מתאהב על ידך
משתמש ותיק
מעשים שבכל יום, ועכ"פ בודאי בכל שנה, שככל שהאדם יותר בטוח בעצמו ומאמין בהצלחותיו ליישם החלטותיו - כך הוא יותר אמיץ להתחייב ולהחליט ולקבל על עצמו קבלות שונות.
כמו"כ יש עוד גורמים נסתרים שבודאי משפיעים על הוודאות/ההחלטיות/הספקנות/החששנות של האדם בבואו לקבל קבלה כלשהיא.
למשל, האם הוא טיפוס אופטימי.
האם הוא חווה הרבה כשלונות/צרות/אכזבות בחייו.
האם קיבל עידוד מספיק בילדותו להאמין מראש ביכולותיו לבצע מהפכות או להיפך.
האם ספציפית בנושא זה במיוחד הוא כבר נכווה (שהבטיח ונכשל אח"כ).
האם הוא קל דעת להתחייב או שהוא נלחץ מאוד מהתחייבויות.
האם הוא טיפוס כזה שאם לא יעמוד במילה שלו זה יעיב על כל הדימוי העצמי שלו ויש לו חרדה מהתחייבויות.
האם הוא צעיר או בכל רגש שמתלהב ועף על עצמו 'באטרף של חיזוק שטייגען רצח' או שהוא מכיר את יצרו ויודע קצת יותר לשקלל בזהירות ועל פי הנסיון את מאזן הכוחות.
האם הוא התחנך שאסור לשקר, או לפחות שאסור לשקר לפני ה'.
האם יש לו פחד חרדתי משינויים, ולכן הוא מוכרח לעשות כל דבר בהדרגה.
ועוד ועוד ועוד.
בקיצער, שני אנשים עומדים בנעילה, ורוצים באותה מידה להתחזק באותו נושא בדיוק.
אלא שפיו של האחד ממש קל עליו להוציא התחייבות לשינוי.
ולעומתו פיו של השני כבד הרבה יותר כי הוא לוקח זאת ברצינות, ולמעשה דוקא השני הוא יותר אמין שזה יקרה גם בלי שיוציא מפיו את ההתחייבות.
היתכן שהקבלה לעתיד של המרבה להתחייב שוקלת יותר ממי שמסתמא יביא תוצאות תכל'ס אף בלי לבטא בשפתיים?
האם לכך התכוין הרמב"ם באמרו שהקבלה לעתיד כ"כ עיקרית ומעכבת את התשובה?
נ. ב. ניתן לשאול גם כלפי האדם עצמו, הרי הרבה אנשים דוקא מתקדמים יפה במשך השנים בנושאים שונים, ודוקא ההבטחות שלהם צנועות ומאופקות משנה לשנה, כי מיו"כ ליו"כ הם פשוט למדו יותר ויותר את מגבלותיהם וכעת הם מתקדמים יותר בתבונה,אלא שכבר אינם מבטיחים מראש.
וצע"ג.
כמו"כ יש עוד גורמים נסתרים שבודאי משפיעים על הוודאות/ההחלטיות/הספקנות/החששנות של האדם בבואו לקבל קבלה כלשהיא.
למשל, האם הוא טיפוס אופטימי.
האם הוא חווה הרבה כשלונות/צרות/אכזבות בחייו.
האם קיבל עידוד מספיק בילדותו להאמין מראש ביכולותיו לבצע מהפכות או להיפך.
האם ספציפית בנושא זה במיוחד הוא כבר נכווה (שהבטיח ונכשל אח"כ).
האם הוא קל דעת להתחייב או שהוא נלחץ מאוד מהתחייבויות.
האם הוא טיפוס כזה שאם לא יעמוד במילה שלו זה יעיב על כל הדימוי העצמי שלו ויש לו חרדה מהתחייבויות.
האם הוא צעיר או בכל רגש שמתלהב ועף על עצמו 'באטרף של חיזוק שטייגען רצח' או שהוא מכיר את יצרו ויודע קצת יותר לשקלל בזהירות ועל פי הנסיון את מאזן הכוחות.
האם הוא התחנך שאסור לשקר, או לפחות שאסור לשקר לפני ה'.
האם יש לו פחד חרדתי משינויים, ולכן הוא מוכרח לעשות כל דבר בהדרגה.
ועוד ועוד ועוד.
בקיצער, שני אנשים עומדים בנעילה, ורוצים באותה מידה להתחזק באותו נושא בדיוק.
אלא שפיו של האחד ממש קל עליו להוציא התחייבות לשינוי.
ולעומתו פיו של השני כבד הרבה יותר כי הוא לוקח זאת ברצינות, ולמעשה דוקא השני הוא יותר אמין שזה יקרה גם בלי שיוציא מפיו את ההתחייבות.
היתכן שהקבלה לעתיד של המרבה להתחייב שוקלת יותר ממי שמסתמא יביא תוצאות תכל'ס אף בלי לבטא בשפתיים?
האם לכך התכוין הרמב"ם באמרו שהקבלה לעתיד כ"כ עיקרית ומעכבת את התשובה?
נ. ב. ניתן לשאול גם כלפי האדם עצמו, הרי הרבה אנשים דוקא מתקדמים יפה במשך השנים בנושאים שונים, ודוקא ההבטחות שלהם צנועות ומאופקות משנה לשנה, כי מיו"כ ליו"כ הם פשוט למדו יותר ויותר את מגבלותיהם וכעת הם מתקדמים יותר בתבונה,אלא שכבר אינם מבטיחים מראש.
וצע"ג.