מה שסוכות הוא ז' ימים, יל"פ ע"פ פשוטו בכדי שלא יהא יום בשבוע שאין בו חג. וביתר עומק, דשבע הוא שלימות, והטעם ע"פ הפשט [בלי להיכנס לספירות], דיש לעולם ד' כיוונים + למעלה ולמטה + הדבר עצמו הרי כאן שבע. [והיינו נמי יסוד המספר שבעים]. ושמיני עצרת הוא מעל הטבע, שהוא אהבה יוצאת מהנורמה והמקלקלת את השורה, כמו שאמרו אני ואתם נשמח ביחד.
ועפ"ז יל"ב ענין הנענועים, דהנה יש לתמוה בזה כמה תמיהות, א' דבכל התורה לא מצינו ענין מיוחד למספר שש, ותמיד שבע הוא הדבר השלם, וא"כ מ"ש כאן מנענעים רק לשש רוחות, ואין לומר משום שאי אפשר, דהא גופא קשיא מדוע יש לעולם שש רוחות, ומדוע יש ענין לנענע לרוחות, ב' מדוע עוצרים בהודו לה' כשאומרים תיבת ה', ומשנ"ת בפוסקים משום שצריך לכוון אינו ברור, והרי שפיר אפשר לכוון תוך כדי, דאטו יאמרו לאדם לנענע בשאר תיבות אם יש צד שיפריע לו בכוונה, ג' לא מובן סדר הנענועים.
וע"פ הנ"ל ית' היטב, דעצם האחיזה היא המספר השביעי, וכמו שנת' שלעולם השביעי הוא עצם הדבר, והקב"ה הוא עצם הדבר, וע"כ כשאומרים תיבת ה' בקרא דהודו לה' שיש בו ז' תיבות, עוצרים בתיבת ה'. ויבו' מדוע מנענעים ביאמר נא ישראל ואין מנענעים היאמרו נא בית אהרן דאין כאן ענין המספר שבע. והנה סדר הנענועים כבר ביאר האריז"ל שהוא ע"פ סדר הספירות, ונר' דעצם האחיזה בלולב היא אחיזה בקב"ה שהוא מקור החיים והוא כנגד הספירה השביעית.