האם מותר לפתח 'הכרת הטוב' למלוה או שמא זה ריבית

יהודי תמים

משתמש רגיל
האם מותר לפתח 'הכרת הטוב' למלוה, ואולי אף חובה להרגיש כך.

או שמא זה ריבית.
דמאי שנא 'הכרת הטוב' מריבית דברים.
ואי תאמר - עד כדי כך אסרה תורה הכרת הטוב, גזה"כ הוא!
דכך אמרה תורה, עשה חסד ותלווה, ללא שום תחושת נתינה. דהוא מצווה גמורה.

היתכן??
 

יהודי תמים

משתמש רגיל
פותח הנושא
יהודי אחד אמר לי, שהכרת הטוב מסתמא צריך שיהיה, רק צריך לכבוש אותה.

אבל רבוס'יי, בסוף זה עלול להתפרץ... 'הכרת הטוב' של יהודי! (ישנם יהודים שחלק ניכר מעבודת ה' שלהם זה נובע מהכרת הטוב לרבש"ע)
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה כתב שחייב להכיר טובה על הלואה, ורק צריכים לחפש לעשות את זה בצורה שאין בו איסור ריבית.
 

HaimL

משתמש ותיק
אני זוכר ששמעתי פעם שיעור, שבו הרב הזכיר סברה בדברי רבה הידועים מפני מה אמרה תורה וכו' שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, הוא מפני שעשה לו טובה (נדמה לי שזה שייך למחלוקת אם ארבעה שומרים צריכים הודאה במקצת וכפירה במקצת) אבל זה בערך כל מה שאני זוכר. ואי איתא להך סברא, א"כ הדבר ברור שאדם מכיר טובה למלווה.
 

HaimL

משתמש ותיק
ועוד, להבדיל, קצת זכר לדבר במידת פורענות, שגם מי שאסור להתאבל עליו ב"מ, יש דין אנינות מן התורה, שאין אנינות אלא בלב.
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה כתב שחייב להכיר טובה על הלואה, ורק צריכים לחפש לעשות את זה בצורה שאין בו איסור ריבית.


מה שקראתי פעם שרבי שלמה זלמן טען שאין איסור לומר תודה על לקיחת הלוואה הנאמרת משום נימוס, ואילו באמירת יישר כח סבר שיש בו איסור, משום שזו ברכה
אבל כיום השתנה המצב ומשתמשים בה כהבעת תודה ואם כך יש לדון אם מותר בזמנינו לומר למלווה יישר כח
 

הכהן

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
יושב אוהלים אמר:
הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה כתב שחייב להכיר טובה על הלואה, ורק צריכים לחפש לעשות את זה בצורה שאין בו איסור ריבית.


מה שקראתי פעם שרבי שלמה זלמן טען שאין איסור לומר תודה על לקיחת הלוואה הנאמרת משום נימוס, ואילו באמירת יישר כח סבר שיש בו איסור, משום שזו ברכה
שמעתי מפיו
 

בבא קמא

משתמש ותיק
לכאורה נראה שגדר הדברים הוא כזה.
מקור איסור ריבית דברים במשנה הוא לענין אמירת שלום.
נראה לומר בזה, שאיסור ריבית יש רק באופן שהריבית הוא דבר בפני עצמו ללא שייכות להלוואה, כגון אמירת שלום היא חשובה בפני עצמה, וכיון שמחמת ההלוואה נותן לו שלום הרי זה אסור. אבל באופן כזה שהדבר אין בו שום חשיבות לולא ההלוואה וכל קיומו הוא רק מחמת ההלוואה עצמו לא שייך בזה איסור ריבית.
לפי זה אין שום איסור באמירת תודה וכיו"ב, שהרי לולא ההלוואה אמירת תודה היא דברים בטלים כמובן, וכיוב הרגשת הכרת טובה.
אכן לברך אותו כגון תזכה למצוות זה לכאורה אסור, כיון שברכה זו יש לה קיום אף ללא ההלוואה - אם אדם מברך את חבירו תזכה למצוות אף ללא שעשה לו טובה, הרי זו ברכה - ובזה לכאורה יהיה איסור.
 

יהודי תמים

משתמש רגיל
פותח הנושא
סברא יפה מאוד.
אם אני מבין כוונת מר, היינו - אמירת 'תודה' ללא ההלוואה זה סתם דברים בטלים - פחות משיעור.

אבל 'הכרת הטוב' זו טובת הנאה פוטנציאלית אדירה.
לא היית משלם כסף בשביל לקבל טובת הנאה כזו מגדולי ישראל. או להבדיל מאנשים בשלטון?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
שלמה בן דוד 15 אמר:
יושב אוהלים אמר:
הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה כתב שחייב להכיר טובה על הלואה, ורק צריכים לחפש לעשות את זה בצורה שאין בו איסור ריבית.


מה שקראתי פעם שרבי שלמה זלמן טען שאין איסור לומר תודה על לקיחת הלוואה הנאמרת משום נימוס, ואילו באמירת יישר כח סבר שיש בו איסור, משום שזו ברכה
אבל כיום השתנה המצב ומשתמשים בה כהבעת תודה ואם כך יש לדון אם מותר בזמנינו לומר למלווה יישר כח
לא הבנתי, המצב השתנה מזמן הגרשז"א עד היום ?
 
 

הכהן

משתמש ותיק
שמעתי פעם בשם בנו הגרש"א זצוק"ל, שה"ה לאידך גיסא, כשאין איסור רבית יש לברך ולא די באמירת תודה.
 

בר נש

משתמש ותיק
יהודי תמים אמר:
דמאי שנא 'הכרת הטוב' מריבית דברים.
המכיר טובה אינו נותן שום דבר למטיב הוא רק מכיר את הטוב שעושה לו המלווה. הכרה אינה נתינה, כמו כן הודאה אינה נתינה (למשל מודים לאמת). איחולים או ברכה זה כבר יותר דומה לנתינה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
להבהיר באופן ברור!
כל דברי הגרשז"א במנחת שלמה על הכרת טובה למלוה עבור ההלואה הוא אך ורק אחרי שנתברר שאין בהכרת טוב זה איסור רבית, [וכגון ברבית דרבנן באופן כזה שהמלוה אינו עובר על זה, וא"כ אין על הלווה איסור לפני עוור], ורק אז הוא אומר שצריך הלווה לתת משהו למלוה משום הכרת הטוב, אבל מעולם לא אמר הגרשז"א שהכרת הטוב הוא טעם להיתר לשום רבית!!
הס מלהזכיר, ורחמנא ליצלן מהאי דעתא!!


 

אבי עזרי

משתמש רגיל
הכרת הטוב הוא מציאות
ואיך שייך לאסור
וכבר הקשה האבן עזרא על לא תחמוד, ותירץ שאם תבין שזה מופקע כבת המלך כי רחמנא אמר, ממילא הלב לא יחמוד. ותירוצו לא שייך כאן.
והרי איסור ריבית דברים הוא דרבנן, ומאן ספין להוסיף על הדרבנן מה שלא אמרו ולא כתבו עד היום.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
הכהן אמר:
שלמה בן דוד 15 אמר:
יושב אוהלים אמר:
הגרש"ז אוירבך זצ"ל בספרו מנחת שלמה כתב שחייב להכיר טובה על הלואה, ורק צריכים לחפש לעשות את זה בצורה שאין בו איסור ריבית.


מה שקראתי פעם שרבי שלמה זלמן טען שאין איסור לומר תודה על לקיחת הלוואה הנאמרת משום נימוס, ואילו באמירת יישר כח סבר שיש בו איסור, משום שזו ברכה
שמעתי מפיו
ידוע ומפורסם הדבר שהגרש"ז חזר בו מההיתר לומר תודה.
אולי השמועה היתה במהדורא ראשונה שלו.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
השמועה היתה בתש"נ (כחמש שנים לפני פטירתו)
האם מישהו יודע מתי חזר בו?
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
יהודי תמים אמר:
האם מותר לפתח 'הכרת הטוב' למלוה, ואולי אף חובה להרגיש כך.

או שמא זה ריבית.
דמאי שנא 'הכרת הטוב' מריבית דברים.
ואי תאמר - עד כדי כך אסרה תורה הכרת הטוב, גזה"כ הוא!
דכך אמרה תורה, עשה חסד ותלווה, ללא שום תחושת נתינה. דהוא מצווה גמורה.

היתכן??
לכאורה אסור להכיר לו טובה שכן בתחילה פסק הגרשז"א (בשו"ת ח"א סי' כ"ז) דאסור וידוע דחזר בו (נראה לי שנדפס בח"ב ולע"ע ל"מ) מכח פסק שולחן ערוך הרב בהל' רבית ס"ט שכ' "ואפילו לדבר דבור טוב בשביל ההלואה או בשביל הרחבת זמן אסור כגון להקדים לו שלום אם לא היה רגיל מתחלה להקדים לו ואין צריך לומר לקלסו בפניו או להודות ולהחזיק לו טובה או לברכו בפניו על שהלוהו או על שהרחיב לו זמן שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. ואם צריך לבקש ממנו שילוהו או שירחיב לו זמן יבקש בדברי תחנונים בלבד ולא בדברי שבח וקילוס או חניפות דברים אחרים"
אם כי החיד"א כ' דאיסור ריבית דברים אינו שייך לאחר הפרעון (שיורי ברכה יו"ד קס,ו: דוקא בעוד שהמעות בידו, אבל אחר שפרע שרי, דלא סלקא דעתין דאם פעם אחת לוה ממנו יהיה אסור להקדים לו שלום כל ימיו, דזה דבר שאין לו שחר. הרב הגדול מהריק"ש בספר אהלי יעקב, מתשובותיו הנדפסות מקרוב סימן קכ"ו)
 

שלו'

משתמש ותיק
יהודי תמים אמר:
האם מותר לפתח 'הכרת הטוב' למלוה, ואולי אף חובה להרגיש כך.

או שמא זה ריבית.
דמאי שנא 'הכרת הטוב' מריבית דברים.
ואי תאמר - עד כדי כך אסרה תורה הכרת הטוב, גזה"כ הוא!
דכך אמרה תורה, עשה חסד ותלווה, ללא שום תחושת נתינה. דהוא מצווה גמורה.

היתכן??
מונח בזכרוני שיש בזה עובדה נפלאה מר' ירוחם ממיר זצ"ל, כמדומה עם אחד מהאחים הרבנים שוואב זצ"ל, והנקודה היתה שאמר שאמנם אין להביע בפועל הכרת הטוב משום ריבית, אך צריך שיראה עליו שהיה רוצה להכיר טובה לולי האיסור - יתכן שאני טועה בדיוק הדברים, אולי יוכל מישהו להביא את הדברים בדיוק?
[אולי זה נמצא בהקדמת א' מספרי הרב שמעון שוואב זצ"ל].
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יהודי תמים אמר:
האם מותר לפתח 'הכרת הטוב' למלוה, ואולי אף חובה להרגיש כך.

או שמא זה ריבית.
דמאי שנא 'הכרת הטוב' מריבית דברים.
ואי תאמר - עד כדי כך אסרה תורה הכרת הטוב, גזה"כ הוא!
דכך אמרה תורה, עשה חסד ותלווה, ללא שום תחושת נתינה. דהוא מצווה גמורה.

היתכן??
גזה''כ הוא?
רבית דברים דרבנן ובהכרת הטוב לא גזרו, ותו לא מידי.
 
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אני זוכר ששמעתי פעם שיעור, שבו הרב הזכיר סברה בדברי רבה הידועים מפני מה אמרה תורה וכו' שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, הוא מפני שעשה לו טובה (נדמה לי שזה שייך למחלוקת אם ארבעה שומרים צריכים הודאה במקצת וכפירה במקצת) אבל זה בערך כל מה שאני זוכר. ואי איתא להך סברא, א"כ הדבר ברור שאדם מכיר טובה למלווה.
הוא מדברי רש"י בב"ק קז. אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה (והתוס' נח' עליו בפי' דברי רבה) אמנם לכאו' צריך להבדיל בין עצם התחושה הבסיסית של הכרת הטוב שהיא להכיר בזה שהמלוה לא היה חייב לעשות את זה ועשה כן מרצונו הטוב שלכאו' לא שייך לאסור את ההרגשה הזו שהוא אנוס בה (אם לב אנוש יש לו) לבין מה שהגדיר כותב הכותרת "לפתח" הכרת הטוב שזה לרצות להשיב לו (גם עם בפועל לא לעשות זאת מחמת האיסור) ולהרגיש חייב מחמת אותה טובה שבזה הנידון
 
 
חלק עליון תַחתִית