אבל במה תהיה התשובה מהאדם, אומר בזה, כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים: הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשני, שידע אפן רוע מעשהו וגנותו, כי, אם לא יתברר אצלו, כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב, לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמ"ש: שגיאות מי יבין וגו'. והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי, אם לא ידע זה, אין הצורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו, כי הוא ענוש עליו, יתחרט אחר כך ויבקש המחילה, כמו שכתוב: כי אחרי שובי נחמתי וגו', ואמר: סמר מפחדך בשרי וגו'. והרביעי, שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עוונותיו ולא יעבר עליו העלם ולא שכחה ולא הנחה, כמ"ש: הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, ואמר: ביד כל האדם יחתם וגו'. כי, אם יחשב, כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו, לא יתחרט ולא יבקש המחילה בו, מפני אחור ענשו עליו, כמ"ש: אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. והחמישי, שידע באמת, כי התשובה אופן רפואת מדוהו, והדרך אל הארוכה מרוע מעשהו וגנות מפעלו, ושבה יתקן טעותו וישיב אבדתו, כי, אם לא יתברר אצלו זה, יתיאש מכפרת הבורא יתברך ומרחמיו ולא יבקש ממנו המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו, כמ"ש: כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, והיתה התשובה על זה מהבורא על ידי נביאו: חי אני נאם ה' אלהים אם אחפץ במות הרשע וגו'. והששי, שיחשב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודאה עליהן ושישקל ענשי העברה עם ערבותה וערבות גמול הצדקה עם צערה בעוה"ז ובעולם הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. והשביעי, חוזק סבלו להמנע מן הרע, אשר הרגיל בו, והסכמתו לסור ממנו בלבו ובמצפונו, כמו שכתוב: וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. ובהתקדם ברור אלו השבעה דברים בדעת החוטא, תתכן ממנו התשובה מעונותיו.