לפי הנגלה, מה מכוונים בשעת חבטת הערבה?

מה אדבר

משתמש ותיק
יום הושענא רבה ומנהגיו השונים כולו ע"פ קבלה. ולא ידעתי מה חשבו הליטאים שלא עניין אותם מחשבה וקבלה, ומה כיוונו בכל מהות היום הזה. בשלמא כל המועדות ישנם הרבה הסברים ומובאות ע"פ הפשט והנגלה, אבל יום זה כולו סוד.
 

HaimL

משתמש ותיק
אילו מנהגים גדולים יש ביום הזה? חיבוט ערבות, מנהג נביאים
?
 

ההוא טייעא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
ההוא טייעא אמר:
בדיוק מה שחשב הרמב"ם

כדאי לדעת שכיום ישנם ראיות רבות שהרמב"ם כן ידע ולמד קבלה, בניגוד למקובל.
אם קבלה היא לא נקבל...
בכל אופן מה שהרמב"ם חשב לפני שלמד קבלה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
יום הושענא רבה ומנהגיו השונים כולו ע"פ קבלה. ולא ידעתי מה חשבו הליטאים שלא עניין אותם מחשבה וקבלה, ומה כיוונו בכל מהות היום הזה. בשלמא כל המועדות ישנם הרבה הסברים ומובאות ע"פ הפשט והנגלה, אבל יום זה כולו סוד.
מענין השמחה לפני ד' וכמו שענינם של כל נטילת הד' מינים 
וכמו שכתוב ושמחת לפני ד' אלוקיכם. 

לגופו של ענין המצווה היא בנטילת הערבות ולא בחיבוט 
שהוא מנהג בעלמא. 
 

הכהן

משתמש ותיק
עיקר היום אולי לא קשור לנסתר, אבל מה הפשט בחמשה בדי ערבה?
 

סתם איש

משתמש ותיק
הלבוש ועוד [כאלו שלא 'עניין' אותם קבלה..] ביארו את ענין החבטה כאקט של שמחה
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
לכו"ע יש בהו"ר חיוב גמור של 'ושמחת בחגך' בדיוק כמו בכל ימי המועד.
מעניין שיש קהילות (או אנשים) שבר"ה שהוא יום דין (ויש נידון רחב אם יש בו חיוב שמחה) עושים הכל להשקיע העיקר בחלק השמחה וכו' שרק עי"ז נזכה לכוח"ט. ומאידך בהו"ר שבעיקרו הוא יום חג ויש בו חיוב גמור של שמחת חג, משקיעים בעיקר בענין הדין וימים נוראים וכו'.
גם בר"ה וגם בהו"ר צריך לנהוג באיזון הנכון.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
אילו מנהגים גדולים יש ביום הזה? חיבוט ערבות, מנהג נביאים
?
ענינים שצריכים ביאור:

חיבוט ערבה.
ה' בדים.
ה' חבטות.
נענוע ערבה.
מהו מסירת הפתקים.
ענין ההושענות.
ועוד ועוד.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אבי חי אמר:
מה אדבר אמר:
מהו מסירת הפתקים.
יש מקור לזה בנגלה?

לא.
אבל אחרת מדוע יש לעשות מהושענא רבה יום דין?
כי בחג נידונים על המים. כמדומני שזה כתוב מפורש, וגם ההושענות עוסקות בזה.
 
 

מה אדבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
מה אדבר אמר:
אבי חי אמר:
יש מקור לזה בנגלה?

לא.
אבל אחרת מדוע יש לעשות מהושענא רבה יום דין?
אולי כי בחג נידונים על המים. כמדומני שזה כתוב מפורש, וגם ההושענות עוסקות בזה.
למה דוקא ביום האחרון?
כעין נעילה?
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
יתכן. כל הימים אומרים הושענות רגילות, וחותמים בהושענא רבתי.
מסתמא הכל כתוב מפורש, אשתדל לחפש.
 

נבשר

משתמש ותיק
ההוא טייעא אמר:
אותי מעניין מה החסידים חושבים כשאומרים היום יום הדין ביום כיפור אם יום הדין הוא בזאת חנוכה.
שמעתי פעם מימרא יפה מהרבי מבעלז הראשון, שכתוב במשנה "ערב שבת עם חשיכה צריך אדם לומר בתוך ביתו ערבתם עשרתם הדליקו את הנר". ערב שבת קץ הגלות לפני יום שכולו שבת עם חשיכה עם כל העוונות שמחשיכים מה יעשה האדם, יאמר יש לנו "עשרתם" עשירי בתשרי, "ערבתם" יום חיבוט ערבה, "הדליקו את הנר" זאת חנוכה.
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
לגבי חנוכה יש לזה מקור?
בבקשה לא רק ציטוטים מאדמו"רים אלא כמה שיותר קדום, ואם המקור הוא רק מהם אז מי הראשון שחידש זאת ומכח מה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
מה אדבר אמר:
אבי חי אמר:
מה אדבר אמר:
לא.
אבל אחרת מדוע יש לעשות מהושענא רבה יום דין?
אולי כי בחג נידונים על המים. כמדומני שזה כתוב מפורש, וגם ההושענות עוסקות בזה.
למה דוקא ביום האחרון?
כעין נעילה?
תפתח שו"ע רמ"א ומשנה ברורה ותראה שהטעם המופיע שם הוא משום שבחג נידונים על המים והיום האחרון הוא זמן החיתום. 
[בפשוטו אין צורך לזה והכל מחמת יום ערבה] 
 
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
הגר"א מבאר שהטעם שהמוכר בהמה לחברו צריך להודיעו ערב יו"ט אחרון של חג, הוא לא מצד שמיני עצרת אלא מצד הושענא רבא, כי הוא יום הדין על המים.
- - -
שמעתי מר' יונתן ווארט בשם ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שאת ענין הו"ר, מי שהיה צריך לדעת את עניינו ידע תמיד, אבל הטעם שלא פרסמו שהוא יום הדין, הוא מפני שאופן הזכיה בדין של הו"ר הוא ע"י שמחת יו"ט, ופחדו שאם יפרסמו שזה יום הדין אנשים יעקרו את עניין היום על ידי פחד וכו', וכך גם יחטאו לעצם היום וגם בדין לא יזכו.
ואז הוא שאל, א"כ למה היום זה כן התפרסם? ותשובתו: כי ראו שגם בר"ה אימת הדין כבר לא באה על חשבון השמחת יו"ט...
 

ירמיה

משתמש ותיק
יואל נהרי אמר:
מה אדבר אמר:
שלא עניין אותם מחשבה וקבלה,
כמדומה שמהגר"א יש לנו יותר בנסתר מאשר בנגלה,
זאת בלי קשר למה שנכתב כאן בצדק שעיקר ענין היום אינו קשור לנסתר.



ברור שיש מרחק רב בנושאים אלו בין 'אותם' (ליטאים קלאסים) לבין הגר"א
הם יותר דומים לרמב"ם...
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
איש ווילנא אמר:
[בפשוטו אין צורך לזה והכל מחמת יום ערבה]
יום ערבה אינו תולדה של גמר החיתום על המים?





בגמ' לא הוזכר ענין זה 
רק שיום זה ערבה דוחה שבת במקדש מה שאין כן בשאר ימים [והטעם להודיע שערבה מן התורה]
ושהקיפו את המזבח שבעה פעמים 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אבי חי אמר:
איש ווילנא אמר:
[בפשוטו אין צורך לזה והכל מחמת יום ערבה]
יום ערבה אינו תולדה של גמר החיתום על המים?

בגמ' לא הוזכר ענין זה 
רק שיום זה ערבה דוחה שבת במקדש מה שאין כן בשאר ימים [והטעם להודיע שערבה מן התורה]
ושהקיפו את המזבח שבעה פעמים 
יש כאן ב' שאלות. א. האם כל ההלכה של הערבה היא קשורה לדין על המים.
ב. מ"ט דוקא ביום האחרון.

על השאלה הראשונה, למרות שזה מוזר לתת טעם להלל"מ, כמדומה שכך משמעות המקורות, שענין הערבה קשור לדין המים.

על השאלה השניה, צודק מר שבגמ' משמע שהטעם הוא רק 'יום המסוים', היינו טעם טכני לענין הדחיה בשבת. ויתכן שמזה נובע גם ענין ההקפה ז' פעמים.

אך אכתי צ"ב דמשום שבמקדש דחה יום זה שבת, לכן אצלנו הוא נחשב יו"ט ויום דין. ואולי יש מקום לדחוק גם בגמ' שהכל קשור למים. וכנראה זה טעם הטור (והפוסקים שהביאוהו) שכ' דענין הושע"ר לפי שהכל הולך אחר החיתום.

אני כותב בלי עיון במקורות, ואשמח להוסיף ידע.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
הגר"א מבאר שהטעם שהמוכר בהמה לחברו צריך להודיעו ערב יו"ט אחרון של חג, הוא לא מצד שמיני עצרת אלא מצד הושענא רבא, כי הוא יום הדין על המים.
זה לשון הגר"א או"ח תרסד א
א ביום שביעי כו'. כמש"ו לפי שבחג כו' ועט"ז ס"ק א' וכ"ה בטור וכמ"ש בפ"ק דר"ה נסכו מים לפני כדי כו' וקי"ל כת"ק דניסוך המים אינו אלא שבעה ולכך עושין במקצת כיה"כ ועושין גם כן כמו י"ט כמ"ש במתני' פ"ד דסוכה שהיו מרבין בשמחה מיד התינוקות כו' וכל ימי הדין הוא י"ט הד' פרקים בשנה וכמ"ש במדרש ובירושלמי פ"ק דר"ה איזה אומה כאומה זו שיודעת אופיא כו':
כעת נזכרתי שכבר התווכחתי על זה פעם, אולי כאן בפורום, על איזה ד' פרקים בשנה הוא מדבר.
ויש שרצו לטעון על ד' פרקים שהעולם נידון.
אבל זה קשה מאוד, כי שם כתוב להדיא בחג נידונין על המים, ולמה צריך להוכיח מאחרים, וכי אנחנו לא יודעים שהושענא רבא הוא חלק מסוכות?
ואולי הא גופא, הגר"א למד שמילים ד' פרקים בשנה שכתובים בחולין, זה על משקל ד' פרקים שהעולם נידון.

ואגב, רמוז בגר"א עצמו, את דברי הרב קמינצקי.
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
אבל זה קשה מאוד, כי שם כתוב להדיא בחג נידונין על המים, ולמה צריך להוכיח מאחרים, וכי אנחנו לא יודעים שהושענא רבא הוא חלק מסוכות?

כעת אני חושב, שגם לאידך גיסא קשה, שהיה צריך להביא להדיא שכתוב במשנה בחולין אחרון של חג, וזה מקור מספיק להרבות שמחה באחרון של חג, ולמה צריך לייסד שכל ימי דין הם ימי שמחה?
אולי כדי להוכיח שאין הכוונה לערב שמיני, כמו שרש"י מפרש.
-
תשומת הלב לדברי הגר"א, הוא ממו"ר ר' אברהם סלומון זצ"ל, המשגיח בישיבת חברון.
 
חלק עליון תַחתִית