מקובל לומר שזה נהיה אחרי הדרבנן ומכוחם..חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
דניאלי אמר:מקובל לומר שזה נהיה אחרי הדרבנן ומכוחם..חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
ברור שהוא מדרבנן, לא הבנתי מה חידשת?דרומאי אמר:פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
וכיוצא בו בהרבה דינים דרבנן.
הזוה"ק כותב כן גם לגבי שברים ותרועה דצריכו לתרוויהו משום קשיא ורפיאחימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.חימקו אמר:אבל התקנה היתה בגלל סיבה אחרת שנתקלקלו הלויים בשיר.
משמעות הזוה"ק שמאז ומעולם היה ב' ימים, ודורש כן ממקרא מלא באיוב תרין זמנין ויהי היום, ודבר זה צריך תלמוד ונידון בספרים, וראה מש"כ הרב @דבש לפי .דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:משמעות הזוהר יש בר"ה את 2 הענינים, ומשום כך יש גם שני ימים. אבל גם כשהיה יום אחד היה את 2 הענינים.
חידוש הגיוני, שהרי לא היו יודעים מתי התקדש החדש.דבש לפי אמר:בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.
בשלמא אמר:משמעות הזוה"ק שמאז ומעולם היה ב' ימים, ודורש כן ממקרא מלא באיוב תרין זמנין ויהי היום, ודבר זה צריך תלמוד ונידון בספרים, וראה מש"כ הרב @דבש לפי .דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:משמעות הזוהר יש בר"ה את 2 הענינים, ומשום כך יש גם שני ימים. אבל גם כשהיה יום אחד היה את 2 הענינים.
התכוונתי לחדש, שגם הדין ביום השני של ר"ה הוא מדרבנן, ולכן כשעדיין לא תיקנו יום טוב שני של ר"ה, או בשנים שבהם לא נהגו ב' ימים, לא היה כלל את היום הדין של היום השני של ראש השנה, ולא שייך דינא רפיא.חימקו אמר:ברור שהוא מדרבנן, לא הבנתי מה חידשת?דרומאי אמר:פשוט הדבר שכל הראש השנה השני הוא רק מדרבנן, דהיינו לאחר שתיקנו לקדש את היום השני של ר"ה, הוא נעשה לר"ה מדרבנן, והוא יום הדין.חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
וכיוצא בו בהרבה דינים דרבנן.
כשכתבתי "מקום בית הדין" לא התכוונתי רק לחדר שבו בית הדין... אלא לכל העיר שבה בית הדין (ומן הסתם הוא הדין גם לעיר הסמוכה לה בתוך תחום שבת), וברור שמהכניסה לארץ ועד חורבן בית ראשון, וכן אחר כך כל זמן בית שני - היו חייבים לקדש עכ"פ את חודש תשרי (וכן כל ראש חודש כשהוא יכול לחול בשבת) דווקא בעיר שבה המזבח (ובזמן היתר במות בעיר שבה ה"במה גדולה") כדי שידעו מתי להקריב.חימקו אמר:חידוש הגיוני, שהרי לא היו יודעים מתי התקדש החדש.דבש לפי אמר:בכל מקום חוץ ממקום בית הדין עשו ראש השנה יומיים אפילו למ"ד שסד"א לחומרא מדרבנן לפחות מאז שתיקנו שספק דאורייתא לחומרא.
אבל נראה שגם בירושלים באלול חסר, עשו יום אחד.
צדיקוש אמר:כל השאלה בטעות יסודה
כל הסיבה שעושים שנים לפי הסוד זה בשביל שאין מספיק יום א' בגלל הדורמיטא וכו'
כשהיה יום א' הכל תוקן ביום אחד
היום אין כח להצליח הכל ביום א' עושים יומיים.
ויש להאריך.
בכל דבר ע"פ נגלה יש טעמים נוספים ע"פ הסוד.חימקו אמר:צדיקוש אמר:כל השאלה בטעות יסודה
כל הסיבה שעושים שנים לפי הסוד זה בשביל שאין מספיק יום א' בגלל הדורמיטא וכו'
כשהיה יום א' הכל תוקן ביום אחד
היום אין כח להצליח הכל ביום א' עושים יומיים.
ויש להאריך.
אז מה שכתוב בגמ' זה לא עיקר הטעם?
הדברים נתבארו היטב בשער הכוונות דרוש ב' -חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
ובבני יששכר הוסיף מדוע בזמן ביהמ"ק כשבאו העדים מן המנחה היו שני ימים, לפי שהוא שעת הדין, וכבר אין כח להמתיק הכל.בת עין אמר:הדברים נתבארו היטב בשער הכוונות דרוש ב' -חימקו אמר:כתוב בזוהר (ח"ג רפ"א ע"ב) שביום הראשון של ר"ה דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, האם כונת הזהר רק לזמן שהתחילו לנהוג ב' ימים ר"ה, או גם כשלא נהגו ב' ימים, היה משמעות לב' תשרי, אפילו שהיה יום חול.
יבאר בו למה הם ב' ימים דר"ה מקושר עם האמור וז"ל ואחר שנתבאר ענין זה נבאר ענין ב' ימים דר"ה מה עניינם כי הרי נוהגים לעשות ב' ימים דר"ה גם עתה בא"י משא"כ בשאר הי"ט אבל הענין מובן עם הנז' כי ב' בחי' יש בז"א והם חיצוניות ופנימיות וכנגדם הם ב' ימים טובים דר"ה. והענין הוא במה שהודעתיך בתפילת שחרית דחול כי כל התפי' שאנו מתפללים בזמן הגלות והחורבן אין בהם כח רק להעלות בחי' פנימיות העולמות בלבד ולכלול פנימיות דעשיה ביצירה וזה בזה וזה בזה עד האצילות וזה בכח נשמותינו הנמשכות מבחינת הפנימיות אבל בחי' החיצוניות שהם העולמות בעצמם והמלאכים אינם יכולים לעלות וז"ס הן אראלם צעקו חוצה ר"ל כי המלאכים צועקים לסיבת היותם חוצה ואינם פנימיות כמו נשמת ב"א. והנה קודם החורבן היה כח ויכולת בתפלתינו להעלות הפנימיות והחיצוניות ביום א' בלבד ולא היו עושי' רק יום א' בלבד זולתי כשלא באו העדים אלא מן המנחה ולמעל' אבל אחר החורבן הוא בהכרח לעשות ב' ימים של ר"ה וכנז' בדברי רשב"י בס"ה ובס"ה וביום הא' עולה בחי' הפנימיות והנשמות. וביום הב' עולה אף בחינת החיצו'. וזהו הטעם שאמרו בס"ה בפ' פנחס בד' רל"א ע"ב דיום הא' הוא דינא קשיא והב' הוא דינא רפיא והטעם הוא כי ביום הא' עדיין לא נתבסמו העולמות ואינם יכולין להתעלות ליכלל זה בזה אמנם הפנימיות לבדו הוא העולה ונכלל כנז' ולכן הוא דינ' קשיא אך ביום הב' שכבר נכללת בחי' הפנימיות ביום הא' מכח זה גם העולמות שהם בחי' החיצוניות עולין ונכללין ביום הב' גם הם ואף גם אז אינם עולי' ונכללין מעצמם רק ע"י הפנימיות של הנשמות וכיון שעולים העולמות עצמן ביום הב' לכן נקרא דינא רפיא ולטעם זה ביום א' עולה הפנימיות כדי שיהיה כח ביום ב' לעלות גם החיצוניות משא"כ אם היה הדבר בהיפך כי ביום א' א"א אל החיצוניות לעלות וכל בחי' הנסירה הנעשי' ביום א' בענין הפנימיות בזכרינו לחיים בברכת אבות חוזרת להיות ביום ב' להיות בבחי' החיצו' ולכן הם ב' ימים:
האם תוכל לפרש הדבריםHaimL אמר:כיוצא בו, בלוח היום היום, של הרה"ק מליובאוויטש (ט"ו בניסן),
אדמו"ר הזקן אמר: מיכלא דמהימנותא - לילה הראשון. מיכלא דאסותא - לילה השני.
לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.ובכן אמר:[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?מחכים אמר:לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.ובכן אמר:[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
ובכן אמר:ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?מחכים אמר:לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.ובכן אמר:[וקצת צ"ע, דלכאורה אז היה היום השני א' תשרי, ולא כדעתה שהוא באמת ב' תשרי].
כתר בל' אלול, וחכמה בא' תשרי?מחכים אמר:לכאורה ביום א'ובכן אמר:ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?מחכים אמר:לא הבנתי מה צ"ע, דהרי אז הי' ל' אלול יום א' דר"ה והי' נוהג בו יו"ט (מדרבנן), ומטעם זה הוי ר"ה קדושה א' ולא רק ספיקא דיומא כמבואר בסימן ת"ר.
לבי במערב אמר:כפי שהביאו לעיל, הי' הכל ביום אחד (וכן מפורש גבי שאר י"ט בא"י, כשמע"צ ושמח"ת - שבחו"ל ענינם קוטבי לחלוטין, ובא"י הכל ביום א' - כיון שמקבלת ממל' דאצי' שלא באמצעות ע"ש).
ובפשטות, הכוונה ליום ב'.
ובכן אמר:כתר בל' אלול, וחכמה בא' תשרי?מחכים אמר:לכאורה ביום א'ובכן אמר:ונסירה דכתר, ונסירה דחכמה, אימת הוו?
ואיך ממשיך הסדר עד יום הכיפורים?
וממש על כך כתבתי 'צ"ע'.מחכים אמר:א גוטע שאלה
איני יודע עד מה
אבל דברי הבנ"י קאי על דברי הע"ח הנ"ל (כן הבנתי מדבריך ולא ראיתי בפנים) דביום א' אין עליית החיצו' ולכן הוי דינא קשיא, ויום ב' הי' עליית החיצו', ולכאורה ה"ה ביום א' דר"ה בזמן שבאו עדים מן המנחה ולמעלה, אמנם יתכן דעדיין לא המשיך הסדר של הספי'.