דיון בדבריו של הרב שלמה הופמן בדרך התשובה

סבא

משתמש ותיק
כולנו נחשפנו בוודאי לספר "שיחות עם הרב שלמה הופמן" [על מודעות והתמודדות], שמתווה דרך מחודשת [כך נראה עכ"פ] בקיום מצוות התשובה.
עם פרוס חודש אלול עלינו לטובה יש את נפשי לדון בדבריו, וישוטטו הרבים ותרבה הדעת. מי שיש לו הערות או הארות, וגם מי שיכול לשים את האצבע על רעיונות מחודשים מפרי הגיונו, מוזמן בבקשה לעשות זאת.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
הראשון אתחיל בהערה של הרה"ג ר' יהודה בלומנטל שליט"א-
בשיעור 3 - יסוד התשובה "מתייצב על דרך טוב". הבאתם (עמ' 67) ציטוט מר' שלמה בשם הגר"י סרנא זצ"ל, רבינו יונה אומר שעיקר חיוב התשובה זהו שהאדם יתייצב על דרך טוב וע"ז נפסק בגמ' שיוהכ"פ מכפר לשבין ומהרגע שאתה מתייצב על דרך טוב אתה כבר בגדר שבין.
ויוצא מזה חידוש עצום, שמהרגע שאדם מתייצב ע"ד טוב הוא זוכה לכפרת יוהכ"פ.
והנה חידוש עצום זה מיוסד על ג' מקורות, על דברי הר"י שעיקר חיוב התשובה הוא להתיצב ע"ד טוב. על דברי הגרי"ס באור ישראל (אגרת ל'), ועל דיוק בגמ' "יוהכ"פ מכפר לשבים".
ולא ידעתי היכן נמצא כזה ר' יונה שאומר שעיקר חיוב התשובה הוא להתייצב על דרך טוב.
הרי בר"י בשע"ת שער א' אות י"א כתב בזה"ל אך האיש המתייצב על דרך לא טובה תמיד... ראשית תשובת האיש הזה א. לעזוב דרכו. ב. ומחשבתו הרעה. ג. ולהסכים לקיים ולקבל עליו לבל יוסיף לחטוא. ד. ואחרי כן יתחרט [ויתודה], עכ"ל. ומפורש שהתחלת התשובה היא לעזוב דרכו הרעה ואח"כ את מחשבתו הרעה [שחושב לחטוא עיי"ש] ואח"כ לקבל להבא שלא לשוב לחטוא ולבסוף החרטה והוידוי, וכל זה הוא חיוב התשובה שלו, ואיפה נמצא בר"י שעיקר חיוב התשובה שלו הוא להתייצב על דרך טוב?
ויותר מזה מבואר בר"י שם בהמשך דבריו "והנה עזיבת מחשבת החטא היא השלכת השרץ. והחרטה מאשר חטא והוידוי והתפילה במקום הטבילה עכ"ל, ומבואר שעזיבת החטא היא רק השלכת השרץ. אבל הטהרה - הכפרה היא ע"י החרטה והוידוי. ואיך אפשר לומר שלהתייצב על דרך טובה שזה רק התחלת עזיבת החטא - [השלכת השרץ] זה "עיקר חיוב התשובה", ועוד לומר שבזה כבר זוכה לכפרה?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
המשך מהנ"ל-
ומה שהבאתם שם אות ג', מקור לדבר [א"ה שלדעת הרבינו יונה "גדר התשובה הוא התייצבות על דרך טוב", ואנו מקילים כמותו, ולכן אין להחמיר כהרמב"ם שאומר שיש לשוב עד שיעיד עליו יודע תעלומות וכו'] מהאור ישראל סוף אגרת ל' שבאר בגדר "עושין תשובה" שהכונה שהאדם נמצא במצב שהוא מוכשר לתשובה ועי"ז זוכה לכפרת יוה"כ - הנה בגרי"ס שם מבואר שמדבר על מי שיש לו הרגש בחסרונות שלו, דעי"ז יש לו [highlight=yellow]תקוה[/highlight] שישוב בתשובה וזה סיבה שיתחשבו בו בדין ר"ה ויוהכ"פ לכתבו בספר החיים [כדאיתא בנדה ע: דקרא "כי לא אחפוץ במות המת" קאי 'בעושין תשובה'] כיוון שיש תקוה שאם יתנו לו חיים הוא יזכה לשוב בתשובה [ובאמת כך הבאתם את דבריו בעמ' 72 ו - 75] אבל הגרי"ס לא אמר כלל שע"י שיש לו הרגש בחסרון חטאיו, הוא כבר בעל תשובה, וזוכה שהקב"ה יכפר לו על חטאיו ביוהכ"פ- וזה דלא כמו שהבאתם בשמו בעמוד 68 - "רבי ישראל מסלנט מדייק בגמ' (נדה ע:) שהקב"ה [highlight=yellow]מכפר[/highlight] במצב של כאן בעושין תשובה", ובעמ' 73 - "שעצם זה שהוא מרגיש נורא במה שעשה הוא כבר בגדר עושין תשובה, שעי"ז יוהכ"פ [highlight=yellow]מכפר[/highlight] לו", ובעמ' 79 -"יצליח להיות מתייצב על דרך טוב שעליו נאמר יוהכ"פ [highlight=yellow]מכפר[/highlight] לשבין".
ואדרבה, כבר בלשון הגרי"ס שהבאתם בעמ' 72 מבואר שאי"ז מצות תשובה, דז"ל כן גם ענין "עושין תשובה"... אם האדם ע"פ ידיעה שכלית מוכשר לתשובה, אז הקב"ה מאריך אפו וממתין על תשובתו וחי... ומה הוא היסוד שיהיה האדם מוכשר לתשובה, הוא ההרגש שיהיה חי מרגיש בחסרונו, ואז [highlight=yellow]התקוה[/highlight] שיתעורר לתשובה עכ"ל. הרי שביאר גדר "עושין תשובה" שהוא רק מוכשר לתשובה, דיש לו תקוה שיתעורר לתשובה. וכן בהמשך שם ביאר בזה את הקרא ביחזקאל [לג,ח] "באמרי לרשע מות תמות", וכתב עליו שאף שהוא כעת רשע, מ"מ הוא עדין בגדר "עושה תשובה" כי אולי יתעורר מתוכחה עכ"ל. וחזינן בדבריו שגדר שם "עושין תשובה" [highlight=yellow]אין זה נחשב לקיום מצות תשובה[/highlight], וא"כ מהכ"ת לומר שיזכה לכפרה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
לתועלת המעיינים אצרף צילום של דברי הגר"י סרנא [לפי עדות הרב הופמן]
תשובה.jpg
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכמה רבנים שליט"א [הרה"ג הרב בלומנטל הנ"ל, הרה"ג ר' גדליה גלדשטיין מארה"ב, ועוד]-
איך אפשר לומר שר' יחזקאל סבר שאין הלכה כרמב"ם והרי ברור מללו שפתי הגר"י עצמו בדליות יחזקאל חלק ג' עמוד קס"ג, דהלכה כרמב"ם ולא שייך כלל אחרת, וז"ל בתו"ד שם
כן ודאי לא יעלה מי שהוא בדעתו שאם הי' מזדמן לדוד המלך עוד פעם אחרי תשובתו מחטאו על מעשה דבת שבע, מעשה מעין זה, שהי' נכשל בו חלילה, וכן גם לא יעלה במחשבתו של מי שהוא שאם הי' מזדמן לדור המדבר דור דעה אחרי ששבו מחטא העגל עוד פעם חטא מעין זה, שהיו שבים על קיאם חלילה, ואם כן הרי [highlight=yellow]התנאי שהתנה הרמב"ם במהות התשובה שיעיד בעל התשובה על עצמו את היודע תעלומות וגם את היודע העתידות שלא ישוב לזה החטא לעולם, הוא אמנם כך בפועל ממש בבעלי תשובה[/highlight], ו[highlight=yellow]אך זוהי באמת דרך התשובה ולא תתכן באופן אחר[/highlight].
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהרה"ג ר' יהודה בלומנטל-
[הדליות יחזקאל] לומד את הרבינו יונה אחרת לגמרי [[highlight=yellow]ממש להיפך[/highlight]] דכתב שם (ח"ג עמוד ק"ס) וז"ל [בקיצור קצת] ונראה בדעתו [של הר"י] ז"ל שהתשובה רק דרך אחת לה והלכה אחת כסדרה וכהלכתה, מקודם החרטה ואח"כ העזיבה אלא שהמתיצב ע"ד לא טוב עדיין אינו ראוי לעשות תשובה כסדרה... ולכן בהכרח ראשית דרכו בתשובה היא ההתיצבות ע"ד טוב והיא כהשלכת השרץ בבא לטהר מטומאתו, ואחרי שיתייצב ע"ד טוב, הוא נעשה [highlight=yellow]מוכשר לתשובה[/highlight], ואז יעשה התשובה כסדרה וכהלכתה, והיינו מקודם החרטה על העבר ואח"כ העזיבה בעתיד והיינו הסכמה וקבלה גמורה בלבו עכ"ל,
ומבואר בדבריו שלמד בדעת הר"י שההתיצבות ע"ד טוב, [highlight=yellow]אין בה אף התחלת עזיבת החטא [וכפשטות דברי הר"י] אלא היא פחות מזה, היא רק ההכשר לאפשרות שיתחיל בתשובה[/highlight].
וכן מבואר בסיום דבריו שם שכתב וז"ל ונמצא לפי זה כי יש שני אופני עזיבות בתשובה הא': עזיבה לעתיד שהיא מעיקרי התשובה והיא באה אחרי החרטה ומתוכה [דהיינו מחמתה], והב': העזיבה בהוה [שהיא ההתיצבות ע"ד טוב] [highlight=yellow]שאינה מעיקרי התשובה אלא כהכשר לתשובה שעל ידה יוכל להיות מבאי שעריה [/highlight]עכ"ל, ולפי דבריו בר"י שהתיצבות ע"ד טוב היא אינה מעיקרי התשובה אלא רק הכשר לבוא לתשובה, איך ניתן לומר בשמו שלפי הר"י ההתיצבות ע"ד טוב היא עיקר החיוב בתשובה. ועוד שבזה כבר זוכה לכפרה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוסיף גם אני ההדיוט עוד, מה שלא ראיתי בכתבי התלמידי חכמים דלעיל, מתוך דברי הדליות יחזקאל בעמוד קס"ד-
ואף שגם בתשובה כמו בכל המצות יש דברים מעכבים שבלעדם לא תקרא תשובה כלל, ויש שהוא רק משום מצוה מן המובחר, מ"מ בזה קבלו חז"ל ש[highlight=yellow]התנאי שהבעל תשובה יעיד על עצמו את היודע תעלומות והיודע העתידות שיעיד על הסכמת לבו וגם יעיד על מעשיו בפועל שלא ישוב לזה החטא לעולם, הוא דבר המעכב בתשובה וכמו שכתב הרמב"ם שזו היא מהות התשובה ובלעדי זאת אין שמה תשובה כלל[/highlight].
ואחר כל זאת האם שייך להאמין שהגר"י סרנא אמר להרב הופמן שאין הלכה כרמב"ם והרבינו יונה חולק עליו, ולדידיה אין צריך עדות אלא די במתייצב על דרך טוב?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהרה"ג ר' מתתיהו ברוכמן שליט"א-
בעמוד 99 של הספר- "רבי אייזיק שר: הבעיה היא לא החטא אלא איך מתמודדים איתו".
הצגת הציטוט מר' אייזיק באופן זה מביאה משמעות מפתיעה ואף מעלת תמיהה שהחטא הוא לא כזה חמור, הוא לא בעיה [ובפרט מה שהוסיף הספר לבאר דבריו בלשון "זה שאדם נכשל זה טבעי" מחזק את המשמעות המתמיהה הזו] - וכי חטא זה לא בעייה?
הנה כדי להבין נכון דברי חכמים פעמים שצריך לדעת בנוסף לעצם דבריהם את הרקע - הנסיבות לדבריהם וכלפי מי נאמרו הדברים. וכאן מספר לנו ר' שלמה (ריש עמ' 99) שר' אייזיק מדבר לכזה אדם שבעקבות החטא הוא "נכנס לצער וחרדה ממעשיו הרעים, כתוצאה מכך הוא מפסיק ללמוד ומחפש לעצמו כל מיני סיגופים ו'מעשי צדקות' שיכפרו לו וכו'".
זאת אומרת שר' אייזיק לא השמיע כאן חלילה מילתא דתמיהה ש"חטא זה לא בעייה" - דבר הסותר מושכל ראשון של כל אדם [גם גוי] ש'חטא זה כן בעיה' ושהקב"ה מקפיד מאוד על כך! -
אלא ר' אייזיק דבר כאן לאחר מעשה החטא [ולא התייחס כלל למהות וחומרת החטא בעלמא למי ששואל קודם עשייתו.] כלפי כזה סוג אדם שהוא בעייתי ביחסו לחטאו - אדם הסובל שמסתבך רגשית-נפשית עם החטא עד כדי שמפסיק ללמוד [לאנסו] ומחפש לעצמו סיגופים לכפרה.
ועכשיו אין שום קושי בהבנת דבריו - ר' אייזיק לא בא להמעיט במאומה את חומר החטא בעלמא. לאור הבנת הרקע לדבריו, קל לראות ולהבין את הגישה הטיפולית המוצלחת שבזה למי שנזקק לכך - לעזור לו להתנתק מההסתבכות המחשבתית-הרגשית ולהדריכו להפנות עצמו אל דרך התיקון שתעלה אותו על המסילה.
 

חכם באשי

משתמש ותיק
סליחה על הבורות,
מי זה הרב הופמן?
אצל מי למד?
יש הסכמות לספרו?
הוא נחשב בר סמכא?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
חכם באשי אמר:
סליחה על הבורות,
מי זה הרב הופמן?
אצל מי למד?
יש הסכמות לספרו?
הוא נחשב בר סמכא?
הרב הופמן היה מוכר כפסיכולוג של הציבור החרדי, הרב שך היה שולח אליו את הבעיות הנפשיות, בתור בחור בישיבה למד אצל ר' אייזיק שר ובישיבת חברון, והיו לו שיעורים עם ר' אייזיק בפרטות,
אחרי נישואיו החליט שעליו להתגייס לצבא, ואח"כ הלך לעבוד כפסיכולוג של רשות בתי הסוהר [כל זה כשלא היה לו עדיין שום הכשרה מקצועית, ולא למד מקצוע זה כלל, רק משום שזיהו אצלו את החוש לכך, כמובן שבימינו זה לא שייך, אבל בימי מפא"י העליזים, לפני היועצים המשפטיים, כשכל המדינה התנהלה לפי "פתק מהשר", זה בהחלט היה אפשרי, תוך כדי העבודה הוא גם השתלם בשיטותיו של זיגמונד פרויד ימש"ו], אחר שפרש לגמלאות ניהל בביתו וועד למשגיחים [ולאברכים שעסקו והתעניינו בחינוך ובנפש האדם], והרבה משגיחים חשובים היו פוקדים ועד זה בקביעות.
אותם המשגיחים רכזו את שיחותיו והוציאום לאור [בינתיים כרך ראשון], בקול תרועה רמה, שהנה יצאה הבשורה לדורנו - דרך התשובה וההתמודדות עם חטאים מפי חכם הרזים שכל גדולי ישראל סמכו עליו.
בצאת ספר זה לאור הוא נחטף ע"י בני הישיבות באלפים [זכורני שבבית הכנסת שבו אני מתפלל כל כמה ימים היו צריכים למלא מחדש את הערימה של ספריו בשולחן של הפצת הספרים בלוי], והרב שלמה פלאיי כתב מכתב מיוחד בשמחה גדולה שספר זה עשה מהפך גדול בכל עניין התשובה אצל בני תורה.
מאידך, כפי שהנך רואה הרבה תלמידי חכמים לא הסכימו עם היסודות המחודשים שבספר זה, ואני מעלה כאן לתועלת הציבור השגות שונות מכמה וכמה תלמידי חכמים גדולים. כפי הנשמע הרב קסלר שנתן את ההסכמה הכי חמה לספר זה משך ידו מספר זה, אחר שראה את ההשגות הנ"ל.
רצוני לשמוע גם חוות דעת נוספות מהתלמידי חכמים בפורום, שיחדדו את הנושא, ועי"ז נגיע יותר לחקר האמת, [אבל נראה שכל זמן שעוד לא הגיע ר"ח אלול בפועל, קשה לאנשים לדון במצוות התשובה].
 

אריך

משתמש ותיק
הכוונה שכפרת יוה"כ יש לה דרגות, כפי ערך ה'שבין'. וכל שמתייצב וכו', הרי יש לו אחיזה בתשובה וכבר זוכה במידה ידועה לכפרה. ועדיף לחשוב על זה מאשר לחשוב על השלילי, כי אז לא יהיה לו כלום.

והעיקר מה שנחטף הספר ומה שמתלהבים ממנו, שמאפשר לגשת לתשובה ושאר ענינים, בלי לחץ, ומתוך שמחה. ואף שאולי יש בנ"א שיקחו את המסרים האלה לעשות לעצמם הנחות, מ"מ רוב האנשים ובפרט הבחורים לא מפיקים תועלת רוחנית אמיתית משיטת הלחץ והרחקת התשובה עד לרמה בלתי מעשית לרוב הציבור.

והדברים כבר טחונים.
 

חכם באשי

משתמש ותיק
הזדמן לי אתמול בלילה להיות בחתונה של בן משפחתי, שם פגשתי אברך מישיבת מעלותל התורה בירושלים, שאלתיו על הרב הופמן הנ"ל, וכה סיפר, כי כאשר י"ל הספר הנ"ל, הובא הספר באחד הימים אחר התפלה למרן הגר"ש אויערבאך זצוק"ל, אשר עבר על פני הספר במשך כחצי שעה, וכשסיימו זרקו על הרצפה! והתבטא בחריפות כנגד הספר, כאשר המכוון הוא על העורכים ולא על המחבר עצמו, שישנם דברים שנאמרים לאנשים מסויימים ובמצבים רגישים ואינם מתאימים לכל.

האברך הנ"ל, לא מכיר את הספר, אל א"ל שראה את הספר בחנות, ופתח רגע לראות, והנה תוכן הדברים: הגרשז"א היה חולה שבועיים ולא הגיע לישיבה [קול תורה], כאשר החלים וחזר, פגשו ר' גדליה ואמר לו, "שלום אורח", הגרשז"א השיבו "מדוע אורח, הייתי אנוס", ובזה תם העניין, לאחר מנחה לא השיב הגרשז"א לדרישת שלום שאמר לו ר' גדליה, ר' גדליה לא ידע מדוע הגרשז"א כ"כ כועס עליו על זה, ושאל את הרב הופמן, והלה השיבו כי הגרשז"א עילוי מגיל צעיר, ואף פעם לא העירו לו, וכאשר הערת לו פגעת בו..

איני נכנס לפרטים, ייתכן שכך אמר הרב הופמן, כדי להרגיע את נפש השואל. דבר שמתאים לשיחה בארבע עינים.
מי שמעתיק כזה דבר לספר, פשוט שוטה.

אמנם סיפורים כאלה זה לא הבעיה, עי לזה לא יאמינו.. הבעיה היא על מה שכן יאמינו.. ראה בכל המובא כאן למעלה.

ודי בזה.

אם יש את הספר בקובץ פי די אף אשמח מאד!
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
הכוונה שכפרת יוה"כ יש לה דרגות, כפי ערך ה'שבין'. וכל שמתייצב וכו', הרי יש לו אחיזה בתשובה וכבר זוכה במידה ידועה לכפרה. ועדיף לחשוב על זה מאשר לחשוב על השלילי, כי אז לא יהיה לו כלום.

והעיקר מה שנחטף הספר ומה שמתלהבים ממנו, שמאפשר לגשת לתשובה ושאר ענינים, בלי לחץ, ומתוך שמחה. ואף שאולי יש בנ"א שיקחו את המסרים האלה לעשות לעצמם הנחות, מ"מ רוב האנשים ובפרט הבחורים לא מפיקים תועלת רוחנית אמיתית משיטת הלחץ והרחקת התשובה עד לרמה בלתי מעשית לרוב הציבור.

והדברים כבר טחונים.
נתחיל מהסוף- היכן הדברים טחונים, בפורומים אחרים שאין לנו גישה אליהם?
כאן בפורום מצאתי רק הודעה אחת בלבד שעוסקת בזה והיא- https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=26&t=964&p=7957&hilit=%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9E%D7%9F#p7957
ובהודעה שאחריה יש מחאה על הדברים.
ומי כ @חכם באשי שעיניו כיונים על אפיקי מים, ואפילו לא ידע באיזה ספר מדובר.
לגבי תירוצך, הבנתי שעיקר דבריך הוא שאף אמנם אם אין הדברים נכונים לגמרי, אבל כדאי לחשוב בצורה כזו, כי אם לא כך נשארים עם כלום, ראשית שלא לדבר מתקופתי בישיבות באלול, שהיה חיזוק עצום, כפי שאני שומע מנכדי שיחיו גם בימינו עדיין יש חיזוק גדול באלול, גם לפני שיצא לאור הספר שיחות של ר' שלמה, ושנית, מקובלנו שצריכים לשמור על האמת שבתורה עד כדי מסירות נפש [כפסק היש"ש הידוע בב"ק], וממילא אי אפשר להשתמש בטעם זה, ועוד שכאן אנחנו לא בישיבה ולא עוסקים עם צעירים, ובאמת רוצים לברר את האמת בעניין.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד מהרה"ג ר' מתתיהו ברוכמן שליט"א-
עוד לימוד מוגש לקוראים בהמשך העמוד [99] -"[highlight=yellow]אתה לא צריך לחשוב על החטא ולהצטער אוי וי, מה עשיתי[/highlight]". זה מוגש לנו בתור ביאור דברי ר' אייזיק וזה נשנה במסקנת הענין "תתמקד בתיקון בכיוון החיובי ואל תחשוב על החטא".
הנה כל זה כתוב לפנינו בתור הדרכה כללית לציבור. האין זה סותר להדיא את דברי הרבינו יונה [וכל הראשונים] שכתב בשע"ת בעיקר החרטה [ש"א, י'] "ויתחרט על מעשיו הרעים [highlight=yellow]ויאמר בלבבו מה עשיתי וכו'" שהוא לעיכובא במצות התשובה[/highlight], ובעיקר היגון [שם י"ב] ובעיקר הדאגה [שם, ט"ז]? היתכן שר' אייזיק מדריך אותנו [highlight=yellow]למחוק[/highlight] כמה מעיקרי התשובה?
והשאלה העולה כבר מהלימוד הראשון בפרק הזה - איך אפשר לקחת גישה טיפולית שהיא נצרכת לאלו הנזקקים לה, ולהפוך אותה לחזות הכל ולדרך המלך להדריך על פיה את כלל הציבור באופן המטעה את הצבור להקל ביחסו לעצם החטא בעלמא, והמטעה אותו להתעלם מכמה מעיקרי התשובה?
 

אריך

משתמש ותיק
סבא אמר:
אריך אמר:
הכוונה שכפרת יוה"כ יש לה דרגות, כפי ערך ה'שבין'. וכל שמתייצב וכו', הרי יש לו אחיזה בתשובה וכבר זוכה במידה ידועה לכפרה. ועדיף לחשוב על זה מאשר לחשוב על השלילי, כי אז לא יהיה לו כלום.

והעיקר מה שנחטף הספר ומה שמתלהבים ממנו, שמאפשר לגשת לתשובה ושאר ענינים, בלי לחץ, ומתוך שמחה. ואף שאולי יש בנ"א שיקחו את המסרים האלה לעשות לעצמם הנחות, מ"מ רוב האנשים ובפרט הבחורים לא מפיקים תועלת רוחנית אמיתית משיטת הלחץ והרחקת התשובה עד לרמה בלתי מעשית לרוב הציבור.

והדברים כבר טחונים.
נתחיל מהסוף- היכן הדברים טחונים, בפורומים אחרים שאין לנו גישה אליהם?
כאן בפורום מצאתי רק הודעה אחת בלבד שעוסקת בזה והיא- https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=26&t=964&p=7957&hilit=%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%9E%D7%9F#p7957
ובהודעה שאחריה יש מחאה על הדברים.
ומי כ @חכם באשי שעיניו כיונים על אפיקי מים, ואפילו לא ידע באיזה ספר מדובר.
לגבי תירוצך, הבנתי שעיקר דבריך הוא שאף אמנם אם אין הדברים נכונים לגמרי, אבל כדאי לחשוב בצורה כזו, כי אם לא כך נשארים עם כלום, ראשית שלא לדבר מתקופתי בישיבות באלול, שהיה חיזוק עצום, כפי שאני שומע מנכדי שיחיו גם בימינו עדיין יש חיזוק גדול באלול, גם לפני שיצא לאור הספר שיחות של ר' שלמה, ושנית, מקובלנו שצריכים לשמור על האמת שבתורה עד כדי מסירות נפש [כפסק היש"ש הידוע בב"ק], וממילא אי אפשר להשתמש בטעם זה, ועוד שכאן אנחנו לא בישיבה ולא עוסקים עם צעירים, ובאמת רוצים לברר את האמת בעניין.

לגבי תירוצי, עיין בתחילת הדברים שביארתי.

מה שכתבתי שהדברים טחונים, לא היתה הכוונה בפורומים אחרים אלא בקרב העולם שמתחבט בנושאים האלה, וכבר נכתבו כמה וכמה ספרים וקונטרסים בענין זה. ומסתמא אכן בדור של כבודו, שהוא סבא ב"ה, לא היו מוטרדים מהנושאים האלה, והפיקו המון תועלת מהאמירה של ר' אל'ה שכל אחד הוא בחשש שיש עליו פס אדום של מובל לשחיטה, אבל בדורות היותר מאוחרים, רבו כמו רבו אלה שכאלה דיבורים מרחיקים אותם טובא מעבודת ה' ומהתשובה האמיתית האהובה.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהרה"ג ר' יהודה בלומנטל שליט"א-
בעמ' 70 "ועפ"ז דייק ר' שלמה את דברי הגמ' (יוהכ"פ מכפר לשבין) 'שבו' לא כתיב אלא 'שבין' דהיינו שהוא עדיין עסוק בתשובה" - לא הבנתי איך יתכן לומר שבשביל לזכות לכפרת יוהכ"פ מספיק רק להיות עסוק בתשובה בלי קיום מצות התשובה [בעיקריה המעכבים], הרי הרבינו יונה (שע"ת א-יט) כותב "כי יסודות התשובה שלשה החרטה והוידוי ועזיבת החטא... ואין תשובה פחותה משלושה אלה" וכ"כ כל הראשונים (הרס"ג אמו"ד שער חמישי פ"ה, הר"מ הל' תשובה, החובה"ל שער התשובה, המאירי חיבור התשובה, ועוד ועוד) שאין תשובה בלי חרטה עזיבת החטא ווידוי, "ואין כפרה בלא תשובה" [לשון הר"י משלי ט"ז, ו'].
ובעצם הדיוק שכתוב "מכפר לשבין" ולא "שבו" קשה לי, דהבאתם זאת (בעמ' 67) בתור ציטוט מהגר"י סרנא שצעק על ר' שלמה למה אתה מחמיר כהר"מ הרי אנחנו מקילים כרבינו יונה שעיקר חיוב התשובה שאדם יתייצב ע"ד טוב, וע"ז נפסק בגמ' שיוה"כ מכפר לשבין וכו'. הנה מבואר בדבריו דהר"מ גופיה לא ס"ל שסגי להתיצב ע"ד טוב אלא צריך לשוב לגמרי. והרי הר"מ כתב יוהכ"פ מכפר לשבים ומוכח שהמילה שבים מתפרשת להר"מ למי ששב תשובה גמורה, א"כ מה הדיוק והראיה מלשון הגמ'?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
מה שכתבתי שהדברים טחונים, לא היתה הכוונה בפורומים אחרים אלא בקרב העולם שמתחבט בנושאים האלה, וכבר נכתבו כמה וכמה ספרים וקונטרסים בענין זה.
אני מכיר רק את קונטרס מעשה התשובה, שהוא לדעתי קונטרס נפלא, אבל הוא מתנגד חריף מאוד של הדרך שהוצגה בספר של הרב הופמן, [וחלק ממכתבו של הרב ברוכמן שליט"א מובא בנספח לקונטרסו],
האם ידוע לך על עוד קונטרסים שכן מצדיקים את דרכו של הרב הופמן?
מעניין אותי לקרוא ולהחכים.
 

אריך

משתמש ותיק
לא מונח לפני החומר כעת, ולאו דוקא מדובר בדרכו המדוייקת של הופמן, אלא שכל אחד בא בכיוון שונה, להנגיש את התשובה לציבור, ולהעמיד שיח אחר שאינו אומר "צריך לקבל על עצמו בכל מה שנכשל, שלא יעשה זאת שוב לעולם עד שיעיד עליו וכו'". וכל אחד בדרכו הוא, מוצא את ההצדקה ההלכתית להעמיד דרך תשובה שמותאמת לציבור ושאינה מכניסה ללחץ שלרוב אין בו תועלת אמיתית.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אנסה להחזיר את האשכול למסלולו [שהוא דיון ענייני בחידושיו של הרב הופמן במצוות התשובה, ענייני דיומא]-
בעמוד 73 שואל משגיח את הרב הופמן:
הגיע אלי בחור שבור ורצוץ, הוא סיפר שעשה חטא נורא, והוא שבור מאוד, כיצד אני יכול לרומם אותו?
והתשובה [של הרב הופמן]:
תראה לו את החובת הלבבות, שעצם זה שהוא מרגיש נורא במה שעשה, זה עצמו כבר השלב הראשון בתשובה, שהוא כבר בגדר "עושין תשובה" שעל זה יום הכיפורים מכפר לו... [highlight=yellow]עצם הידיעה שהוא יודע ומבין שעשה משהו "לא בסדר" זהו ראשית התשובה וזה כבר מספיק בשביל להחשב בגדר "עושין תשובה".[/highlight]
זה יהיה לך מאוד קשה לשכנע אותו שההרגשה הזו היא דרגה בתשובה ו[highlight=yellow]הוא רצוי לקב"ה[/highlight], כי הוא רגיל לשמוע מהמחנכים שמי שעושה כך הוא חוטא ופושע...
וכך כתב בחובת הלבבות [שער ז' פרק ג']-
אבל במה תהיה התשובה מהאדם, אומר בזה, כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים: הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד עכ"ל.
...תרומם אותו שעצם זה שהוא יודע שעשה עבירה ועצם זה שהוא מזועזע מן העבירה וזה מרגיז אותו ומפריע לו שעשה כך, זה מהשלבים של תשובה והוא כבר על המסלול של "עושין תשובה" אפילו אם הוא חושב שיכשל עוד פעם ולא יצליח להתגבר על הדחפים שלו, מ"מ הוא כבר בגדר עושין תשובה.
ע"ז כתב הרה"ג ר' יהודה בלומטל שליט"א-
א. הנה החובה"ל פתח את פ"ג בזה"ל "אבל במה תהיה התשובה מהאדם אומר בזה כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים..." וכן מסיים שם החובה"ל בסוף הפרק "ובהתקדם ביאור אלו השבעה דברים מהחוטא תיתכן ממנו התשובה מעוונותיו" עכ"ל. מבואר שהשבע ידיעות שכתב שם הם רק הקדמה כדי שיוכל האדם לשוב בתשובה ואינם כלל עצם מצות התשובה,
ב. כתבתם שע"י שיש לו את השלב הראשון שכתב החובה"ל הוא נכלל בדברי הגרי"ס "עושין תשובה" שע"ז יוהכ"פ מכפר לו. ונראה להעיר דגם אם היה מי שסובר שהמוכשר לתשובה לחוד היה זוכה לכפרה ביוהכ"פ הרי החובה"ל שם מנה שבע ידיעות שנצרכת ידיעת כולם לחוטא כדי שתתכן לו התשובה. ואיך אפשר לומר שאם יש לו רק ידיעה א' מתוך השבע הוא כבר מוכשר לתשובה.
ג. כתבתם שם יהיה לך מאד קשה לשכנע אותו שההרגשה הזו היא דרגה בתשובה והוא רצוי להקב"ה עכ"ד. ולא הבנתי איך אפשר לומר שמי שחטא ב"חטא נורא" ורק יש לו הרגשה שזה חטא, בזה לבד הוא נחשב רצוי להקב"ה? הרי אפי' אם היה מי שיסבור שבזה שיש לחוטא הרגשה שחטא זה סיבה שיזכה לכפרה ביוה"כ. הרי הכפרה תהיה רק לכשיגיע יוהכ"פ, וגם ביוהכ"פ אינו מובטח שיזכה להיות רצוי [ראה בשע"ת שער א' אות מב שגם מי שזכה לכפרה עדיין אינו מובטח להיות רצוי וצריך להתפלל ע"ז, עיי"ש] וק"ו כאן שאין כאן עדיין את מצות התשובה אלא רק התחלת ההכשר לאפשרות שיעשה בעתיד תשובה, שאין כאן כפרה[אפי' ביוה"כ], וודאי שכעת איננו רצוי להקב"ה.
ואם רוצים לעודד את הבחור, אפשר לעודד אותו בדברים אחרים אמיתיים כגון שע"י זה שיש לו הרגש בחטא הוא יזכה להכתב לחיים ביוהכ"פ ויתנו לו את ההזדמנות לתקן את חטאיו. (כהגרי"ס הנ"ל) וכן שבין כך ובין כך [לפני החטא ואחרי החטא] אתם קרויים בנים (קדושין), "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" [קהלת ז.כ] וכיוצ"ב שאר דברי חיזוק ועידוד אמיתיים.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
העתקת כל דברי החובת הלבבות בזה-
אבל במה תהיה התשובה מהאדם, אומר בזה, כי תתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים: הראשון, שידע גנות מעשהו ידיעה ברורה, כי, אם לא יתברר לו זה, ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד, לא תתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו, כמו שכתוב: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשני, שידע אפן רוע מעשהו וגנותו, כי, אם לא יתברר אצלו, כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב, לא יתחרט עליו ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג ואמתלאתו רחבה, כמ"ש: שגיאות מי יבין וגו'. והשלישי, שידע בחיוב הגמול על מעשהו, כי, אם לא ידע זה, אין הצורך מביאו אל החרטה עליו. וכשיתברר אצלו, כי הוא ענוש עליו, יתחרט אחר כך ויבקש המחילה, כמו שכתוב: כי אחרי שובי נחמתי וגו', ואמר: סמר מפחדך בשרי וגו'. והרביעי, שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עוונותיו ולא יעבר עליו העלם ולא שכחה ולא הנחה, כמ"ש: הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, ואמר: ביד כל האדם יחתם וגו'. כי, אם יחשב, כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו, לא יתחרט ולא יבקש המחילה בו, מפני אחור ענשו עליו, כמ"ש: אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע. והחמישי, שידע באמת, כי התשובה אופן רפואת מדוהו, והדרך אל הארוכה מרוע מעשהו וגנות מפעלו, ושבה יתקן טעותו וישיב אבדתו, כי, אם לא יתברר אצלו זה, יתיאש מכפרת הבורא יתברך ומרחמיו ולא יבקש ממנו המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו, כמ"ש: כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, והיתה התשובה על זה מהבורא על ידי נביאו: חי אני נאם ה' אלהים אם אחפץ במות הרשע וגו'. והששי, שיחשב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודאה עליהן ושישקל ענשי העברה עם ערבותה וערבות גמול הצדקה עם צערה בעוה"ז ובעולם הבא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה. והשביעי, חוזק סבלו להמנע מן הרע, אשר הרגיל בו, והסכמתו לסור ממנו בלבו ובמצפונו, כמו שכתוב: וקרעו לבבכם ואל בגדיכם. ובהתקדם ברור אלו השבעה דברים בדעת החוטא, תתכן ממנו התשובה מעונותיו.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
קשה להכנס לויכוחים כאלה, שלכל אחד יש ציטטות שתומכים בדבריו.
אבל ברור שדבריו של הרב הופמן מעוגנים ביסודות של בעלי המוסר מתורתו של הגרי"ס, שעיקר התשובה זה לגלות על רצון להיות טובים יותר, ורצון מעשי. לא שביום אחד מקבלים על עצמם שיותר בחיים לא ידברו לשוה"ר, שזה לא מעשי ולא יתכן לאדם נורמלי, והרי התורה העידה שהתשובה היא קרובה מאוד בפינו ובלבבנו לעשותה [לד' הראשונים שזה הולך על תשובה].
אישית שמעתי ממרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצוק"ל, בשיחה בעשי"ת, כדברים הללו. אחרי שהאריך לבסס את הדברים הללו, ונתן בכך פתח תקווה לעשיית תשובה, כשמציבים חסמים שאותם בשום אופן לא יעברו, ובכך יוצאים מגדר "מתייצב על דרך לא טוב". דבריו עדיין מהדהדים באזני, כשאמר [מתרגם מאידיש] "התקווה שלנו שיש דברים שאותם אנו לא נעשה. אף אחד מאיתנו לא מלבין פני חבירו ברבים, אף אחד מאיתנו לא יתבטל סדר שלם, ולכן זה כבר נותן לנו תקווה שאיננו בכלל מתייצב על דרך לא טוב".
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
חכם באשי אמר:
בפעם האחרונה אי"ה בנושא זה,

חצי משפט של ביאור הלכה שווה יותר מכל מאמריך. עם כל הכבוד וההערכה לת"ח שמפאר את הפורום האינטרנטי דידן.

ידוע שכתבתי, [שאפיקורס אפילו בטעות אפיקורס], הוא בשם הגר"ח מבריסק, יש לזה מקור, וכבר האריכו בזה כאן בפורום במקום אחר. תוכל למצוא זאת במקום לקנטר.

לפי המובא כאן זה ממש לא "כמה מילים", זה דרך ושיטה.

וזה בהחלט משנה, כי זה היה סיפור עליך הייתי ממשיך לקטע הבא.. מדובר באחד מגדולי ישראל כידוע לך, ששימש הרבה וקיבל "דעת תורה" יותר ממך.

ולפי קבלתו הרי שדברים אלו נגד דעת תורה. ומעתה, חל עליהם דברי הביאור הלכה הנ"ל.

מילא, אם זה היה שנוי במחלוקת, היית מביא איזה שהיא דמות של "דעת תורה" בעדו, [או, כמו שכתבתי, בעד העורכים של הספר],

בהצלחה

לא אכנס לגופם של דברים, במיוחד שמנעת מעצמך להגיב.
אבל כדי שלא תטיל מום בחנם, לא חשבתי שאתה חושב שמישהו מפקפק בדברי הביאוה"ל או שאתה מצטט את דברי הגר"ח מבריסק. הטיעון היה על זה שהדברים לגמרי מוצאים מהקשרם ומחברים חצאי משפטים שאין ביניהם שום קשר.
מי שלמד את הביאור הלכה מבפנים, וראה את המקור שלו כפי שהוא כותב שהוא מעתיק מהחינוך, מבין עד כמה יש כאן פשוט הוצאת דברים מהקשרם במובן הכי חמור של המילה.
ודברי הגר"ח כידוע נאמרו דווקא על י"ג עיקרי האמונה ולא על שום דבר אחר, למי שפעם ראה את המקור על מה הוא אמר את דבריו, וגם עליהם התווכחו רבים וטובים ממנו [דו"ק כי השתמשתי בלשון הראב"ד].
ולכן לא היה כאן אלא עירובי וגיבובי דברים, ולא שום דעת תורה, ולא כך לומדים ולא כך מקבלים תורה, בוודאי לא מסיפורים יהיה המספר מי שיהיה ויהיה הסיפור על מי שיהיה.
הסיפור הזה ספציפית ביזה מאוד את מי שסיפרת עליו את הסיפור, בצורה חמורה מאוד, ולא משנה ולגמרי לא משנה ובהחלט לא משנה כל מה שתוסיף על כך.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי ששכחתי לכתוב הקדמה חשובה של הרה"ג ר' יהודה בלומנטל ומוטב מאוחר וכו', ולכן אביאנה כאן-
וקודם שארשום כמה הערות והארות שנתעוררתי בלמדי בספר, אקדים מה שהבאתם [מהרב הופמן] בעמ' 73 וז"ל צריך להתרגל ללמוד את הסוגיא של "תשובה" בעיון ולא להימשך מתוך הרגלי חשיבה מילדות, "תשובה" זו סוגיא מסוגיות הש"ס שצריך ללמוד בעיון את כל גדרי ההלכה של מצוה הזו... למה בלימוד הגמ' כל שורה אנחנו בודקים, מעיינים בראשונים, מתווכחים ולא מוכנים לקבל שום דבר כמובן מאליו וכו', עכ"ל. ודבריו אלו היו נר לרגלי, והשתדלתי לבדוק כל דבר במקורו, ומתוך כך התעוררתי כדלקמן.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כדי להבין את הנידון הבא, יש קודם לראות את דברי הר"י בלאזר כפי שהובאו מפי הגר"מ טיקוצ'ינסקי-
כוכבי אור_עמוד_1.jpg כוכבי אור_עמוד_2.jpg
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
עכשיו הבה נראה את הבנת הרב הופמן [לפי דעת עורך הספר, ואגב זו הבחנה חשובה מאוד, כי את הספר לא כתב הרב הופמן עצמו] בדברים אלו-
תשובה מיראה.jpg
הנה הנידון הבא, אני בכוונה לא כותב בלשונם של הרבנים השואלים, כי הם שואלים מאוד בעדינות, ואני רוצה לשאול לא בשפה עדינה [וזה שלא כדרכי בדרך כלל] ובדווקא כדי לחדד מאוד שאלה זו, ועימכם הסליחה.
בהערה מביא העורך שרבים פקפקו בהבנה זו, אך שאל את כמה מגדולי המשגיחים, וענו לו שכך באמת הפשט,
והשאלה הנשאלת, איזה ציון בהבנת הנקרא הייתם נותנים למי שהיה מבאר כך את הדברים אילו לא הייתם יודעים שמדובר במשגיח גדול [אני אישית- אפס המוחלט], ועתה, האם באמת אפשר עד כדי כך לקבל פשט שברור לכל רואה שאינו נכנס במילים, רק משום שכך ביארוהו משגיחים גדולים, האם אמנם ,לפי מה שלימדונו בישיבות צריכים אנו לקבל פשטים מסוג זה מהמשגיחים?
מה גם שיורשה לי לפקפק בדברים, אביא לכם למשל איך שבעל הלקח טוב שהתקבל בכל תפוצות ישראל בהתלהבות עצומה [ובדרך כלל דבריו עברו המון ביקורות לפני ואחרי שנכתבו] מסביר דברים אלו, וזה בדיוק ממש כפי שהם כתובים, בלי שום נפתל ועיקש.
הגרי בלאזר בלקח טוב_עמוד_1.jpg [ATTACH type="full" alt="הגרי בלאזר בלקח טוב_עמוד_2.

jpg"]0[/ATTACH]
 

קבצים מצורפים

  • הגרי בלאזר בלקח טוב_עמוד_2.jpg
    הגרי בלאזר בלקח טוב_עמוד_2.jpg
    21.5 KB · צפיות: 390

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
לא נכנס בהודעה הקודמת- נמצא א"כ שהגר"י בלאזר ענה בדיוק להיפך ממש שמעלת תשובה מאהבה גדולה יותר, אלא שמ"מ שלימות בתשובה מיראה עדיפה על תשובה מאהבה שאינה שלימה [כיוון שאז יש קיום מושלם של מצוות יראת ה'], ולכן הגר"י יכול היה להגיע לשלמות ביראה ולכן יסד הכל על היראה, ותלמידו כבר נקט שאינו יכול להגיע לשלמות, לכן עדיף תשובה מאהבה שהיא גבוהה יותר, והדברים כל כך פשוטים וברורים, איך אפשר לומר אחרת?
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
לא מונח לפני החומר כעת, ולאו דוקא מדובר בדרכו המדוייקת של הופמן, אלא שכל אחד בא בכיוון שונה, להנגיש את התשובה לציבור, ולהעמיד שיח אחר שאינו אומר "צריך לקבל על עצמו בכל מה שנכשל, שלא יעשה זאת שוב לעולם עד שיעיד עליו וכו'". [highlight=yellow]וכל אחד בדרכו הוא, מוצא את ההצדקה ההלכתית להעמיד דרך תשובה שמותאמת לציבור[/highlight] ושאינה מכניסה ללחץ שלרוב אין בו תועלת אמיתית.

האם אין זה נקרא לירות את החץ, ואח"כ לצייר את העיגול? ["ההצדקה ההלכתית"]
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כלפי ליא אמר:
קשה להכנס לויכוחים כאלה, [highlight=yellow]שלכל אחד יש ציטטות שתומכים בדבריו[/highlight].
על זה באמת הויכוח אם יש ציטטות שתומכות בשיטת הרב הופמן, או שכל הציטטות מתנגדות לשיטה זו,
כלפי ליא אמר:
אבל ברור שדבריו של הרב הופמן מעוגנים ביסודות של בעלי המוסר מתורתו של הגרי"ס, [highlight=yellow]שעיקר התשובה זה לגלות על רצון להיות טובים יותר, ורצון מעשי. לא שביום אחד מקבלים על עצמם שיותר בחיים לא ידברו לשוה"ר, שזה לא מעשי ולא יתכן לאדם נורמלי[/highlight], והרי התורה העידה שהתשובה היא קרובה מאוד בפינו ובלבבנו לעשותה [לד' הראשונים שזה הולך על תשובה].
למדתי תורתו של הגרי"ס, ושם ראיתי שהוא מדבר רבות על זה, אבל הוא כלל לא אומר שרצון להיות טוב יותר הוי תשובה, אלא נותן את העצה הנפלאה שלו של בחינות הקלות, שאפשר לשוב בתשובה שלמה על בחינת הקלות, וכגון מי שאצלו לשון הרע כהפקר, אם מקבל על עצמו שלפחות כמה דקות ביום יחשוב לפני שמוציא מפיו אם אין זה לשה"ר, הרי כבר שב בתשובה על הדרגה הנוראה הזו של הפשרות בלשה"ר שהח"ח אחז שייתכן שמאבד על העוה"ב בגינה. וכן אם מחליט שלפחות במקום שאין לו ריווח ממשי מזה לא ידבר לשה"ר, כבר שב בתשובה על כך שמוכן לעבור על פי ה' בלי ריווח רק בשביל ההנאה עצמה "ללכלך" על אחרים, וכן הלאה על זו הדרך, וזו עצה עצומה, מעשית ביותר, ובהחלט קרובה מאוד,
כמו"כ יש את היסוד של הדליות יחזקאל, שכיוון שרובנו בגדר מתייצב על דרך לא טוב, א"כ אם שבים בתשובה על התייצבות זו, כלומר על השקפה עקומה על העולם שהיא היפך ההשקפה התורנית, ומקבל על עצמו להעלות את הסתכלותו לרמה גבוהה יותר [כגון שיותר יזכור שהעולם הוא רק פרוזדור, ושהמצוות ועשיית רצון ה' הם שמקרבות לתכלית וכדו'], ואם על סקאלה של 100 היה בדרגה 12 למשל, והעלה רק דרגה אחת לשלוש עשרה, אבל זה בקבלה גמורה, ושלא ישוב לחטאו עוד, כבר קיים מצוות תשובה, ושוב זה אפשרי לכל אחד.
כלפי ליא אמר:
אישית שמעתי ממרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצוק"ל, בשיחה בעשי"ת, כדברים הללו. אחרי שהאריך לבסס את הדברים הללו, ונתן בכך פתח תקווה לעשיית תשובה, כשמציבים חסמים שאותם בשום אופן לא יעברו, ובכך יוצאים מגדר "מתייצב על דרך לא טוב". דבריו עדיין מהדהדים באזני, כשאמר [מתרגם מאידיש] "התקווה שלנו שיש דברים שאותם אנו לא נעשה. אף אחד מאיתנו לא מלבין פני חבירו ברבים, אף אחד מאיתנו לא יתבטל סדר שלם, ולכן זה כבר נותן לנו תקווה שאיננו בכלל מתייצב על דרך לא טוב".
מה זה קשור, בסה"כ הוא בא לנחם שלא נתייאש להיקרא "מתייצב על דרך לא טוב", שכל כך הזהירו בעלי המוסר מפניו [אגב, לפי דברי הדליות יחזקאל הנ"ל רובנו כאלו, ואין זה כל כך מבהיל].
 

אריך

משתמש ותיק
סבא אמר:
אריך אמר:
לא מונח לפני החומר כעת, ולאו דוקא מדובר בדרכו המדוייקת של הופמן, אלא שכל אחד בא בכיוון שונה, להנגיש את התשובה לציבור, ולהעמיד שיח אחר שאינו אומר "צריך לקבל על עצמו בכל מה שנכשל, שלא יעשה זאת שוב לעולם עד שיעיד עליו וכו'". [highlight=yellow]וכל אחד בדרכו הוא, מוצא את ההצדקה ההלכתית להעמיד דרך תשובה שמותאמת לציבור[/highlight] ושאינה מכניסה ללחץ שלרוב אין בו תועלת אמיתית.

האם אין זה נקרא לירות את החץ, ואח"כ לצייר את העיגול? ["ההצדקה ההלכתית"]

בודאי. שהרי אם תיקח את התשובה באופן הרגיל, לא תוכל להנגיש אותו לבחורים וגם לאברכים בני דורנו. כי היא מתאימה למי שפעם אחת נכשל נניח באשת איש, אז פשוט הוא לגשת ולקיים את כל עיקרי התשובה. אבל מי שהכשלונות שלו הם בתחום של ביטול תורה/לשון הרע/אי-כוונה בתפילה/קיצור יד מכיבוד הורים/ וכו', איך בדיוק יוכל לקבל על עצמו שלא להכשל שוב.

כך שנמצא חומרתו קולתו, והדורש את התשובה בדרכה הפשטנית שכתובה בראשונים, בעצם מיקל שלא לעשות תשובה, כי זה לא שייך כמעט. והמיקל ומוצא מקורות כיצד לעשות תשובה באופן יותר הגיוני, הוא המחמיר כי מדבר על משהו מעשי ולא על סיסמאות.

וכמו שכתבתי הדברים לעוסים וטחונים אצל כל מי שעברו עליו שנים של התמודדות אמיתית עם הדברים.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אריך אמר:
... אם תיקח את התשובה באופן הרגיל, לא תוכל להנגיש אותו לבחורים וגם לאברכים בני דורנו. כי היא מתאימה למי שפעם אחת נכשל נניח באשת איש, אז פשוט הוא לגשת ולקיים את כל עיקרי התשובה. אבל מי שהכשלונות שלו הם בתחום של ביטול תורה/לשון הרע/אי-כוונה בתפילה/קיצור יד מכיבוד הורים/ וכו', איך בדיוק יוכל לקבל על עצמו שלא להכשל שוב.

כך שנמצא חומרתו קולתו, והדורש את התשובה בדרכה הפשטנית שכתובה בראשונים, בעצם מיקל שלא לעשות תשובה, כי זה לא שייך כמעט. והמיקל ומוצא מקורות כיצד לעשות תשובה באופן יותר הגיוני, הוא המחמיר כי מדבר על משהו מעשי ולא על סיסמאות.
כבר ביארתי לעיל בתשובה ל @כלפי ליא כי לעניין זה נדרש כבר הגרי"ס ונתן לנו דרך ברורה וסלולה איך לחזור בתשובה בקבלה גמורה, והיינו ע"י המושג של "בחינת הקלות", והיינו שאמנם כמעט בלתי שייך לקבל על עצמו שלא להיכשל לעולם בלשון הרע, אבל שייך גם שייך לקבל על עצמו שיותר לא יהיה הדבר אצלו כהפקר, וכגון ע"י שלפחות זמן מה במשך היום משגיח על דיבורו שלא יהיה בו לשון הרע, או עכ"פ אינו מדבר לשה"ר סתם כדי לגנות בני אדם, אלא רק כשזה באמת מציק לו, או אפילו ע"י שקובע לימוד ב' הלכות בחפץ חיים ליום, שממילא יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לבחינת הקלות של לשה"ר ויותר לא יהיה זה אצלו לעולם כהפקר, ועל זה הדרך בביטול תורה, וכן בעניין כוונה בתפילה [כלומר שאינו מקבל על עצמו שלא תצא מפיו שום מילה בלי כוונה אלא שלפחות יהיה במצב שאינו שווה נפש להוצאת מילות התפילה בלא כוונה, וכגון שבכל תפילה בוחר לו ברכה אחת שמכוון בה, ויודע תעלומות יעיד עליו שלעולם לא יהיה במצב שהתפילה אצלו כמו ילד קטן שרק מצפצף במיליו], ועיי"ש עוד דרך מהדליות יחזקאל, וא"כ למה להמציא "הצדקות הלכתיות" לדרכים חדשות כאשר יש לנו את הדרך סלולה מאדוננו הגרי"ס רבן של כל ישראל במקצוע היראה?
אגב, בקונטרס "מעשה התשובה" האריך לבאר באר היטב, שעדות זו של בורא העולמים אינה על העתיד [מצד ידיעת העתידות של יודע התעלומות], אלא שבעת הקבלה, אכן הייתה כוונתו ברצינות גמורה לעזוב את החטא, ולא וידוי פה בלבד היה זה, ומה שהרבה פעמים ברבות הזמן נשחק הרגש ונופלים שוב אינו סותר את התשובה הגמורה שעשה בשעה שקיבל על עצמו.
נ.ב. לבחורים ואברכים בני דורנו יש הרבה פעמים אפשרות לעשות תשובה, על עבירה מסויימת באופן מושלם ממש, אמנם לא על אשת איש, אבל על עבירות חמורות אחרות, ומבשרי אחזה שיש דברים שזכיתי לחזור בתשובה עליהם לגמרי, וה' יסייעני אמשיך בזה, [וכמובן שיותר הייתי זוכה אילו מעולם לא הייתי נכשל בהם, אבל "ומי שחטא"...].
 
חלק עליון תַחתִית