הפסק בדיבור מהקידוש להמוציא בליל יו"ט דסוכות, הפסק?

מבית לוי

משתמש רגיל
לכאו' יש לדון דכיון שמברכים ברכת לישב בסוכה בשעת הקידוש ומאחר שהחיוב ה"לישב" בסוכה בליל יו"ט ראשון הוא ע"י קביעות של כזית פת, (והוי ברכת המצוות לזה,) נמצא דיהיה אסור להפסיק בדיבור בין הקידוש להמוציא, שלא יהיה הפסק בין הברכה להמוציא שזה המצוה.

(לע"ע לא מצאתי בפוסקים שכתבו בזה, ואשמח לשמוע אם חו"ר הפורום מצאו התייחסות לזה.)
 

מבית לוי

משתמש רגיל
פותח הנושא
שו"ר מש"כ בזה הראב"ד הגר"מ שטרנבוך שליט"א


תשובות והנהגות כרך ד סימן קסג
מצות עשה דאכילת כזית פת בלילה ראשונה בסוכה

במועדים וזמנים ח"א (סימן פ"ו) הבאנו כמה אזהרות כיצד יש לקיים המ"ע דאכילה בסוכה בלילה ראשונה בהידור (לאכול כביצה פת לבד, ואם אפשר בבת אחת, ולכוין למצות עשה דלילה ראשונה וזכר לענני הכבוד), ובהאי שתא דסוכות הוספנו בע"ה דהואיל וברכת "לישב בסוכה" דליל א' דסוכות כולל המ"ע המיוחדת דכזית פת דליל א' דסוכות, ע"כ יש להסמיך את הקידוש שבו גם מברך "לישב בסוכה" לאכילה ולא לדבר בין הקידוש לאכילה, וכן שלא להסתובב חוץ לסוכה רק ליטול שמה ידים ומיד לאכול, ולא ישיח בינתיים, דבכה"ג זוכה לברכה בהידור סמוך לאכילה ובלי הפסק. ואף שבדיעבד יוצאין בכל אופן אף שסח, כדמצינו במצה דעיקר המ"ע היא אכילת האפיקומן ולא חיישינן להפסק כיון שהברכה חל על כזית ראשון שמקיים בו מה"ת (כמשנ"ת במוע"ז ח"ג רנ"א), ורק יחידים הקפידו שלא לדבר עד האפיקומן וכאזהרת השל"ה, כאן שאכילת הכזית סמוך להקידוש, [ואינו קשה ליזהר מלהפסיק], וחביב לן מ"ע דכזית פת דלילה ראשונה, נאה הדבר ויאה להסמיך להברכה ולא להפסיק כלל. וכמ"ש.
 

יוני הר

משתמש ותיק
הגר"ד לנדו כתב שיש להשתדל לא לדבר בין הקידוש להמצויא בליל יוט"ר של סוכות
 

מאיר גוטמן

משתמש ותיק
צדקת בשאלה היכן, כי אכן הוא לא כתב אלא מאן דהוא כתב בשמו כמדומה בקובץ גליו' ומאוד מפוקפק
 

יושבי יעבץ

משתמש ותיק
מבית לוי אמר:
לכאו' יש לדון דכיון שמברכים ברכת לישב בסוכה בשעת הקידוש ומאחר שהחיוב ה"לישב" בסוכה בליל יו"ט ראשון הוא ע"י קביעות של כזית פת, (והוי ברכת המצוות לזה,) נמצא דיהיה אסור להפסיק בדיבור בין הקידוש להמוציא, שלא יהיה הפסק בין הברכה להמוציא שזה המצוה.

(לע"ע לא מצאתי בפוסקים שכתבו בזה, ואשמח לשמוע אם חו"ר הפורום מצאו התייחסות לזה.)
לכאורה יש מקום לדון להקל
שהרי כו"ע שמקיים מצוה על כל ישיבה וישיבה
אלא שלא תקנו ברכה רק על עיקר ישיבת הסוכה שהוא אכילה וכו'
וע"כ אפשר להגדיר שמברכין על ישיבה שיש בה אכילה
ולא על אכילה
וא"כ אין כאן הפסק, שהרי מברך על ישיבה זו שיש בה אכילה
 
 

מבית לוי

משתמש רגיל
פותח הנושא
יושבי יעבץ אמר:
מבית לוי אמר:
לכאו' יש לדון דכיון שמברכים ברכת לישב בסוכה בשעת הקידוש ומאחר שהחיוב ה"לישב" בסוכה בליל יו"ט ראשון הוא ע"י קביעות של כזית פת, (והוי ברכת המצוות לזה,) נמצא דיהיה אסור להפסיק בדיבור בין הקידוש להמוציא, שלא יהיה הפסק בין הברכה להמוציא שזה המצוה.

(לע"ע לא מצאתי בפוסקים שכתבו בזה, ואשמח לשמוע אם חו"ר הפורום מצאו התייחסות לזה.)
לכאורה יש מקום לדון להקל
שהרי כו"ע שמקיים מצוה על כל ישיבה וישיבה
אלא שלא תקנו ברכה רק על עיקר ישיבת הסוכה שהוא אכילה וכו'
וע"כ אפשר להגדיר שמברכין על ישיבה שיש בה אכילה
ולא על אכילה
וא"כ אין כאן הפסק, שהרי מברך על ישיבה זו שיש בה אכילה
 

לכאו' אכתי כל זמן שעדיין לא אכל כזית מהפת לא קיים המצוה מה"ת של ישבת סוכה, על אף שיקבע מקומו ושינתו ושאר אכילות שם. (שאינם פת)
ונכון שהמצוה היא ישיבת סוכה והאכילה היא כהיכ"ת לקיום זה, מ"מ קבעה התורה בליל ראשון צורת הקביעות שיהא בפת, והרי החיוב בליל ראשון הוא הפת, וא"כ כל שעדיין לא אכל לא קיים הדאורייתא, ונמצא שהפסיק.
 

יוני הר

משתמש ותיק
כמדומני בספר של הרב טשזנר שליט"א מאופקים כתב שעדיף לכתחילה לא להפסיק בדיבור
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבית לוי אמר:
יושבי יעבץ אמר:
מבית לוי אמר:
לכאו' יש לדון דכיון שמברכים ברכת לישב בסוכה בשעת הקידוש ומאחר שהחיוב ה"לישב" בסוכה בליל יו"ט ראשון הוא ע"י קביעות של כזית פת, (והוי ברכת המצוות לזה,) נמצא דיהיה אסור להפסיק בדיבור בין הקידוש להמוציא, שלא יהיה הפסק בין הברכה להמוציא שזה המצוה.

(לע"ע לא מצאתי בפוסקים שכתבו בזה, ואשמח לשמוע אם חו"ר הפורום מצאו התייחסות לזה.)
לכאורה יש מקום לדון להקל
שהרי כו"ע שמקיים מצוה על כל ישיבה וישיבה
אלא שלא תקנו ברכה רק על עיקר ישיבת הסוכה שהוא אכילה וכו'
וע"כ אפשר להגדיר שמברכין על ישיבה שיש בה אכילה
ולא על אכילה
וא"כ אין כאן הפסק, שהרי מברך על ישיבה זו שיש בה אכילה

לכאו' אכתי כל זמן שעדיין לא אכל כזית מהפת לא קיים המצוה מה"ת של ישבת סוכה, על אף שיקבע מקומו ושינתו ושאר אכילות שם. (שאינם פת)
ונכון שהמצוה היא ישיבת סוכה והאכילה היא כהיכ"ת לקיום זה, מ"מ קבעה התורה בליל ראשון צורת הקביעות שיהא בפת, והרי החיוב בליל ראשון הוא הפת, וא"כ כל שעדיין לא אכל לא קיים הדאורייתא, ונמצא שהפסיק.
לפי דבריך אף בשאר סעודות חוץ מהלילה הראשון כגון בליל שבת שבתוך המועד נמי יהיה איסור להפסיק בדיבור שהרי מברך לישב בסוכה בשעת הקידוש, וע"כ כיון דהקידוש הוא תחילת אכילה שפיר שייך לברך משעת קידוש ולכן אין הדיבור הפסק.
ועוד לא מצינו שיהיה אסור להפסיק בדיבור קודם שאכל כביצה פת.
וקצרתי.
 
 

יושבי יעבץ

משתמש ותיק
מבית לוי אמר:
יושבי יעבץ אמר:
מבית לוי אמר:
לכאו' יש לדון דכיון שמברכים ברכת לישב בסוכה בשעת הקידוש ומאחר שהחיוב ה"לישב" בסוכה בליל יו"ט ראשון הוא ע"י קביעות של כזית פת, (והוי ברכת המצוות לזה,) נמצא דיהיה אסור להפסיק בדיבור בין הקידוש להמוציא, שלא יהיה הפסק בין הברכה להמוציא שזה המצוה.

(לע"ע לא מצאתי בפוסקים שכתבו בזה, ואשמח לשמוע אם חו"ר הפורום מצאו התייחסות לזה.)
לכאורה יש מקום לדון להקל
שהרי כו"ע שמקיים מצוה על כל ישיבה וישיבה
אלא שלא תקנו ברכה רק על עיקר ישיבת הסוכה שהוא אכילה וכו'
וע"כ אפשר להגדיר שמברכין על ישיבה שיש בה אכילה
ולא על אכילה
וא"כ אין כאן הפסק, שהרי מברך על ישיבה זו שיש בה אכילה

לכאו' אכתי כל זמן שעדיין לא אכל כזית מהפת לא קיים המצוה מה"ת של ישבת סוכה, על אף שיקבע מקומו ושינתו ושאר אכילות שם. (שאינם פת)
ונכון שהמצוה היא ישיבת סוכה והאכילה היא כהיכ"ת לקיום זה, מ"מ קבעה התורה בליל ראשון צורת הקביעות שיהא בפת, והרי החיוב בליל ראשון הוא הפת, וא"כ כל שעדיין לא אכל לא קיים הדאורייתא, ונמצא שהפסיק.
לא מדוייק
נכון שבלילה ראשון יש כזית חובה
אבל כל ישיבות של לילה הראשון הם ג"כ חובה מן התורה
אלא שאין חייב לעשותן, אך אם רוצה לטייל חייב לטייל בסוכה
משא"כ פת - שיש חיוב לאכול כזית פת, גם אם אינו רוצה

הגע עצמך
לשיטת הראשונים שמברכין על כל ישיבה וישיבה ולא רק על אכילה
האם אדם שנכנס בלילה הראשון - קודם קידוש לטייל בסוכה, ובירך על כך,
ואחר כך נמלך לקדש ולאכול כזית פת
וכי יצטרך ברכה נוספת?
היינו - אף שיש חיוב אכילת כזית בסוכה
בכל זאת לא מצינו שתקנו לו ברכה בפני עצמו

ומדברי הראשונים נלמד לשיטת ר"ת - שהוא פסק השו"ע
שאין מברכין אלא על אכילה
לא שרק על אכילה זו מצוה
אלא כל הישיבות המחוייבות הן מצוה
אלא שאין מברכין אלא על עיקר המצוה, והיא פוטרתן.

ומבואר בתוס' שהיו מברכים גם על שינה, אלא שמא לא ירדם

וממילא - אם בירך על שינה (לו יצוייר) ואח"כ ניעור ונמלך לאכול - האם יצטרך ברכה נוספת?
לענ"ד ברור שלא,

וכן בקידוש הראשון
אמנם הברכה היא על האכילה שהיא עיקר המצוה
אלא שהיא פוטרת כל הישיבות
וע"כ ה'עובר לעשייתן' כבר נעשה מיד אחר הברכה
 
 

mistr

משתמש ותיק
כעי"ז לגבי מזוזה וציצית, שהשואל/שוכר חייב רק אחרי ל' יום, אם שוכר בית לל' יום קובע בברכה מיד, כי זו 'ישיבה של ל' יום'. וכעי"ז בסוכה. ולפי"ז אכן יש ענין כשיושב ע"ד לאכול אח"כ - לאכול מיד.
 

מבית לוי

משתמש רגיל
פותח הנושא
mistr אמר:
כעי"ז לגבי מזוזה וציצית, שהשואל/שוכר חייב רק אחרי ל' יום, אם שוכר בית לל' יום קובע בברכה מיד, כי זו 'ישיבה של ל' יום'. וכעי"ז בסוכה. ולפי"ז אכן יש ענין כשיושב ע"ד לאכול אח"כ - לאכול מיד.

לענ"ד הדברים חלוקים, דהתם כיון שיושב ישיבה של ל' יום ממילא כבר על ישיבה זו מתחילתה מחויב במזוזה ובסוכה החיוב הוא האכילה בליל ראשון, ולא הקביעות הכללית בסוכה, שהרי אם יקבע את כולו בסוכה בכל הדברים ששייך, ורק לא יאכל כזית פת, יעבור בביטול מ"ע דישיבת סוכה. (ולא מיבעי לאחרונים דס"ל דהוא מצוה בפנ"ע כמו מצה אלא אפי' א"נ דהוא היכ"ת לקיום ישיבת סוכה מ"מ קבעה התורה צורת קיום המצוה באכילה דווקא, ודו"ק)
 

משה חרלפ

משתמש רגיל
לכאו' זה יהיה תלוי בנדון אי חיוב מצות אכילת כזית בלילה הראשון היא מצוה בפני עצמה או שכך היא צורת המצווה בלילה הראשון
דלכאו' ישל"ע טובא באדם שקבע עצמו בלילה הראשון לשינה לכאו' הוא מקיים את המצווה הקיומית ומה שייך לומר שהוא ביטל את המצווה של ישיבת סוכה
אלא ע"כ צ"ל או דיש שני מצוות בלילה הראשון גם המצווה הקיומית וגם המצווה החיובית והמצווה החיובית של כזית היא לא מעצם מצוות ישיבה בסוכה או שנאמר חידוש גדול שביום הראשון אין בכלל את המצווה הקיומית אלא רק את החיובית של כזית ולפי"ז אם ילך לישון באמת לא יקיים בלילה הראשון שום מצווה (עכ"פ לפני שיאכל את הכזית הראשון)
 

דרומאי

משתמש ותיק
זאב יאכל אמר:
לכאו' זה יהיה תלוי בנדון אי חיוב מצות אכילת כזית בלילה הראשון היא מצוה בפני עצמה או שכך היא צורת המצווה בלילה הראשון
דלכאו' ישל"ע טובא באדם שקבע עצמו בלילה הראשון לשינה לכאו' הוא מקיים את המצווה הקיומית ומה שייך לומר שהוא ביטל את המצווה של ישיבת סוכה
אלא ע"כ צ"ל או דיש שני מצוות בלילה הראשון גם המצווה הקיומית וגם המצווה החיובית והמצווה החיובית של כזית היא לא מעצם מצוות ישיבה בסוכה או שנאמר חידוש גדול שביום הראשון אין בכלל את המצווה הקיומית אלא רק את החיובית של כזית ולפי"ז אם ילך לישון באמת לא יקיים בלילה הראשון שום מצווה (עכ"פ לפני שיאכל את הכזית הראשון)
ודאי שזה אינו. ואטו מי שפטור מכזית הראשון כגון שהוא חולה ואסור לו לאכול או שאין לו פת, יהא מותר לו לישון מחוץ לסוכה?!
 
 

משה חרלפ

משתמש רגיל
היא הנותנת וע"כ צ"ל שיש מצווה מיוחדת בלילה הראשון לאכול כזית ללא קשר לעיקר דינא דישיבת ז' ימים בסוכה
 

דרומאי

משתמש ותיק
זאב יאכל אמר:
היא הנותנת וע"כ צ"ל שיש מצווה מיוחדת בלילה הראשון לאכול כזית ללא קשר לעיקר דינא דישיבת ז' ימים בסוכה

זה נדון גדול האם המצוה בלילה הראשון היא האכילה או הישיבה, ויש תולים בזה את המחלוקת אודות מצטער בלילה הראשון.
אך ודאי יש מצוה חיובית לישב בסוכה בלילה הראשון ולאכול כזית, מה שאינו מחוייב כן בשאר הימים. ולכן אם ישן בסוכה בלילה הראשון ולא אכל ודאי קיים מצות ישיבת סוכה, אך מצות כזית בלילה הראשון לא קיים, גם אם המצוה היא הישיבה שכן צריך דוקא ישיבה על ידי אכילה, וזה לא קיים. וכמו לר"א שסובר שאדם חייב לאכול י"ד סעודות בסוכה, הרי פשוט שמי שישן ולא אכל קיים מצות סוכה אך לא קיים מצות סעודה בסוכה.
 

מבית לוי

משתמש רגיל
פותח הנושא
מבית לוי אמר:
יושבי יעבץ אמר:
מבית לוי אמר:
לכאו' אכתי כל זמן שעדיין לא אכל כזית מהפת לא קיים המצוה מה"ת של ישבת סוכה, על אף שיקבע מקומו ושינתו ושאר אכילות שם. (שאינם פת)
ונכון שהמצוה היא ישיבת סוכה והאכילה היא כהיכ"ת לקיום זה, מ"מ קבעה התורה בליל ראשון צורת הקביעות שיהא בפת, והרי החיוב בליל ראשון הוא הפת, וא"כ כל שעדיין לא אכל לא קיים הדאורייתא, ונמצא שהפסיק.
לא מדוייק
נכון שבלילה ראשון יש כזית חובה
אבל כל ישיבות של לילה הראשון הם ג"כ חובה מן התורה
אלא שאין חייב לעשותן, אך אם רוצה לטייל חייב לטייל בסוכה
משא"כ פת - שיש חיוב לאכול כזית פת, גם אם אינו רוצה

הגע עצמך
לשיטת הראשונים שמברכין על כל ישיבה וישיבה ולא רק על אכילה
האם אדם שנכנס בלילה הראשון - קודם קידוש לטייל בסוכה, ובירך על כך,
ואחר כך נמלך לקדש ולאכול כזית פת
וכי יצטרך ברכה נוספת?
היינו - אף שיש חיוב אכילת כזית בסוכה
בכל זאת לא מצינו שתקנו לו ברכה בפני עצמו

ומדברי הראשונים נלמד לשיטת ר"ת - שהוא פסק השו"ע
שאין מברכין אלא על אכילה
לא שרק על אכילה זו מצוה
אלא כל הישיבות המחוייבות הן מצוה
אלא שאין מברכין אלא על עיקר המצוה, והיא פוטרתן.

ומבואר בתוס' שהיו מברכים גם על שינה, אלא שמא לא ירדם

וממילא - אם בירך על שינה (לו יצוייר) ואח"כ ניעור ונמלך לאכול - האם יצטרך ברכה נוספת?
לענ"ד ברור שלא,

וכן בקידוש הראשון
אמנם הברכה היא על האכילה שהיא עיקר המצוה
אלא שהיא פוטרת כל הישיבות
וע"כ ה'עובר לעשייתן' כבר נעשה מיד אחר הברכה

הסברא מתקבלת מאד, אלא שאולי עדיין י"מ לעיין;

דהרי נמצא לפי"ז שמי שאינו אוכל כזית בליל ראשון בסוכה אלא קבע את כל שאר הקביעויות האחרות כגון שינה טיול לימוד כמבוא' בשו"ע, קיים מצוות ישיבת סוכה, ומאידך גיסא ביטל מ"ע של ישיבת סוכה, וצ"ע, אך לכאו' הדברים מוכרחים כמש"כ.

אמנם לגבי החלק של המ"ע החיובית של כזית פת לא קיים, אע"פ דהוי אותו מצוה, וכנ"ל, מ"מ מוכרח שיש ב' חלקים במצוה והברכה צריכה לחול על שניהם, ואכתי אם ישוח בין הקידוש לסעודה, יפסיד הברכה על החלק החיובי של המצוה, ונכון שלא יצטרך לברך אח"כ שוב, דסו"ס הר"ז אותה מצוה, ועליה בירך, אבל עובר לעשייתן לחלק החיובי לא קיים.

ולכאו' א"כ הדרינן לדוכתא קמייתא, או שיש מקום לחלק, ואשמח לשמוע עוד.
 
חלק עליון תַחתִית