אשכול פירושים קצרים הערות והארות שנתחדש לחו"ר הפורום בתפילות הימים הנוראים

נדיב לב

משתמש ותיק
חו"ר הפורום מוזמנים להעלות ממה שנתחדש להם בתפילות הימים הנוראים [כולל סליחות, או סתם פירוש שנתחדש בתפילה של חול בימים הללו שמעיינים כדבעי במילות התפילה]


סליחות לערב ראש השנה
פְּנֵה אָדוֹן בְּעִצְּבוֹן רוּחַ. צְפֵה בְּשִׁבְרוֹן לֵב. קָרוֹב אַתָּה לָרְחוֹקִים. רוֹצֶה בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים:

'קרוב לרחוקים'? הלא הם רחוקים ממנו? וכי זה סתם משחק מילים?
ייראה לפרש עפ"י הנביא ישעיה - "שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי". ישעיה פרק לג, פסוק יג. ופירש שם רש"י: "רחוקים - המאמינים בי ועושים רצוני מנעוריהם. קרובים - בעלי תשובה שנתקרבו אלי מחדש".
מלמדנו רש"י, אלו שמקימים רצון בוראם מנעוריהם, במידה מסוימת כח ההרגל נמדד אצלם לחסרון, ומשום כך נקראים 'רחוקים'. לעומתם בעלי תשובה שמקיימים רצון הבורא מכח השגתם החדשה שהגיעו זה עתה, ומשום כך נקראים קרובים.
ובזה אפשר להסביר, הקב"ה קרוב לרחוקים - לרשעים, ז"א אמנם כל עוד הרשעים לא חזרו בתשובה, הם רחוקים, אבל במובן מסויים הם קרובים להקב"ה מאשר הצדיקים. [יש עמדי ביאור נוסף וכשהשלימו ב"ה אעלה בהמשך]


זכרנו לחיים וכו' למענך אלוקים חיים.
הטעם הנלווה לבקשת החיים מהבורא, הוא משום "למענך חיים".
כלומר: אף שאיננו ראויים עשה למענך, כדי שיתגלה גודל חסדך בעולם. ובזה מתקדש שמו יתברך.
מכאן, שכל יהודי שהולך לעולמו ודאי בקיצור ימים, יש בזה משום 'חילול השם'. לעומת חסד הבורא שמקיים חייו. ועל דא קא בכינא על הנפטר. וקצת נבין דברי חז"ל שדימו את נשמת ישראל שפרחה לספר תורה שנשרף.


'אתה גבור .. מחיה מתים'.
מה פשר הסמיכות?
ובהקדם ההסבר לשבח 'אתה גבור' שלא בא לבטא חלילה את כח האלוקות הבלתי מוגבל. אלא את הנהגותיו של הבורא ביצירת עולמו ובמעשיו הגלויים לעינינו, שמהם ניכר גבורתו. וגולת הכותרת של מעשה הבריאה זו בריאת האדם.
אלא שככל שעוברים הימים 'האדם' נחלש ומזדקן עד למותו, מה שחלילה יכול ללמד על 'גבורה נחלשת' מצד מעשה ידיו של הקב"ה.
ומכאן באה הסמיכות 'מחיה מתים'. להראות שגבורתו יתברך במעשה הבריאה אינה הולכת ונחלשת אלא אדרבה, מתגברת והולכת, וגם אדם שנחלש ומת, הקב"ה לבסוף מעמידו על רגליו.


מוזמנים לעלות פירושים קצרים, הארות הערות, ומכל מה שנתחדש לכם בתפילות הימים הנוראים וכיו"ב.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
"לחשי ירצה כמנטיף וכמשחיל, ביטויי יומתק כציף נחיל"
השנה שמתי לב לפירוש הכתוב בביאורים. מה זה מנטיף ומשחיל, על שם 'נטף' ו'שחלת' כלומר החזן מבקש שתפילתו תיהיה מרוצה כנטף ושחלת של הקטורת
לאחר מכן ראיתי למי שהמשיך וביאר, את ההמשך ביטוי יומתק כצוף נחיל (דבש). שהלא אמרו 'אם היה נותן בה דבש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה' אך בקטורת עצמה אסור להקטיר גם דבש. אבל הש"ץ מבקש שתפילתו תהיה כמו קטורת עם דבש שאף אחד אינו יכול להתנגד אליה ולעכב בעדה ודפח"ח
 

HaimL

משתמש ותיק
תמיהה בנוסח הנהוג של ברכת זכרונות,

זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם השם. אינו זכרון שהוא זוכר, אלא שיזכרו את נפלאותיו, ומה שייכותו לכאן (מישהו פעם אמר לי טעם מדוע א"א את הפסוק זכר רב טובך יביעו וגו' ואיני זוכר מה אמר, אבל בפשטות, גם הוא לא שייך לכאן מה"ט).
 

הצבי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
תמיהה בנוסח הנהוג של ברכת זכרונות,

זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם השם. אינו זכרון שהוא זוכר, אלא שיזכרו את נפלאותיו, ומה שייכותו לכאן (מישהו פעם אמר לי טעם מדוע א"א את הפסוק זכר רב טובך יביעו וגו' ואיני זוכר מה אמר, אבל בפשטות, גם הוא לא שייך לכאן מה"ט).

היה עליך לעיין בסדר התפילה להרמב''ם ולראות שם שהוא מביא את הפסוק זכר עשה לנפלאותיו יחד עם הפסוק טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו שהם ב' פסוקים זאח''ז, ואילו להלשמת הג' פסוקים הוא מביא שם עוד פסוק ואולי את הפ' שהזכרת ואינני זוכר כעת, וברמב''ם הנמצא תח'י כעת אין כלל את כל אריכות הלש' שם בסדר הפסוקים במלכויות זכרונות ושופרות, ואני ריאתיו ברמב''ם פרנקל.
אמנם הנוסח הרווח באמת צ''ב כאשר כתבת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
תמיהה בנוסח הנהוג של ברכת זכרונות,

זֵ֣כֶר עָ֭שָׂה לְנִפְלְאוֹתָ֑יו חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם השם. אינו זכרון שהוא זוכר, אלא שיזכרו את נפלאותיו, ומה שייכותו לכאן (מישהו פעם אמר לי טעם מדוע א"א את הפסוק זכר רב טובך יביעו וגו' ואיני זוכר מה אמר, אבל בפשטות, גם הוא לא שייך לכאן מה"ט).

הערה מצויינת. ר' חיים פרידלנדר בשפתי חיים [מאמר ר"ה יום הזכרון] מעורר בזה, וכותב שם מהלך ארוך להסביר את ההקשר.
ובתמצית [לא מספקת] הוא מעיר כנ"ל עהפ"ס 'זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'' שאין המדובר כשאר הפסוקים שהשי"ת זוכר את האדם, ולכן מבאר שענינו לומר שהנפלאות אינן דבר חד פעמי לזמן, אלא הוא עשה את נפלאותיו להשפעה תדירית, כי פתח על ידן פתח ישועה הדורות עיי"ש. אבל להבין את הדבר לאשורו צריך להציע מה שהקדים שם בארוכה לייסד בעצם הזכרון.
 

HaimL

משתמש ותיק
הצבי אמר:
HaimL אמר:

היה עליך לעיין בסדר התפילה להרמב''ם ולראות שם שהוא מביא את הפסוק זכר עשה לנפלאותיו יחד עם הפסוק טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו שהם ב' פסוקים זאח''ז, ואילו להלשמת הג' פסוקים הוא מביא שם עוד פסוק ואולי את הפ' שהזכרת ואינני זוכר כעת, וברמב''ם הנמצא תח'י כעת אין כלל את כל אריכות הלש' שם בסדר הפסוקים במלכויות זכרונות ושופרות, ואני ריאתיו ברמב''ם פרנקל.
תמיהתי היא על נוסחתא דידן. דוודאי אפשר לסמוך את שני הפסוקים זל"ז, דהא כו"כ פסוקים אנחנו סומכים זה לזה, אף דאינם מעניין הפסוק הנסמך להם (כגון מזמור הללויה הללו א-ל בקדשו, דכולו סמוך לפסוק הללוהו בתקע שופר וגו') ול"ה הפסק בזה. אבל לכאורה לא יהיה בכלל השלושה פסוקים, ויצטרכו לומר עוד פסוק, כגון זכור השם לבני אדום וגו', דהוא פורענות של גויים.
 
 

הצבי

משתמש ותיק
HaimL אמר:
הצבי אמר:
HaimL אמר:

היה עליך לעיין בסדר התפילה להרמב''ם ולראות שם שהוא מביא את הפסוק זכר עשה לנפלאותיו יחד עם הפסוק טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו שהם ב' פסוקים זאח''ז, ואילו להלשמת הג' פסוקים הוא מביא שם עוד פסוק ואולי את הפ' שהזכרת ואינני זוכר כעת, וברמב''ם הנמצא תח'י כעת אין כלל את כל אריכות הלש' שם בסדר הפסוקים במלכויות זכרונות ושופרות, ואני ריאתיו ברמב''ם פרנקל.
תמיהתי היא על נוסחתא דידן. דוודאי אפשר לסמוך את שני הפסוקים זל"ז, דהא כו"כ פסוקים אנחנו סומכים זה לזה, אף דאינם מעניין הפסוק הנסמך להם (כגון מזמור הללויה הללו א-ל בקדשו, דכולו סמוך לפסוק הללוהו בתקע שופר וגו') ול"ה הפסק בזה. אבל לכאורה לא יהיה בכלל השלושה פסוקים, ויצטרכו לומר עוד פסוק, כגון זכור השם לבני אדום וגו', דהוא פורענות של גויים.
 
עיקר כוונתי לציין שברמב''ם מבואר אכן שההערה הזו נכונה
 

HaimL

משתמש ותיק
שאלה בברכת זכרונות. מאחר והיא פותחת באתה זוכר מעשה עולם וכו' וכל עניינה הוא שהקב"ה זוכר את כל היצור ופוקד את כל מעשי הברואים, לכאורה ה"ל לחתום בא"י זוכר הכל. דזוכר הברית הוא כביכול שבח קטן יותר.
 

HaimL

משתמש ותיק
בברכת שופרות, מדוע חותמים בשל תורה, וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ולא בעניינא דיומא ובחודש השביעי וגו' יום תרועה יהיה לכם. ואם משום שכבר אמרוהו בקרבנות היום הל"ל שבתון זכרון תרועה וגו', ואי משום דמהדר אשופר הל"ל והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש וגו'
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
שאלה בברכת זכרונות. מאחר והיא פותחת באתה זוכר מעשה עולם וכו' וכל עניינה הוא שהקב"ה זוכר את כל היצור ופוקד את כל מעשי הברואים, לכאורה ה"ל לחתום בא"י זוכר הכל. דזוכר הברית הוא כביכול שבח קטן יותר.

ראשית הברכה לבאר את עצם הזכרון אצל הבורא, אבל עיקר תכלית הזכרון הוא ביחס לעמ"י מכח הברית שעשה עם אבותם. כך שאינו נמדד לפי שבח קטן או גדול, אלא לפי תכלית ענינו.
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
שאלה בברכת זכרונות. מאחר והיא פותחת באתה זוכר מעשה עולם וכו' וכל עניינה הוא שהקב"ה זוכר את כל היצור ופוקד את כל מעשי הברואים, לכאורה ה"ל לחתום בא"י זוכר הכל. דזוכר הברית הוא כביכול שבח קטן יותר.

ראשית הברכה לבאר את עצם הזכרון אצל הבורא, אבל עיקר תכלית הזכרון הוא ביחס לעמ"י מכח הברית שעשה עם אבותם. כך שאינו נמדד לפי שבח קטן או גדול, אלא לפי תכלית ענינו.
אבל עד לפסוק הראשון של תורה ועד בכלל, כל הברכה, ולא רק ראשיתה, היא מעניין הדין והמשפט של כל באי עולם, ועל המדינות בו יאמר וכו', ואה"נ דרוב מכריע של הפסוקים הוא מעניין הברית עם עמ"י, ובכ"ז, הדין דכל יושבי תבל לאו מילתא זוטרתי היא. ולכהפ"ח ה"ל לכלול את שניהם, כגון זוכר את כל מעשיו ואת בריתו עם ישראל, או כעי"ז.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, וא"כ לכאורה יש בו עוד פסוק של תורה, וידעת היום והשבות וגו' דמאי אולמיה דשמע ישראל, דחשיב מלכות, מהאי פסוקא.
ויוכל לעלות לחשבון הפסוקים דתורה, דפסוק ויהי בישורון מלך וגו', אפ"ל דקאי אדלעיל מיניה, תורה ציווה לנו משה וגו', וראיתי שהובא כה"ג ברבנו בחיי בן אשר,

וע"ד המדרש ויהי בישרון מלך זה משה וכו'
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
בנוסח התפילה בר"ה ישנו ג' קטעים שמוסיפים בברכת אתה קדוש, וכל אחד מהם מתחיל במילה "ובכן" תן פחדך, 'ובכן' תן כבוד, 'ובכן' צדיקים יראו וישמחו. מה הטעם שכל קטע מתחילה במילה הזו.
ראיתי השנה מביאים בשם האבודרהם בהלכות ר"ה שעורר בזה וכתב לבאר פשט נפלא. העניין בהקדמת 'ובכן' כותב האבודרהם, הוא בכדי שהאדם יזכור את "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי". אנשי כנסת הגדולה תקנו בדווקא את נוסח התפילה הזה, כדי להעביר לנו את אותה הרגשה שהייתה לאסתר המלכה בבואה לפני המלך, הרגשת פחד ורעדה: "וכאשר אבדתי אבדתי". כאשר אדם מתפלל לפני הקב"ה מתוך הרגשה כזאת כל תפלתו נראית אחרת.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שאלה בברכת זכרונות. מאחר והיא פותחת באתה זוכר מעשה עולם וכו' וכל עניינה הוא שהקב"ה זוכר את כל היצור ופוקד את כל מעשי הברואים, לכאורה ה"ל לחתום בא"י זוכר הכל. דזוכר הברית הוא כביכול שבח קטן יותר.
יש ליישב, שהזכרון של כל מעשה עולם, מהותו הוא לזכור את זה שכל מעשה עולם הם רק הכ"ת וכלי כדי להגיע לתכלית שהיא העקדה, שאאע"ה הראשון שקראו אדון, מסיים את עשר נסיונותיו, ו"עתה ידעתי" כי ירא ה' אתה וכו'. שהרי אין אנו באים לשבח את הקב"ה שהוא זוכר הכל, כי הוא פשיטא, אלא אנו באים לשבח שהוא זוכר את הנקודה התכליתית בכל ההיסטוריה, ושיזכור אותה לנו.
לאחמ"כ מצאתי שקדמני בזה הרב @נדיב לב שליט"א.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
לישועתך קויתי השם אמר:
מה זה 'אב הרחמים'?


רבנו בחיי בראשית פרק ב פסוק כג
ומזה אמר הכתוב (תהלים קג, יג) כרחם אב על בנים, יחס הרחמים לאב, ויחס מדת הדין אל האם הוא שכתוב (משלי לא, א) משא אשר יסרתו אמו.

רבנו בחיי שם פסוק ד
ועל דרך הקבלה בהבראם בה"א בראם, הה"א הזאת ה' אחרונה בשם והיא זעירי נאצלת מכח אלהים והיא שבראה את העולם והיא הנקראת יד ה' שעליה נאמר בפירוש (ישעיה סו, ב) ואת כל אלה ידי עשתה, וכתיב (איוב יב, ט) מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת, וכל אלהים שבמעשה בראשית היא התשובה והיא ה"א ראשונה שבשם ואליה נכוון בראש השנה שהוא יום הדין שבו נברא העולם כי עשרת ימי תשובה לתשובה, ועל כן תיקנו בתפילה לומר מי כמוך אב הרחמים בה"א על ה"א ראשונה שבשם וה"א אחרונה שבשם שנתוספה לאברהם שניתנה לו כח ההולדה, וכמו שהזכירו ז"ל (בראשית רבה מד, י) אברם אינו מוליד אברהם מוליד, וכמו שאפרש בפסוק והיה שמך אברהם (בראשית יז, ה), והתעורר לזה כי באותו האות בעצמו שנברא בו העולם ונתיסד בו, אותו הטבע בעצמו שינה אותו, למען הודיעך כי אשר פעל הטבע הוא אשר שינה אותו כרצונו כי הכל בידו והוא הפותח והוא הנועל ואין זולתו:
 

HaimL

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
HaimL אמר:
יש ליישב, שהזכרון של כל מעשה עולם, מהותו הוא לזכור את זה שכל מעשה עולם הם רק הכ"ת וכלי כדי להגיע לתכלית שהיא העקדה, שאאע"ה הראשון שקראו אדון, מסיים את עשר נסיונותיו, ו"עתה ידעתי" כי ירא ה' אתה וכו'. שהרי אין אנו באים לשבח את הקב"ה שהוא זוכר הכל, כי הוא פשיטא, אלא אנו באים לשבח שהוא זוכר את הנקודה התכליתית בכל ההיסטוריה, ושיזכור אותה לנו.
אבל, כפי שכתבתי לעיל, אין זה רק היסטוריה. דהרי כל פתיחת הברכה, עד לפסוקים עצמם, היא מעניין זה שהקב"ה זוכר את כל מעשה היצורים, ופוקד את כל באי עולם, ודן את כל המדינות לשלום או לחרב וכו' ולכהפ"ח ה"ל להזכיר משהו מזה בחתימה ובסמוך לחתימה.
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אבל, כפי שכתבתי לעיל, אין זה רק היסטוריה. דהרי כל פתיחת הברכה, עד לפסוקים עצמם, היא מעניין זה שהקב"ה זוכר את כל מעשה היצורים, ופוקד את כל באי עולם, ודן את כל המדינות לשלום או לחרב וכו' ולכהפ"ח ה"ל להזכיר משהו מזה בחתימה ובסמוך לחתימה.
נכון. זה לא רק היסטוריה. אלא גם המדינות איזו לחרב ואיזו לשלום וכו' וכו', הכל הוא בגלל שהוא זוכר הברית לישראל.
כי הרי לא לוקים אוה"ע אלא כדי להשמיענו אנחנו מוסר בזה, והטעם למה אנחנו נקודת הייחוס שתמיד כל מה שקורה הוא כלפינו, הוא משום שאאע"ה עשה את העקדה, וביצחק נקרא לו זרע, ובחר בו הקב"ה. וזוכר הברית קאי באמת גם על כל המדינות וכל מה שקורה בעולם, שהכל נעשה כדי ליירא ולצרף את ישראל.
 

HaimL

משתמש ותיק
נתנאל_ב אמר:
HaimL אמר:
נכון. זה לא רק היסטוריה. אלא גם המדינות איזו לחרב ואיזו לשלום וכו' וכו', הכל הוא בגלל שהוא זוכר הברית לישראל.
כי הרי לא לוקים אוה"ע אלא כדי להשמיענו אנחנו מוסר בזה, והטעם למה אנחנו נקודת הייחוס שתמיד כל מה שקורה הוא כלפינו, הוא משום שאאע"ה עשה את העקדה, וביצחק נקרא לו זרע, ובחר בו הקב"ה. וזוכר הברית קאי באמת גם על כל המדינות וכל מה שקורה בעולם, שהכל נעשה כדי ליירא ולצרף את ישראל.
הפסוק הראשון של תורה (ומה שאומרים בהקדמה לו) הוא על נוח. ושם היה דין על כל העולם, עוד לפני שהיו ישראל. ועוד, שאומרים שם,

לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם,

ופשיטא דקאי על כל האנושות (ודלא כבחתימה, ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, דהוא קאי על זרעו של יעקב).

 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
הפסוק הראשון של תורה (ומה שאומרים בהקדמה לו) הוא על נוח. ושם היה דין על כל העולם, עוד לפני שהיו ישראל. ועוד, שאומרים שם,

לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם,

ופשיטא דקאי על כל האנושות (ודלא כבחתימה, ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, דהוא קאי על זרעו של יעקב).
נכון. כי היה כאן בירור אחר בירור. בתחילה את נח מכל העולם כולו כי היה בו את נקודת התכלית של העולם, ואח"כ מתוך נח גם היה פסולת, והנקודה ממנו הייתה אברהם, וממנו הנקודה הייתה יצחק. וזה קרה בעקדת יצחק (ואמנם היה גם את הבירור של עשיו ויעקב, אך הוא היה סוג בירור אחר ואכ"מ).
 

נדיב לב

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, וא"כ לכאורה יש בו עוד פסוק של תורה, וידעת היום והשבות וגו' דמאי אולמיה דשמע ישראל, דחשיב מלכות, מהאי פסוקא.

כל הערה פנינה. קראתי בר"ה ביאור בשם הסבא מסלבודקה [ומבארו רבי ראובן קרלינשטיין] שעומד בהערת מר, מדוע פסוק שמע ישראל נכלל בפסוקי מלכויות. ובכלל הוא תמה מה מיוחד בפסוק שמע ישראל שאומרים במלכויות מאשר אמירתו פעמים בכל יום בק"ש, שהנה כשאומרים את הפסוק בתפלת מוסף של ר"ה הוא מקבל מימד מיוחד של "כדי שתמליכוני עליכם" לא כן כשאומרים את אותו הפסוק בק"ש.

אלא, מבאר הסבא סלבודקה, כשאדם אומר את פסוק 'שמע ישראל' בקריאת שמע, עם מי האדם מדבר, ולמי הוא אומר את הדברים? התשובה: הוא מדבר לעצמו, הוא מחדיר לעצמו את יחוד הי"ת וממילא מחזק בקרבו את אהבתו, ומקבל ע"ע עול מלכות שמים.
משא"כ בתפלה ישנו ממד נוסף, האדם עומד לפי המלך ומדבר עמו! לכן כשאדם מתפלל והוא עומד לפני המלך אסור לעבור בארבע אמותיו ולכן אסור לו להפסיק אפילו אם המלך שואל בשלומו, הוא נמצא במצב מיוחד של עומד לפני המלך, באמצע לדבר עם המלך, משא"כ בק"ש שמותר לעבור כנגד אומרה, וכן מותר להשיב באופני מסוימים.

מעתה מסביר הסבא מסלבודקה את ההבדל בין שמע ישראל שבתפלת מוסף של ר"ה, לבין אותו שמע ישראל שאנו אומרים פעמים ביום.
בכל יום אדם אומר שמע ישראל לעצמו, בר"ה אדם לא אומר את הפסוק לעצמו, אלא "אמרו לפני מלכויות" הוא פונה לקב"ה ומדבר אליו רבש"ע אתה אלוקינו! אתה אחד! ואת מלכותך אני מקבל עלי!

נמצא הייחודיות שישנה באמירת הפסוק שמע ישראל בתפלת ר"ה, היא בהיות "אמרו לפני"!
 

לביא

משתמש ותיק
וּבְכֵן יִתְקַדָּשׁ שִׁמְךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ: - תמיד פירשתיו בצורה הזו, שהרי אומות האולם טוענים עלינו כי לא נבחרנו וכי ה׳ ח״ו הלך וכרת ברית לעם אחר ח״ו, ולזה אנו מבקשים שיתקדש עלינו בלבד שכולם ידעו כי טעו.

וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ. וְאֵימָתְךָ עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ. וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם - יש בזה פרוש כוונת הלב מה החילוק בין ״ברואים״ לבין ״המעשים״, ותמיד היה לי פרוש אחר בכך, שבראת פרוש כל הבריאה כולה, כולל הכוכבים והצמחים, שכידוע גם להם יש חיות, ואילו ״כל המעשים״ קאי אבני אדם, דשלא כמו הבריאה שלא מסוגלת לעשות דבר שה׳ לא הגדיר לה, ודהיינו שאינם יכולים ליצור דבר חדש, נקראים ברואים בלבד, ואילו בני אדם נתן ה׳ בהם כח לעשות דברים חדשים בעולם, ולזה אמר פחדך על מעשיך, שבני אדם מתוך פחד יבואו לקיים רצונו, ואילו הברואים שייך בהם אימה כדי שלא ישנו מתפקידם כמו שהיה במעשה בריאת הצומח יעוין ברש״י שם, ואח״כ אמר וייראוך כל המעשים, דלא שייך ביטול בחירה כלפי כל האומות, ורק מתוך יראה יבטלו ישתחוו לפניו, ואילו הברואים עצמם ישתחוו בלב שלם.
 

HaimL

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
HaimL אמר:
מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, 
לפ''ז היה יותר מתאים לומר 'אוחילה לא-ל' לפני עלינו.
שמא הוא משום דהפסקא קמייתא אינו תפילה, אלא רק שבח. והפסקא ועל כן נקווה וכו' הוא תפילה על העת"ל, ואז שייך לבקש לפני כן, אשאלה ממנו מענה לשון, השם שפתי תפתח וגו', יהיו לרצון אמרי פי וגו'
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
קדמא ואזלא אמר:
HaimL אמר:
מסתבר לי שעלינו לשבח כולו הוא מנוסח ברכת מלכויות, 
לפ''ז היה יותר מתאים לומר 'אוחילה לא-ל' לפני עלינו.
שמא הוא משום דהפסקא קמייתא אינו תפילה, אלא רק שבח. והפסקא ועל כן נקווה וכו' הוא תפילה על העת"ל, ואז שייך לבקש לפני כן, אשאלה ממנו מענה לשון, השם שפתי תפתח וגו', יהיו לרצון אמרי פי וגו'
כמדו' שדנו בזה במחזור ויטרי ואורחות חיים, עי''ש.

אורחות חיים חלק א סדר תפלת מוסף של ר"ה
ט. כתוב במחזור וויטרי שאין היחיד אומר עלינו לשבח וי"א כמו כן מאוחילה לאל וכן נהגו בצרפת והטעם לפי שהוא לשון ש"צ והלשון מוכיח שאומר אשר בקהל עם אשירה ופוק חזי מה עמא דבר. וי"א שיש לו לאמרן ומסתבר הכי משום על כן נקוה לך שמתחבר עם עלינו לשבח כי עם מפני חטאינו אינו מתחבר יפה. וכתב הר"ם נ"ע מיהו נכון לאמרו כי הוא תחלת ברכת מלכיות ואם לא כן על כן נקוה לך אמאי קאי וכתב ר' משה גאון ז"ל ויחיד דבעי לצלויי עלינו לשבח אי גמיר לצלויי ליצלי בלחיש' ואי לא גמיר למנחת חד מאחוריה לא דחובה דצבור הוא. ואחר אומר אוחילה לאל ואח"כ על כן נקוה לך. 
 

אפרים שפר

משתמש רשום
שאלה שעלה לי באמצע תפילת ר"ה.
אנו אומרים בתפילה,
וידע כל פעול כי אתה פעלתו
ויבין כל יצור כי אתה יצרתו
ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה

תמיד אנחנו יודעים שהידיעה הוא חיבור, דהיינו שכל "פעול" מחובר וחי עם ה"כי אתה פעלתו"
והבנה, הוא רמה פחות מזה, שהיצור מבין כי אתה יצרתו, אבל הוא לא חי עם זה 24/7
והרמה הכי נמוכה זה שאדם רק אומר את זה.
(כי ידיעה הוא חיבור אחד עם הדבר, והבנה, הוא מלשון בנין ומבין דבר מתוך דבר, ואמירה הוא רק מילים.)
??

 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
סיום ברכת 'שופרות':​
וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, כַּמְצֻוֶּה עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.
הנוסח מגומגם, שהרי אין מצות הקרבת הקרבנות אמורה במקרא זה, ולא נזכרו בו הקרבנות אלא בגלל מצות התקיעה בחצוצרות עם הקרבתם.
 ​
ובסדר תפלות להרמב"ם הנוסח מהוגן:
וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ כַּמְצֻוֶּה עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדָּךְ: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וגו'.
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
סיום ברכת 'שופרות':​
וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, כַּמְצֻוֶּה עָלֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּךָ מִפִּי כְבוֹדֶךָ, כָּאָמוּר: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם.
הנוסח מגומגם, שהרי אין מצות הקרבת הקרבנות אמורה במקרא זה, ולא נזכרו בו הקרבנות אלא בגלל מצות התקיעה בחצוצרות עם הקרבתם.
 ​
ובסדר תפלות להרמב"ם הנוסח מהוגן:
וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ כַּמְצֻוֶּה עָלֵינוּ בְּתוֹרָתָךְ עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדָּךְ: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וגו'.
אעפ"כ יש לקיים את הנוסחא הרווחת, דמצינו לשון "את" במשמעות של "עם" ופירושו הוא, ושם נעשה לפניך - עם קרבנות חובותינו - כמצוה עלינו בתורתך ע"י משה עבדך וכו'
 
 
חלק עליון תַחתִית