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס לתוך הבית ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לחזור לסוכה כל אותו הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר: הגה וינעור משנתו (טור) מי שהוא ישן בסוכה וירדו גשמים אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל דבגשמים מועטים הוי צער לישן שם ויוכל לצאת [מהרי"ו] וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות [הגהות מיימוני פ"ו] וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושופכו על פניו (מהרי"ל):
עכ"פ אגם שלא ירדתי לסוגיא זו מדברי הביאור הלכה נראה שזה ענין שסותר מצוה אחרת כמו כאן שסותר המצוה דושמחת וז"ל הביאור הלכה שם
וכל הפטור מן הסוכה וכו׳ – זה הכלל הוא דוקא במקום שיש בו צד איסור כמו במצטער דהוי חילול יו״ט ואפילו בחוה״מ חייב לכבדו אבל אם אינו מצטער רשאי להחמיר כמו ר״ג שהחמיר על עצמו בדלי של מים ואמר העלום לסוכה [פ״ת בשם עולת שמואל סי׳ צ״ח]:
 
חלק עליון תַחתִית