פאפיה

זוזו

משתמש ותיק
שמעתי שיש נידון של ערלה בפאפיה למישהו יש מ"מ או ידיעה מה הנושא ומי סובר מה
 

מאן דהו

משתמש ותיק
https://bhl.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A2%D7%A8%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%94/

https://bhl.org.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%A8%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%A4%D7%90%D7%99%D7%94/

https://www.ykr.org.il/question/1776
 

יהודי

משתמש ותיק
ממש בגדול, לאחר שהוחלט שאין בחצילים משום ערלה (כ"כ הב"י והרדב"ז מחמת המנהג שהיה בא"י), נידונו שאר גידולים כיצד גדרם. האם תלוי בשנה אחת או בגזעו מחליף וכו'.
 
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מהלינק לחסומים

ערלה בפרי הפאפיה
הרה"ג מיכאל גלעדי שליט"א ראש כולל זכרון משה
ערלה בפרי הפאפיה
כבר דובר רבות על הפרי הפאפיה אם הוא אילן או ירק. וידועה מחלוקת הפוסקים האם להחשיב אותו כאילן ודאי גם לענין ברכת בורא פרי העץ וגם שנוהג בו ערלה, או להחשיב אותו כירק ודאי שאין נוהג בו ערלה וברכתו בורא פרי האדמה. או שהוא בגדר ספק ולכן מחמירים מספק לנהוג בו ערלה שלא לאכול פריו עד שיעברו עליו ג' שנים, אך לענין ברכה מברכים בורא פרי האדמה, שבדיעבד פוטר גם פרי העץ.

בתחילת דברינו נבהיר כי לפי סימני אילן המובאים בגמרא [עכ"פ לפי רוב הפירושים בגמרא, ולהלן יתבאר] יש לפאפיה דין אילן ונוהג בו דין ערלה, ועמדו בזה הפוסקים, ועי' בספר ישא יוסף (ח"ב זרעים סי' א') למורנו הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א שהאריך בכל זה, ולהלן יוזכרו עיקרי הדברים. למרות שכתבנו שלפאפיה כל סימני אילן המוזכרים בגמרא, אע"פ כן יש סימנים נוספים להבדיל בין אילן לירק שהוזכרו בפוסקים שאינם מוזכרים בגמרא, ולכן יש אומרים שאין לפאפיה דין אילן.

הטעם העיקרי להחשיב את הפאפיה כירק כתבו הפוסקים משום שהפאפיה נותן פרי תוך שנה לזריעה. דבר זה, שכל שנותן פרי תוך שנה לזריעתו אינו אילן כבר נזכר בפוסקים לגבי היתר אכילת החצילים. ושורש המחלוקת בין הפוסקים האם סימן זה שאינו מוזכר בגמרא אפשר לסמוך עליו ולהחשיב את הצמח כירק ולא כאילן. או שאין לסמוך עליו לחוד אלא בצירוף עם עוד סימן.

היות ורובם של הפוסקים שאין ערלה בפרי הפאפיה מסתמכים על הסימן הזה שכל שנותן פירות תוך שנתו הרי הוא ירק ולא אילן, והסתמכו על ההנחה שהפאפיה מניב פירות תוך שנה לזריעתו לכן בעיקר נעסוק בסימן זה. ולהלן נדון גם בשאר הסימנים שהזכירו הפוסקים.

דעת הרב פעלים בפרי הפאפיה והחולקים עליו
הראשון שדן על הפאפיה האם להחשיבו כאילן או כירק בין לגבי ערלה ובין לגבי ברכה, האם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, הוא הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בספרו שו"ת רב פעלים (ח"ב סי' ל') ובתחילת דבריו רצה לומר שהוא עץ לכל הדברים [וממילא לפי דבריו פרי הפאפיה אסור לעולם כיון שלפי המציאות המתוארת במכתב שנשלח לו מארץ הודו אין הצמח מתקיים יותר מג' שנים וא"כ כל פירות הפאפיה אסורים משום ערלה. יש לציין שהחזון איש בדונו על החצילים חולק על זה וכתב שזה גופא סיבה להתיר שאין מסתבר שיהיה פרי האסור באכילה ואין לו היתר עולמית ויבואר להלן].

אמנם כיון שהשאלה היתה לענין חוץ לארץ כתב הרב פעלים שאם בא לפניו פרי הפאפיה ואינו יודע מתי נזרע יש להתירו משום שספק ערלה בחוץ לארץ מותר, ואפילו ספק כל שהוא, וכגון ששנות הערלה מסתיימות קודם ג' שנים [שהרי לענין מנין שנות ערלה פעמים מספיק למנות שנתיים ועוד ל' יום], וספק קל כבר מתיר את הערלה בחו"ל.

אמנם בהמשך דבריו כתב הרב פעלים שיש להחשיב את הפאפיה כירק ודאי, ואין נוהג בו ערלה כלל וברכתו בורא פרי האדמה, והטעם משום שהוא נותן פרי בתוך שנתו הראשונה. וכל צמח שנותן פרי בתוך שנתו אין בו ערלה, כמבואר בשו"ת הרדב"ז ח"ג סוף סי' תקלא לגבי חצילים שהרדב"ז התיר אותם מטעם זה, וכלשון הרדב"ז "שאין בכל מיני אילן שזורעין הגרעין ועושה פרי בתוך שנתו כזה הילכך ירק הוא".

הסימן הזה שאם הצמח נותן פרי תוך שנתו נחשב כירק הוא שנוי במחלוקת הפוסקים, בשו"ת מחנה ישראל [בתוך ספר קול אליהו] למהר"א ישראל (סימן נד) מביא שראה הגהה של הר"ש גרמזיאן על גליון הרדב"ז שאכן כך איתא בתוספתא שכל דבר שמוציא פרי תוך שנתו לזריעתו אינו נקרא אילן לענין ערלה ואינו אלא ירק, והוסיף שכן דעת מרן השו"ע (סימן ר"ג סעי' ג) לגבי הבננות פסק שיש לברך עליהם בורא פרי האדמה ובב"י (שם) השוה דין החצילים לבננות. ושנה דבריו המהר"א ישראל בספרו כסא אליהו (יו"ד סי' רצ"ד אות א) בשם המהר"י חביליו שמצא כן בתוספתא שכל שנותן פירות תוך שנתו אינו אילן.

מאידך התוספתא שכל שמוציא פרי תוך שנה מהזריעה הוא ירק איננה לפנינו, ועי' בשו"ת איש מצליח (ח"ב סי' מה אות יב ואילך) שכתב שאפשר שהוא טעות סופר, והסיק שאי אפשר לסמוך על תוספתא זו. כמו כן הגאון רבי משה חאגיז [המכונה המני"ח] בהגהתו לשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' פג) של אביו המהר"י חאגיז כתב על דברי הרדב"ז "וטעם חלוש הוא להתיר בו איסור תורה". גם החזון איש (ערלה סי' יב אות ג) כתב שאין מקור לסימן זה בגמרא, והוסיף שסברא זו חזי לאיצטרופי עם סימנים אחרים, שהחצילים אין נוהג בהם ערלה וברכתם בורא פרי האדמה.

מכיון שהסימן שנותן פרי תוך שנתו אינו מוזכר בגמ', יש הרבה מן הפוסקים שחששו לערלה בפרי הפאפיה, ומאידך לגבי ברכות יש שהסכימו שיברכו בורא פרי האדמה מחמת הספק. ויש שהחליטו שהוא עץ גמור וברכתו בורא פרי העץ. עי' בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קסה) שכתב שלפי דעתו עץ גמור הוא. בשו"ת ישא יוסף (ח"ב זרעים סי' א) הביא דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שצריכים למנות שנות ערלה לפאפיה. וכן דעת הגאון רבי מצליח מאזוז בשו"ת איש מצליח הנ"ל, וכן בספר ברכת ה' (פ"ז הל' ג ובהערה 21) העלה שיש להחמיר למנות שנות ערלה בפאפיה.

לעומת זאת יש מן הפוסקים שצידדו שצמח הפאפיה הוא ודאי ירק ואין בו ערלה וברכתו בודאות בורא פרי האדמה, מחמת הטעם שהוא נותן פרי תוך שנתו. וכמבואר בשו"ת רב פעלים הנ"ל שכתב שטעם זה חזק כראי מוצק. ובתשובת יין הטוב לראשל"צ הגר"י ניסים (ח"א סימן יד) האריך לקיים סימן זה לגבי חצילים ועגבניות ובמיה, ושנה דבריו לענין הפאפיה בתשובה אחרת בספר נחלת אבות (תשובה טו עמ' 198) עיי"ש. וכן בשו"ת יחוה דעת לראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל (ח"ד סי' נב) הסיק שאין בפאפיה ערלה וברכתו אדמה, וכן דעת הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל בתשובה שנדפסה בריש ח"ב בשו"ת איש מצליח.

האם הפאפיה נותן פרי תוך שנה מהזריעה
הדיון הנ"ל לגבי הפאפיה אם הוא ירק או אילן נסב על השאלה האם צמח שנותן פרי תוך שנה מהזריעה הוא ודאי ירק או שאין לסמוך על סימן זה והנחתם של הדנים היתה שהפאפיה נותן פרי תוך שנה. אמנם בעיקר המציאות האם הפאפיה נותן פרי תוך שנה לזריעה, היו שמועות סותרות וכבר בשנת תשל"ה פירסם הרב בונימוביץ זצ"ל בספר כרם ציון (ערלה עמ' עה) מאמר על ערלה בפירות הטרופיים פאפיה ופסיפלורה [שעונית], ובמאמרו הביא את עדות ד"ר אופנהיימר בספר גידול עצי פרי סובטרופים עמ' 209-196 שהפאפיה באקלים של ארץ ישראל נותן פירות רק לאחר י"ח חודשים מזריעתו ועל כן מסיק שנוהג בפאפיה ערלה.

בשו"ת יחוה דעת הנ"ל בהערה בסוף התשובה הזכיר דברים אלו של הרב בונימוביץ שבאקלים ארץ ישראל אין הפאפיה נותן פרי תוך שנה. וכתב שלפי זה יש לדון האם בסימן זה שנותן תוך שנתו יש סברא לחלק בין מקום למקום, או שכל שידוע שנותן פרי תוך שנתו אין מקום לחלק בזה. וכתב שלכאורה הסברא כצד זה, וסיים ועדיין צריך תלמוד. אמנם הביא לאחר מיכן שבחוברת של המכון לחקל"ת שבט תשמ"א העירו על דברי הרב בונימוביץ שמה שכתב שאינו נותן פירות תוך שנתו מידע זה אינו מדויק, ועץ הפאפיה נותן פירות תוך שנתו, וסיים "ותשקוט הארץ" והיינו שהפאפיה הוא ירק ואין נוהג בו ערלה.

לאחר מיכן היו שמועות סותרות בנושא, הרב י. פרידמן בספר התורה והארץ (ח"ג עמ' 426) כתב שצמח הפאפיה אינו מוציא פירות תוך שנתו. ובתגובה לכך בגליון תנובת השדה (מספר 15) הובא מכתבו של האגרונום יהורם דנינו שכתב שבדק על ידי שזרע מאה זרעים של פאפיה ונתנו פירות תוך שנתם [לא מצוין שם כמה עצים הניבו תוך שנתם ואיזה כמות של פירות] ועל זה הסתמך הכותב הרב ש.ז ריוח להתיר את הפאפיה שאין בו ערלה. בשיחה טלפונית עם האגרונום הנ"ל התברר שהוא בדק את הפאפיה על גבי שולחן הנבטה בחום של 30 מעלות צלזיוס ואכן התנאים המיוחדים של גידולם גרמו לתוצאה הנ"ל שנתנו פירות תוך שנה. והוסיף שנראה לו שבצורת גידול טבעית אי אפשר להגיע לתוצאות הנ"ל. ופשוט שלפי זה אין אפשרות לסמוך על בדיקה זו שנעשית בתנאים מלאכותיים.

בשו"ת דברי דוד להרב דוד טהרני (ח"ד סי' נב) הביא העדות של האגרונום הנ"ל, והוסיף שבכפר מימון אצל המגדל שמעון מינס מצאו שתילים בני ארבע חודשים שהניבו פירות גדולים ויפים. אך יש להעיר על דבריו שהבדיקה צריכה להעשות בזרעים ולא ביחורים כמו שהדגיש הרב פעלים בתשובתו בשם הרדב"ז וזה לשונו "אבל זה הסימן דנקטי רבנן הוא על הזורע גרעין של פרי וכו' הרי נקט להדיא גרעין ולא ענף עכ"ל.

בשיחה עם המגדל הנ"ל שהוא מהמגדלים הותיקים בארץ ציין בפנינו שכל הפירות של הפאפיה שגידולם מזרעים הם לאחר שנה. [והוסיף שאולי יש אפשרות שגם מזרעים יתנו פירות תוך שנתם אם הזרעים יזרעו בחודש מרץ שאז עיקר הפריחה תהיה באביב שהזמן יתקצר ויהיה 11 חודשים אך טען שבפועל הפירות שגדלים אצלו נותנים פירות רק לאחר שנה]

ד"ר יהושע קליין חוקר במשרד החקלאות במכון וולקני[1] כתב לנו במכתבו שעשו ניסוי לגדל זרעי פפאיה בבית רשת ולא היה צמח שנתן פרי תוך שנתו [מיעוט מהצמחים דהיינו %25 נתנו פרי לאחר שנה קודם 18 חודשים].

בשיחה שקיימנו עם אנשי משרד החקלאות [מר חנן בזק מנהל המטעים במשרד ואחרים] ועם כמה ממגדלי פאפיה, הובהר שבאופן תיאורטי ישנה אפשרות שעצי הפאפיה יתנו פירות תוך שנתם, אך במציאות דבר זה אינו קיים, והנבת הפירות היא לאחר שנה. בבירור עם מומחה מקצועי בגידול הפאפיה במשרד החלקאות התברר שכדי שפאפיה יניב פרי ראשון צריך שיעברו עליו תשעה חודשי מזג אויר אביבי, אך כשיש חודשי קור באמצע הוא עוצר את הגידול ומתעורר שוב בחום ולכן בארץ אין פרי פאפיה תוך שנה. אך אם יזרעו קודם האביב, והחורף לא יהיה קר לעץ אזי הוא יניב תוך תשעה חודשים [אמנם במציאות אין עושים כך].

כאמור היה מקום מחשבה שאולי האקלים של ארץ ישראל שונה ולכן הפירות יוצאים רק לאחר שנה כמו שציין הרב בונימוביץ הנזכ"ל, אך מעדותו של פרופסור שלדון פורוטני (מומחה לפאפיה מאוניברסיטת הוואי במכתבו לד"ר י. קליין) מתברר שגם באיי הוואי שמזג האויר שם הוא טרופי העץ מניב פרי לאחר 18 חודשים, כי קור מועט עוצר את תהליך הגידול.

לעומת זאת הזן התאילנדי של הפאפיה [שיש לו צורה מאורכת ולא עגולה] נותן פירות תוך שנה מהזריעה רק שבארץ לא מגדלים אותו. כפי הנראה שהרב פעלים דיבר על הזן הזה שהוא ממהר להוציא פירות והיה נפוץ בהודו בשעתו, ומאידך ממהר לנבול מחמת וירוסים שתוקפים אותו ולכן נהוג כיום לעקור אותו לאחר שלוש שנים ולשתול חדש [כך עולה מהתיאור של הרב צאלח סומך בשאלתו לבעל הרב פעלים]. לעומת זאת עצי הפאפיה מהזן המעוגל מתקיימים לכל הפחות שבע שנים וישנם אף יותר [בטיפול נכון הפאפיה התקיימה מעל עשרים שנה, עדותו של ד"ר יהושע קליין].

הספיקות ההלכתיים
לפי מה שכתבנו יתכן ויש זני פאפיה שמניבים פרי תוך שנה ויש שמניבים פרי רק לאחר שנה. כמו כן יתכן שבמקומות מסוימים הפאפיה מניבה תוך שנה ובמקומות אחרים לא. אם נניח שנתינת פרי תוך שנתו הוא סימן שהצמח הוא ירק יש לדון האם אפשר לחלק בין הזנים ולומר שזן זה הוא ירק וזן זה הוא אילן אע"פ שהם דומים אחד לשני דמיון רב. וכן לענין ברכה על זן זה יברך בורא פרי האדמה ועל השני יברך בורא פרי העץ, והאוכל משני הזנים יברך שתי ברכות.

כמו כן האם יתכן שאותו צמח במקום אחד הוא ירק ולא נוהג בו ערלה ובמקום אחר הוא אילן ונוהג בו ערלה. ואם נאמר שלא יתכן שאותו צמח במקום אחד הוא אילן ובמקום אחד הוא ירק אלא דין אחד לכל המקומות איזה דין לו האם של אילן או של ירק.

ולכאורה נראה להוכיח מתשובת הרדב"ז הנ"ל לגבי חצילים שהולכים אחר כל זן וזן בפני עצמו, שהרי בתחילת התשובה חילק בין החצילים הלבנים לשחורים, שבשחורים יש ערלה ובלבנים שזורעים כל שנה אין בהם ערלה.

הצגנו את השאלות הנ"ל קמיה דמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב שהוא ספיקא דדינא וצריך להחמיר.

לאור כל זאת ראינו צורך לפרסם שבזנים של הפאפיה הגדלים בארץ ישראל ובעוד מקומות שלא מצוי כלל שנותן פרי תוך שנתו יש לחוש באיסור דאורייתא שהוא אילן.

עוד הסתפקנו בבית המדרש לסוברים שסימן זה שנותן פירות תוך שנתו הרי הוא ירק, לאיזה שלב צריך הפרי להגיע בתוך שנה, האם די שתוך שנה יצמיח פירות סמדר [היינו פרי מיד לאחר חנטתו], או אולי צריך שהפירות יגיעו תוך שנה לעונת המעשרות, או שמא בעינן שיהיה פרי גמור. לכאורה הסברא נותנת שיהיה פרי גמור שהרי אנו מחמת כן משוים אותו לירק כיון שנותן תוך שנתו פירות ובירק הרי הוא ראוי לאכילה תוך שנתו ולא יוצא רק תחילת פרי. ומורנו ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א שאל קמיה דהגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב לו שבעינן שיהיה פרי ראוי לאכילה לרוב האנשים ולכן גם אם הגיע לעונת המעשרות אינו נחשב פרי כיון שרוב בני אדם אין אוכלין אותו כך.

האם קיימים טעמים אחרים להחשיב את הפאפיה כירק
אלא שיש שכתבו לדון מחמת סיבות אחרות על הפאפיה שאין בה ערלה. ונפרט דבריהם:

א. משום שגזעו של צמח הפאפיה חלול

המני"ח בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' פג) לאחר שהביא את הטעם בהיתר החצילים משום שנותן פרי תוך שנה וכתב ע"ז שהוא סימן חלוש לסמוך עליו, כתב שיש לתת טעם אחר לדון את החצילים כירק משום שגזעם חלול, אמנם גם המני"ח נראה שלא סמך על טעם זה בלבד שכתב טעמים אחרים והוסיף שבצירוף זה שגזעו חלול יש להחשיבו כירק. וא"כ על סימן זה בלבד לא נוכל לסמוך. וכן הפוסקים כתבו שסימן זה אינו נמצא כלל בדברי רבותינו ואין לסמוך עליו וכמו שכתב הפרי האדמה ח"א דכ"ה. גם הרב פעלים שהביא לדברי המני"ח לא סמך על זה בלחוד אלא כתב שחזי לאיצטרופי כמבואר בדבריו שעיקר הטעם הוא מחמת שנותן תוך שנתו ושנה ושילש דבריו בזה. מה גם ראיתי שהעיר בספר ישא יוסף הנ"ל שהמני"ח נתן את הטעם הזה לגבי חצילים שהוא כמין שיח ולא על פאפיה שכלפי חוץ נראה כעץ לכל הדברים [גובהו מגיע ל 4 מטר ויותר].

ב. משום שהפירות פוחתים והולכים

יש שכתבו שקיים הסימן שהביא הברכי יוסף בשם המהר"ם אלשיך להתיר את החצילים מערלה משום שפירותיו פוחתים והולכים. המהר"ם אלשיך שכתב טעם זה התכוין שפוחתים והולכים באיכות וכמו שכתב החיד"א בברכי יוסף גם העידו לי שהחכם השלם מהר"ם אלשיך היה אוכל אותם [את החצילים] והיה אומר שהוא ירק לפי שכל אילן שעושה פירות בכל שנה הולך ומשביח והבדינגאן שנה ראשונה הוא טוב ומתוק ובשנה השניה הוא גרוע קצת ומר ובשנה השלישית הוא מר הרבה שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק וזה מורה שהוא ירק עכ"ל. כלומר המהר"ם אלשיך לא דיבר שכמות הפירות פוחתת והולכת, אלא שאיכות הפרי פוחתת ואינה ראויה כי אם ע"י הדחק. אמנם טענה זו לא קיימת בפרי הפאפיה שאיכות הפרי נשארת באותו מצב עד לזמן בו עוקרים אותו [בדרך כלל לאחר שבע שנים מחמת שגובהו רב וקשה לקטוף את הפירות] ועד זמן זה איננו פוחת לא באיכות ולא בכמות.

ג. משום שהפרי לא גדל על אותו מקום שגדל כבר

בגמ' בברכות מ, ע"א מובא סימן שעל ידו קובעים שהצמח הוא ירק וברכתו בורא פרי האדמה, וכך איתא "היכא דכי שקלת לפירי ליתא לגווזא דהדר מפיק לא מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה". [ביאור: היכן שאם נטלת את הפרי אין ל"גווזא" שחוזר ומוציא פרי, לא מברכין עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה]

בביאור הגמרא מצינו ג' שיטות:

שיטת הרא"ש – "גווזא" הוא השורש וכל דבר שעושה פירות משנה לשנה נקרא עץ, אבל כל דבר שצריך לזורעו בכל שנה נקרא פרי האדמה. וכן דעת הטור.

שיטת הגאונים –"גווזא" הוא הגזע, ולדבריהם כל שהגזע נשאר משנה לשנה הרי הוא אילן, לעומת זאת אם לאחר קטיפת הפירות הגזע כלה לגמרי, ושוב הוא מוציא גזע חדש הרי הוא פרי האדמה. וכשיטה זו פסקו השו"ע והרמ"א בסי' ר"ג ס"ב לגבי תותים. וכן על פי זה פסק השו"ע בסי' ר"ג ס"ג שהבננה [מאזויש] ברכתה אדמה.

שיטת רש"י – "גווזא" הוא ענף, ולדבריו אם לאחר לקיטת הפרי הענף נשאר ומוציא פירות אחרים הוא אילן, אבל אם אותו הענף אינו מוציא פירות חדשים אפילו שיצאו פירות על ענף אחר ברכתו אדמה. [כך נראה בפשטות שיטת רש"י אמנם הב"ח לא ביאר כך, ולדבריו שיטת רש"י כשיטת הגאונים]. וכן הוא שיטת האגודה שהביא המגן אברהם (סי' רג ס"ק א) שכתב על ברוימבערן מברך בורא פרי העץ שכן הענף מתקיים ימים הרבה וכי שקיל פרי הדר אתי מאותו ענף עצמו.

ומעתה נבוא לדון בפרי הפאפיה לגבי ברכה ואיסור ערלה לפי הסימנים הנ"ל הנה בין לפי פירוש הרא"ש ובין לפי פירוש הגאונים הרי שהפאפיה נחשב כאילן שהרי לדעת הרא"ש הסימן הוא האם השורשים נשארים בארץ ואין צריך לזרוע מחדש, והפאפיה שורשיה וכן גם גזעה נשארים בארץ ואין צריך לזרוע מחדש כל שנה. וכן לפי הגאונים הסימן הוא האם העץ מתייבש וגודל שוב מהשורשים והפאפיה אין גזעו מתייבש ונשאר גם כל השנה רק שגודל עוד ומשם מוציא פירות.

אכן לפי פירוש רש"י שכתב שהגווזא הוא ענף יש לדון האם צריך שמאותו מקום בענף יצאו פירות אחרים, או עצם הדבר שהענף נשאר ומוציא פירות אפילו במקום אחר בענף אחרי שכבר לקטו פעם אחת הוי אילן.

ספק זה נוגע לפרי הפאפיה כיון שפרי הפאפיה לא גודל על אותו מקום שגדל בעונה הקודמת אלא צומח בהמשך הענף לגובה, דהיינו העץ מתחיל לתת פירותיו בגובה מסוים ושוב גדל הענף לגובה ומהחלק החדש של הגזע שגדל יוצא פירות אבל אינו מוציא באותו מקום שצמחו.

וראיתי בשו"ת איש מצליח בריש כרך ג' שהובאה תשובת הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל שכתב שאחד הטעמים להתיר את הפאפיה מאיסור ערלה הוא משום שאין הפירות צומחים באותו מקום שצמחו שם הפירות הקודמים אלא בחלק חדש של הגזע, וכתב שם שהוי כגזעו מחליף דמה לי ענף חדש לרוחב ומה לי ענף חדש לגובה. ועיי"ש בדבריו שהביא ראיה מדברי הריטב"א בסוכה (לה, ע"א) שכתב וז"ל וכללו של דבר כל שיש לו עץ קיים שנותן פרי וחוזר ונותן פרי אחר הוא עצמו זהו אילן לענין ערלה ולענין ברכת בורא פרי העץ, עיי"ש. ובפשוטו הוא כדברי רש"י הנ"ל.

אמנם כפי שנאמר לנו ע"י אנשי מקצוע גם החלק התחתון שהוציא כבר פירות הוא ממשיך להוציא פירות אמנם בכמות פחותה ולא באותה כמות שנתן מקודם. ולכן קשה לסמוך על האי סימנא לחוד. מה גם שהשו"ע והרמ"א לא פסקו שאם אותו ענף אינו מוציא פרי ברכתו אדמה. [העיר הגר"ש רייכנברג שליט"א שאין מקום כלל לסימן זה שהרי גם הגפן לא מוציא פירות על אותו ענף של שנה שעברה אלא כל שנה מוציא ענפים חדשים ועליהם גדלים פירות, וכן התמר גודל לגובה ומוציא פירות חדשים מלמעלה ממקום אחר, ובודאי שעצים אלו הם אילנות].

ד. משום שהפרי לא גדל על ענף

מצינו עוד סימן לירק ואילן, בתוספתא בכלאים (סוף פ"ג) והוא שכל שמוציא את העלין שלו מעיקרו עשב הוא ומברך בורא פרי האדמה וכל שמוציא את העלין שלו מענפיו אילן הוא ומברך בורא פרי העץ.

בפירוש התוספתא מצינו כמה פירושים:

א. הדרישה (או"ח סי' רג ס"ק א) כתב שהרא"ש הבין בפירוש התוספתא כל שמוציא עליו מעיקרו ר"ל שאין יוצא שום ענף מהגזע והשורש רק שכל עליו ופירותיו גדלים על הארץ זהו עשב, אבל אם יש לו ענף אפילו שמתייבש כל שנה מיקרי אילן.

ב. בדעת הגאונים פירש הדרישה שהבינו בתוספתא שכלל זה הוא כמו הכלל במסכת ברכות (מ, ע"א) שכל שהענפים מתיבשים בכל שנה ובמקומם יוצאים ענפים חדשים הרי זה ירק.

ג. הב"ח כתב אם מוציא את הפירות מהשורשים שבתוך האדמה הוא ירק ואם לאו הרי הוא אילן.

והנה לכל הפירושים אין נידון זה נוגע לפאפיה שהרי אין הפירות והענפים גדלים על הארץ, ואין הענפים מתחדשים מהשורשים, וכן אין הפירות יוצאים מהשורשים.

אמנם השו"ע הרב [סי' ר"ג ס"א בהגה מהסידור] הביא כמה פירושים בתוספתא. ואחרי זה כתב וכל זה כשחוזרים וצומחים ענפים מהעיקר, והענפים הם שמוציאים עלין ופירות, ולא העיקר שהוא קשה, אבל מיני עצים רכים שהעלין והפירות יוצאין מהעיקר עצמו אינו נקרא אילן כלל לענין ברכת בורא פרי העץ וכו'. ולפי דבריו יש לדון בפאפיה שכיון שהפירות גדלים על האילן עצמו ולא על הענפים א"כ הוא ירק ולא אילן. (ראה תמונת השער)

אלא שכבר העיר על דבריו בספר קצות השולחן (ח"ב סי' מט ס"ו) שהרי הדקל אע"פ שיש לו ענפים [חריות הדקל], הפירות עצמם אין גדלים על הענפים אלא יוצאים מראש האילן מהגזע. ולכן כתב הקצה"ש שכל דברי השו"ע הרב הם בשיחים נמוכים ולא בעצים גבוהים. [אמנם בשו"ת דברי דוד העיר שהדקל מוציא אשכול תמרים והתמרים אינם מחוברים ישירות לעץ אלא תלויים על המכבדות ומשא"כ בפאפיה שהפירות מחוברים ישירות לעץ].

גם בשו"ת ישא יוסף הנ"ל רצה לומר בדברי השו"ע הרב שדיבר בעצים רכים ולא בעצים קשים. והיסוד לדברים הוא כמו שהאריך לבאר שכל סימני אילן וירק הם המבוארים בגמרא ובתוספתא הם רק כאשר יש ספק על הצמח האם הוא אילן או ירק, לעומת זאת בעצים הקשים אין בהם ספק וממילא אין הסימן מוכיח.

וא"כ מלבד ששיטת השו"ע הרב יחידאה ולא מצינו לה חבר, יש לומר כדעת הקצות השולחן שדיבר רק בשיחים נמוכים, או כמו שכתב הישא יוסף שדיבר בעצים הרכים ולא בעצים הקשים.

ה. לפי המציאות שהיתה בזמנו שהאילן אינו מתקיים ג' שנים

החזון איש (ערלה סי' יב ס"ק ג) דן האם יש בחצילים ערלה וכתב טעם חדש והוא שכל צמח שאינו מתקיים ג' שנים אין בו משום ערלה וכלשונו "דאין סברא שיהא אילן שפירותיו לעולם אסורין". אמנם יש שאינם סוברים כחזון איש ולדעתם יתכן אילן שפירותיו אסורים לעולם עי' בכפתור ופרח (פרק נו) שכתב לאסור את החצילים משום ערלה. וכן כתב בשו"ת רב פעלים הנזכר לעיל אחר שהביא את דברי השואל רבי צלאח סומך שנהגו לברך על הפאפיה במקומם בורא פרי העץ, כתב הר"פ שלדבריהם כיון שהפאפיה אינה מתקיימת יותר מג' שנים אי אפשר לאוכלו משום ערלה. בנידון זה האריך בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ב סימן טו). והיה מקום לומר שאין בפאפיה ערלה לפי השיטות שסוברים שפרי שאינו מתקיים יותר מג' שנים אין בו ערלה. אמנם טעם זה כיום ודאי לא שייך, שהפאפיה הגדילה כיום בארץ לכל הדעות נותנת פירות יותר מג' שנים ובדרך כלל עד שבע שנים ובטיפול מיוחד אף יותר. [כפי שכתבנו לעיל בזנים מסוימים של הפאפיה תוקף את העצים וירוס מסוים ולכן רגילים לעקור את העץ לאחר ג' שנים. אמנם בטיפול טוב הוא יחזיק מעמד יותר] וא"כ אין להחשיב את הפאפיה ירק מחמת סימן זה.

מסקנת הדברים:
לאור כל האמור נראה שיש להחמיר שלא לאכול את פרי הפאפיה מהזן הגדל בארץ שהוא הזן המעוגל בלא למנות ג' שנות ערלה[2].

[1] במאמר זה נעזרנו רבות במחקרו של ד”ר יהושע קליין ותשואות חן חן לו.

[2]2ואה”נ לפי אותם פוסקים הסוברים שאפשר לסמוך על הסימן שצמח שנותן פרי תוך שנה מהזריעה אינו אילן, אם יתברר שהזן המאורך [התיאלנדי] גם בארץ ישראל, נותן פירות תוך שנתו כמו בחו”ל יש להתיר לאוכלו. אך כאמור יש המפקפקים אם על ידי הסימן הזה לבדו שנותן פרי תוך שנתו נקבע דינו לירק שאין בו דין ערלה.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מהלינק
ידועה מחלוקת האחרונים ז"ל בזה, שהגאון רבי יוסף חיים זצ"ל בשו"ת רב פעלים (ח"ב חאו"ח סי' ל') כתב שדינו כירק מטעם שנותן פרי תוך שנה לזריעתו, ושלכן אין ערלה נוהגת בו, בהסתמך על דברי כמה אחרונים. ע"ש. וכן פסקו אחרונים רבים בדור האחרון ובראשם מרן הגאון הראשון לציון נר"ו בספרו יחוה דעת (ח"ג סימן נ"ב) וע"ע בשו"ת יבי"א (ח"י חיו"ד סי' לד).
אולם מרן הגה"ק מייסד הישיבה זצ"ל בספרו שו"ת איש מצליח (כרך ג' חיו"ד סי' מה) האריך לסתור טעם זה בטוב טעם ודעת, ושגם אם נותן פרי תוך שנה דינו כאילן. עש"ב. ודבריו ז"ל מאירים ומזהירים, וכן הסכים מוה"ר הגר"מ לוי זצ"ל בספרו ברכת ה' (ח"ג פ"ז ס"ה). ע"ש. וע"ע מה שכתבתי על זה בעניותי ונדפס בספר ברכת ה' ח"ה בסופו.
ולכן לדעתנו אדם שיש לו עץ זה, שלש שנים הראשונות לא יאכל ממנו כדין ערלה גמורה, ובשנה הרביעית יחלל את פירותיו, כדין נטע רבעי. ואח"כ יאכל ממנו אחר הפרשת תרומות ומעשרות וברכה להודות לה'. ואם מקבל פירות וספק לו של איזו שנה הם, אסורים באכילה כדין ספק ערלה בא"י שאסורה. ורק בפפאיה המיובאת מחו"ל שאין יודעים מאיזו שנה, יש להקל, בצירוף עוד טעמים, ע"ש במאמר הנ"ל. ואין כאן מקומו להאריך.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
מהלינק - למי שחסום
בעיקר דין הפאפיה יש מחלוקת ולדעת החזון איש ועוד פוסקים יש בו ערלה. ויש פוסקים בעיקר מבני ספרד שסוברים שאין בפאפיה ערלה.

יש לציין שהפוסקים שכתבו שאין בפאפיה ערלה עיקר טעמם מכיון שעץ הפאפיה נותן פירות בשנה הראשונה. אמנם בבדיקות שערכו בבית המדרש בארץ ישראל אין הפרי נותן פרי בשנה הראשונה ולפיכך יש להחמיר להחשיבו כעץ שנוהג בו ערלה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
לאחרונה ראיתי מי שמעורר על האננס שאין לו התר ברור כלל שאין בו ערלה
למשהו יש מה להגיד בנידון
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
מאתר הנפלא דין
http://din.org.il/2013/10/22/%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%A8%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%9C%D7%95%D7%A8%D7%94/
יש לי בגינה פסיפלורה חדשה, האם חייבת בערלה?

תשובה:

שלום רב.

א. פרי הפסיפלורה וכמוהו גם הפפאיה הוא ספק ערלה, משום שאינו מוגדר באופן ברור כפרי או כירק. שכן מצד אחד יש לו ענפים המתקיימים משנה לשנה והפרי אינו יוצא ישירות מהגזע וכו’, אולם, מצד שני הענפים רכים מאוד וחלולים, וכמו כן, ברגע שמסתיימת צמיחת הפירות הענף מתייבש ובסמוך לו צומח ענף אחר שרק ממנו יצא פרי, זוהי תופעה שמתאימה יותר לירק. לכן, מספק יש להחמיר שלא לאכול מפירותיו בשלוש השנים הראשונות.



מקורות:

א. על כך שיש ספק ערלה בפסיפלורה, ראה הליכות שדה 142 – 145 עמ’ 28, וס’ שערי הברכה פרק כג הערה 547 בשם הגר”ש ווזנר וכמוהו רבים. אולם, דעת הרב עובדיה יוסף זצ”ל להקל בזה שאינו נחשב ערלה כמובא בשו”ת יחוה דעת ח”ד סי’ נב. וראה ילקוט יוסף ערלה פרק ה שהביא בזה את השיטות השונות וכתב שהמחמיר תבוא עליו הברכה. הרחבה על שיטות הפוסקים בזה ראה כאן.
 

אב בבינה

משתמש ותיק

קבצים מצורפים

  • אננס גידול אדמה או עץ.pdf
    6.7 MB · צפיות: 11
  • קונטרס מאת הרב מאיר שלום האלבערג שליט%27%27א בענין ערלה באננס pineapple %281%29.pdf
    1.4 MB · צפיות: 7
  • עומק הפשט 204- כי תשא תשע''ט ערלה באננס.pdf
    1.9 MB · צפיות: 9

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
בעניין אננס, יש יותר לעיין בדעת החזו"א, ומה שפשוט למחבר הקונטרס (תשובה בעניין אננס) שלחזו"א אין בו ערלה והוא פרי האדמה, לא ברור כלל כדבריו, שהרי יכול להיות גם יותר מג וד שנים.
לשאר הפוסקים ברכתו האדמה ואינו בחשש ערלה וכמו שהארים בצדק בקונטרס.
 
חלק עליון תַחתִית