אין שבועה חלה על שבועה

הערשל

משתמש ותיק
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
ויש להקשות דאף אילו נימא שבועה חלה על שבועה אין לו להתחייב יותר מא', עפ"י מה שנח' סומכוס וחכמים בשוחט בהמה ובת בתה ואח"כ שחט הבת שהיא אם ובת ועובר פעמיים על אותו ואת בנו ולחכמים לוקה א' מפני שעבר במעשה אחד, ולסומכוס לוקה ב' משום גופים מוחלקים, וכאן לכו"ע ילקה א' שזה מעשה א' ואין גופים מוחלקים.
 

HaimL

משתמש ותיק
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
ויש להקשות דאף אילו נימא שבועה חלה על שבועה אין לו להתחייב יותר מא', עפ"י מה שנח' סומכוס וחכמים בשוחט בהמה ובת בתה ואח"כ שחט הבת שהיא אם ובת ועובר פעמיים על אותו ואת בנו ולחכמים לוקה א' מפני שעבר במעשה אחד, ולסומכוס לוקה ב' משום גופים מוחלקים, וכאן לכו"ע ילקה א' שזה מעשה א' ואין גופים מוחלקים.
בפשטות, מפני בשבועה האיסור הוא לא יחל דברו, והרי חילל כל דיבור ודיבור, אם לא שהתורה חידשה שאין שבועה חלה על שבועה. ולא דמי לאיסור תורה דרחמנא אמר לא תעביד, והוא עבד במעשה אחד (או לסומכוס, שהאיסור רבוץ מן התורה על כל גוף וגוף, והוא עבר על האיסור בכל גוף בנפרד).
 
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
HaimL אמר:
פשטות, מפני בשבועה האיסור הוא לא יחל דברו, והרי חילל כל דיבור ודיבור, אם לא שהתורה חידשה שאין שבועה חלה על שבועה. ולא דמי לאיסור תורה דרחמנא אמר לא תעביד, והוא עבד במעשה אחד (או לסומכוס, שהאיסור רבוץ מן התורה על כל גוף וגוף, והוא עבר על האיסור בכל גוף בנפרד).
אבל ס"ס הי' במעשה אחד שעבר על אותו לאו, וכן אין כאן גופים מחלקים או התראות מחלקות.
 

HaimL

משתמש ותיק
הערשל אמר:
HaimL אמר:
HaimL אמר:
פשטות, מפני בשבועה האיסור הוא לא יחל דברו, והרי חילל כל דיבור ודיבור, אם לא שהתורה חידשה שאין שבועה חלה על שבועה. ולא דמי לאיסור תורה דרחמנא אמר לא תעביד, והוא עבד במעשה אחד (או לסומכוס, שהאיסור רבוץ מן התורה על כל גוף וגוף, והוא עבר על האיסור בכל גוף בנפרד).
אבל ס"ס הי' במעשה אחד שעבר על אותו לאו, וכן אין כאן גופים מחלקים או התראות מחלקות.
נכון, אבל זאת היא בדיוק טענתי. בשבועה, זהו גדר חדש של איסור, ואינו דומה לאף איסור אחר. כי, בכל איסורים שבתורה, רחמנא אמר לא תעביד, ומכאן מחלוקת רבנן וסומכוס, שהבאת. אבל בשבועה, הרי מצד הדין החפצא הוא היתר גמור, רק דאיהו אסר נפשיה מן חפצא, וכאילו מוליד איסור חדש לגמרי, על כל שבועה ושבועה.

אנסה להסביר באופן קצת יותר ברור. באותו ואת בנו, הרי איסור האם תלוי באיסור הבת, וגם איסור בת הבת תלוי באיסור הבת, שכ"ז הוא איסור אחד, במעשה אחד של שחיטה. ולסומכוס, איסור האם עם הבת עומד בפני עצמו מאיסור הבת עם בת הבת, ולכן דנים אותם כשני איסורים נפרדים. 
אבל בשבועה, הרי האיסור הוא לא עצם אכילת הכיכר, שהוא היתר גמור מצד עצמו. אלא זה שבאכילתו הוא עובר על שבועתו. ומכיוון שהשבועות לא תלויות זו בזו בכלל, הרי לא דנים מצד אכילת הכיכר, אלא מצד חילול שבועתו, והרי חילל כל שבועה ושבועה בפני עצמה, רק שמה שעשה את החילול הוא אכילת הכיכר שעליו נשבע
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
היינו טעמא דאין שבועה חלה על שבועה והיינו טעמא דשחט שני בניה ואח"כ שחטה אינו לוקה אלא אחת: אין חייבין על שם אחד שתים (ואין כאן דין מיוחד בשבועה).​
ועד כאן לא פליג סומכוס התם אלא משום דגופין מחולקין, אבל שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה, דגוף אחד הוא, אף סומכוס מודה דאינו חייב אלא אחת.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
היינו טעמא דאין שבועה חלה על שבועה והיינו טעמא דשחט שני בניה ואח"כ שחטה אינו לוקה אלא אחת: אין חייבין על שם אחד שתים (ואין כאן דין מיוחד בשבועה)​

אין הדברים פשוטים כ"כ. בשו"ת אבני מילואים סי' יב נסתפק בדבר, אי הא דאין שבועה חע"ש הוא רק מצד אין איסור חע"א לענין קרבן ומלקות, או מצד שמושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה עליו כלל. ואצטט חלק מלשונו, עי"ש באריכות.

שו"ת אבני מילואים סימן יב
"ואמנם נראה לענ"ד דהא דפריך והא מושבע ועומד הוא, היינו לומר דלא מצי למיסר אנפשי' כלל בשבועה כל שמושבע ועומד והיינו דאיכא בין הך טעמא דאין אחע"א ובין טעמא דמושבע ועומד, דלטעמא דאין אחע"א גם האיסור השני חייל אלא דאין עונשין עליו לענין קרבן ומלקות, אבל איסורא מיהו רכיב עליה אבל לטעמא דמושבע ועומד לא מצי למיסר אנפשי' כלל ואין כאן חלות השבועה כלל".

וע"ע בחי' רע"א שבועות כז,ב ובשער המלך פי"ז מאיסו"ב.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
על כל פנים, לפי דרכם של 'שער המלך' ו'אבני מלואים' ניחא בפשיטות טפי, ד'אין שבועה חלה על שבועה' אתי למימר דאין השבועה השניה חלה כלל, ועדיפא משני בנים ואותה, דעבר על ב' איסורים אלא דאינו לוקה אלא אחת.
ולהעיר: אמרנו 'אין חייבין על שם אחד שתים', ולא 'אין איסור חל על איסור'.
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
על כל פנים, לפי דרכם של 'שער המלך' ו'אבני מלואים' ניחא בפשיטות טפי, ד'אין שבועה חלה על שבועה' אתי למימר דאין השבועה השניה חלה כלל, ועדיפא משני בנים ואותה, דעבר על ב' איסורים אלא דאינו לוקה אלא אחת.
צודק לכאורה.
משה נפתלי אמר:
ולהעיר: אמרנו 'אין חייבין על שם אחד שתים', ולא 'אין איסור חל על איסור'.
התייחסתי למה שהשתמע ש'אין שבועה חלה על שבועה' היינו רק לענין חיוב קרבן [ומלקות].
 

איש אל רעהו

משתמש ותיק
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
ויש להקשות דאף אילו נימא שבועה חלה על שבועה אין לו להתחייב יותר מא', עפ"י מה שנח' סומכוס וחכמים בשוחט בהמה ובת בתה ואח"כ שחט הבת שהיא אם ובת ועובר פעמיים על אותו ואת בנו ולחכמים לוקה א' מפני שעבר במעשה אחד, ולסומכוס לוקה ב' משום גופים מוחלקים, וכאן לכו"ע ילקה א' שזה מעשה א' ואין גופים מוחלקים.
למה אינך שואל אף לפי האמת? אם השבועה השניה חלה בכולל, כגון שבתחילה נשבע שלא יאכל ענבים ושוב נשבע שלא יאכל ענבים ותאנים שחלה השבועה בכולל, ועכשיו יאכל ענבים הרי הוא חייב שתים.
 
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
הערשל אמר:
HaimL אמר:
HaimL אמר:
פשטות, מפני בשבועה האיסור הוא לא יחל דברו, והרי חילל כל דיבור ודיבור, אם לא שהתורה חידשה שאין שבועה חלה על שבועה. ולא דמי לאיסור תורה דרחמנא אמר לא תעביד, והוא עבד במעשה אחד (או לסומכוס, שהאיסור רבוץ מן התורה על כל גוף וגוף, והוא עבר על האיסור בכל גוף בנפרד).
אבל ס"ס הי' במעשה אחד שעבר על אותו לאו, וכן אין כאן גופים מחלקים או התראות מחלקות.
נכון, אבל זאת היא בדיוק טענתי. בשבועה, זהו גדר חדש של איסור, ואינו דומה לאף איסור אחר. כי, בכל איסורים שבתורה, רחמנא אמר לא תעביד, ומכאן מחלוקת רבנן וסומכוס, שהבאת. אבל בשבועה, הרי מצד הדין החפצא הוא היתר גמור, רק דאיהו אסר נפשיה מן חפצא, וכאילו מוליד איסור חדש לגמרי, על כל שבועה ושבועה.

אנסה להסביר באופן קצת יותר ברור. באותו ואת בנו, הרי איסור האם תלוי באיסור הבת, וגם איסור בת הבת תלוי באיסור הבת, שכ"ז הוא איסור אחד, במעשה אחד של שחיטה. ולסומכוס, איסור האם עם הבת עומד בפני עצמו מאיסור הבת עם בת הבת, ולכן דנים אותם כשני איסורים נפרדים. 
אבל בשבועה, הרי האיסור הוא לא עצם אכילת הכיכר, שהוא היתר גמור מצד עצמו. אלא זה שבאכילתו הוא עובר על שבועתו. ומכיוון שהשבועות לא תלויות זו בזו בכלל, הרי לא דנים מצד אכילת הכיכר, אלא מצד חילול שבועתו, והרי חילל כל שבועה ושבועה בפני עצמה, רק שמה שעשה את החילול הוא אכילת הכיכר שעליו נשבע

חזק וברוך רק רציתי להוסיף שמוכרח הוא ג"כ דאל"כ באופן דמהני שבועה על שבועה כגון באיסור מוסיף א"כ היכי לוקה שניים והא הוי בהעלם אחד וצריך למצוא הגדרה  מכוונת בזה
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
והרי חילל כל שבועה ושבועה בפני עצמה,
אבל סו"ס הלאו הוא אחד 'בל יחל' וגם מי שאכל נבילה וחזר ואכל אף שעבר פעמיים על האיסור אינו חייב שתים לולי שיהי' התראות מחלקות.
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
קדמא ואזלא אמר:
היינו דאיכא בין הך טעמא דאין אחע"א ובין טעמא דמושבע ועומד, דלטעמא דאין אחע"א גם האיסור השני חייל אלא דאין עונשין עליו לענין קרבן ומלקות, אבל איסורא מיהו רכיב עליה אבל לטעמא דמושבע ועומד לא מצי למיסר אנפשי' כלל ואין כאן חלות השבועה כלל.
מה שכתבת שאיסורא הוא דרכיב עלי' זה חידוש של הפמ"ג והאחרונים האריכו לסתור חידושו.
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
היינו טעמא דאין שבועה חלה על שבועה והיינו טעמא דשחט שני בניה ואח"כ שחטה אינו לוקה אלא אחת: אין חייבין על שם אחד שתים (ואין כאן דין מיוחד בשבועה).​
ועד כאן לא פליג סומכוס התם אלא משום דגופין מחולקין, אבל שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה, דגוף אחד הוא, אף סומכוס מודה דאינו חייב אלא אחת.
יש נפ"מ אם הטעם הוא כמו שכתבת או דין אחר שאין שבועה חלה על שבועה, לענין התרו בו משום שבועה שניה.
 
 

קדמא ואזלא

משתמש ותיק
הערשל אמר:
קדמא ואזלא אמר:
היינו דאיכא בין הך טעמא דאין אחע"א ובין טעמא דמושבע ועומד, דלטעמא דאין אחע"א גם האיסור השני חייל אלא דאין עונשין עליו לענין קרבן ומלקות, אבל איסורא מיהו רכיב עליה אבל לטעמא דמושבע ועומד לא מצי למיסר אנפשי' כלל ואין כאן חלות השבועה כלל.
מה שכתבת שאיסורא הוא דרכיב עלי' זה חידוש של הפמ"ג והאחרונים האריכו לסתור חידושו.
הציטוט שהבאת ממני הוא מלשונו של האבני מילואים.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
הערשל אמר:
HaimL אמר:
והרי חילל כל שבועה ושבועה בפני עצמה,
אבל סו"ס הלאו הוא אחד 'בל יחל' וגם מי שאכל נבילה וחזר ואכל אף שעבר פעמיים על האיסור אינו חייב שתים לולי שיהי' התראות מחלקות.


זאת בדיוק טענתי. כאשר הוא נשבע, וחזר ונשבע, הוא הוליד איסור חדש, ובלתי תלוי, על כל שבועה ושבועה. ולכן, אם התרו בו שלא לאכול את הכיכר, הרי זה כאילו התרו בו אל תעבור על שבועתך מעכשיו, ועל שבועתך מלפני שעה, ושעתיים ושלוש, ובאכילה אחת עבר על כל השבועות. 
 
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עיינתי ברמב"ם פ"ו משבועות הי"ז שכתב שם נשאל על השלישית בלבד חייב משום ראשונה ושניה וכו' ומפני מה אמרו אין שבועה חלה על שבועה שאם לא נשאל ואכלה אינו חייב אלא אחת. עכ"ל.
ויתכן שאפשר לדייק מדבריו שאם התרו בו משום שניה חייב, מזה שכתב חייב משום ראשונה ושניה, וצ"ע דאין איסור חל על איסור, ואולי י"ל דאימת אמרינן אאחע"א באופן שבאים לחייבו משום איסור חדש, אבל כשבאים לחייבו משום אותו איסור יכולים אנו לומר שהאיסור הראשון עדיין קיים והסיבה האוסרת תהי' השבועה השניה.
וצ"ע בזה שזה סברא מחודשת, ואולי זה בגדר דבר שלא שמע מרבו.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
איש אל רעהו אמר:
אם השבועה השניה חלה בכולל, הכיצד הוא חייב שתים?
שאלה כבדה!
קַרְיָנָא דְאִגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוַנְקָא.
 

הערשל

משתמש ותיק
פותח הנושא
הערשל אמר:
וצ"ע בזה שזה סברא מחודשת,
בס"ד נראה שאפשר להביא סימוכין לסברא הנ"ל. דעי' בתוס' רא"ש פסחים לו. דאיסור נבילה חל על אינו זבוח כיון שזה מין איסור אחד [ושמעתי שיש בענין זה באחיעזר סי'ו' או ז' לענין נבילה וטריפה ואינו תחת ידי, ואשמח אם יוכל מישהו להעלות את דבריו שם]
ועפי"ז נראה ליישב ג"כ מש"כ התוס' בנזיר יג: דיש היכ"ת שאחר שיש עליו נזירות אחת תחול עליו נזירות אחרת ונחשב שמקיים שני נזיריות, ותמוה לכא' דמאחר שאין אחע"א מה שייך לומר שחלה נזירות שני' הרי אינו נאסר מחמתה בכלום, ולהנ"ל א"ש דבמין איסור אחד אמנם איו לוקה שתים אך נחשב דהאיסור קיים גם מחמת הסיבה האוסרת השניה, והתרו בו משום נזירות שניה ילקה מחמתה.
 

צ''ע

משתמש ותיק
הערשל אמר:
ידוע הדין שאין שבועה חלה על שבועה, ולכן הנשבע שלא אוכל כיכר זו וחזר ונשבע שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת.
ויש להקשות דאף אילו נימא שבועה חלה על שבועה אין לו להתחייב יותר מא', עפ"י מה שנח' סומכוס וחכמים בשוחט בהמה ובת בתה ואח"כ שחט הבת שהיא אם ובת ועובר פעמיים על אותו ואת בנו ולחכמים לוקה א' מפני שעבר במעשה אחד, ולסומכוס לוקה ב' משום גופים מוחלקים, וכאן לכו"ע ילקה א' שזה מעשה א' ואין גופים מוחלקים.
נפק'''מ בהתרו בו קודם משום שני השבועות דאילו הי' חל הי' חייב שניים, כמו כל האוכל כזית שיש עלי' שני שמות שמתרין בו מלפני על כל השמות,
ופשוט,
 
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
המלקות הם על השבועה, ויש כאן ב’ שבועות, אבל באותו ואת בנו האיסור הוא בשחיטה.
 

צ''ע

משתמש ותיק
נחמן זוטא אמר:
המלקות הם על השבועה, ויש כאן ב’ שבועות, אבל באותו ואת בנו האיסור הוא בשחיטה.
לא הבנתי מדוע הוצרכת לחלק,
בכ''א המחלוקת בין סומכוס לחכמים הוא האם הוא עבר כאן על איסור אחד או לא  שניים, 
[ או כמהלך אחר בגמ' שם דפליגי אי האוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שנים ]
 
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
צ''ע אמר:
נחמן זוטא אמר:
המלקות הם על השבועה, ויש כאן ב’ שבועות, אבל באותו ואת בנו האיסור הוא בשחיטה.
לא הבנתי מדוע הוצרכת לחלק,
בכ''א המחלוקת בין סומכוס לחכמים הוא האם הוא עבר כאן על איסור אחד או לא  שניים, 
[ או כמהלך אחר בגמ' שם דפליגי אי האוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שנים ]
דברי נסובו לבאר מדוע בשבועה אילולי דאין שבועה חלה על שבועה היה חייב שתים משא’כ באותו ואת בנו.
 
 

צ''ע

משתמש ותיק
נחמן זוטא אמר:
צ''ע אמר:
נחמן זוטא אמר:
המלקות הם על השבועה, ויש כאן ב’ שבועות, אבל באותו ואת בנו האיסור הוא בשחיטה.
לא הבנתי מדוע הוצרכת לחלק,
בכ''א המחלוקת בין סומכוס לחכמים הוא האם הוא עבר כאן על איסור אחד או לא  שניים, 
[ או כמהלך אחר בגמ' שם דפליגי אי האוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שנים ]
דברי נסובו לבאר מדוע בשבועה אילולי דאין שבועה חלה על שבועה היה חייב שתים משא’כ באותו ואת בנו.
א''כ דייך ברישא של דבריך, ובאותו ואת בנו בפשטות אכן עובר שניים, ואין כאן הנידון 'מהו' האיסור,

 
 

נחמן זוטא

משתמש ותיק
צ''ע אמר:
נחמן זוטא אמר:
צ''ע אמר:
לא הבנתי מדוע הוצרכת לחלק,
בכ''א המחלוקת בין סומכוס לחכמים הוא האם הוא עבר כאן על איסור אחד או לא  שניים, 
[ או כמהלך אחר בגמ' שם דפליגי אי האוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב שנים ]
דברי נסובו לבאר מדוע בשבועה אילולי דאין שבועה חלה על שבועה היה חייב שתים משא’כ באותו ואת בנו.
א''כ דייך ברישא של דבריך, ובאותו ואת בנו בפשטות אכן עובר שניים, ואין כאן הנידון 'מהו' האיסור,

באותו ואת בנו עובר על שתים רק לפי סומכוס מפני שהגופים מחולקים, ושאלת פותח האשכול היתה דא”כ בשבועה שאין גופים מחולקים ודאי חייב אחת, ומדוע אילולי דאין שבועה חלה על שבועה לוקה שתים, ולזה השבתי משום שבשבועה המלקות על על השבועות ולא על עצם האכילה.
 

צ''ע

משתמש ותיק
נחמן זוטא אמר:
צ''ע אמר:
נחמן זוטא אמר:
דברי נסובו לבאר מדוע בשבועה אילולי דאין שבועה חלה על שבועה היה חייב שתים משא’כ באותו ואת בנו.
א''כ דייך ברישא של דבריך, ובאותו ואת בנו בפשטות אכן עובר שניים, ואין כאן הנידון 'מהו' האיסור,

באותו ואת בנו עובר על שתים רק לפי סומכוס מפני שהגופים מחולקים, ושאלת פותח האשכול היתה דא”כ בשבועה שאין גופים מחולקים ודאי חייב אחת, ומדוע אילולי דאין שבועה חלה על שבועה לוקה שתים, ולזה השבתי משום שבשבועה המלקות על על השבועות ולא על עצם האכילה.
גופים מוחלקין לא עוזר לחייב שני מלקיות כשלא התרו בו במפורש שיחוייב שני מלקיות [ ורק בקרבן זה עוזר שאי''צ בהתראה אלא כפרה בעלמא ]
וע''כ שהתרו בו משום שניים ולכן גם בשבועה שיתרו בו משום שניים יחוייב שניים אלא שלא חל איסור כי אין איסור חל על איסור דאין שבועה חלה על שבועה,

ואין צורך לחלק מהו האיסור אם השבועה או האכילה או השחיטה,

וגם בשבועה מתרין על הכזית ולא על הגברא, עי' שו''ת מהריל דיסקין בהערה על תוס' שבועות כא,
 

צ''ע

משתמש ותיק
הערשל אמר:
צ''ע אמר:
כמו כל האוכל כזית שיש עלי' שני שמות שמתרין בו מלפני על כל השמות,
אינו דומה שם אחד לב' שמןת.

אם הי' חל שני שבועות הי' זה שני איסורין
כמו כל שני שמות שהן שני איסורין 
וממש לא כמו שני זיתי חלב

[ואה''נ לרמב''ם וירושלמי גם בשני זיתי חלב יש חילוק התראות לפני האכילה ]
 
חלק עליון תַחתִית