האם היה דינא רפיא ודינא קשיא כשהיו נוהגים ראש השנה יום אחד?

חימקו

משתמש ותיק
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
 

דניאלי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
מקובל לומר שזה נהיה אחרי הדרבנן ומכוחם..
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
דניאלי אמר:
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
מקובל לומר שזה נהיה אחרי הדרבנן ומכוחם..

אבל התקנה היתה בגלל סיבה אחרת שנתקלקלו הלויים בשיר.
 

HaimL

משתמש ותיק
כיוצא בו, בלוח היום היום, של הרה"ק מליובאוויטש (ט"ו בניסן),

אדמו"ר הזקן אמר: מיכלא דמהימנותא - לילה הראשון. מיכלא דאסותא - לילה השני.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.
וכיוצא בו בהרבה דינים דרבנן.
 
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.
וכיוצא בו בהרבה דינים דרבנן.
ברור שהוא מדרבנן, לא הבנתי מה חידשת?
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
הזוה"ק כותב כן גם לגבי שברים ותרועה דצריכו לתרוויהו משום קשיא ורפיא
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
אבל התקנה היתה בגלל סיבה אחרת שנתקלקלו הלויים בשיר.
בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.
במקום בית הדין במקרים שאלול חסר עשו ראש השנה יום אחד ובמקרים שאלול מלא עשו ראש השנה יומיים (ואין בזה הבדל בין לפני התקנה ללאחר התקנה, אלא שלפני התקנה היום הראשון כולו היה קדוש מספק שמא יקדשוהו, ואחר התקנה תיקנו שהיום הראשון קדוש בודאי כך שגם אם לא יבואו עדים עד המנחה עדיין יהיה היום הראשון בקדושתו אלא שיתברר שזה מדרבנן, ונראה שלמעשה לא קרה כזה מקרה שהרי אמר רב חיננא בר כהנא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר).
לדעת הרי"ף אף אחרי שתיקן ריב"ז שיהו מקבלים עדות החודש כל היום מכל מקום לא בטלה התקנה שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה עושים אותו היום קודש ולמחר קודש, אלא שבשונה מבזמן המקדש היום הראשון הוא העיקרי ולא השני (ולא ידעתי איך הוא יבאר את הגמרא בראש השנה לב. "מאי שני אילימא יו"ט שני למימרא דעברוה לאלול והאמר רבי חנינא בר כהנא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר רב חסדא מאי שני ליום שני לשנה הבאה"), ולכן לדעתו גם כיום שראש השנה מתקדש בלא עדים הוה כבאו עדים מן המנחה ולמעלה ובעינן לעשות יום טוב שני גם באר"י, ורבינו אפרים חלק עליו ואמר שזה כבאו עדים בשחרית, וכל מחלוקת זו היא אם סוברים שדין כל ארץ ישראל כדין בית הוועד, אבל הרמב"ן ועוד ראשונים לא סבירא להו הכי ולפיכך עושים גם באר"י ראש השנה שני ימים כדרך שעשו בכל מקום חוץ מבבית הוועד כשבית דין קידשו את החודש.
 

כותר

משתמש ותיק
משמעות הזוהר יש בר"ה את 2 הענינים, ומשום כך יש גם שני ימים. אבל גם כשהיה יום אחד היה את 2 הענינים.

לשון הזוהר מהדורת הסולם - במדבר פרשת פנחס מאמר ראש השנה אות שס
פָּתַח וְאָמַר, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, מַאי בַחֹדֶשׁ. דָּא בֵּי דִּינָא רַפְיָא, דְּאִקְרֵי חֹדֶשׁ. בַּכֶּסֶה: דָּא דִּינָא קַשְׁיָא, פַּחַד יִצְחָק. דִּינָא דְּאִתְכַּסְיָיא תָּדִיר, דְּלָאו אִיהוּ דִּינָא בְּאִתְגַּלְיָיא. כִּי חֹק, דָּא דִּינָא רַפְיָא. וּמִשְׁפָּט, דָּא דִּינָא בְּרַחֲמֵי. וְתַרְוַויְיהוּ אִינּוּן כַּחֲדָא. בג"כ תְּרֵין יוֹמִין, וְתַרְוַויְיהוּ בְּרָזָא חֲדָא.

פירוש הסולם:
פתח ואמר תקעו בחדש וגו': פו"א, תקעו בחדש שופר בכסה וגו'. תקעו בחדש שופר, מהו בחדש. ומשיב, זה הוא דין הרפה, שנקרא חדש. בכסה זהו דין קשה המכונה פחד יצחק. דין שהוא מכוסה תמיד דהיינו מנעולא, שאינו דין בגלוי. כי הוא גנוז בג"ר הנ"ל. כי חק, הוא דין רפה שה"ס מפתחא. שהיא בגלוי. ומשפט, הוא דין כלול ברחמים. ושניהם הם יחד, כנ"ל בדבור הסמוך, ומשום זה יש ב' ימים בראש השנה, ושניהם בסוד אחד.
 

בשלמא

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
משמעות הזוהר יש בר"ה את 2 הענינים, ומשום כך יש גם שני ימים. אבל גם כשהיה יום אחד היה את 2 הענינים.
משמעות הזוה"ק שמאז ומעולם היה ב' ימים, ודורש כן ממקרא מלא באיוב תרין זמנין ויהי היום, ודבר זה צריך תלמוד ונידון בספרים, וראה מש"כ הרב @דבש לפי .
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
דבש לפי אמר:
בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.
חידוש הגיוני, שהרי לא היו יודעים מתי התקדש החדש.
אבל נראה שגם בירושלים באלול חסר, עשו יום אחד.
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
משמעות הזוהר יש בר"ה את 2 הענינים, ומשום כך יש גם שני ימים. אבל גם כשהיה יום אחד היה את 2 הענינים.
משמעות הזוה"ק שמאז ומעולם היה ב' ימים, ודורש כן ממקרא מלא באיוב תרין זמנין ויהי היום, ודבר זה צריך תלמוד ונידון בספרים, וראה מש"כ הרב @דבש לפי .

יכול להיות שיש משמעות גם ליום ב' כשהוא חול.
 

צדיקוש

משתמש ותיק
כל השאלה בטעות יסודה
כל הסיבה שעושים שנים לפי הסוד זה בשביל שאין מספיק יום א' בגלל הדורמיטא וכו'
כשהיה יום א' הכל תוקן ביום אחד
היום אין כח להצליח הכל ביום א' עושים יומיים.
ויש להאריך.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
דרומאי אמר:
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.
וכיוצא בו בהרבה דינים דרבנן.
ברור שהוא מדרבנן, לא הבנתי מה חידשת?
התכוונתי לחדש, שגם הדין ביום השני של ר"ה הוא מדרבנן, ולכן כשעדיין לא תיקנו יום טוב שני של ר"ה, או בשנים שבהם לא נהגו ב' ימים, לא היה כלל את היום הדין של היום השני של ראש השנה, ולא שייך דינא רפיא.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
חימקו אמר:
דבש לפי אמר:
בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.
חידוש הגיוני, שהרי לא היו יודעים מתי התקדש החדש.
אבל נראה שגם בירושלים באלול חסר, עשו יום אחד.
כשכתבתי "מקום בית הדין" לא התכוונתי רק לחדר שבו בית הדין... אלא לכל העיר שבה בית הדין (ומן הסתם הוא הדין גם לעיר הסמוכה לה בתוך תחום שבת), וברור שמהכניסה לארץ ועד חורבן בית ראשון, וכן אחר כך כל זמן בית שני - היו חייבים לקדש עכ"פ את חודש תשרי (וכן כל ראש חודש כשהוא יכול לחול בשבת) דווקא בעיר שבה המזבח (ובזמן היתר במות בעיר שבה ה"במה גדולה") כדי שידעו מתי להקריב.
אבל אחרי החורבן ברור שכשקידשו את החודש במקומות אחרים אז אם היו יהודים בירושלים הם עשו ראש השנה שני ימים.
 

חימקו

משתמש ותיק
פותח הנושא
צדיקוש אמר:
כל השאלה בטעות יסודה
כל הסיבה שעושים שנים לפי הסוד זה בשביל שאין מספיק יום א' בגלל הדורמיטא וכו'
כשהיה יום א' הכל תוקן ביום אחד
היום אין כח להצליח הכל ביום א' עושים יומיים.
ויש להאריך.

אז מה שכתוב בגמ' זה לא עיקר הטעם?
 

צדיקוש

משתמש ותיק
חימקו אמר:
צדיקוש אמר:
כל השאלה בטעות יסודה
כל הסיבה שעושים שנים לפי הסוד זה בשביל שאין מספיק יום א' בגלל הדורמיטא וכו'
כשהיה יום א' הכל תוקן ביום אחד
היום אין כח להצליח הכל ביום א' עושים יומיים.
ויש להאריך.

אז מה שכתוב בגמ' זה לא עיקר הטעם?
בכל דבר ע"פ נגלה יש טעמים נוספים ע"פ הסוד.
וה"ה בנ"ד.
המושג של דינא קשיא ורפיא, מקורו בבעלי הרז.
ודו"ק.
 

בת עין

משתמש ותיק
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
הדברים נתבארו היטב בשער הכוונות דרוש ב' -
 
יבאר בו למה הם ב' ימים דר"ה מקושר עם האמור וז"ל ואחר שנתבאר ענין זה נבאר ענין ב' ימים דר"ה מה עניינם כי הרי נוהגים לעשות ב' ימים דר"ה גם עתה בא"י משא"כ בשאר הי"ט אבל הענין מובן עם הנז' כי ב' בחי' יש בז"א והם חיצוניות ופנימיות וכנגדם הם ב' ימים טובים דר"ה. והענין הוא במה שהודעתיך בתפילת שחרית דחול כי כל התפי' שאנו מתפללים בזמן הגלות והחורבן אין בהם כח רק להעלות בחי' פנימיות העולמות בלבד ולכלול פנימיות דעשיה ביצירה וזה בזה וזה בזה עד האצילות וזה בכח נשמותינו הנמשכות מבחינת הפנימיות אבל בחי' החיצוניות שהם העולמות בעצמם והמלאכים אינם יכולים לעלות וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל כי המלאכים צועקים לסיבת היותם חוצה ואינם פנימיות כמו נשמת ב"א. והנה קודם החורבן היה כח ויכולת בתפלתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' בלבד ולא היו עושי' רק יום א' בלבד זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעל' אבל אחר החורבן הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ר"ה וכנז' בדברי רשב"י בס"ה ובס"ה וביום הא' עולה בחי' הפנימיות והנשמות. וביום הב' עולה אף בחינת החיצו'. וזהו הטעם שאמרו בס"ה בפ' פנחס בד' רל"א ע"ב דיום הא' הוא דינא קשיא והב' הוא דינא רפיא והטעם הוא כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה אמנם הפנימיות לבדו הוא העולה ונכלל כנז' ולכן הוא דינ' קשיא אך ביום הב' שכבר נכללת בחי' הפנימיות ביום הא' מכח זה גם העולמות שהם בחי' החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם הם ואף גם אז אינם עולי' ונכללין מעצמם רק ע"י הפנימיות של הנשמות וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא ולטעם זה ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כח ביום ב' לעלות גם החיצוניות משא"כ אם היה הדבר בהיפך כי ביום א' א"א אל החיצוניות לעלות וכל בחי' הנסירה הנעשי' ביום א' בענין הפנימיות בזכרינו לחיים בברכת אבות חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחי' החיצו' ולכן הם ב' ימים:
 

ובכן

משתמש ותיק
בת עין אמר:
חימקו אמר:
כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
הדברים נתבארו היטב בשער הכוונות דרוש ב' -
 
יבאר בו למה הם ב' ימים דר"ה מקושר עם האמור וז"ל ואחר שנתבאר ענין זה נבאר ענין ב' ימים דר"ה מה עניינם כי הרי נוהגים לעשות ב' ימים דר"ה גם עתה בא"י משא"כ בשאר הי"ט אבל הענין מובן עם הנז' כי ב' בחי' יש בז"א והם חיצוניות ופנימיות וכנגדם הם ב' ימים טובים דר"ה. והענין הוא במה שהודעתיך בתפילת שחרית דחול כי כל התפי' שאנו מתפללים בזמן הגלות והחורבן אין בהם כח רק להעלות בחי' פנימיות העולמות בלבד ולכלול פנימיות דעשיה ביצירה וזה בזה וזה בזה עד האצילות וזה בכח נשמותינו הנמשכות מבחינת הפנימיות אבל בחי' החיצוניות שהם העולמות בעצמם והמלאכים אינם יכולים לעלות וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל כי המלאכים צועקים לסיבת היותם חוצה ואינם פנימיות כמו נשמת ב"א. והנה קודם החורבן היה כח ויכולת בתפלתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' בלבד ולא היו עושי' רק יום א' בלבד זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעל' אבל אחר החורבן הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ר"ה וכנז' בדברי רשב"י בס"ה ובס"ה וביום הא' עולה בחי' הפנימיות והנשמות. וביום הב' עולה אף בחינת החיצו'. וזהו הטעם שאמרו בס"ה בפ' פנחס בד' רל"א ע"ב דיום הא' הוא דינא קשיא והב' הוא דינא רפיא והטעם הוא כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה אמנם הפנימיות לבדו הוא העולה ונכלל כנז' ולכן הוא דינ' קשיא אך ביום הב' שכבר נכללת בחי' הפנימיות ביום הא' מכח זה גם העולמות שהם בחי' החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם הם ואף גם אז אינם עולי' ונכללין מעצמם רק ע"י הפנימיות של הנשמות וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא ולטעם זה ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כח ביום ב' לעלות גם החיצוניות משא"כ אם היה הדבר בהיפך כי ביום א' א"א אל החיצוניות לעלות וכל בחי' הנסירה הנעשי' ביום א' בענין הפנימיות בזכרינו לחיים בברכת אבות חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחי' החיצו' ולכן הם ב' ימים:
ובבני יששכר הוסיף מדוע בזמן ביהמ"ק כשבאו העדים מן המנחה היו שני ימים, לפי שהוא שעת הדין, וכבר אין כח להמתיק הכל.
[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
 

הצבי

משתמש ותיק
כמדומני שהרב דסלר [שידוע כמרא דשמעתתא בעני''ז], מתייחס לכך במכתבו המכונה מכתב מאליהו
 

זעירא קטינא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
כיוצא בו, בלוח היום היום, של הרה"ק מליובאוויטש (ט"ו בניסן),

אדמו"ר הזקן אמר: מיכלא דמהימנותא - לילה הראשון. מיכלא דאסותא - לילה השני.
האם תוכל לפרש הדברים
 
 

ברוךווייס

משתמש ותיק
הרב דסלר כותב שבשנים שכלל ישראל היו צריכים דינא רפיא להינצל הקב"ה היה מסדר שהעדים יגיעו אחרי מנחה וכו' ע"ש (אינו תחת ידי כרגע)
 

מחכים

משתמש ותיק
ובכן אמר:
[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.
 

ובכן

משתמש ותיק
מחכים אמר:
ובכן אמר:
[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.
ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?
 

מחכים

משתמש ותיק
ובכן אמר:
מחכים אמר:
ובכן אמר:
[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.
ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?

לכאורה ביום א'
 

ובכן

משתמש ותיק
מחכים אמר:
ובכן אמר:
מחכים אמר:
לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.
ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?
לכאורה ביום א'
כתר בל' אלול, וחכמה בא' תשרי?
ואיך ממשיך הסדר עד יום הכיפורים?
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כפי שהביאו לעיל, הי' הכל ביום אחד (וכן מפורש גבי שאר י"ט בא"י, כשמע"צ ושמח"ת - שבחו"ל ענינם קוטבי לחלוטין, ובא"י הכל ביום א' - כיון שמקבלת ממל' דאצי' שלא באמצעות ע"ש).

[תוקן בעקבות עיון חוזר].
 

מחכים

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כפי שהביאו לעיל, הי' הכל ביום אחד (וכן מפורש גבי שאר י"ט בא"י, כשמע"צ ושמח"ת - שבחו"ל ענינם קוטבי לחלוטין, ובא"י הכל ביום א' - כיון שמקבלת ממל' דאצי' שלא באמצעות ע"ש).
ובפשטות, הכוונה ליום ב'.

אבל בפועל נהג מדינא ב' ימים טובים של ר"ה גם בא"י, האם יום א' הי' סתם כך?
 

מחכים

משתמש ותיק
ובכן אמר:
מחכים אמר:
ובכן אמר:
ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?
לכאורה ביום א'
כתר בל' אלול, וחכמה בא' תשרי?
ואיך ממשיך הסדר עד יום הכיפורים?
 

א גוטע שאלה
איני יודע עד מה
אבל דברי הבנ"י קאי על דברי הע"ח הנ"ל (כן הבנתי מדבריך ולא ראיתי בפנים) דביום א' אין עליית החיצו' ולכן הוי דינא קשיא, ויום ב' הי' עליית החיצו', ולכאורה ה"ה ביום א' דר"ה בזמן שבאו עדים מן המנחה ולמעלה, אמנם יתכן דעדיין לא המשיך הסדר של הספי'.
 

ובכן

משתמש ותיק
מחכים אמר:
א גוטע שאלה
איני יודע עד מה
אבל דברי הבנ"י קאי על דברי הע"ח הנ"ל (כן הבנתי מדבריך ולא ראיתי בפנים) דביום א' אין עליית החיצו' ולכן הוי דינא קשיא, ויום ב' הי' עליית החיצו', ולכאורה ה"ה ביום א' דר"ה בזמן שבאו עדים מן המנחה ולמעלה, אמנם יתכן דעדיין לא המשיך הסדר של הספי'.
וממש על כך כתבתי 'צ"ע'.
וכמובן שלא אהין לבטל דברי הבנ"י, אבל השארתי הדברים לעיון.
 
 
חלק עליון תַחתִית