שהה כדי לגמור כולה אם גם הוידוי בכלל

פרדס יוסף

משתמש רגיל
הנה דין הוא שאם שהה בשמונה עשרה כדי לגמור כולה חוזר לראש עי' שו''ע או''ח ק''ד ה'- בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
איך הדין בתפילת יום הכיפורים אם שהה במשך זמן שאת התפילה לבדה היה יכול לסיים אך יחד עם הווידוי לא, ולכאורה תליא במנהג אמירת יהיו לרצון לפני הווידוי דבמשנ''ב תר''ז סקט''ז כתב- אותן האומרין תמיד יהיו לרצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה"ה כאן יאמר יהיו לרצון קודם שמתחיל לומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו':
אמנם בשם הגר''א מובא באמרי נועם ברכות ג' ב' - אם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל, דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכיפורים דוקא בתוך התפילה. 
ולכאורה לדעת האחרונים שהביא המשנ''ב אם כן אין הוידוי נחשב חלק מנוסח התפילה וממילא שיעור כדי לגמור את כולה הוא עד הוידוי, אך לדעת הגר''א שהה כדי לגמור את כולה הוא  כדי לגמור התפילה והווידוי שהוא חלק מנוסח התפילה. ועי'. 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
הנה דין הוא שאם שהה בשמונה עשרה כדי לגמור כולה חוזר לראש עי' שו''ע או''ח ק''ד ה'- בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
איך הדין בתפילת יום הכיפורים אם שהה במשך זמן שאת התפילה לבדה היה יכול לסיים אך יחד עם הווידוי לא, ולכאורה תליא במנהג אמירת יהיו לרצון לפני הווידוי דבמשנ''ב תר''ז סקט''ז כתב- אותן האומרין תמיד יהיו לרצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה"ה כאן יאמר יהיו לרצון קודם שמתחיל לומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו':
אמנם בשם הגר''א מובא באמרי נועם ברכות ג' ב' - אם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל, דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכיפורים דוקא בתוך התפילה. 
ולכאורה לדעת האחרונים שהביא המשנ''ב אם כן אין הוידוי נחשב חלק מנוסח התפילה וממילא שיעור כדי לגמור את כולה הוא עד הוידוי, אך לדעת הגר''א שהה כדי לגמור את כולה הוא  כדי לגמור התפילה והווידוי שהוא חלק מנוסח התפילה. ועי'. 
ואף אם נכונים הדברים שנאמרו משום הגר''א, ודאי לא קאי אלא על עיקר הוידוי שנתקן מחז''ל ולא על כל האריכות.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
פרדס יוסף אמר:
הנה דין הוא שאם שהה בשמונה עשרה כדי לגמור כולה חוזר לראש עי' שו''ע או''ח ק''ד ה'- בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
איך הדין בתפילת יום הכיפורים אם שהה במשך זמן שאת התפילה לבדה היה יכול לסיים אך יחד עם הווידוי לא, ולכאורה תליא במנהג אמירת יהיו לרצון לפני הווידוי דבמשנ''ב תר''ז סקט''ז כתב- אותן האומרין תמיד יהיו לרצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה"ה כאן יאמר יהיו לרצון קודם שמתחיל לומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו':
אמנם בשם הגר''א מובא באמרי נועם ברכות ג' ב' - אם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל, דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכיפורים דוקא בתוך התפילה. 
ולכאורה לדעת האחרונים שהביא המשנ''ב אם כן אין הוידוי נחשב חלק מנוסח התפילה וממילא שיעור כדי לגמור את כולה הוא עד הוידוי, אך לדעת הגר''א שהה כדי לגמור את כולה הוא  כדי לגמור התפילה והווידוי שהוא חלק מנוסח התפילה. ועי'. 
גם לדעת האחרונים הוידוי הוא חלק מהתפילה, אאל שסוברים שאף לאחר יהיו לרצון לא נסתלקה התפילה. וראיה שאם שכח יעלה ויבא ועומד בתחנונים אף לאחר יהיו לרצון אינו חוזר אלא לרצה. ולכן הדעת נוטה שלכו"ע יש לחשוב עם הוידוי.
שוב התבוננתי די"ל דאע"ג שהוידוי הוא חלק מהתפילה מ"מ אינו חלק מברכות שמו"ע, ולענין הפסק אין דנין אלא הברכות עצמם ששייך הפסק ביניהן ולא התחנונים שאחריהם אף אם חשיבי חלק מהתפילה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
פרדס יוסף אמר:
הנה דין הוא שאם שהה בשמונה עשרה כדי לגמור כולה חוזר לראש עי' שו''ע או''ח ק''ד ה'- בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
איך הדין בתפילת יום הכיפורים אם שהה במשך זמן שאת התפילה לבדה היה יכול לסיים אך יחד עם הווידוי לא, ולכאורה תליא במנהג אמירת יהיו לרצון לפני הווידוי דבמשנ''ב תר''ז סקט''ז כתב- אותן האומרין תמיד יהיו לרצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה"ה כאן יאמר יהיו לרצון קודם שמתחיל לומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו':
אמנם בשם הגר''א מובא באמרי נועם ברכות ג' ב' - אם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל, דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכיפורים דוקא בתוך התפילה. 
ולכאורה לדעת האחרונים שהביא המשנ''ב אם כן אין הוידוי נחשב חלק מנוסח התפילה וממילא שיעור כדי לגמור את כולה הוא עד הוידוי, אך לדעת הגר''א שהה כדי לגמור את כולה הוא  כדי לגמור התפילה והווידוי שהוא חלק מנוסח התפילה. ועי'. 
ואף אם נכונים הדברים שנאמרו משום הגר''א, ודאי לא קאי אלא על עיקר הוידוי שנתקן מחז''ל ולא על כל האריכות.
פשוט שזה אינו. ואטו המתפלל בנוסח ספרדי שיש בו הוספות שאינן מאנשי כנה"ג כמו בברכת השנים אינו מחשב שהה כדי לגמור את כולה לפי נוסח תפילתו?
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
פרדס יוסף אמר:
הנה דין הוא שאם שהה בשמונה עשרה כדי לגמור כולה חוזר לראש עי' שו''ע או''ח ק''ד ה'- בכל מקום שפוסק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.
איך הדין בתפילת יום הכיפורים אם שהה במשך זמן שאת התפילה לבדה היה יכול לסיים אך יחד עם הווידוי לא, ולכאורה תליא במנהג אמירת יהיו לרצון לפני הווידוי דבמשנ''ב תר''ז סקט''ז כתב- אותן האומרין תמיד יהיו לרצון מיד אחר התפלה קודם תחנונים ה"ה כאן יאמר יהיו לרצון קודם שמתחיל לומר אלקינו ואלקי אבותינו תבא לפניך תפלתנו וכו':
אמנם בשם הגר''א מובא באמרי נועם ברכות ג' ב' - אם יאמר הסדר של יום כיפור ביום הכיפורים לאחר יהיו לרצון ודאי לא יצא כלל, דכמאן דעקר רגליו דמי וחכמים תיקנו לומר הוידוי ביום הכיפורים דוקא בתוך התפילה. 
ולכאורה לדעת האחרונים שהביא המשנ''ב אם כן אין הוידוי נחשב חלק מנוסח התפילה וממילא שיעור כדי לגמור את כולה הוא עד הוידוי, אך לדעת הגר''א שהה כדי לגמור את כולה הוא  כדי לגמור התפילה והווידוי שהוא חלק מנוסח התפילה. ועי'. 
ואף אם נכונים הדברים שנאמרו משום הגר''א, ודאי לא קאי אלא על עיקר הוידוי שנתקן מחז''ל ולא על כל האריכות.
פשוט שזה אינו. ואטו המתפלל בנוסח ספרדי שיש בו הוספות שאינן מאנשי כנה"ג כמו בברכת השנים אינו מחשב שהה כדי לגמור את כולה לפי נוסח תפילתו?
אטו מי שמוסיף בשומע תפילה באופן קבוע תוספת מסוימת יחשב התפילה עם התוספת, ודאי שלא וה"ה לתוספות שברור שאינם מאנשי כנסת הגדולה או מחז"ל, אלא א"כ תיקנו את זה בדור שיכלו לתקן תקנות.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
ואף אם נכונים הדברים שנאמרו משום הגר''א, ודאי לא קאי אלא על עיקר הוידוי שנתקן מחז''ל ולא על כל האריכות.
פשוט שזה אינו. ואטו המתפלל בנוסח ספרדי שיש בו הוספות שאינן מאנשי כנה"ג כמו בברכת השנים אינו מחשב שהה כדי לגמור את כולה לפי נוסח תפילתו?
אטו מי שמוסיף בשומע תפילה באופן קבוע תוספת מסוימת יחשב התפילה עם התוספת, ודאי שלא וה"ה לתוספות שברור שאינם מאנשי כנסת הגדולה או מחז"ל, אלא א"כ תיקנו את זה בדור שיכלו לתקן תקנות.
תוספת שאינה עיקר הברכה לא, אבל בנוסח עצם הברכה כן.
 
 
חלק עליון תַחתִית